כאן | דוקותיים – לבנה אלמקייס, מנהלת אגף לעברייני מין בכלא מעשיהו

X

24. -41.
בוקר טוב, 25. -בוקר אור.
תראה את המכנס שלך, פתוח. מה יהיה?
המכנס שלך פתוח.
אה, כן, לא שמתי לב. -מה יש לך?
לך תתארגן ותבוא. לך תתארגן. קדימה.
61.
אני לא אסכים שאסיר יגיד לי בבוקר "את נראית טוב",
או "את מריחה טוב", או "כפרה".
קרה שאסיר אמר לי, "וואי, איזה ריח טוב, כפרה עלייך".
במקום קטעתי את זה. -מה עשית?
אתה לא תדבר אליי בצורה כזו. אני לא חברה שלך.
רוצח, גנב, רמאי, ראש ארגון פשיעה,
לכולם יש מחילה.
עברייני מין זה משהו שמאוד קשה לך לעצום את העיניים.
בהיררכיה, הם בקאסטה הנמוכה ביותר.
מה קורה, חבריא? תתארגנו.
לא רואים כלום.
שאף אחד לא ירגיש שהוא מלשן. אין פה מלשנים.
אני לא אומרת שמחר תבואו תגידו לי,
לבנה, הוא לקח לי את הספר, לבנה, הוא לקח לי את זה.
זה לא מעניין. תסתדרו.
אבל אם אתם רואים שיש מישהו במצוקה, לבוא ולדבר על זה.
אני לבנה אלמקייס, מתגוררת באשדוד, אם חד הורית.
יש לי ארבעה ילדים.
אני עובדת בכלא מעשיהו, מנהלת אגף לעברייני מין.
שליש מהאגף - אסירים שהם חובשי כיפה.
השליש השני מעורב. 15-20 אחוז - בני מיעוטים.
יש ערבים ויהודים באותם תאים.
באגף כזה, אתה לא רואה הבדל. כולם שווים.
הרבה אסירים לא מספרים למשפחות, לילדים
שהם בכלל בבית סוהר.
הם אומרים שהם נמצאים בעבודה בחו"ל.
דיברת במסדר על מישהו שנפגע או משהו.
היה לנו אירוע עם אחד האסירים כאן,
הוא התמוטט נפשית והוא כרגע מאושפז.
יש לי כאן סיפורים קשים של אבות שפגעו בבנות שלהם
או בבנים שלהם.
בחור שהגיע, והוא אנס את אימא שלו.
זה משהו שזעזע אותי.
עד לפני כמה שנים היה מיעוט של עברייני מין.
היום, בגלל כל המודעות שיש, בגלל הפתיחות,
נשים לא מתביישות, לא פוחדות ללכת ולהתלונן ולומר, הוא פגע בי.
מן הסתם זה גם יוצר יותר מעצרים.
בקשר למעילים, אני קופא מקור. -תקבלו השבוע.
אולי היום, או היום או... -אבל חדשים, לא ישנים, נכון?
לא יודעת. הייתי במקומות נמוכים בחיים.
אני תמיד חוזרת לילדות שלי, לגיל ארבע,
ראיתי את אימא שלי עוברת התעללויות קשות מצד אבא שלי.
קיבלתי איזו החלטה שאני עוזרת לאימא שלי.
הייתי כל הזמן רצה, שתמיד יהיה מישהו בבית
ואז הוא היה כמובן מתבייש. הוא היה מרביץ לה.
ואז שוב פעם הגעתי למקום הזה של חתונה,
ובחרתי במקום המוכר והידוע, חזרה לגיל ארבע.
יש לך אקדח? איך את מגנה על עצמך?
בוא נתחיל מזה שאין אקדח בבית הסוהר.
אף אחד לא מסתובב עם אקדח.
במשרד שלי יש לי זמזם מצוקה. בחיים הדלת שלי לא נסגרת.
לא מפחד. ברגע שאתה סוגר את החדר,
אתה יוצר מין אווירה אינטימית.
בבית סוהר אסור לתת לאסיר לחצות את הקווים.
13 שנים עברתי התעללות נפשית מצד בעלי.
בעלי היה משפיל אותי.
הוא לא התעלל בי פיזית, אבל מבחינתי זה אותו דבר.
מנסה כל פעם להוריד אותי למטה, להראות לי שאני לא אישה טובה.
