פתוח!
אם הייתי יודע איפה הספלים, הייתי עושה לנו כוס קפה.
אם הייתי יודע איפה הקפה.
אתה יודע מה, אולי תלך באמת לבית קפה ותחכה עד שהכול ייגמר?
למה לך לסבול כל כך? -אני באמת סובל.
אין דבר שאני יותר שונא מלעבור דירה. -מה אתה אומר.
אילן, בחייך, אתה מוכן לדחות את המחאה שלך בכמה ימים
ולהזיז איזה אצבע או שתיים
כדי לקצר את הסבל שלך?
למשל,
הקופסה הזאת.
מבחוץ היא נראית תמימה לגמרי, אבל בפנים...
בפנים יכולים להיות, למשל,
מצעים.
אם זה מצעים, אני צריך לשים אותם בחדר השינה.
אהה! אבל אנחנו עדיין לא יודעים איפה חדר השינה,
אז איפה נשים את המצעים?
מצד שני... -אילן, מה אתה עומד כאן עם הקופסה
כמו המלט והגולגולת?
אני מסדר את הדברים במקום. -יופי. מה זה?
אין לי מושג.
אז למה בפריג´ידר? -למה לא? זה הגיוני כמו כל מקום אחר.
אילן, אתה מוכן לעשות לי טובה, בבקשה?
בוא, שב כאן, בבקשה. שב ותחשוב כמה אתה סובל, בסדר?
הנה, שים יד אחת כאן. טוב לך, מתאים לך? יופי.
בינתיים אתה יכול לחשוב למה איך שאני מסדרת את הבית
זה לא טוב, טוב? -טוב. -טוב.
ראית את הצב שלי?
תחפשי בתיבת הדואר.
הוא בתיבת הדואר? מה פתאום?
שם אני תמיד מוצא את הצבים שלי.
זה לא מצחיק אותי. הצב כבר לא אכל מהבוקר.
שיגיד תודה שהוא לא היה צריך לעבור בית.
תנסי בחדר שלך. -טוב.
איפה החדר שלי?
באותה הזדמנות שאת מחפשת את הצב
תחפשי גם את החדר שלך.
זהו, זאת האחרונה.
עד שהמשאית הבאה תגיע יש לנו לפחות חצי שעה שקט.
מזל טוב, מצאתי! -מצאת? -את זה.
חשבתי שמצאת את הצב.
אולי תגדלי קומקום? הוא יודע לשרוק.
אילן, אולי תעשה משהו יעיל ותשים מים? -טוב.
איפה המים?
נסה בברז.
וגם אין גז.
מה הייתי צריך את כל העניין הזה?
אתה יודע מה, אילן? אתה צודק מאה אחוז.
בית בלי גז זה לא בא בחשבון. אנחנו אורזים וחוזרים לבית הישן.
שניקח את כל המטבח שבנינו, או שנשאיר אותו פה? -מה שתגידי.
לא לפני שמוצאים את הצב.
שלום!
שלום, שלום.
זהו, נגמר הטקס. עכשיו הכיבוד.
תהיי בריאה, באמת.
אילן, תביא כמה ספלים. -הצחקת אותי.
לא נורא, לא נורא. נסתדר גם ככה.
אז, התארגנתם?
אני מבינה ששאלתי שאלה אידיוטית.
את אמרת, את אמרת.
אז...
רגע, זה לא מקום לגדל ילדה,
אפילו אם עוברים דירה.
שלום, חנה. ראית את צביקה? -שלום, גליה. מי זה צביקה?
צביקה זה הצב שלי. הוא נעלם.
צביקה! צביקהל´ה! צביקה, צביקה, צביקה!
זה צב או פודל?
זה צב, אבל מאוד אינטליגנטי.
אני מקווה שהיא לא תנסה ללמד אותו
להחזיר לה את המקל אחרי שהיא זורקת אותו.
זה ייקח המון זמן.
עד שהוא ילמד? -לא, עד שהוא יביא.
אז לא התארגנתם? זה דווקא טוב. -את בטוחה שזה טוב?
כן, כי לא כדאי שתעשו את החדר הצפוני לחדר שינה.
למה לא? -כי הוא קר מדי. תראו.
הנה. החדר הדרומי... רגע.
מאוד יפה. -החדר הדרומי זה לחדר שינה,
את החדר הצפוני תעשו לחדר אורחים,
ואת חצי החדר עם הגזוזטרה הקטנה תיתנו לגליה.
שם היא יכולה לגדל את הצב
או כל מיני שרצים אחרים שהיא תביא.
תודה רבה, רשמנו הכול.
מאה אחוז. תודה רבה. זה באמת נורא חשוב.
