קרובים קרובים – יום העצמאות של יורם

X

פתוח!
אני חוזר מאוחר היום. -גם אני.
למה את? -למה הוא? -כי אני בשביעית.
לא כמות השנים היא הקובעת, אלא האיכות.
למה רק כפית סוכר אחת בקקאו?
לא כמות הסוכר היא הקובעת, אלא האיכות.
די, די, ילדים, מספיק עם השטויות. אתם תאחרו לבית הספר.
הם יאחרו, מה איתך, או שאתה הולך היום בפיג´מה?
אני לא הולך היום בכלל, לפחות לא לעבודה.
מה קרה, אתה מרגיש לא טוב?
אצל אבא צריך לשאול להפך. מה קרה, אתה מרגיש טוב היום?
זה מספיק, ילדים, מספיק. עשרים לשמונה, אתם תאחרו. נו, שלום.
מולי, שלום.
ברוך השם, קצת שקט. אז מה העניין, יהורם?
שום דבר, אני פשוט לא הולך היום לעבודה.
מה קרה, צרות? -לא. -גרישמן שוב? -לא.
אתה חולה. -אני בריא כמו סוס.
זה הסימן הכי ברור שאתה חולה.
אני אודיע במשרד שלקחת יום מחלה.
לא, תודיעי במשרד שלקחתי שנה בריאות.
שלום! אתה מוכן להסביר? -כן. אני לוקח שנה,
לפחות שנה, שנת יהורם.
כמו שנת ביאליק, רק קצת יותר עליז.
שנה שלי, בשבילי, למעני.
זה הכול? אני חשבתי שבאמת קרה משהו רציני.
זה רציני מאוד, לאורה. את יודעת כמה זמן אני כבר חולם על זה?
לאורה, את יודעת ש18- שנה אני מתעסק במשהו שלא מעניין אותי?
אני שונא טורבינות.
אני שונא מכונות, בשביל מה אני צריך את זה?
אולי בשביל הסופרמרקט. -זה בדיוק זה, לאורה.
אני חי בשביל הסופרמרקט.
מתי אני אחיה בשבילי, לאורה?
מתי אני אטייל, מתי אני אקרא, מתי אני אכתוב?
לכתוב, אני רוצה לכתוב, את יודעת כמה זמן אני רוצה לכתוב?
ולדוג דגים, אני רוצה לדוג דגים.
יופי. מה תכניס לבנק כל חודש, מושטים?
יש לנו חסכונות. -אה, אז הכול בסדר,
אתה חסכת כל חייך כדי שתוכל לצאת לדוג. -ולכתוב.
אתה יודע מה? אני הולכת. אתה תעשה מה שאתה רוצה.
אם בכל זאת תחליט ללכת למפעל, תמסור להם את זה, אישור.
יהורם איחר היום למשרד מכיוון שהתחלק על השכל.
תכיני 365 פתקים כאלה, אימא.
"הלך דייג למעיין"...
כן... מה?
שוש, זה נשמע פשוט נהדר.
חכי שנייה, אני רוצה רגע לנסות את זה. דקה.
"צעד תימני קדימה, צעד תימני אחור,
"רגל ימין למעלה ורגל שמאל למעלה".
לא, שוש, זה מה... לפי הרשימה זה לא,
זה לא "על הדבש ועל העוקץ,"
זה על הדבש ועל הטוסיק.
אני לא יכולה את שתי ה...
אני אומרת לך שמשהו לא בסדר עם הצעד הזה.
צעד קטן לאדם, צעד גדול לאנושות. -תעשי לי טובה,
תתקשרי לצביה ותבררי, טוב? ותודיעי לי, ביי.
או! אשת הדייג העליז.
כתוב פה בעיתון שנתפסו שלושה לווייתני פשע.
זה הוא שתפס אותם? -מצחיק מאוד. -לאורה, שבי.
את חייבת לספר לי מה נכנס בו,
אני מתה לשמוע. -לא צריך לעשות מזה עניין.
מה עושים? הוא החליט שהגיע הזמן לחיות.
ולכתוב, הוא מת לכתוב.
הולך לים לתפוס מוזה. סרדינים ומוזה.
זה הולך להיות עניין ארוך מאוד. -את חושבת?
אני בטוחה, אני מכירה את האח שלי. אני זוכרת איך...
לא, לא חשוב, לא חשוב.
לא, בשביעית הוא...
לא, לא, זה באמת לא משנה, זה לא נוגע לעניין.
תיקי, את תספרי כי אני מכירה אותך, את לא תתאפקי.
טוב, בשביעית הוא החליט פתאום שהוא רוצה להיות מרגל, מרגל.
כל יום הוא היה עולה לכל מיני גגות בעיר
והוא היה צופה על הלגיונרים עם משקפת, יום ולילה.
מה לא עשינו כדי שהוא יפסיק? היו לו עיניים כאלה מחוסר שינה.
הוא לא אכל ולא שתה, שום דבר. -ואיך זה נפסק?
כמה ימים הוא לא הלך לתצפית מפני שהייתה לו דלקת ריאות.
הוא חשב שהייתה לו דלקת ריאות.
לא, לא, לא, הייתה לו באמת דלקת ריאות.
