אני לוקח כרטיס של קולנוע. אני גוזר אותו לחוטים ו...
סורג אותו לכובע צמר.
אני לוקח את הכובע צמר, שם במחבת, אבל לא מטגן.
אני רק מראה שאפשר.
אחרי זה אני לוקח את הכובע צמר,
מקווצ'ץ' אותו, מקווצ'ץ' אותו, מקווצ'ץ' אותו לכדור קטן,
שם אותו על קונוס של גלידה. אבל לא אוכל. רק מראה שאפשר.
הרבה אנשים אמרו לי שיש פה בסיס למשהו מאוד גדול.
שיש פה מוטיב שיכול להוות משיכה להרבה אנשים.
להרבה אנשים.
שעל הבסיס של הדבר הזה אני יכול להקים איזשהו עסק ענק או מפלגה.
אבל אני, אני, ואני יודע שזה יפתיע אתכם,
אני מסרב ללכת על הפרוייקט כזה.
ולמה? כי אני רק רוצה להראות שאפשר. לא יותר.
אני מראה, והולך.
מאפשר, מסתלק. זהו.
זה... זה התפקיד שלי, או מה שאומרים העבודה, הייעוד.
דרך אגב, אני לא דור ראשון. אבא שלי...
אבא שלי היה... עבד בזה לפניי. וסבא שלי, אנחנו פרסים במשפחה.
סבא שלי עוד היה מראה שאפשר במאה הקודמת.
דוד שלי, יש לי דוד שאומר שאם סבא שלו היה מראה שאפשר אז
הרבה דברים לא היו קורים היום. לא היו קורים היום.
בגלל זה כל העניין הזה של מפלגה, עסק, זה בניגוד גמור.
למה שאני בפעולה כל כך קטנה, כל כך בהירה, מנסה לגלם.
וגם לא... לא לגלם ממש. לא לגלם ממש.
רק להראות שאפשר.
אני מקווה שלא בלבלתי אתכם.
קודם כל, עם הרעיון הזה של להראות שאפשר זה דבר...
בפני עצמו. וגם עם המונח הזה, "מראה שאפשר".
הרי זה...מונח קצת חסר, קצת חסר.
מראה שאפשר מה, סטייל.
אני מקווה גם שלא בלבלתי אתכם
עם אבא שלי וסבא שלי ודוד שלי שמה.
את מי זה מעניין.
אבל מעבר לכל הדברים האלה,
אני מקווה שלא הבכתי אתכם עם משהו לא ברור,
שאתם לא שואלים את עצמכם אם זה נחוץ, ולמה. כי אני,
אני כשלעצמי נקי. אני את שלי אמרתי.
אבל שוב, אבל שוב, אני מקווה שזה לא התנגש לכם עם שום דבר,
עם שום ציפייה שהייתה לכם ממני, כי באמת אני, אני...
לא רוצה שום דבר שיצרום לי. לא, שום דבר, שום דבר שיעצבן.
אלא באמת רק להראות שאפשר.
אני לוקח כרטיס של קולנוע. אני גוזר אותו לחוטים ו…
סורג אותו לכובע צמר.
אני לוקח את הכובע צמר, שם במחבת, אבל לא מטגן.
אני רק מראה שאפשר.
אחרי זה אני לוקח את הכובע צמר,
מקווצ’ץ’ אותו, מקווצ’ץ’ אותו, מקווצ’ץ’ אותו לכדור קטן,
שם אותו על קונוס של גלידה. אבל לא אוכל. רק מראה שאפשר.
הרבה אנשים אמרו לי שיש פה בסיס למשהו מאוד גדול.
שיש פה מוטיב שיכול להוות משיכה להרבה אנשים.
להרבה אנשים.
שעל הבסיס של הדבר הזה אני יכול להקים איזשהו עסק ענק או מפלגה.
אבל אני, אני, ואני יודע שזה יפתיע אתכם,
אני מסרב ללכת על הפרוייקט כזה.
ולמה? כי אני רק רוצה להראות שאפשר. לא יותר.
אני מראה, והולך.
מאפשר, מסתלק. זהו.
זה… זה התפקיד שלי, או מה שאומרים העבודה, הייעוד.
דרך אגב, אני לא דור ראשון. אבא שלי…
אבא שלי היה… עבד בזה לפניי. וסבא שלי, אנחנו פרסים במשפחה.
סבא שלי עוד היה מראה שאפשר במאה הקודמת.
דוד שלי, יש לי דוד שאומר שאם סבא שלו היה מראה שאפשר אז
הרבה דברים לא היו קורים היום. לא היו קורים היום.
בגלל זה כל העניין הזה של מפלגה, עסק, זה בניגוד גמור.
למה שאני בפעולה כל כך קטנה, כל כך בהירה, מנסה לגלם.
וגם לא… לא לגלם ממש. לא לגלם ממש.
רק להראות שאפשר.
אני מקווה שלא בלבלתי אתכם.
קודם כל, עם הרעיון הזה של להראות שאפשר זה דבר…
בפני עצמו. וגם עם המונח הזה, “מראה שאפשר”.
הרי זה…מונח קצת חסר, קצת חסר.
מראה שאפשר מה, סטייל.
אני מקווה גם שלא בלבלתי אתכם
עם אבא שלי וסבא שלי ודוד שלי שמה.
את מי זה מעניין.
אבל מעבר לכל הדברים האלה,
אני מקווה שלא הבכתי אתכם עם משהו לא ברור,
שאתם לא שואלים את עצמכם אם זה נחוץ, ולמה. כי אני,
אני כשלעצמי נקי. אני את שלי אמרתי.
אבל שוב, אבל שוב, אני מקווה שזה לא התנגש לכם עם שום דבר,
עם שום ציפייה שהייתה לכם ממני, כי באמת אני, אני…
לא רוצה שום דבר שיצרום לי. לא, שום דבר, שום דבר שיעצבן.
אלא באמת רק להראות שאפשר.
לחץ "אנטר" לפרסום
הומור
החמישייה הקאמרית