עודד הרוש | טלית אחת לעם אחד

X

שישי בבוקר.
קרב סולטן יעקוב במלחמת לבנון הראשונה.
אחד הצוותים נאלץ לנטוש את הטנק ולתפוס מחסה.
כעת הם בין צה"ל לסורים, בין חיים למוות.
לאחר כחצי יממה בתוך מקום מסתורם,
חושבים הם איך יוכלו לסמן לכוח צה"ל, הרחוק מהם כשני ק"מ,
כי גם הם חיילי צה"ל ואין לירות לעברם.
ברגע של תושייה מוציא חייל בשם דוד תורג´מן את הציצית שעל גופו,
קושר אותה לנשקו ומניף אותה גבוה.
משרואה כוח צה"ל את פתיליות הציצית מתעופפות ברוח,
מבין הוא מיד כי מדובר בחיילי צה"ל, חודל את האש, חובר אליהם
ובכך מציל למעשה את חיי צוות הטנק הנטוש.
על הציצית, אחד מהסמלים הבולטים של היהדות לאורך כל הדורות,
צוו בני ישראל עוד במעמד הר סיני.
"ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם,
"והיה לכם לציצית וראיתם אותו,
"וזכרתם את כל מצוות ה´ ועשיתם אותן".
ומאז היא מלווה אותנו כמעט בכל שלבי החיים.
מהלידה, כשהמוהל והסנדק מתעטפים בה,
דרך בר המצווה, טקס החופה בחתונה,
ועד אפילו אירועים פחות שמחים,
כאשר באמצעותה עוטפים את הנפטר במהלך הלוויה.
בעיניי, הציצית היא אחד הסמלים החזקים ביותר לכוחה של מסורת
העוברת מאב לבן.
שכן למעט גווני הפסים ועיטורים מסוימים שהשתנו בקהילות מסוימות,
לא נעשה בה כל שינוי מהותי.
הוכחה לכך ניתן למצוא בטליתות שהתגלו לפני כ-60 שנה
במערות קומראן, והן בנות כמעט אלפיים שנה.
מתקופת בית המקדש השני.
בתפילת כל נדרי הפותחת את יום הכיפורים,
צפויים להתעטף השנה בטלית כשני מיליון איש בישראל.
שהם למעלה מ-70% מכלל הגברים היהודים בישראל,
שמעל גיל בר מצווה.
את הנקודה הזאת אני אוהב במיוחד.
כי את כל הבגדים היפים שקנו לעצמם המתפללים לחג,
מכסה בסוף חתיכת בד פשוטה מצמר,
כזאת אשר מלווה אותנו כבר אלפיים שנה,
והיא שמזכירה לי בסוף שמעל כל הגוונים והצבעים,
בסוף אנחנו עם אחד,
גם אם הוא לא תמיד טלית שכולה תכלת.
היה אחלה. -כן.
תגיד, הסיפור הזה מההתחלה עם תורג´מן ואתה והטלית, אמיתי?
לא רק שהוא אמיתי, דוד תורג´מן הוא רב היום בדימונה,
והוא זה שחיתן אותי. -וואו. -כן.
סחתיין, אז בכלל. -לגמרי.
שישי בבוקר.
קרב סולטן יעקוב במלחמת לבנון הראשונה.
אחד הצוותים נאלץ לנטוש את הטנק ולתפוס מחסה.
כעת הם בין צה"ל לסורים, בין חיים למוות.
לאחר כחצי יממה בתוך מקום מסתורם,
חושבים הם איך יוכלו לסמן לכוח צה"ל, הרחוק מהם כשני ק"מ,
כי גם הם חיילי צה"ל ואין לירות לעברם.
ברגע של תושייה מוציא חייל בשם דוד תורג´מן את הציצית שעל גופו,
קושר אותה לנשקו ומניף אותה גבוה.
משרואה כוח צה"ל את פתיליות הציצית מתעופפות ברוח,
מבין הוא מיד כי מדובר בחיילי צה"ל, חודל את האש, חובר אליהם
ובכך מציל למעשה את חיי צוות הטנק הנטוש.
על הציצית, אחד מהסמלים הבולטים של היהדות לאורך כל הדורות,
צוו בני ישראל עוד במעמד הר סיני.
"ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם,
"והיה לכם לציצית וראיתם אותו,
"וזכרתם את כל מצוות ה´ ועשיתם אותן".
ומאז היא מלווה אותנו כמעט בכל שלבי החיים.
מהלידה, כשהמוהל והסנדק מתעטפים בה,
דרך בר המצווה, טקס החופה בחתונה,
ועד אפילו אירועים פחות שמחים,
כאשר באמצעותה עוטפים את הנפטר במהלך הלוויה.
בעיניי, הציצית היא אחד הסמלים החזקים ביותר לכוחה של מסורת
העוברת מאב לבן.
שכן למעט גווני הפסים ועיטורים מסוימים שהשתנו בקהילות מסוימות,
לא נעשה בה כל שינוי מהותי.
הוכחה לכך ניתן למצוא בטליתות שהתגלו לפני כ-60 שנה
במערות קומראן, והן בנות כמעט אלפיים שנה.
מתקופת בית המקדש השני.
בתפילת כל נדרי הפותחת את יום הכיפורים,
צפויים להתעטף השנה בטלית כשני מיליון איש בישראל.
שהם למעלה מ-70% מכלל הגברים היהודים בישראל,
שמעל גיל בר מצווה.
את הנקודה הזאת אני אוהב במיוחד.
כי את כל הבגדים היפים שקנו לעצמם המתפללים לחג,
מכסה בסוף חתיכת בד פשוטה מצמר,
כזאת אשר מלווה אותנו כבר אלפיים שנה,
והיא שמזכירה לי בסוף שמעל כל הגוונים והצבעים,
בסוף אנחנו עם אחד,
גם אם הוא לא תמיד טלית שכולה תכלת.
היה אחלה. -כן.
תגיד, הסיפור הזה מההתחלה עם תורג´מן ואתה והטלית, אמיתי?
לא רק שהוא אמיתי, דוד תורג´מן הוא רב היום בדימונה,
והוא זה שחיתן אותי. -וואו. -כן.
סחתיין, אז בכלל. -לגמרי.
0
    לחץ "אנטר" לפרסום
עודד הרוש
ערוץ כאן
ציצית