אז אחרי שהוא חזר, כשהוא חזר,
אז איזה חייל ירדני צועק לו מעבר לחומה...
זאת אומרת, איפה היית? חיכינו לך, התגעגענו אליך, את מבינה?
זאת אומרת, הוא שואל אותו,
אולי אתה יודע מי מחליף אותי במשמרת?
אילן, מסתבר שהם ראו אותו כל הזמן.
כן, ובזה נסתיימה הקריירה שלו בתור ג´יימס בונד.
זה הולך להיות עניין ארוך, לאורה, ארוך מאוד.
תודה רבה על העידוד.
אני לא מבין מה הבעיה. הוא בסך הכול הפסיק לעבוד, לא?
עכשיו יהיה לו זמן להתפרנס.
קצת חסכונות יש לכם, נכון? -קצת. -אשף הפיננסים מתחיל.
אני יכול להגיד משהו? -כן, כן.
תראי, אם הוא משחק נכון בבורסה, אתם לא רק חיים כמו מלכים,
הוא גם יכול ללכת לדוג כמה שהוא רוצה.
קצת בנקים, קצת צמודים, קצת ספקולטיביות וזהו.
אם זה כל כך פשוט, למה אתה לא עושה את זה?
כי יהורם הוא בן אדם עם מזל ואני ביש מזל
וביש מזל צריך לעבוד. -נכון.
שלום, אשתי.
שלום, אחותי.
שלום, סוכן הביטוח שלי.
איזה יום שהיה לי היום, אתם יודעים שהחיים יכולים להיות נפלאים אם...
יהורם, אתה פשוט נראה שיגעון. תפסת משהו?
"הלך דייג למעיין"... בבקשה, שלא תגידו שהתבטלתי.
זה מה שהספקת לכתוב היום? -זה דג זהב.
זה דג הזהב מהאגדות. אוריגינלי, ממלא משאלות.
יהורם, תאמין לי, זה הזמן שלך להיכנס לבורסה.
קצת ספוקלטיביות... -אילן, אילן! גיסי היקר.
אני לא רוצה בורסה, אני לא רוצה כסף,
אני רוצה טבע וחיים ולכתוב.
תראה לי את הדבר המגעיל הזה. -בבקשה.
זה דג הזהב מהאגדות? -כן. -זה שממלא משאלות?
האוריגינלי? -האוריגינלי, כן.
דג זהב, דג אוריגינלי,
תעשה שבעלי יהיה נורמלי.
אז מה אני בעצם,
נאיבית או פרימיטיבית?
המבקרים כבר יגידו.
עכשיו נוסיף כאן נקודונת קטנטונת מרומז...
הלכה לי התקופה הכחולה!
זה כבר לא מצחיק, חנה. מה נעשה איתו?
למה את מתרגשת? זה לא נורא, זה יעבור, בינתיים תני לו לעשות חיים.
את יודעת, את צריכה להיות מאושרת
שיש לך בעל עם נפש של ילד
שהוא טיפ-טיפה קוקו.
טיפ-טיפה? הוא 40 ליטר קוקו. -אז מה?
אם אני הייתי נורמלית, הייתי משתגעת. -ואני?
אני צריכה להיות המרשעת שלא מבינה לנפשו של הילד.
טוב, זה לא קשה לך במיוחד.
תודה רבה.
אבל מישהו גם צריך לחשוב מה יקרה כשיגלו את הכול במפעל
ואז יעיפו אותו משם כמו טיל.
חסקה, יעיפו אותו כמו חסקה. למה תמיד אומרים טיל?
ואז שבועיים הוא ילך שמח וטוב לב עד שהוא יתחיל לחפש עבודה
ואז יתחילו העצבים והדיכאון והאובר-דראפט.
לאורה, תהיי מציאותית.
מחר הוא תופס דג גדול גדול, את פותחת אותו,
בפנים יש מרגלית גדולה גדולה, 280 קראט לפחות,
ואתם תחיו בעושר ואושר.
וכמה זמן את חושבת שאני יכולה להמשיך למכור בלופים למנהל שלו?
החום עולה, החום יורד, הרופאים יודעים, הרופאים לא יודעים,
זהו, נגמרו הבלופים. -מצד שני הוא גם יכול לתפוס צפרדע,
להרביץ לה נשיקה ולברוח עם הנסיכה
ואז יהיו לכם בעיות בחיי הנישואין. כבר היו מקרים כאלה,
אני מכירה זוג אחד... -מחר בין כה וכה המשחק ייגמר. -מחר?
מה יש מחר? -מחר מגיע המנהל של יהורם
לבקר אותו על מיטת חוליו, יפה מצדו, לא?
בשום פנים ואופן לא היה מוכן לוותר.
עכשיו יש לך בעיה.
אז מה השמחה הזאת, חנה? -בעיות אני אוהבת.
מה עושים? -מה יש לעשות? הרופא, המנהל יבוא, יראה מה קורה,
יכתוב מכתב פיטורים וילך. -באמת, מה התבוסתנות הזאת?
אנחנו לא נפקיר את בעלך הבריא.
זה מה שהכי מדאיג אותי, הוא אף פעם לא היה כל כך בריא.