חנה, רציתי לשאול אותך, קניות... -אין צורך. אנחנו נסתדר.
טוב.
אז בסדר, אתם יודעים, אני למטה, אתם פה למעלה.
אם תרצו עוד משהו, אז...
יום עסל, יום בסל.
להתראות, אילן. -להתראות, חנה. תודה רבה.
אתה לא חושב שהגזמת קצת? -לא.
אתה התחלת מוקדם מדי את מלחמת העצמאות שלך.
ההגנה הטובה ביותר זה התקפה.
וגם אין קפה.
טוב מאוד, אז אולי סוף סוף תרד ותחבר את הגז?
עכשיו? -כן.
אבל ירד גשם. הכול בטח בחוץ בוץ.
אז תנעל מגפיים.
ואיפה אני אמצא פה את המגפיים? -איפה ששמת אותם, מתוק שלי.
בפריג´ידר!
אתה הבנת את זה?
גליה!
נדמה לי שמצאתי את צביקה.
אולי ראית את המקדחה?
תגיד, אספסיאנוס היה לפני טיטוס או אחרי?
האמת, אספסיאנוס היה לפני טיטוס,
אבל טיטוס נכנס בלי תור.
אמר שזה רק שאלה, אז...
איפה המקדחה? -מה אכפת לי המקדחה שלך?
לי יש עוד יומיים בחינה בהיסטוריה, אז תענה כששואלים אותך.
סליחה, סליחה. מה את בדיוק רוצה לדעת?
על יוספוס פלביוס.
אביתר, אולי תזוז כבר עם המקדחה?
אילן מחכה למקדחה. -שיחכה.
שטיטוס ואספרגוס יחכו. אני נורא מצטער, אפרת,
אבל פיקוח אילן דוחה יוספוס.
אז איפה המקדחה? -אפרת, איפה המקדחה?
הנה המקדחה.
למה? אני רוצה לדעת למה הכול על חשבוני?
כל היום "אפרת, תלכי", "אפרת, תרוצי," "אפרת, תביאי".
גם אני רוצה שיעזרו לי.
אפרת-ל´ה, חמודה-ל´ה, כשאבא יבוא הוא ישב איתך על הבחינה, טוב?
אימא-ל´ה, מתוקה-ל´ה, עד שאבא-ל´ה יבוא-ל´ה
תעזרי לי את?
טוב, מה הבעיה?
יוחנן מגוש חלב. -גוש חלב?
רק שנייה, תני לי להיזכר.
אני הבטחתי לתיקי שאני אביא לה גבינה צהובה.
הרי בשביל זה באתי.
אני תכף חוזרת אלייך, טוב?
בגלל גבינת חינם חרב בית המקדש.
שלום.
אני עולה לתיקי לעזור לה. תשב עם אפרת על הבחינה, כן?
בסדר, תסמכי עליי.
תסמכי עליי, לאורה. אפרת?
אפרתל´ה?
אפרתל´ה, את יודעת איזה יום שהיה לי היום במפעל?
יום שלישי, אני חושבת. זה מה שהיה לי.
איפה כולם? -נו, איפה יכולים להיות כולם?
מה, הם כבר באו?
נו, אז צריך לעלות להגיד להם איזה מזל טוב.
אז אני אקח איזה כדור קטן בשביל התרגשות גדולה.
מה יש לי נגד העברת דירה?
אקסטיצין.
לא, אקסטיצין...
אקסטיצין זה טוב בשביל חנוכות בית,
לא להעברת דירה.
אפרת-ל´ה, תביאי לי בבקשה את הירחון של הרוקחים.
הוא נמצא... הוא נמצא בתיק של התרופות,
על יד השבועון של "הדסה".
אני לא זזה מפה. יש לי בחינה בהיסטוריה.
ובכלל, אימא השאילה לי אותך שתעזור.
אה, כן? -כן. -טוב, בסדר.
שאלי, בתי.
ספר לי על מצדה.
מצדה?
מצדה זהו צוק נישא ליד ים המלח
בעל מורדות תלולים ביותר,
שגובהו 422 מטר מעל לפני הים.
את רושמת? -כן. -תודה.
האוויר על פסגת המצדה הוא צח וצלול,
ויכול לגרום להתרחבות הוורידים
אצל אנשים הסובלים מלחץ דם גבוה וסחרחורת.
מצדה התפרסמה בעיקר כמקום מועיל לחולי אסתמה
ולקוצר נשימה כרוני.
הוורידים יכולים... -אבא, מספיק!
בסוף אני עוד אכתוב שמגני מצדה מתו בגלל ברונכיטיס.
למה הם עושים לי את זה?
לא, לא, לא. אפרת, אפרת, אפרתל´ה,
אפרתל´ה, לא צריך להתרגש.