כשהבן הגדול שלי הגיע לגיל 13 קיבלתי החלטה שאני מתגרשת.
את הווילונות אהבתי. -אני הבאתי את זה.
זה מתחיל מהדברים האלה.
שהם יבינו שכרגע, בשלב הזה בחיים שלהם הם בבית,
והם צריכים להתנהג כמו בבית.
עבדתי שבע שנים עם ראשי ארגוני הפשיעה,
רמאים, רוצחים,
ובחרתי לפני שנתיים לעבוד עם עברייני מין.
בגלל הקושי שיש בעבודה איתם.
עד שהם מבינים שהם לא הקורבן ובעצם יש קורבנות, זה תהליך.
זה תהליך שיכול לקחת לפעמים חצי שנה,
לפעמים כמה שנים, ולפעמים זה לא קורה.
אתה צריך מהיום, 45 יום, לא לדבר איתי.
שמעת?
מה? -בעניין של הסדר הקנסות,
במחשב, אתם יכולים לראות מתי צריכים לשלם אצלכם? -לא, לא.
את מכירה סלנג של אסירים? -כיפה אדומה זה הלשנות.
חבסה זה מאסר. תפטיש זה חיפוש.
פוסטה - רכב ליווי. בחור טוב זה אני לא קשור. לא בקליקה.
דיווחתי על קטטה שעומדת להתפרץ בין שני אסירים
והגעתי לחדר, לאחד מהם היה דוקרן ביד.
ועמדתי באמצע, אמרתי לו, אתה צריך לפגוע בי.
ואז הוא נרתע.
אישה, יש לה כוח אחר. לא כוח פיזי.
מה זה עושה לאסירים? -זה משחרר אותם.
צא איתם. צא לחופשה, תכבה את הסיגריה.
צ´יק צ´ק, לפני שהם הולכים.
אין לי אמפתיה לאסירים כאן באגף.
אני לא מרחמת עליהם.
השאלה היא איך אני מחזירה אותם לחברה.
אני מסתכלת על זה שמחר יהיו הרבה פחות קורבנות בחוץ.
זה מה שחשוב לי, ואני ישנה טוב עם זה בלילה.
24. -41.
בוקר טוב, 25. -בוקר אור.
תראה את המכנס שלך, פתוח. מה יהיה?
המכנס שלך פתוח.
אה, כן, לא שמתי לב. -מה יש לך?
לך תתארגן ותבוא. לך תתארגן. קדימה.
61.
אני לא אסכים שאסיר יגיד לי בבוקר "את נראית טוב",
או "את מריחה טוב", או "כפרה".
קרה שאסיר אמר לי, "וואי, איזה ריח טוב, כפרה עלייך".
במקום קטעתי את זה. -מה עשית?
אתה לא תדבר אליי בצורה כזו. אני לא חברה שלך.
רוצח, גנב, רמאי, ראש ארגון פשיעה,
לכולם יש מחילה.
עברייני מין זה משהו שמאוד קשה לך לעצום את העיניים.
בהיררכיה, הם בקאסטה הנמוכה ביותר.
מה קורה, חבריא? תתארגנו.
לא רואים כלום.
שאף אחד לא ירגיש שהוא מלשן. אין פה מלשנים.
אני לא אומרת שמחר תבואו תגידו לי,
לבנה, הוא לקח לי את הספר, לבנה, הוא לקח לי את זה.
זה לא מעניין. תסתדרו.
אבל אם אתם רואים שיש מישהו במצוקה, לבוא ולדבר על זה.
אני לבנה אלמקייס, מתגוררת באשדוד, אם חד הורית.
יש לי ארבעה ילדים.
אני עובדת בכלא מעשיהו, מנהלת אגף לעברייני מין.
שליש מהאגףאסירים שהם חובשי כיפה.
השליש השני מעורב. 15-20 אחוזבני מיעוטים.
יש ערבים ויהודים באותם תאים.
באגף כזה, אתה לא רואה הבדל. כולם שווים.
הרבה אסירים לא מספרים למשפחות, לילדים
שהם בכלל בבית סוהר.
הם אומרים שהם נמצאים בעבודה בחו"ל.
דיברת במסדר על מישהו שנפגע או משהו.
היה לנו אירוע עם אחד האסירים כאן,
הוא התמוטט נפשית והוא כרגע מאושפז.
