כאן סקרנים | למה מצפים לנו את הפירות בדונג

X

זו מנדרינה מזן "אור" הפופולרי שקנינו בסופר
וגם זו מנדרינה מזן "אור," אבל אותה הבאנו ישר מהפרדס.
מה ההבדל ביניהן?
אחת מצופה בדונג מבריק והשנייה טבעית לגמרי.
ניסיתי להסביר לעירניקים במשרד שהציפוי גורם להבדל ענק בטעם.
הם לא האמינו.
אז החלטנו לעשות מבחן טעימה ולראות אם באמת אפשר להבדיל בטעם.
התוצאה: 5 מתוך 6 אנשים שמו לב להבדל
וכן, הם העדיפו את המנדרינה מהפרדס.
אם יש כזה הבדל בטעם, למה בכלל מצפים לנו את המנדרינות בדונג?
אז החלטנו להתייעץ עם 3 מומחים שעוסקים באחסון ובאיכות של תוצרת חקלאית.
הם הסבירו שיש שלוש סיבות לדינוג, כמו שקוראים לזה בעגה המקצועית.
אחת, הוא מעניק לפרי ברק שהופך אותו אטרקטיבי לקונה.
שתיים, הוא מונע איבוד מים והצטמקות של הפרי
ולעתים מוסיפים לו גם חומרים אנטי-פטרייתיים ואחרים
ובכך מאריכים לו את חיי המדף.
וזה כולל את כל הפירות הקליפים.
הדינוג חייב להתבצע בתוך יום או יומיים מרגע הקטיף.
בשלב הראשון שוטפים את הפרי ואז גם יורדת שכבת ההגנה הטבעית שלו.
בשלב השני מחליפים את שכבת ההגנה ההיא באמצעות דונג
ואיך עושים את זה? באמצעות טפטוף או התזה.
בשלב השלישי מייבשים את הפרי, אורזים ושולחים לשיווק.
הדינוג התעשייתי התחיל בשנות ה-30 של המאה הקודמת בארה"ב
ורק אחרי כ-20 שנה הגיע לארץ.
בגלגולו הראשון נהגו האמריקאים להשתמש בפראפין
שאותו מפיקים מנפט,
אבל בהמשך אישר מנהל המזון והתרופות האמריקאי להשתמש במגוון רחב יותר של חומרים.
חלקם טבעיים ובטוחים כמו הקרנובה שמופקת מעלים של דקל ברזילאי,
וחלקם סינטטיים ושנויים במחלוקת כמו הפוליאתילן המחומצן
שבמינונים קטנים לא הוכח כמסוכן.
גם אם הדונג לא באמת מזיק לבריאות, לפעמים הוא סתם מציק
ולעתים קרובות מדי הוא ממש פוגע בטעם הפרי.
והנה ההסבר: כשפרי נקטף מהעץ הוא ממשיך לנשום.
זה אומר שהוא קולט חמצן ופולט פחמן דו חמצני דרך הקליפה שלו.
אבל הדינוג אוטם את הקליפה ואת המעבר הטבעי של הגזים
וכך הוא יוצר סביבה אנארובית, כלומר סביבה נטולת או דלת חמצן.
התוצאה מצד אחר היא שתהליך ההבשלה מאט מאוד
והפרי זוכה לחיי מדף ארוכים יותר.
מצד שני, הסביבה האנאירובית הזאת גם מזרזת תהליכי תסיסה בתוך הפרי.
ולמה גורמת התסיסה?
לטעם לוואי בפרי.
מחפשים תמיד את המנדרינה הנוצצת והמושלמת מהסופר?
סביר להניח שאחותה המלוכלכת מהפרדס תהיה טעימה יותר.
זו מנדרינה מזן "אור" הפופולרי שקנינו בסופר
וגם זו מנדרינה מזן "אור," אבל אותה הבאנו ישר מהפרדס.
מה ההבדל ביניהן?
אחת מצופה בדונג מבריק והשנייה טבעית לגמרי.
ניסיתי להסביר לעירניקים במשרד שהציפוי גורם להבדל ענק בטעם.
הם לא האמינו.
אז החלטנו לעשות מבחן טעימה ולראות אם באמת אפשר להבדיל בטעם.
התוצאה: 5 מתוך 6 אנשים שמו לב להבדל
וכן, הם העדיפו את המנדרינה מהפרדס.
אם יש כזה הבדל בטעם, למה בכלל מצפים לנו את המנדרינות בדונג?
אז החלטנו להתייעץ עם 3 מומחים שעוסקים באחסון ובאיכות של תוצרת חקלאית.
הם הסבירו שיש שלוש סיבות לדינוג, כמו שקוראים לזה בעגה המקצועית.
אחת, הוא מעניק לפרי ברק שהופך אותו אטרקטיבי לקונה.
שתיים, הוא מונע איבוד מים והצטמקות של הפרי
ולעתים מוסיפים לו גם חומרים אנטי-פטרייתיים ואחרים
ובכך מאריכים לו את חיי המדף.
וזה כולל את כל הפירות הקליפים.
הדינוג חייב להתבצע בתוך יום או יומיים מרגע הקטיף.
בשלב הראשון שוטפים את הפרי ואז גם יורדת שכבת ההגנה הטבעית שלו.
בשלב השני מחליפים את שכבת ההגנה ההיא באמצעות דונג
ואיך עושים את זה? באמצעות טפטוף או התזה.
בשלב השלישי מייבשים את הפרי, אורזים ושולחים לשיווק.
הדינוג התעשייתי התחיל בשנות ה-30 של המאה הקודמת בארה"ב
ורק אחרי כ-20 שנה הגיע לארץ.
בגלגולו הראשון נהגו האמריקאים להשתמש בפראפין
שאותו מפיקים מנפט,
אבל בהמשך אישר מנהל המזון והתרופות האמריקאי להשתמש במגוון רחב יותר של חומרים.
חלקם טבעיים ובטוחים כמו הקרנובה שמופקת מעלים של דקל ברזילאי,
וחלקם סינטטיים ושנויים במחלוקת כמו הפוליאתילן המחומצן
שבמינונים קטנים לא הוכח כמסוכן.
גם אם הדונג לא באמת מזיק לבריאות, לפעמים הוא סתם מציק
ולעתים קרובות מדי הוא ממש פוגע בטעם הפרי.
והנה ההסבר: כשפרי נקטף מהעץ הוא ממשיך לנשום.
זה אומר שהוא קולט חמצן ופולט פחמן דו חמצני דרך הקליפה שלו.
אבל הדינוג אוטם את הקליפה ואת המעבר הטבעי של הגזים
וכך הוא יוצר סביבה אנארובית, כלומר סביבה נטולת או דלת חמצן.
התוצאה מצד אחר היא שתהליך ההבשלה מאט מאוד
והפרי זוכה לחיי מדף ארוכים יותר.
מצד שני, הסביבה האנאירובית הזאת גם מזרזת תהליכי תסיסה בתוך הפרי.
ולמה גורמת התסיסה?
לטעם לוואי בפרי.
מחפשים תמיד את המנדרינה הנוצצת והמושלמת מהסופר?
סביר להניח שאחותה המלוכלכת מהפרדס תהיה טעימה יותר.
0
    לחץ "אנטר" לפרסום
כאן סקרנים
ערוץ כאן
צרכנות