לא לדאוג. -איך לא לדאוג, חנה, מה נעשה?
אנחנו נעשה אותו חולה.
בסדר, דוקטור, אתה יכול להיכנס.
סטטוסקופ לא מצאתי, רק צינור ישן של גז.
אז תשים אותו בכיס ככה, בצורה מרשימה.
אתם מוכנים? -כן. -איפה הדייג?
הלך לים.
חשבתי שהוא לעולם לא יעזוב את הבית.
דווקא היום נמאס לו להיות ארנסט המינגווי, עבר לעגנון.
לשבת בבית ולכתוב.
עד שלא נתתי לו כסף לפופקורן הוא לא הלך.
ששש... מישהו מגיע. -למקומות.
שלום.
מר קרני. -פנחס. -פנחס.
כמה יפה מצדך.
שום דבר, עובד שלי חולה זה כמו משפחה.
איפה הפציינט, מה שלומו? -לא מי יודע מה. -מה את אומרת?
בדיוק עכשיו הרופא אצלו והאחות.
יש גם אחות? עד כדי כך...
מים חמים ומגבת. -מה שלומו? -לא עכשיו! -תכירו בבקשה.
המנהל של בעלי, מר קרני. -פנחס.
וזאת האחות, הגברת פלורנס. -זמירה.
נעים מאוד. -נעים מאוד.
גברת, מה עם המים החמים ועם המגבת? הדוקטור מבקש.
אני מיד מביאה. -בבקשה.
לי את יכולה להגיד, לי את יכולה להגיד ישר.
ישר. -כן.
מה יש לו?
נדמה לי סטריפטיאנוזיס.
נדמה לי, אני לא מבטיחה כלום.
נוזיס, מה את אומרת?
איזה מזל שיש לו כבר שלושה ילדים.
אני מקווה שלך יש כבר ילדים.
זה מידבק?
אם זה מידבק... -אחות! -גברת, מה עם המים?
איך אפשר לטפל ככה?
זה לא פשוט, מה? -מה לא פשוט?
היא אמרה לך משהו, מה לא פשוט?
אל תסתיר ממני, מה לא פשוט?
מה, מה... מה כן פשוט?
היום הכול לא פשוט! מה פשוט? -אתה מסתיר ממני. -חס וחלילה.
אני רציתי רק להגיד שלא פשוט היום.
את יודעת, הרבה יותר טוב כשלא פשוט.
פעם היה הכול פשוט, אבל איפה היום ואיפה פעם?
יש, יש! פתיחה של שתי אצבעות.
סליחה?
סליחה? -זה, זאת אומרת...
קודם הוא בקושי פתח אצבע אחת, עכשיו הוא כבר פותח שתיים.
מי זה? -תכירו, זה דוקטור, דוקטור אילנוביץ´
וזה המנהל של בעלי, אני תמיד מתבלבלת בשם.
קוראים לי קרני, אבל אתה יכול לקרוא לי... -פנחס. -איך אתה יודע?
היום כולם עוברים לפנחס.
אתה מתלוצץ. -כן.
מה זה? -זה אני הבאתי. -זה רעל בשבילו.
לאורה. -לא עכשיו. -אחות!
סוף סוף הוא נרדם.
מה זה?
פלא שיש לו פריחה?
אני כבר לוקח את זה. -אין צורך, אנחנו כבר נשמיד את זה.
אתה כבר הולך? -אני מוכרח, אני מוכרח לרוץ. -אתה צודק.
אנחנו מוכרחים להישאר, אבל אתה?
יש לך ילדים?
אז אני רץ. אם אתם צריכים משהו אז בבקשה, אל תתביישי.
תודה רבה.
לא יפה, לא יפה.
בפנים שוכב בן אדם עם סטריפטיאנוזיס ואנחנו אוכלים...
פתיחה של שתי אצבעות...
הוא כמעט נתן ליהורם מענק לידה.
נו, קדימה, קדימה, לחסל את ההוכחות.
מה הולך כאן? -אנחנו מטביעים את יגוננו.
מה זה?
זה?
אני הצטרפתי למגן דוד ירוק.
היה לי היום מקרה מאוד מעניין.
קקטוס חטף קוץ.
איך היה בים? -בסדר, יש נפט בבית?
תפסת משהו?
כדור פינג פונג בעין, זה מה שתפסתי.
מה זה, מה זה החריקות האלה שאני שומעת?
זה חול בשיניים שלך, יהורם? תראה, אתה ירושלמי, צריך להסביר לך.
כששוכבים בחול שוכבים או על הגב או על הצד,
לא עם הפנים בתוך החול, זה עושה בעיות.
לאורה, תגידי, יכול להיות שראיתי את המכונית של קרני בחוץ?
טוב, אנחנו נלך.
מה יש להם?
מחר אני נשאר בבית.
אני לא קם מהכיסא עד שאני גומר פרק אחד לפחות.
בשקט, בלי אף אחד. בלי חול, בלי זפת, בלי רעש.
פינג פונג, פינג פונג, פינג פונג, פינג...
תפסת משהו?
איזה נודניק, כל זריקה מוציא דג.
אבל זה לא מספיק לו, הוא צריך גם לרדת עליי.
תפסת משהו, תפסת משהו?
איזה נודניק.