את יודעת מה, יש גם צד חיובי לקידוח.
ברצינות, אפשר לעצום עיניים, למשל, ולדמיין
שאת נמצאת אצל רופא השיניים.
תארי לעצמך, הפה פתוח, טיפול שורש, זריקות.
תראו מה יש לי!
טוב, אני הולכת ללמוד באמבטיה. -אני לא יודע.
אבא, תכיר. -כן, נעים מאוד. -זה צביקה, הצב של גליה.
צביקה, זה הדוד של גליה, יהורם.
צביקה סבל מקשיי הסתגלות בבית החדש,
אז גליה נתנה לי אותו עד שהיא תמצא לו מגף חדש.
מה אתה אומר. -היא שמה אותו במגף.
מולי, תיקח עכשיו את החיה הזאת, תזיז אותה מפה ולך תרחץ ידיים.
בסדר? אתה לא יודע שצב מעביר מחלות?
צב? -צב מעביר מחלות, כן.
עד שהוא יעביר את המחלה, היא כבר תעבור לבד.
אבא... -כן?
תביא לי גלגלים קטנים כאלה מהמפעל שלך. -בשביל מה?
אני אחבר לו אותם פה מלמטה ואשים לו מנוע,
ויהיה לי צב ספורט.
צביקה 1,300 סמ"ק. -יהורם, אתה לא ניגש קצת לעזור לאילן?
לא, בשביל מה הוא צריך אותי בכלל?
בשביל להזיז שולחן, טוב? -הנה, הזזתי.
מצחיק מאוד.
את מתכוונת לשולחן שלהם?
אז תגידי לאילן שיוריד את השולחן הנה,
אני אזיז לו את זה פה.
מצחיק מאוד. אולי תזוז כבר? -בסדר, בסדר. הנה, אני יורד. טוב?
הנה, אני יורד. בסדר?
רק תדעי, לאורה, שאני חושב שזה לא הדבר הכי חכם בעולם
שכל המשפחה תחיה מעכשיו בבית אחד. -זה דבר חכם מאוד.
אתה יודע גם שמבחינה כספית זאת הייתה השקעה מצוינת.
בטח, בטח. אנחנו שמענו על ההצלחות הפיננסיות של אילן.
אל תזלזל. אל תזלזל, טוב?
תלמד ממנו קצת בעניין השקעות וכספים,
ותבין שאוברדרפט זה לא מילה גסה או מחלה מידבקת.
אני כבר שומע את אילן מדבר מגרונך.
מולי, תביא לי מאפרה, טוב?
ותישאר גם שם.
מילא עם אילן זה סכסוך היסטורי, אני לא מבינה למה,
אבל תיקי, מה יש לך נגד תיקי? -תיקי?
תיקי, אני אוהב אותה אהבת נפש, את תיקי. בחיי.
רק לחיות 15 שנה בחדר אחד עם אחות קטנה זו צרה גדולה.
אתה המותק של כולם, ילד טוב ירושלים.
כשזה מגיע למשפחה שלך אתה אגואיסט ומיזנתרופ.
אני שמחה שהם הגיעו, טוב? -רואים.
לאורה? -כן?
אימא שאלה אם אני יכולה להתקלח פה,
ואם כן, אז שתיתנו לי מגבת וסבון, כי את שלנו לא מצאנו.
בטח, בבקשה. תרגישי כמו בבית.
זה תמיד מתחיל עם הסבון. אני מכיר את זה.
אפילו באמבטיה אי אפשר ללמוד בבית הזה.
שלום. -שלום. לאן זה?
לחפש משפחה אומנת,
או להסגיר את עצמי לרומאים, מה שיבוא קודם.
ובכן, היום אנחנו נטפל בריבוי הטבעי.
תפסיקי לצחקק, בגוניה.
אני יודעת שזה נושא מביך.
אולי באמת הייתי צריכה להזמין אתכם
בנות לחוד וקקטוסים לחוד,
אבל איך שלא יהיה, אנחנו מתרבים היום.
אנחנו לא צריכים את כל העניינים הרומנטיים האלה
כמו קולנוע, מוזיקה או איזו שהיא ארוחת זבל.
אנחנו ישר לעניין, נכון?
ובכן, שימו לב, קליק קטן עם המזמרה...
מזל טוב!
קקטוס בא לעולם.
זה תמיד קורה ברגעים האלה.
פתוח! -שלום.
קו-קו.
מה זה? מה זה? אני רואה ספרים ביד שלך?
כן. -מוזר.
חנה, לפני שאני מתנחלת כאן... -כן?
את דיירת ותיקה בבניין הזה? -את מוכנה להסביר? -כן.
