למה המדינה מענישה את בעלי העסקים הקטנים – גלית דיסטל אטבריאן

X

חלית? נפצעת?
אני נורא מקווה בשבילך שאתה לא בעל עסק פרטי.
קחו את ליאת למשל.
ליאת, היזמית הצעירה והחרוצה מחליטה לפתוח עסק לייצור בגדים.
מכיוון שליאת איננה טייקון,
היא לא תייצר את הבגדים בסין אלא דווקא פה, בארץ.
היא תספק המון מקומות עבודה לגזרנים, לתופרות
ולעוד הרבה מאוד אנשים ישראלים, יקרים וטובים.
זה הזמן לציין שאנשים כמו ליאת אחראים על יותר מ-50 אחוז ממקומות העבודה בארץ.
ומה הם מקבלים בתמורה?
בואו נתחיל במה שהם לא מקבלים:
הם לא מקבלים פנסיה, לא מקבלים ביטוחים,
לא מקבלים קרן השתלמות, לא מקבלים תספורת על החוב בבנק,
לא מקבלים חופשות, לא מקבלים הוצאת רכב או הוצאת ביגוד,
ואם חלילה ליאת נכנסת להיריון,
עליה להפוך את חבל הטבור לדילגית
ולדלג היישר מחדר הלידה אל העסק הקטן שלה,
כי גם חופשת לידה היא לא מקבלת.
ואם בא לכם לחשוב על המקבילה הגברית של ליאת,
תחשבו על בעל עסק פרטי שהולך למילואים.
מצד שני, ליאת כן נדרשת לתת, והרבה.
כאן למדינה אין חשומה (בושה במרוקאית.)
כי אם, נניח, ליאת מצליחה להכניס 100,000 שקל בחודש,
אז המדינה מכניסה את היד עמוק לתוך הכיס שלה ומתחילה לקחת את הדברים הבאים:
מס הכנסה, מס ערך מוסף, ארנונה,
מס מכבי אש, מס שילוט,
מסצ'וסטס, מס האוויר ברשותי
ושימו לב לגזירה האחרונה של החודש, מס פינוי אשפה.
אז ליאת שלנו נשארת בלי שקל במקרה הטוב,
או עם חוב במקרה הרע.
אם היא תרצה לסגור את העסק, היא לא תקבל דמי אבטלה,
כי מדינת ישראל יודעת להעניש היטב את מי שמעז לקחת סיכון.
כמה סיכון? למעלה מ-80% מהעסקים הקטנים בארץ נסגרים אחרי שנתיים.
כך שאם יש לכם בבית ילדים צעירים
שמראים, חלילה, סימנים מדאיגים של תכונות כמו יזמות
תנו להם מהר מהר לשתות כוס תה הסתדרותי עם ביסקוויטים
ותתפללו שיעבור להם.
אתם ממש לא רוצים שהם יהפכו להיות בעלי עסק פרטי.
חלית? נפצעת?
אני נורא מקווה בשבילך שאתה לא בעל עסק פרטי.
קחו את ליאת למשל.
ליאת, היזמית הצעירה והחרוצה מחליטה לפתוח עסק לייצור בגדים.
מכיוון שליאת איננה טייקון,
היא לא תייצר את הבגדים בסין אלא דווקא פה, בארץ.
היא תספק המון מקומות עבודה לגזרנים, לתופרות
ולעוד הרבה מאוד אנשים ישראלים, יקרים וטובים.
זה הזמן לציין שאנשים כמו ליאת אחראים על יותר מ-50 אחוז ממקומות העבודה בארץ.
ומה הם מקבלים בתמורה?
בואו נתחיל במה שהם לא מקבלים:
הם לא מקבלים פנסיה, לא מקבלים ביטוחים,
לא מקבלים קרן השתלמות, לא מקבלים תספורת על החוב בבנק,
לא מקבלים חופשות, לא מקבלים הוצאת רכב או הוצאת ביגוד,
ואם חלילה ליאת נכנסת להיריון,
עליה להפוך את חבל הטבור לדילגית
ולדלג היישר מחדר הלידה אל העסק הקטן שלה,
כי גם חופשת לידה היא לא מקבלת.
ואם בא לכם לחשוב על המקבילה הגברית של ליאת,
תחשבו על בעל עסק פרטי שהולך למילואים.
מצד שני, ליאת כן נדרשת לתת, והרבה.
כאן למדינה אין חשומה (בושה במרוקאית.)
כי אם, נניח, ליאת מצליחה להכניס 100,000 שקל בחודש,
אז המדינה מכניסה את היד עמוק לתוך הכיס שלה ומתחילה לקחת את הדברים הבאים:
מס הכנסה, מס ערך מוסף, ארנונה,
מס מכבי אש, מס שילוט,
מסצ'וסטס, מס האוויר ברשותי
ושימו לב לגזירה האחרונה של החודש, מס פינוי אשפה.
אז ליאת שלנו נשארת בלי שקל במקרה הטוב,
או עם חוב במקרה הרע.
אם היא תרצה לסגור את העסק, היא לא תקבל דמי אבטלה,
כי מדינת ישראל יודעת להעניש היטב את מי שמעז לקחת סיכון.
כמה סיכון? למעלה מ-80% מהעסקים הקטנים בארץ נסגרים אחרי שנתיים.
כך שאם יש לכם בבית ילדים צעירים
שמראים, חלילה, סימנים מדאיגים של תכונות כמו יזמות
תנו להם מהר מהר לשתות כוס תה הסתדרותי עם ביסקוויטים
ותתפללו שיעבור להם.
אתם ממש לא רוצים שהם יהפכו להיות בעלי עסק פרטי.
0
    לחץ "אנטר" לפרסום
בעלי עסקים בישראל
גלית דיסטל אטבריאן
כאן דעה
מיסים בישראל