אני שמחה שנהנית.
תתפלאי, דווקא נהניתי.
השמש!
אני מבינה שחוץ מלטבוע, הכול עבר עליך.
פרק א.´
פרק א.´
שקט!
"מעל הגבעה, שם"... -שלום!
שקט, ששש...
אימא כבר באה?
מולי, מולי, אתה לא רואה שאני כותב?
איפה נעלמת? חברים שלך מחפשים אותך למטה.
נו, אי אפשר, אני מצטער, אי אפשר ככה. -סליחה, סליחה.
שלום, שלום!
נו, אי אפשר לקבל קצת שקט בבית הזה דווקא כשהולך לי כל כך טוב?
יהורם, אתה לא חושב שאתה קצת מגזים,
מהבוקר אתה פה ודווקא עכשיו נחה עליך המוזה?
מה לעשות? ככה זה אצל סופרים.
שלום!
הבאתי צ´יפס, יש דגים? -דגים לא, רק קשקשים.
חנה, את מתבקשת לשמור על השקט,
יהורם מייצר יצירת מופת והרעש מפריע לו.
בדיוק ככה. אני חשבתי שאצלי בבית יהיו לי תנאים,
אבל אני מבין שכדי ליצור אני צריך לברוח לחיק הטבע.
לא, לא, לא, למה? הנה. או, שלוש, ארבע, או...
די, די, די, די, מספיק.
ילדים, בואו אליי לאכול.
אין לי שום דבר בבית, אבל זה מבטיח ארוחה טעימה ומזיקה.
מה לעשות? לא יוצא לי כלום. -אף אחד לא מאשים אותך.
אבל אני באמת רוצה לכתוב. -אני מבינה את זה.
הזמן רץ ואני לא הספקתי שום דבר בחיים שלי.
הבן אדם רק מסתכל בראי ומגלה שם פרצוף
שאוסף עוד קמט ועוד קמט ועוד קמט ועוד קמט.
קצת אתה מגזים, לא? -אז תורידי קמט אחד.
זה מה שיש. אתה חושב שאני לא מרגישה ככה לפעמים?
הלו, הלו!
גרישמן, שלום.
יותר טוב, כן.
מה?
מה?
אני אטפל בזה, אני אטפל בזה.
כן, כן, שלום. שלום, להתראות.
שמעת חוצפה?
הם העמידו שני שופלים בגלל שהם לא יכלו להשיג דיסה.
אני לא מבין, שום דבר לא יכול להתנהל בלעדיי?
אני מחר יורד על הגרישמן הזה, שיצא עשן.
אני אומר לך, לאורה, אם...
נכון, נכון, הבנת נכון, אני הולך מחר לעבודה.
זה בסדר.
אני אודיע בים שאתה חולה.
תגמור ונרוץ, מאוחר. -ואבא באמת ילך לעבודה?
כן, אבא באמת הולך לעבודה. -ומה עם הספר שהוא רצה לכתוב?
קחי.
פה יש פצע שעוד לא שפכת עליו מלח. בבקשה, תשפכי.
לא נורא, אבא, בחיים לא עושים רק דברים שאוהבים.
הנה, גם אני מתקלח לפעמים.
שמואל, תזכיר לי כשתהיה בן 16 לקנות לך טוסטוס.
ילדים, עשרים לשמונה, אתם תאחרו, נו.
אבא, האמת, רציתי לקחת אותך היום לשיחה,
אבל אני קצת ממהר אז נעשה את זה קצר.
אתה היום מתחיל בחיים חדשים. חיים של עבודה,
חיים של אחריות. -לאורה, מה זה העונש על התעללות בילדים?
קישטה, קישטה.
תנו לי נשיקה.
שלום, שלום.
מר קרני!
אני קפצתי בדרך לעבודה לראות מה נשמע. האצבעות כבר נפתחות?
איזה אצבעות? -זה בסדר, הוא התאושש פתאום.
הוא מרגיש הרבה יותר טוב, היום הוא הולך לעבודה.
לא, לא, לא, לא. לא בא בחשבון. עם בריאות לא משחקים.
איזו בריאות? אני בריא כמו שור. -לא, לא, לא.
אתה נשאר בבית עוד עשרה ימים, ההנהלה אישרה לך חופשה. -למה?
דוקטור, אחות זמירה. -אחות זמירה? -כן.
דוקטור, אני הודעתי ליהורם שהוא נשאר בבית עוד עשרה ימים.
אני צודק או לא? -מאה אחוז, סטריפטיאנוזיס זה לא משחק ילדים.
לא משחק ילדים. -איזו שאלה!
אז להתראות בעוד עשרה ימים.
סטריפטיאנוזיס? -סידרנו לך באופן מיוחד.
איזה כיף, עכשיו יש לך עוד עשרה ימים ללכת לים ולדוג ולכתוב.
את השתגעת, עד שקיבלתי סטריפטיאנוזיס?
אחרים מחכים לזה 10 שנים.
אני ישר לחדר מיון, אחות זמירה!
תמלול: סדו פראלטה-שביט
ייעוץ לשון לכתוביות: מיה בסטר-קינן
הבאה לשידור: שושי חי
הפקת כתוביות: אולפני אלרום
פתוח!