אני רוצה להיות בטוחה שלפחות כאן אני לא אצטרך כל הזמן לענות לך.
"איפה הברז של המים החמים?" ו"איפה שמת את הספלים?"
ו"למה הדלת?" ו"מתי האינסטלטור?"
ו"אפרת, תביאי" ו"אפרת, תעשי טובה".
בסדר. כאן את יכולה להיות בשקט.
כן, אפרת, אני מוותיקות הבית הזה.
כשאני הגעתי הנה בקומה שנייה היו עדיין ביצות,
ובוועד הבית היו רק בדואים ואנופלס.
לא שעכשיו אין אנופלס.
אלה היו ימים כל כך נפלאים...
אפרת, תקפצי מהר למחסן ותביאי לי את האלבום... -שלום.
לא, לא, לא. אני התלוצצתי.
אז במה אני יכולה לעזור? -מקלט מדיני.
יש לי מחר בחינה, ואני מוכרחה ללמוד.
בסדר, כאן את יכולה ללמוד בשקט.
אכפת לך אם אני מסתכלת איך שאת לומדת? -לא. למה?
כבר שנים לא ראיתי מישהו לומד בבית הזה.
כבר יותר טוב לעשות כביסה לתיקי. -לא, לא, לא. זה בסדר.
אני אחזור לצמחים שלי. את יודעת...
אנחנו מתרבים היום.
את בטוחה שמותר לי לראות את זה?
פתוח!
שלום.
אפרת, מה את עושה כאן? -מה אני עושה כאן?
אני עוברת לחדר השני, זה מה שאני עושה כאן.
מתוחה קצת, הילדה. -טוב, יש דיירים חדשים בבית.
סליחה, סליחה. זה בסדר.
מה העניין?
אני לא יודעת איך להגיד לך את זה.
אני בטוחה שתצליחי.
זה... זה אילן.
תראי, הוא נורא בלחץ. -טוב, זו תגובה טבעית כשעוברים דירה.
לא, הלחץ זה לא מהדירה. -הנעליים?
הוא שוב קנה מספר קטן מדי?
המשפחה. הוא חושב שהוא קנה מספר גדול מדי.
אני מתחילה להבין. -תראי, חנה,
אילן, הוא נורא רגיש בעניינים האלה, את מבינה?
ואין דבר שמעצבן אותו יותר
מההרגשה שמישהו מנסה לארגן לו את החיים.
תאמיני לי, זה עולה לי בדם
עד שאני מצליחה לעשות לו את זה בלי שהוא ירגיש.
אז את רוצה תרומת דם? -לא, לא. לא בדיוק.
מה שרציתי לבקש זה אם לא קשה לך,
לפחות בשלב הראשון, זה לתת לנו להתארגן...
לבד. -סליחה?
לבד. -לבד? -לא, זאת אומרת...
תראי, חנה, זאת אומרת, את פה, קומה ראשונה.
אנחנו קומה שלישית. -כן. -ואם נרצה משהו, אז פשוט נבקש.
זאת אומרת, במילים אחרות, שאני לא אסתובב לכם בין הרגליים.
כן. לא!
זאת אומרת...
כן.
טוב. -מה, את לא נעלבת?
מי, אני? מה פתאום?
למה שאני לא איעלב?
לא, לא, לא. זה בסדר. תראי, עד שאני לא אלמד ממך
איך לסדר לאילן את החיים מבלי שהוא ירגיש בזה,
לא תראו אותי אצלכם. בסדר? -בסדר גמור. תודה, חנה.
אני רק רוצה שתדעי שהיה לי נורא קשה להגיד את הדברים האלה.
אז להתראות. -להתראות... פעם.
אהלן.
אהלן. -אהלן, אהלן.
איזה כיף, איפה שאתה פותח דלת אתה פוגש אחות.
אתה בטח היית מעדיף רופא, לא?
מה היא רצתה?
משהו בינינו.
לא, לא, לא. חנה, אני פשוט רציתי לדבר איתך עליהם.
אני מתחילה להבין את אפרת.
תשתה משהו? -כן, כן. דווקא שורף לי קצת הגרון.
מה יש לך?
אני, כשאני נושמת אז פה לוחץ לי.
מה את אומרת, מה את אומרת.
זה רק אחרי שאת אוכלת או שזה קורה לך כל הזמן?
ידעתי שזה יעניין אותך. אז במה העניין?
זה אילן ותיקי.
סוף סוף מישהו מדבר איתי עליהם.
הם כל כך אבודים.
ואילן, אילן זה בן אדם בלי טיפה של רגישות.
מה שלא עושה את החיים של תיקי לקלים יותר, את מבינה?
אז נסדר להם גט. -לא, לא. חנה, חנה...
