דוקותיים – מפחלץ החיות

X

כשאני פותח את המגבת, פותח את זה בעדינות,
ואני מסתכל ומלטף,
אני אומר, איזו חתולה יפה, איזה כלב יפה,
הוא נראה מטופח, מטופל, מסורק.
בואי תגידי לי עכשיו איך את רואה אותו בדמיון.
אני רואה אותה יושבת על הספה עם הראש לכיוון שמאל, לכיוון ימין,
זנב למעלה, צורת גוף, תנוחה,
וכל החוכמה לקלוע בול למה שהבן אדם היה לו בראש.
ואני קולע, ב-90%. 99%, סליחה.
אני שלמה פרדס, בן 73, תושב חולון,
מתעסק בפחלוץ כבר 68 שנה.
גרתי ליד גן החיות של תל אביב,
הייתי עוזר לפועלים להכין את האוכל לציפורים,
ויום אחד פסיון שכב על הרצפה מת.
ומה שגרם לי זעזוע, אותו פועל לקח את הפסיון המת,
זרק אותו למריצת הזבל.
כשאף אחד לא ראה אני תפסתי את הפסיון,
הכנסתי אותו מתחת לחולצה ורצתי הביתה.
אני חושב שהייתי כבר בן חמש.
ואז אמרתי, מה אני עושה עם הציפור הזאת?
הלכתי, לקחתי מלח, פלפל שחור, אבקת כביסה, כל הדברים,
פתחתי בטן ושפכתי בפנים את כל החומרים.
הייתי מאושר. יום ראשון היה יופי, יום שני, מתחיל קצת משהו...
מריח. ביום שלישי אימא שלי אומרת, תגיד לי, למה מריח ככה?
לקחתי כשאף אחד לא ראה וקברתי את זה בחצר.
לאט לאט פיתחתי שיטות שלי שעד היום אני עובד איתן.
אני בשבוע עשיתי 50 לירות מבחינת פוחלצים.
כשההורים שלי גילו שאני מתעסק בגוויות של בעלי חיים,
אימא שלי צעקה, שומו שמיים, אבא שלי חשב שהבן שלו נהיה פסיכי.
הנה, זה למשל עורב שאני צריך לעשות אותו.
זה לפני שנוגעים בו. -איפה מצאת אותו?
כשאני נוסע לפעמים לאילת, איפה שהבת גרה,
אני אוסף דולרים על הכביש. עופות דורסים.
ולא מפריע שהציפורים המתות ליד האוכל?
לא, לא מפריע שום דבר.
כשאתה קונה תרנגולת, איפה אתה שם אותה?
אני באופן אישי לא אוכל בשר אז אין לי בעיה עם זה.
אני אוכל הכול.
אין לך איזה שולחן ניתוחים?
אני יושב, לפעמים בלילה אני יושב פה. -פה בסלון אתה עושה את זה?
לפעמים. -אתה שם איזה ניילון, משהו?
לפעמים. תשמע, ברווזים שצדו בציד,
אנשים מכניסים אותם למקפיא.
הייתה תקופה של צבאים, צבי, היה מותר לצוד,
חותכים את החלקים. חזירי בר.
אתה צד חזיר בר, מפרק אותו, שם במקרר.
הנה הפוחלצים היפהפיים. זה החדש, פאפי.
הייתה תקופה שחברים טובים שלנו מת להם הכלב.
באו אליי, שלמה, פחלץ לנו את הכלב.
אמרתי, אני לא רוצה. נהיו ברוגז.
אחרי זה התחילו לבוא אלינו נורא הרבה.
אמרתי, רגע, מה אני, אידיוט? זה גם פרנסה.
פאפי הוא כלבלב שנולד אצלי בבית.
עד שהוא היה זקן ובשיבה טובה נפטר. 16 וחצי.
עכשיו את מרגישה שהוא חזר אלייך? -כן. כן.
התגעגעת לראות אותו מאוד.
כלבים, חתולים, אוגרים, צ´ינצ´ילות, לטאות, תוכי גמד.
יש תוכי שהיה עומד... על הילדה. הוא מת התוכי.
אני רוצה אותו, תעשה לי אותו במצב שאני יכול להעמיד אותו על היד.
למה, אבל? -זה נותן להם קצת הקלה.
הנה הוא, פה, הוא נראה כמו חי יופי מאשר איננו, יש חלל בבית.
כשבעל חיים מת, אני לוקח מידות, היקפים, אורך.
אני מוריד את העור, מוציא את כל הגוף שלם,
למעט הגולגולת נשארת.
אני רוצה את האריה בקפיצה, אז אני בודק תנועה בשביל הקפיצה,
ומתחיל לגלף את צורת הגוף.
אתה לוקח את העור ומלביש אותו על החיה.
לוקח שעות, שעות, שאתה יושב לתפור.
אני אומר לכל האנשים, יש חלק מנשמתי בבעל החיים.
אם לא היה חלק מנשמתי בבעל החיים,
בעל החיים לא היה נראה טוב כל כך.