אני חוזר מאוחר היום. -גם אני.
למה את? -למה הוא? -כי אני בשביעית.
לא כמות השנים היא הקובעת, אלא האיכות.
למה רק כפית סוכר אחת בקקאו?
לא כמות הסוכר היא הקובעת, אלא האיכות.
די, די, ילדים, מספיק עם השטויות. אתם תאחרו לבית הספר.
הם יאחרו, מה איתך, או שאתה הולך היום בפיג´מה?
אני לא הולך היום בכלל, לפחות לא לעבודה.
מה קרה, אתה מרגיש לא טוב?
אצל אבא צריך לשאול להפך. מה קרה, אתה מרגיש טוב היום?
זה מספיק, ילדים, מספיק. עשרים לשמונה, אתם תאחרו. נו, שלום.
מולי, שלום.
ברוך השם, קצת שקט. אז מה העניין, יהורם?
שום דבר, אני פשוט לא הולך היום לעבודה.
מה קרה, צרות? -לא. -גרישמן שוב? -לא.
אתה חולה. -אני בריא כמו סוס.
זה הסימן הכי ברור שאתה חולה.
אני אודיע במשרד שלקחת יום מחלה.
לא, תודיעי במשרד שלקחתי שנה בריאות.
שלום! אתה מוכן להסביר? -כן. אני לוקח שנה,
לפחות שנה, שנת יהורם.
כמו שנת ביאליק, רק קצת יותר עליז.
שנה שלי, בשבילי, למעני.
זה הכול? אני חשבתי שבאמת קרה משהו רציני.
זה רציני מאוד, לאורה. את יודעת כמה זמן אני כבר חולם על זה?
לאורה, את יודעת ש18- שנה אני מתעסק במשהו שלא מעניין אותי?
אני שונא טורבינות.
אני שונא מכונות, בשביל מה אני צריך את זה?
אולי בשביל הסופרמרקט. -זה בדיוק זה, לאורה.
אני חי בשביל הסופרמרקט.
מתי אני אחיה בשבילי, לאורה?
מתי אני אטייל, מתי אני אקרא, מתי אני אכתוב?
לכתוב, אני רוצה לכתוב, את יודעת כמה זמן אני רוצה לכתוב?
ולדוג דגים, אני רוצה לדוג דגים.
יופי. מה תכניס לבנק כל חודש, מושטים?
יש לנו חסכונות. -אה, אז הכול בסדר,
אתה חסכת כל חייך כדי שתוכל לצאת לדוג. -ולכתוב.
אתה יודע מה? אני הולכת. אתה תעשה מה שאתה רוצה.
אם בכל זאת תחליט ללכת למפעל, תמסור להם את זה, אישור.
יהורם איחר היום למשרד מכיוון שהתחלק על השכל.
תכיני 365 פתקים כאלה, אימא.
הלך דייג למעיין”…
כןמה?
שוש, זה נשמע פשוט נהדר.
חכי שנייה, אני רוצה רגע לנסות את זה. דקה.
צעד תימני קדימה, צעד תימני אחור,
רגל ימין למעלה ורגל שמאל למעלה”.
לא, שוש, זה מהלפי הרשימה זה לא,
זה לאעל הדבש ועל העוקץ,”
זה על הדבש ועל הטוסיק.
אני לא יכולה את שתי ה
אני אומרת לך שמשהו לא בסדר עם הצעד הזה.
צעד קטן לאדם, צעד גדול לאנושות. -תעשי לי טובה,
תתקשרי לצביה ותבררי, טוב? ותודיעי לי, ביי.
או! אשת הדייג העליז.
כתוב פה בעיתון שנתפסו שלושה לווייתני פשע.
זה הוא שתפס אותם? -מצחיק מאוד. -לאורה, שבי.
את חייבת לספר לי מה נכנס בו,
אני מתה לשמוע. -לא צריך לעשות מזה עניין.
מה עושים? הוא החליט שהגיע הזמן לחיות.
ולכתוב, הוא מת לכתוב.
הולך לים לתפוס מוזה. סרדינים ומוזה.
זה הולך להיות עניין ארוך מאוד. -את חושבת?
אני בטוחה, אני מכירה את האח שלי. אני זוכרת איך
לא, לא חשוב, לא חשוב.
לא, בשביעית הוא
לא, לא, זה באמת לא משנה, זה לא נוגע לעניין.
תיקי, את תספרי כי אני מכירה אותך, את לא תתאפקי.
טוב, בשביעית הוא החליט פתאום שהוא רוצה להיות מרגל, מרגל.
כל יום הוא היה עולה לכל מיני גגות בעיר
והוא היה צופה על הלגיונרים עם משקפת, יום ולילה.
מה לא עשינו כדי שהוא יפסיק? היו לו עיניים כאלה מחוסר שינה.
הוא לא אכל ולא שתה, שום דבר. -ואיך זה נפסק?
כמה ימים הוא לא הלך לתצפית מפני שהייתה לו דלקת ריאות.
הוא חשב שהייתה לו דלקת ריאות.
לא, לא, לא, הייתה לו באמת דלקת ריאות.