חנה, אני מדבר ברצינות, בחייך.
תראי, חנה, תראי, את כאן בקומה ראשונה, נכון?
הם כאן בקומה שלישית. -כן.
מה שאני מציע זה שפשוט תפגיני יותר נוכחות.
במילים אחרות, שאני אסתובב להם בין הרגליים.
כן. לא, לא!
כן. -כן.
חשוב שאילן ידע שיש לו משפחה.
נדמה לי שהוא מתחיל להרגיש בזאת.
לא מספיק. זהו, שזה לא מספיק.
זהו, זה מה שאני רציתי להגיד.
זה לא היה לי קל, חנה.
אולי יש לך כוס מים?
מה זה עכשיו? הטחול, הכבד, השישליק, מה?
זה השרך. הוא יבש לגמרי. -תסתלק מפה!
אפרת! -מה? -אני יכולה להיכנס?
גם אני זקוקה למקלט מדיני.
מה, מה הולך פה? -הבהלת אותי.
לא יכולתי לישון. -אז ירדת לשתות משהו?
להפך.
אבל אם אני כבר פה...
אילן, זה לא נורא.
אתה לא צריך לכעוס. תאמין לי, יהיה בסדר.
עוד כמה ימים אנחנו נסתדר והכול יהיה בסדר.
את חושבת?
בטח. -את חושבת שעשינו נכון?
אני לא מבינה אותך. הרי אתה רצית שנעבור הנה.
מרחוק המשפחה נראתה לי יותר קטנה.
עכשיו זה הכול כל כך מפחיד פתאום.
גיס מאחורי כל דלת, אין שום שכן שאפשר לריב איתו.
כמו שאני מכירה אותך, אתה תמצא מהר מאוד עם מי לריב.
נכון.
אבל זה כבר לא יהיה אותו דבר. זה יהפוך ישר למשפחתי,
עם משלחות של קרובים מודאגים ודודות עם עוגות פיוס.
אולי נעבור לבית הישן? -די, אילן.
אתה יודע מה, אני באמת לא מבינה אותך.
הרי אתה אמרת שאנחנו עשינו את עסקת חיינו עם הקנייה הזאת.
עכשיו אתה רוצה לוותר על זה? -לא, לא.
אני לא אומר שעשינו עסק לא טוב. זה היה הרגע הכי נכון למכור,
כי שוק הדירות היה בהתאוששות, אבל...
אולי נשכיר את הדירה פה,
ובכסף שנקבל נשכור דירה במקום אחר ונחכה עד שהשוק ירד.
אז נקנה איזו דירה אצל קבלן על הנייר,
ניתן לו תשלום ראשון ונחכה עד שהשוק יתאושש,
אז נמכור את הדירה הזאת,
ואז נשחק קצת זמן בבורסה ונעשה כמה אחוזים,
ואחר כך יהיה לנו מספיק כסף כדי לקנות בית מחוץ לעיר,
ועוד יישארו לנו כמה גרושים... -טוב, די!
איתם נוכל לעשות... -די, אילן! -את תעירי את הילדה.
הערת את הילדה.
מה קרה? -אני לא יכולה לישון. -למה, מאמא-ל´ה שלי?
כי בחדר הישן שלי, כל פעם כשהייתי מתעוררת
הייתי רואה את השמים והייתי נרדמת.
אבל גם כאן יש לך חלון מול המיטה.
אבל זה לא אותו דבר. -למה? מה ההבדל?
כי שם השמים היו יותר משעממים אז הייתי נרדמת.
אז יש לנו בעיה באמת. פה השמים יותר מדי מעניינים.
מה זה?
מה זה מה?
השקט הזה.
זה ארבע בבוקר. כזה קול יש לו.
לא, לא, לא, לא.
לא, לא, לא. זה משהו מאוד מאוד מוזר.
מה אתה צוחק? -אני יודע מה זה. -מה?
זה ה"אין מאפייה". -המה? -ה"אין מאפייה".
את זוכרת? בשיכון, ליד השיכון הייתה מאפייה
שכל בוקר בארבע הם היו מתחילים להפעיל את הקומפרסור.
וופ, וופ, וופ, וופ, וופ.
וזה מה שהמתיק לך את השינה.
אילן...
אתה מוכן, בבקשה,
לעשות קצת
"וופ, וופ, וופ"?
בטח. בשביל מה עברתי דירה?
וופ, וופ, וופ...
וופ, וופ, וופ...
וופ, וופ, וופ...
כן?
מה? מה?
בוקר טוב!
זה חדר ?413
ברקפסט לשלושה, קומפלימנטס של ההנהלה.
חנה, איזה רעיון גדול! -אני לא חנה, אני מהרום-סרוויס.