כשאני פותח את המגבת, פותח את זה בעדינות,
ואני מסתכל ומלטף,
אני אומר, איזו חתולה יפה, איזה כלב יפה,
הוא נראה מטופח, מטופל, מסורק.
בואי תגידי לי עכשיו איך את רואה אותו בדמיון.
אני רואה אותה יושבת על הספה עם הראש לכיוון שמאל, לכיוון ימין,
זנב למעלה, צורת גוף, תנוחה,
וכל החוכמה לקלוע בול למה שהבן אדם היה לו בראש.
ואני קולע, ב-90%. 99%, סליחה.
אני שלמה פרדס, בן 73, תושב חולון,
מתעסק בפחלוץ כבר 68 שנה.
גרתי ליד גן החיות של תל אביב,
הייתי עוזר לפועלים להכין את האוכל לציפורים,
ויום אחד פסיון שכב על הרצפה מת.
ומה שגרם לי זעזוע, אותו פועל לקח את הפסיון המת,
זרק אותו למריצת הזבל.
כשאף אחד לא ראה אני תפסתי את הפסיון,
הכנסתי אותו מתחת לחולצה ורצתי הביתה.
אני חושב שהייתי כבר בן חמש.
ואז אמרתי, מה אני עושה עם הציפור הזאת?
הלכתי, לקחתי מלח, פלפל שחור, אבקת כביסה, כל הדברים,
פתחתי בטן ושפכתי בפנים את כל החומרים.
הייתי מאושר. יום ראשון היה יופי, יום שני, מתחיל קצת משהו
מריח. ביום שלישי אימא שלי אומרת, תגיד לי, למה מריח ככה?
לקחתי כשאף אחד לא ראה וקברתי את זה בחצר.
לאט לאט פיתחתי שיטות שלי שעד היום אני עובד איתן.
אני בשבוע עשיתי 50 לירות מבחינת פוחלצים.
כשההורים שלי גילו שאני מתעסק בגוויות של בעלי חיים,
אימא שלי צעקה, שומו שמיים, אבא שלי חשב שהבן שלו נהיה פסיכי.
הנה, זה למשל עורב שאני צריך לעשות אותו.
זה לפני שנוגעים בו. -איפה מצאת אותו?
כשאני נוסע לפעמים לאילת, איפה שהבת גרה,
אני אוסף דולרים על הכביש. עופות דורסים.
ולא מפריע שהציפורים המתות ליד האוכל?
לא, לא מפריע שום דבר.
כשאתה קונה תרנגולת, איפה אתה שם אותה?
אני באופן אישי לא אוכל בשר אז אין לי בעיה עם זה.
אני אוכל הכול.
אין לך איזה שולחן ניתוחים?
אני יושב, לפעמים בלילה אני יושב פה. -פה בסלון אתה עושה את זה?
לפעמים. -אתה שם איזה ניילון, משהו?
לפעמים. תשמע, ברווזים שצדו בציד,
אנשים מכניסים אותם למקפיא.
הייתה תקופה של צבאים, צבי, היה מותר לצוד,
חותכים את החלקים. חזירי בר.
אתה צד חזיר בר, מפרק אותו, שם במקרר.
הנה הפוחלצים היפהפיים. זה החדש, פאפי.
הייתה תקופה שחברים טובים שלנו מת להם הכלב.
באו אליי, שלמה, פחלץ לנו את הכלב.
אמרתי, אני לא רוצה. נהיו ברוגז.
אחרי זה התחילו לבוא אלינו נורא הרבה.
אמרתי, רגע, מה אני, אידיוט? זה גם פרנסה.
פאפי הוא כלבלב שנולד אצלי בבית.
עד שהוא היה זקן ובשיבה טובה נפטר. 16 וחצי.
עכשיו את מרגישה שהוא חזר אלייך? -כן. כן.
התגעגעת לראות אותו מאוד.
כלבים, חתולים, אוגרים, צ´ינצ´ילות, לטאות, תוכי גמד.
יש תוכי שהיה עומדעל הילדה. הוא מת התוכי.
אני רוצה אותו, תעשה לי אותו במצב שאני יכול להעמיד אותו על היד.
למה, אבל? -זה נותן להם קצת הקלה.
הנה הוא, פה, הוא נראה כמו חי יופי מאשר איננו, יש חלל בבית.
כשבעל חיים מת, אני לוקח מידות, היקפים, אורך.
אני מוריד את העור, מוציא את כל הגוף שלם,
למעט הגולגולת נשארת.
אני רוצה את האריה בקפיצה, אז אני בודק תנועה בשביל הקפיצה,
ומתחיל לגלף את צורת הגוף.
אתה לוקח את העור ומלביש אותו על החיה.
לוקח שעות, שעות, שאתה יושב לתפור.
אני אומר לכל האנשים, יש חלק מנשמתי בבעל החיים.
אם לא היה חלק מנשמתי בבעל החיים,
בעל החיים לא היה נראה טוב כל כך.
0
    Press enter for publication
בעלי חיים
דוקותיים
ערוץ כאן