אז אחרי שהוא חזר, כשהוא חזר,
אז איזה חייל ירדני צועק לו מעבר לחומה
זאת אומרת, איפה היית? חיכינו לך, התגעגענו אליך, את מבינה?
זאת אומרת, הוא שואל אותו,
אולי אתה יודע מי מחליף אותי במשמרת?
אילן, מסתבר שהם ראו אותו כל הזמן.
כן, ובזה נסתיימה הקריירה שלו בתור ג´יימס בונד.
זה הולך להיות עניין ארוך, לאורה, ארוך מאוד.
תודה רבה על העידוד.
אני לא מבין מה הבעיה. הוא בסך הכול הפסיק לעבוד, לא?
עכשיו יהיה לו זמן להתפרנס.
קצת חסכונות יש לכם, נכון? -קצת. -אשף הפיננסים מתחיל.
אני יכול להגיד משהו? -כן, כן.
תראי, אם הוא משחק נכון בבורסה, אתם לא רק חיים כמו מלכים,
הוא גם יכול ללכת לדוג כמה שהוא רוצה.
קצת בנקים, קצת צמודים, קצת ספקולטיביות וזהו.
אם זה כל כך פשוט, למה אתה לא עושה את זה?
כי יהורם הוא בן אדם עם מזל ואני ביש מזל
וביש מזל צריך לעבוד. -נכון.
שלום, אשתי.
שלום, אחותי.
שלום, סוכן הביטוח שלי.
איזה יום שהיה לי היום, אתם יודעים שהחיים יכולים להיות נפלאים אם
יהורם, אתה פשוט נראה שיגעון. תפסת משהו?
הלך דייג למעיין”… בבקשה, שלא תגידו שהתבטלתי.
זה מה שהספקת לכתוב היום? -זה דג זהב.
זה דג הזהב מהאגדות. אוריגינלי, ממלא משאלות.
יהורם, תאמין לי, זה הזמן שלך להיכנס לבורסה.
קצת ספוקלטיביות… -אילן, אילן! גיסי היקר.
אני לא רוצה בורסה, אני לא רוצה כסף,
אני רוצה טבע וחיים ולכתוב.
תראה לי את הדבר המגעיל הזה. -בבקשה.
זה דג הזהב מהאגדות? -כן. -זה שממלא משאלות?
האוריגינלי? -האוריגינלי, כן.
דג זהב, דג אוריגינלי,
תעשה שבעלי יהיה נורמלי.
אז מה אני בעצם,
נאיבית או פרימיטיבית?
המבקרים כבר יגידו.
עכשיו נוסיף כאן נקודונת קטנטונת מרומז
הלכה לי התקופה הכחולה!
זה כבר לא מצחיק, חנה. מה נעשה איתו?
למה את מתרגשת? זה לא נורא, זה יעבור, בינתיים תני לו לעשות חיים.
את יודעת, את צריכה להיות מאושרת
שיש לך בעל עם נפש של ילד
שהוא טיפ-טיפה קוקו.
טיפ-טיפה? הוא 40 ליטר קוקו. -אז מה?
אם אני הייתי נורמלית, הייתי משתגעת. -ואני?
אני צריכה להיות המרשעת שלא מבינה לנפשו של הילד.
טוב, זה לא קשה לך במיוחד.
תודה רבה.
אבל מישהו גם צריך לחשוב מה יקרה כשיגלו את הכול במפעל
ואז יעיפו אותו משם כמו טיל.
חסקה, יעיפו אותו כמו חסקה. למה תמיד אומרים טיל?
ואז שבועיים הוא ילך שמח וטוב לב עד שהוא יתחיל לחפש עבודה
ואז יתחילו העצבים והדיכאון והאובר-דראפט.
לאורה, תהיי מציאותית.
מחר הוא תופס דג גדול גדול, את פותחת אותו,
בפנים יש מרגלית גדולה גדולה, 280 קראט לפחות,
ואתם תחיו בעושר ואושר.
וכמה זמן את חושבת שאני יכולה להמשיך למכור בלופים למנהל שלו?
החום עולה, החום יורד, הרופאים יודעים, הרופאים לא יודעים,
זהו, נגמרו הבלופים. -מצד שני הוא גם יכול לתפוס צפרדע,
להרביץ לה נשיקה ולברוח עם הנסיכה
ואז יהיו לכם בעיות בחיי הנישואין. כבר היו מקרים כאלה,
אני מכירה זוג אחד… -מחר בין כה וכה המשחק ייגמר. -מחר?
מה יש מחר? -מחר מגיע המנהל של יהורם
לבקר אותו על מיטת חוליו, יפה מצדו, לא?
בשום פנים ואופן לא היה מוכן לוותר.
עכשיו יש לך בעיה.
אז מה השמחה הזאת, חנה? -בעיות אני אוהבת.
מה עושים? -מה יש לעשות? הרופא, המנהל יבוא, יראה מה קורה,
יכתוב מכתב פיטורים וילך. -באמת, מה התבוסתנות הזאת?
אנחנו לא נפקיר את בעלך הבריא.
זה מה שהכי מדאיג אותי, הוא אף פעם לא היה כל כך בריא.
לא לדאוג. -איך לא לדאוג, חנה, מה נעשה?
אנחנו נעשה אותו חולה.