ואני לא מנסה לסדר לך את החיים.
הגברת אולי רוצה שאני אסדר לה גם את המיטות לפני שאני הולכת?
שבי, שבי איתנו ותשתי איתנו כוס קפה.
אדוני כל כך אדיב.
הוא עושה את זה רק בשביל לחסוך לו את הטיפ.
זה מה שאני אוהב, שכונה חמישה כוכבים.
תיקי, אילן, אני נורא מצטערת. -אם אני תופס את המשוגע הזה,
את חולה הרוח הזה
שהביא לשכונה משאבה של פרדס,
אני קוצץ לו את השיבר!
וופ, וופ, וופ, וופ, וופ...
כל הלילה אני לא ישנתי.
איזה אנשים, אלוהים... מה, אתם לא שמעתם את זה?
לא, כלום, כלום. -לא, אנחנו לא שמענו שום דבר.
לא שמעת? בטח לא שמעת, כי אתה ישנת כמו תינוק.
תאמין לי, אצלנו בשכונה זה אף פעם לא קורה.
די, זה בסדר. זה לא נורא. -זה נורא, זה נורא.
זה ממש כמו ללכת ולישון בפרדס.
או במאפייה. וופ, וופ, וופ, וופ...
וופ, וופ, וופ, וופ...
וופ, וופ, וופ, וופ, וופ, וופ, וופ... -וופ, וופ, וופ, וופ, וופ, וופ, וופ...
תמלול: מורן פרידמן
ייעוץ לשון לכתוביות: רווית ליגום
הבאה לשידור: שושי חי
הפקת כתוביות: אולפני אלרום
פתוח!
אם הייתי יודע איפה הספלים, הייתי עושה לנו כוס קפה.
אם הייתי יודע איפה הקפה.
אתה יודע מה, אולי תלך באמת לבית קפה ותחכה עד שהכול ייגמר?
למה לך לסבול כל כך? -אני באמת סובל.
אין דבר שאני יותר שונא מלעבור דירה. -מה אתה אומר.
אילן, בחייך, אתה מוכן לדחות את המחאה שלך בכמה ימים
ולהזיז איזה אצבע או שתיים
כדי לקצר את הסבל שלך?
למשל,
הקופסה הזאת.
מבחוץ היא נראית תמימה לגמרי, אבל בפנים…
בפנים יכולים להיות, למשל,
מצעים.
אם זה מצעים, אני צריך לשים אותם בחדר השינה.
אהה! אבל אנחנו עדיין לא יודעים איפה חדר השינה,
אז איפה נשים את המצעים?
מצד שני… -אילן, מה אתה עומד כאן עם הקופסה
כמו המלט והגולגולת?
אני מסדר את הדברים במקום. -יופי. מה זה?
אין לי מושג.
אז למה בפריג´ידר? -למה לא? זה הגיוני כמו כל מקום אחר.
אילן, אתה מוכן לעשות לי טובה, בבקשה?
בוא, שב כאן, בבקשה. שב ותחשוב כמה אתה סובל, בסדר?
הנה, שים יד אחת כאן. טוב לך, מתאים לך? יופי.
בינתיים אתה יכול לחשוב למה איך שאני מסדרת את הבית
זה לא טוב, טוב? -טוב. -טוב.
ראית את הצב שלי?
תחפשי בתיבת הדואר.
הוא בתיבת הדואר? מה פתאום?
שם אני תמיד מוצא את הצבים שלי.
זה לא מצחיק אותי. הצב כבר לא אכל מהבוקר.
שיגיד תודה שהוא לא היה צריך לעבור בית.
תנסי בחדר שלך. -טוב.
איפה החדר שלי?
באותה הזדמנות שאת מחפשת את הצב
תחפשי גם את החדר שלך.
זהו, זאת האחרונה.
עד שהמשאית הבאה תגיע יש לנו לפחות חצי שעה שקט.
מזל טוב, מצאתי! -מצאת? -את זה.
חשבתי שמצאת את הצב.
אולי תגדלי קומקום? הוא יודע לשרוק.
אילן, אולי תעשה משהו יעיל ותשים מים? -טוב.
איפה המים?
נסה בברז.
וגם אין גז.
מה הייתי צריך את כל העניין הזה?
אתה יודע מה, אילן? אתה צודק מאה אחוז.
בית בלי גז זה לא בא בחשבון. אנחנו אורזים וחוזרים לבית הישן.
שניקח את כל המטבח שבנינו, או שנשאיר אותו פה? -מה שתגידי.
לא לפני שמוצאים את הצב.
שלום!
שלום, שלום.
זהו, נגמר הטקס. עכשיו הכיבוד.
