ט.ל.ח, טעות לעולם חוזרת.
זו אמרה שהרבה מאוד אנשים משתמשים בה
כדי להביע הבנה וסלחנות כלפי טעויות.
מצטער לשבור לכם את הלב,
לא רק שהמשמעות המקורית של הביטוי הפוכה,
אלא גם עשינו על הדרך שתי שגיאות בעברית.
שגיאה ראשונה:
בעברית מסמנים ראשי תיבות בגרשיים, לא בנקודות.
ככה.
שגיאה שנייה ונפוצה: זה לא "חוזרת", אלא "חוזר".
למה? כי מי שחוזר כאן זו לא הטעות, אלא הטועה.
וזה משנה לגמרי את משמעות המשפט.
בשביל להבין מה קורה פה, נתחיל מההתחלה.
מקור הביטוי נמצא כנראה בתלמוד, במסגרת דיני הונאה.
הלכות שעוסקות בהטעיה במסחר.
למשל במסכת בבא מציעא.
שם אומרים: "מוכר לעולם חוזר".
כלומר, אם הלקוח ערבב את המוכר,
למוכר לעולם תהיה הזכות לחזור לקונה ולבטל את העסקה.
אבל איך מוכר נהפך לטעות? בזכות הרמב"ם.
בחיבורו ההלכתי משנה תורה,
הרמב"ם לוקח את הביטוי ששימש גם אותו בדיני הונאה
וטובע אותו בצורה שאנחנו מכירים היום.
וזה לא קשור בכלל לחשבוניות או לחוזים, אלא לקריאה בתורה.
הרמב"ם מסביר שאם שליח הציבור טועה בקריאתו,
הוא חייב לחזור לתחילת הפסוק ולקרוא אותו שוב.
"שאם טעה בהם, לעולם חוזר".
כלומר, לא הטעות חוזרת,אלא הטועה
שמחויב לחזור אחורה ולתקן.
מהמקורות האלו התגלגל הט.ל.ח העברי המודרני,
שהוא הגרסה הישראלית לביטוי האנגלי: אי. אנד או. אי.
טעויות והשמטות מתקבלות.
את צירוף האותיות הזה אנחנו רואים בפרסומות, בדפי חשבון הבנק שלנו,
או ברשתות החברתיות.
הוא נועד להבהיר שאם נפלה במסמך טעות בתום לב,
היא לא מחייבת את הטועה והוא יכול לחזור בו מטעותו בכל שלב.
בקיצור, כסת"ח משפטי.
הבנתם? לקחנו ביטוי הלכתי שדוגל בתיקון טעויות,
ושיבשנו אותו לפתגם שנועד להחליק פשלות.
אגב, אני די בטוח שלא עשיתי אף טעות בסרטון הזה.
אבל ליתר ביטחון: ט.ל.ח.
ט.ל.ח, טעות לעולם חוזרת.
זו אמרה שהרבה מאוד אנשים משתמשים בה
כדי להביע הבנה וסלחנות כלפי טעויות.
מצטער לשבור לכם את הלב,
לא רק שהמשמעות המקורית של הביטוי הפוכה,
אלא גם עשינו על הדרך שתי שגיאות בעברית.
שגיאה ראשונה:
בעברית מסמנים ראשי תיבות בגרשיים, לא בנקודות.
ככה.
שגיאה שנייה ונפוצה: זה לא “חוזרת”, אלא “חוזר”.
למה? כי מי שחוזר כאן זו לא הטעות, אלא הטועה.
וזה משנה לגמרי את משמעות המשפט.
בשביל להבין מה קורה פה, נתחיל מההתחלה.
מקור הביטוי נמצא כנראה בתלמוד, במסגרת דיני הונאה.
הלכות שעוסקות בהטעיה במסחר.
למשל במסכת בבא מציעא.
שם אומרים: “מוכר לעולם חוזר”.
כלומר, אם הלקוח ערבב את המוכר,
למוכר לעולם תהיה הזכות לחזור לקונה ולבטל את העסקה.
אבל איך מוכר נהפך לטעות? בזכות הרמב”ם.
בחיבורו ההלכתי משנה תורה,
הרמב”ם לוקח את הביטוי ששימש גם אותו בדיני הונאה
וטובע אותו בצורה שאנחנו מכירים היום.
וזה לא קשור בכלל לחשבוניות או לחוזים, אלא לקריאה בתורה.
הרמב”ם מסביר שאם שליח הציבור טועה בקריאתו,
הוא חייב לחזור לתחילת הפסוק ולקרוא אותו שוב.
”שאם טעה בהם, לעולם חוזר”.
כלומר, לא הטעות חוזרת,אלא הטועה
שמחויב לחזור אחורה ולתקן.
מהמקורות האלו התגלגל הט.ל.ח העברי המודרני,
שהוא הגרסה הישראלית לביטוי האנגלי: אי. אנד או. אי.
טעויות והשמטות מתקבלות.
את צירוף האותיות הזה אנחנו רואים בפרסומות, בדפי חשבון הבנק שלנו,
או ברשתות החברתיות.
הוא נועד להבהיר שאם נפלה במסמך טעות בתום לב,
היא לא מחייבת את הטועה והוא יכול לחזור בו מטעותו בכל שלב.
בקיצור, כסת”ח משפטי.
הבנתם? לקחנו ביטוי הלכתי שדוגל בתיקון טעויות,
ושיבשנו אותו לפתגם שנועד להחליק פשלות.
אגב, אני די בטוח שלא עשיתי אף טעות בסרטון הזה.
אבל ליתר ביטחון: ט.ל.ח.
כסת”ח – כיסוי תחת. משתמשים בסלנג הזה כשרוצים לתאר אדם שדואג מראש למנוע כל אפשרות שאנשים שבאים איתו במגע יתבעו אותו בבית המשפט בגין מעשיו. זה נעשה למשל באמצעות הצהרות והחתמה של לקוחות על מסמכים מסוימים.
ביטוי זה נחשב ביטוי של בוז בהקשרים מסויימים, המתאר אנשים שדואגים בעיקר לעצמם ונמנעים מן הפעולות הנחוצות בגלל חשש למעמדם ולעתידם.
לחץ "אנטר" לפרסום
ביטויים בעברית
כאן עברית
ערוץ כאן