בסדר, דוקטור, אתה יכול להיכנס.
סטטוסקופ לא מצאתי, רק צינור ישן של גז.
אז תשים אותו בכיס ככה, בצורה מרשימה.
אתם מוכנים? -כן. -איפה הדייג?
הלך לים.
חשבתי שהוא לעולם לא יעזוב את הבית.
דווקא היום נמאס לו להיות ארנסט המינגווי, עבר לעגנון.
לשבת בבית ולכתוב.
עד שלא נתתי לו כסף לפופקורן הוא לא הלך.
שששמישהו מגיע. -למקומות.
שלום.
מר קרני. -פנחס. -פנחס.
כמה יפה מצדך.
שום דבר, עובד שלי חולה זה כמו משפחה.
איפה הפציינט, מה שלומו? -לא מי יודע מה. -מה את אומרת?
בדיוק עכשיו הרופא אצלו והאחות.
יש גם אחות? עד כדי כך
מים חמים ומגבת. -מה שלומו? -לא עכשיו! -תכירו בבקשה.
המנהל של בעלי, מר קרני. -פנחס.
וזאת האחות, הגברת פלורנס. -זמירה.
נעים מאוד. -נעים מאוד.
גברת, מה עם המים החמים ועם המגבת? הדוקטור מבקש.
אני מיד מביאה. -בבקשה.
לי את יכולה להגיד, לי את יכולה להגיד ישר.
ישר. -כן.
מה יש לו?
נדמה לי סטריפטיאנוזיס.
נדמה לי, אני לא מבטיחה כלום.
נוזיס, מה את אומרת?
איזה מזל שיש לו כבר שלושה ילדים.
אני מקווה שלך יש כבר ילדים.
זה מידבק?
אם זה מידבק… -אחות! -גברת, מה עם המים?
איך אפשר לטפל ככה?
זה לא פשוט, מה? -מה לא פשוט?
היא אמרה לך משהו, מה לא פשוט?
אל תסתיר ממני, מה לא פשוט?
מה, מהמה כן פשוט?
היום הכול לא פשוט! מה פשוט? -אתה מסתיר ממני. -חס וחלילה.
אני רציתי רק להגיד שלא פשוט היום.
את יודעת, הרבה יותר טוב כשלא פשוט.
פעם היה הכול פשוט, אבל איפה היום ואיפה פעם?
יש, יש! פתיחה של שתי אצבעות.
סליחה?
סליחה? -זה, זאת אומרת
קודם הוא בקושי פתח אצבע אחת, עכשיו הוא כבר פותח שתיים.
מי זה? -תכירו, זה דוקטור, דוקטור אילנוביץ´
וזה המנהל של בעלי, אני תמיד מתבלבלת בשם.
קוראים לי קרני, אבל אתה יכול לקרוא לי… -פנחס. -איך אתה יודע?
היום כולם עוברים לפנחס.
אתה מתלוצץ. -כן.
מה זה? -זה אני הבאתי. -זה רעל בשבילו.
לאורה. -לא עכשיו. -אחות!
סוף סוף הוא נרדם.
מה זה?
פלא שיש לו פריחה?
אני כבר לוקח את זה. -אין צורך, אנחנו כבר נשמיד את זה.
אתה כבר הולך? -אני מוכרח, אני מוכרח לרוץ. -אתה צודק.
אנחנו מוכרחים להישאר, אבל אתה?
יש לך ילדים?
אז אני רץ. אם אתם צריכים משהו אז בבקשה, אל תתביישי.
תודה רבה.
לא יפה, לא יפה.
בפנים שוכב בן אדם עם סטריפטיאנוזיס ואנחנו אוכלים
פתיחה של שתי אצבעות
הוא כמעט נתן ליהורם מענק לידה.
נו, קדימה, קדימה, לחסל את ההוכחות.
מה הולך כאן? -אנחנו מטביעים את יגוננו.
מה זה?
זה?
אני הצטרפתי למגן דוד ירוק.
היה לי היום מקרה מאוד מעניין.
קקטוס חטף קוץ.
איך היה בים? -בסדר, יש נפט בבית?
תפסת משהו?
כדור פינג פונג בעין, זה מה שתפסתי.
מה זה, מה זה החריקות האלה שאני שומעת?
זה חול בשיניים שלך, יהורם? תראה, אתה ירושלמי, צריך להסביר לך.
כששוכבים בחול שוכבים או על הגב או על הצד,
לא עם הפנים בתוך החול, זה עושה בעיות.
לאורה, תגידי, יכול להיות שראיתי את המכונית של קרני בחוץ?
טוב, אנחנו נלך.
מה יש להם?
מחר אני נשאר בבית.
אני לא קם מהכיסא עד שאני גומר פרק אחד לפחות.
בשקט, בלי אף אחד. בלי חול, בלי זפת, בלי רעש.
פינג פונג, פינג פונג, פינג פונג, פינג
תפסת משהו?
איזה נודניק, כל זריקה מוציא דג.
אבל זה לא מספיק לו, הוא צריך גם לרדת עליי.
תפסת משהו, תפסת משהו?
איזה נודניק.
אני שמחה שנהנית.
תתפלאי, דווקא נהניתי.
השמש!