תהיי בריאה, באמת.
אילן, תביא כמה ספלים. -הצחקת אותי.
לא נורא, לא נורא. נסתדר גם ככה.
אז, התארגנתם?
אני מבינה ששאלתי שאלה אידיוטית.
את אמרת, את אמרת.
אז…
רגע, זה לא מקום לגדל ילדה,
אפילו אם עוברים דירה.
שלום, חנה. ראית את צביקה? -שלום, גליה. מי זה צביקה?
צביקה זה הצב שלי. הוא נעלם.
צביקה! צביקהל´ה! צביקה, צביקה, צביקה!
זה צב או פודל?
זה צב, אבל מאוד אינטליגנטי.
אני מקווה שהיא לא תנסה ללמד אותו
להחזיר לה את המקל אחרי שהיא זורקת אותו.
זה ייקח המון זמן.
עד שהוא ילמד? -לא, עד שהוא יביא.
אז לא התארגנתם? זה דווקא טוב. -את בטוחה שזה טוב?
כן, כי לא כדאי שתעשו את החדר הצפוני לחדר שינה.
למה לא? -כי הוא קר מדי. תראו.
הנה. החדר הדרומי… רגע.
מאוד יפה. -החדר הדרומי זה לחדר שינה,
את החדר הצפוני תעשו לחדר אורחים,
ואת חצי החדר עם הגזוזטרה הקטנה תיתנו לגליה.
שם היא יכולה לגדל את הצב
או כל מיני שרצים אחרים שהיא תביא.
תודה רבה, רשמנו הכול.
מאה אחוז. תודה רבה. זה באמת נורא חשוב.
חנה, רציתי לשאול אותך, קניות… -אין צורך. אנחנו נסתדר.
טוב.
אז בסדר, אתם יודעים, אני למטה, אתם פה למעלה.
אם תרצו עוד משהו, אז…
יום עסל, יום בסל.
להתראות, אילן. -להתראות, חנה. תודה רבה.
אתה לא חושב שהגזמת קצת? -לא.
אתה התחלת מוקדם מדי את מלחמת העצמאות שלך.
ההגנה הטובה ביותר זה התקפה.
וגם אין קפה.
טוב מאוד, אז אולי סוף סוף תרד ותחבר את הגז?
עכשיו? -כן.
אבל ירד גשם. הכול בטח בחוץ בוץ.
אז תנעל מגפיים.
ואיפה אני אמצא פה את המגפיים? -איפה ששמת אותם, מתוק שלי.
בפריג´ידר!
אתה הבנת את זה?
גליה!
נדמה לי שמצאתי את צביקה.
אולי ראית את המקדחה?
תגיד, אספסיאנוס היה לפני טיטוס או אחרי?
האמת, אספסיאנוס היה לפני טיטוס,
אבל טיטוס נכנס בלי תור.
אמר שזה רק שאלה, אז…
איפה המקדחה? -מה אכפת לי המקדחה שלך?
לי יש עוד יומיים בחינה בהיסטוריה, אז תענה כששואלים אותך.
סליחה, סליחה. מה את בדיוק רוצה לדעת?
על יוספוס פלביוס.
אביתר, אולי תזוז כבר עם המקדחה?
אילן מחכה למקדחה. -שיחכה.
שטיטוס ואספרגוס יחכו. אני נורא מצטער, אפרת,
אבל פיקוח אילן דוחה יוספוס.
אז איפה המקדחה? -אפרת, איפה המקדחה?
הנה המקדחה.
למה? אני רוצה לדעת למה הכול על חשבוני?
כל היום “אפרת, תלכי”, “אפרת, תרוצי,” “אפרת, תביאי”.
גם אני רוצה שיעזרו לי.
אפרת-ל´ה, חמודה-ל´ה, כשאבא יבוא הוא ישב איתך על הבחינה, טוב?
אימא-ל´ה, מתוקה-ל´ה, עד שאבא-ל´ה יבוא-ל´ה
תעזרי לי את?
טוב, מה הבעיה?
יוחנן מגוש חלב. -גוש חלב?
רק שנייה, תני לי להיזכר.
אני הבטחתי לתיקי שאני אביא לה גבינה צהובה.
הרי בשביל זה באתי.
אני תכף חוזרת אלייך, טוב?
בגלל גבינת חינם חרב בית המקדש.
שלום.
אני עולה לתיקי לעזור לה. תשב עם אפרת על הבחינה, כן?
בסדר, תסמכי עליי.
תסמכי עליי, לאורה. אפרת?
אפרתל´ה?
אפרתל´ה, את יודעת איזה יום שהיה לי היום במפעל?
יום שלישי, אני חושבת. זה מה שהיה לי.