יש לי כאן סיפורים קשים של אבות שפגעו בבנות שלהם
או בבנים שלהם.
בחור שהגיע, והוא אנס את אימא שלו.
זה משהו שזעזע אותי.
עד לפני כמה שנים היה מיעוט של עברייני מין.
היום, בגלל כל המודעות שיש, בגלל הפתיחות,
נשים לא מתביישות, לא פוחדות ללכת ולהתלונן ולומר, הוא פגע בי.
מן הסתם זה גם יוצר יותר מעצרים.
בקשר למעילים, אני קופא מקור. -תקבלו השבוע.
אולי היום, או היום או… -אבל חדשים, לא ישנים, נכון?
לא יודעת. הייתי במקומות נמוכים בחיים.
אני תמיד חוזרת לילדות שלי, לגיל ארבע,
ראיתי את אימא שלי עוברת התעללויות קשות מצד אבא שלי.
קיבלתי איזו החלטה שאני עוזרת לאימא שלי.
הייתי כל הזמן רצה, שתמיד יהיה מישהו בבית
ואז הוא היה כמובן מתבייש. הוא היה מרביץ לה.
ואז שוב פעם הגעתי למקום הזה של חתונה,
ובחרתי במקום המוכר והידוע, חזרה לגיל ארבע.
יש לך אקדח? איך את מגנה על עצמך?
בוא נתחיל מזה שאין אקדח בבית הסוהר.
אף אחד לא מסתובב עם אקדח.
במשרד שלי יש לי זמזם מצוקה. בחיים הדלת שלי לא נסגרת.
לא מפחד. ברגע שאתה סוגר את החדר,
אתה יוצר מין אווירה אינטימית.
בבית סוהר אסור לתת לאסיר לחצות את הקווים.
13 שנים עברתי התעללות נפשית מצד בעלי.
בעלי היה משפיל אותי.
הוא לא התעלל בי פיזית, אבל מבחינתי זה אותו דבר.
מנסה כל פעם להוריד אותי למטה, להראות לי שאני לא אישה טובה.
כשהבן הגדול שלי הגיע לגיל 13 קיבלתי החלטה שאני מתגרשת.
את הווילונות אהבתי. -אני הבאתי את זה.
זה מתחיל מהדברים האלה.
שהם יבינו שכרגע, בשלב הזה בחיים שלהם הם בבית,
והם צריכים להתנהג כמו בבית.
עבדתי שבע שנים עם ראשי ארגוני הפשיעה,
רמאים, רוצחים,
ובחרתי לפני שנתיים לעבוד עם עברייני מין.
בגלל הקושי שיש בעבודה איתם.
עד שהם מבינים שהם לא הקורבן ובעצם יש קורבנות, זה תהליך.
זה תהליך שיכול לקחת לפעמים חצי שנה,
לפעמים כמה שנים, ולפעמים זה לא קורה.
אתה צריך מהיום, 45 יום, לא לדבר איתי.
שמעת?
מה? -בעניין של הסדר הקנסות,
במחשב, אתם יכולים לראות מתי צריכים לשלם אצלכם? -לא, לא.
את מכירה סלנג של אסירים? -כיפה אדומה זה הלשנות.
חבסה זה מאסר. תפטיש זה חיפוש.
פוסטהרכב ליווי. בחור טוב זה אני לא קשור. לא בקליקה.
דיווחתי על קטטה שעומדת להתפרץ בין שני אסירים
והגעתי לחדר, לאחד מהם היה דוקרן ביד.
ועמדתי באמצע, אמרתי לו, אתה צריך לפגוע בי.
ואז הוא נרתע.
אישה, יש לה כוח אחר. לא כוח פיזי.
מה זה עושה לאסירים? -זה משחרר אותם.
צא איתם. צא לחופשה, תכבה את הסיגריה.
צ´יק צ´ק, לפני שהם הולכים.
אין לי אמפתיה לאסירים כאן באגף.
אני לא מרחמת עליהם.
השאלה היא איך אני מחזירה אותם לחברה.
אני מסתכלת על זה שמחר יהיו הרבה פחות קורבנות בחוץ.
זה מה שחשוב לי, ואני ישנה טוב עם זה בלילה.
0
    לחץ "אנטר" לפרסום
דוקותיים
ערוץ כאן