אני מבינה שחוץ מלטבוע, הכול עבר עליך.
פרק א.´
פרק א.´
שקט!
מעל הגבעה, שם”… -שלום!
שקט, ששש
אימא כבר באה?
מולי, מולי, אתה לא רואה שאני כותב?
איפה נעלמת? חברים שלך מחפשים אותך למטה.
נו, אי אפשר, אני מצטער, אי אפשר ככה. -סליחה, סליחה.
שלום, שלום!
נו, אי אפשר לקבל קצת שקט בבית הזה דווקא כשהולך לי כל כך טוב?
יהורם, אתה לא חושב שאתה קצת מגזים,
מהבוקר אתה פה ודווקא עכשיו נחה עליך המוזה?
מה לעשות? ככה זה אצל סופרים.
שלום!
הבאתי צ´יפס, יש דגים? -דגים לא, רק קשקשים.
חנה, את מתבקשת לשמור על השקט,
יהורם מייצר יצירת מופת והרעש מפריע לו.
בדיוק ככה. אני חשבתי שאצלי בבית יהיו לי תנאים,
אבל אני מבין שכדי ליצור אני צריך לברוח לחיק הטבע.
לא, לא, לא, למה? הנה. או, שלוש, ארבע, או
די, די, די, די, מספיק.
ילדים, בואו אליי לאכול.
אין לי שום דבר בבית, אבל זה מבטיח ארוחה טעימה ומזיקה.
מה לעשות? לא יוצא לי כלום. -אף אחד לא מאשים אותך.
אבל אני באמת רוצה לכתוב. -אני מבינה את זה.
הזמן רץ ואני לא הספקתי שום דבר בחיים שלי.
הבן אדם רק מסתכל בראי ומגלה שם פרצוף
שאוסף עוד קמט ועוד קמט ועוד קמט ועוד קמט.
קצת אתה מגזים, לא? -אז תורידי קמט אחד.
זה מה שיש. אתה חושב שאני לא מרגישה ככה לפעמים?
הלו, הלו!
גרישמן, שלום.
יותר טוב, כן.
מה?
מה?
אני אטפל בזה, אני אטפל בזה.
כן, כן, שלום. שלום, להתראות.
שמעת חוצפה?
הם העמידו שני שופלים בגלל שהם לא יכלו להשיג דיסה.
אני לא מבין, שום דבר לא יכול להתנהל בלעדיי?
אני מחר יורד על הגרישמן הזה, שיצא עשן.
אני אומר לך, לאורה, אם
נכון, נכון, הבנת נכון, אני הולך מחר לעבודה.
זה בסדר.
אני אודיע בים שאתה חולה.
תגמור ונרוץ, מאוחר. -ואבא באמת ילך לעבודה?
כן, אבא באמת הולך לעבודה. -ומה עם הספר שהוא רצה לכתוב?
קחי.
פה יש פצע שעוד לא שפכת עליו מלח. בבקשה, תשפכי.
לא נורא, אבא, בחיים לא עושים רק דברים שאוהבים.
הנה, גם אני מתקלח לפעמים.
שמואל, תזכיר לי כשתהיה בן 16 לקנות לך טוסטוס.
ילדים, עשרים לשמונה, אתם תאחרו, נו.
אבא, האמת, רציתי לקחת אותך היום לשיחה,
אבל אני קצת ממהר אז נעשה את זה קצר.
אתה היום מתחיל בחיים חדשים. חיים של עבודה,
חיים של אחריות. -לאורה, מה זה העונש על התעללות בילדים?
קישטה, קישטה.
תנו לי נשיקה.
שלום, שלום.
מר קרני!
אני קפצתי בדרך לעבודה לראות מה נשמע. האצבעות כבר נפתחות?
איזה אצבעות? -זה בסדר, הוא התאושש פתאום.
הוא מרגיש הרבה יותר טוב, היום הוא הולך לעבודה.
לא, לא, לא, לא. לא בא בחשבון. עם בריאות לא משחקים.
איזו בריאות? אני בריא כמו שור. -לא, לא, לא.
אתה נשאר בבית עוד עשרה ימים, ההנהלה אישרה לך חופשה. -למה?
דוקטור, אחות זמירה. -אחות זמירה? -כן.
דוקטור, אני הודעתי ליהורם שהוא נשאר בבית עוד עשרה ימים.
אני צודק או לא? -מאה אחוז, סטריפטיאנוזיס זה לא משחק ילדים.
לא משחק ילדים. -איזו שאלה!
אז להתראות בעוד עשרה ימים.
סטריפטיאנוזיס? -סידרנו לך באופן מיוחד.
איזה כיף, עכשיו יש לך עוד עשרה ימים ללכת לים ולדוג ולכתוב.
את השתגעת, עד שקיבלתי סטריפטיאנוזיס?
אחרים מחכים לזה 10 שנים.
אני ישר לחדר מיון, אחות זמירה!
תמלול: סדו פראלטה-שביט
ייעוץ לשון לכתוביות: מיה בסטר-קינן
הבאה לשידור: שושי חי
הפקת כתוביות: אולפני אלרום
0
    Press enter for publication
הומור
משפחה
סדרות ישראליות
קומדיה
קרובים קרובים