דוקותיים | נטלי דמסה ממשמר הגבול

X

יש לי כאן אזיקים.
ארבע מחסניות ועוד מחסנית בנשק.
יש עליי גז פלפל.
זה מגנור למקרה שבקת"ב מתלקח על אחד מהצוות שלי או עליי.
זה מטף לְכל דבר. ויש לי מאחורה שלוקר.
יש כמובן אלה.
זה תחבושת אישית.
קני גז. לוקחים טיל, מכניסים.
קני ספוג, סוגרים מכוונים. רימון-הלם, גורם להם פשוט להתפזר.
קוראים לי נטלי דמסה, בת 20 מירושלים.
לוחמת במג"ב עוד מעט שנתיים.
הגזרה שהפלוגה שלי תופסת זה כפר עיסאוויה במזרח-ירושלים.
אפשר ת.ז. בבקשה? מה זה?
כשתושבי הכפר רואים אישה במדים, ועוד בחורה צעירה,
יש את הזלזול הזה קצת בעיניים.
רואים את החוסר כבוד הזה אולי שהם מפגינים כלפינו,
כי אנחנו נשים בסופו של דבר. יש מדי פעם קללות שיוצאות מפה או משם.
לאט לאט הם מתחילים לכבד ויותר מתחילים לדעת
שערכה של לוחמת הוא כערכו של כל לוחם אחר.
בפעם הראשונה שזרקו עליי בקבוק תבערה
זה קצת הרתיע, קצת הפחיד
אבל מה שכן תוך שתי שניות האדרנלין פשוט עולה והפחד נעלם בשניות.
היא עלתה פה דרך השביל בטווח שלא יכולנו לראות אותה.
ברגע שהלוחם שהיה לידי זיהה אותה, הוא אמר לי "מחבלת,"
הסתובבנו אחורה, יישרנו קו.
ביקשנו ממנה להוציא את היד מהכיס. היא לא הוציאה את היד מהכיס.
דרכנו עליה את הנשק ובאותו רגע ראינו שיש לה סכין.
היא באה לעשות עוד צעד ואמרנו לה "אל תתקדמי, תזרקי את הסכין."
אני בעצמי הפלתי אותה, שמתי עליה אזיקים, לקחתי אותה לאוהל.
היה סוג של כעס, של "למה את עושה את זה?"
"למה את באה לפגוע באנשים שלא עשו לך בעצם שום דבר"?
לא, לא יריתי, עד היום, עדיין לא.
ואני מקווה גם שלא יקרה מצב שאני אצטרך לירות.
יש לי כאן אזיקים.
ארבע מחסניות ועוד מחסנית בנשק.
יש עליי גז פלפל.
זה מגנור למקרה שבקת"ב מתלקח על אחד מהצוות שלי או עליי.
זה מטף לְכל דבר. ויש לי מאחורה שלוקר.
יש כמובן אלה.
זה תחבושת אישית.
קני גז. לוקחים טיל, מכניסים.
קני ספוג, סוגרים מכוונים. רימון-הלם, גורם להם פשוט להתפזר.
קוראים לי נטלי דמסה, בת 20 מירושלים.
לוחמת במג"ב עוד מעט שנתיים.
הגזרה שהפלוגה שלי תופסת זה כפר עיסאוויה במזרח-ירושלים.
אפשר ת.ז. בבקשה? מה זה?
כשתושבי הכפר רואים אישה במדים, ועוד בחורה צעירה,
יש את הזלזול הזה קצת בעיניים.
רואים את החוסר כבוד הזה אולי שהם מפגינים כלפינו,
כי אנחנו נשים בסופו של דבר. יש מדי פעם קללות שיוצאות מפה או משם.
לאט לאט הם מתחילים לכבד ויותר מתחילים לדעת
שערכה של לוחמת הוא כערכו של כל לוחם אחר.
בפעם הראשונה שזרקו עליי בקבוק תבערה
זה קצת הרתיע, קצת הפחיד
אבל מה שכן תוך שתי שניות האדרנלין פשוט עולה והפחד נעלם בשניות.
היא עלתה פה דרך השביל בטווח שלא יכולנו לראות אותה.
ברגע שהלוחם שהיה לידי זיהה אותה, הוא אמר לי "מחבלת,"
הסתובבנו אחורה, יישרנו קו.
ביקשנו ממנה להוציא את היד מהכיס. היא לא הוציאה את היד מהכיס.
דרכנו עליה את הנשק ובאותו רגע ראינו שיש לה סכין.
היא באה לעשות עוד צעד ואמרנו לה "אל תתקדמי, תזרקי את הסכין."
אני בעצמי הפלתי אותה, שמתי עליה אזיקים, לקחתי אותה לאוהל.
היה סוג של כעס, של "למה את עושה את זה?"
"למה את באה לפגוע באנשים שלא עשו לך בעצם שום דבר"?
לא, לא יריתי, עד היום, עדיין לא.
ואני מקווה גם שלא יקרה מצב שאני אצטרך לירות.
0
    לחץ "אנטר" לפרסום
מג"ב
משמר הגבול
צה"ל