איפה כולם? -נו, איפה יכולים להיות כולם?
מה, הם כבר באו?
נו, אז צריך לעלות להגיד להם איזה מזל טוב.
אז אני אקח איזה כדור קטן בשביל התרגשות גדולה.
מה יש לי נגד העברת דירה?
אקסטיצין.
לא, אקסטיצין…
אקסטיצין זה טוב בשביל חנוכות בית,
לא להעברת דירה.
אפרת-ל´ה, תביאי לי בבקשה את הירחון של הרוקחים.
הוא נמצא… הוא נמצא בתיק של התרופות,
על יד השבועון של “הדסה”.
אני לא זזה מפה. יש לי בחינה בהיסטוריה.
ובכלל, אימא השאילה לי אותך שתעזור.
אה, כן? -כן. -טוב, בסדר.
שאלי, בתי.
ספר לי על מצדה.
מצדה?
מצדה זהו צוק נישא ליד ים המלח
בעל מורדות תלולים ביותר,
שגובהו 422 מטר מעל לפני הים.
את רושמת? -כן. -תודה.
האוויר על פסגת המצדה הוא צח וצלול,
ויכול לגרום להתרחבות הוורידים
אצל אנשים הסובלים מלחץ דם גבוה וסחרחורת.
מצדה התפרסמה בעיקר כמקום מועיל לחולי אסתמה
ולקוצר נשימה כרוני.
הוורידים יכולים… -אבא, מספיק!
בסוף אני עוד אכתוב שמגני מצדה מתו בגלל ברונכיטיס.
למה הם עושים לי את זה?
לא, לא, לא. אפרת, אפרת, אפרתל´ה,
אפרתל´ה, לא צריך להתרגש.
את יודעת מה, יש גם צד חיובי לקידוח.
ברצינות, אפשר לעצום עיניים, למשל, ולדמיין
שאת נמצאת אצל רופא השיניים.
תארי לעצמך, הפה פתוח, טיפול שורש, זריקות.
תראו מה יש לי!
טוב, אני הולכת ללמוד באמבטיה. -אני לא יודע.
אבא, תכיר. -כן, נעים מאוד. -זה צביקה, הצב של גליה.
צביקה, זה הדוד של גליה, יהורם.
צביקה סבל מקשיי הסתגלות בבית החדש,
אז גליה נתנה לי אותו עד שהיא תמצא לו מגף חדש.
מה אתה אומר. -היא שמה אותו במגף.
מולי, תיקח עכשיו את החיה הזאת, תזיז אותה מפה ולך תרחץ ידיים.
בסדר? אתה לא יודע שצב מעביר מחלות?
צב? -צב מעביר מחלות, כן.
עד שהוא יעביר את המחלה, היא כבר תעבור לבד.
אבא… -כן?
תביא לי גלגלים קטנים כאלה מהמפעל שלך. -בשביל מה?
אני אחבר לו אותם פה מלמטה ואשים לו מנוע,
ויהיה לי צב ספורט.
צביקה 1,300 סמ”ק. -יהורם, אתה לא ניגש קצת לעזור לאילן?
לא, בשביל מה הוא צריך אותי בכלל?
בשביל להזיז שולחן, טוב? -הנה, הזזתי.
מצחיק מאוד.
את מתכוונת לשולחן שלהם?
אז תגידי לאילן שיוריד את השולחן הנה,
אני אזיז לו את זה פה.
מצחיק מאוד. אולי תזוז כבר? -בסדר, בסדר. הנה, אני יורד. טוב?
הנה, אני יורד. בסדר?
רק תדעי, לאורה, שאני חושב שזה לא הדבר הכי חכם בעולם
שכל המשפחה תחיה מעכשיו בבית אחד. -זה דבר חכם מאוד.
אתה יודע גם שמבחינה כספית זאת הייתה השקעה מצוינת.
בטח, בטח. אנחנו שמענו על ההצלחות הפיננסיות של אילן.
אל תזלזל. אל תזלזל, טוב?
תלמד ממנו קצת בעניין השקעות וכספים,
ותבין שאוברדרפט זה לא מילה גסה או מחלה מידבקת.
אני כבר שומע את אילן מדבר מגרונך.
מולי, תביא לי מאפרה, טוב?
ותישאר גם שם.
מילא עם אילן זה סכסוך היסטורי, אני לא מבינה למה,
אבל תיקי, מה יש לך נגד תיקי? -תיקי?
תיקי, אני אוהב אותה אהבת נפש, את תיקי. בחיי.
רק לחיות 15 שנה בחדר אחד עם אחות קטנה זו צרה גדולה.
אתה המותק של כולם, ילד טוב ירושלים.
כשזה מגיע למשפחה שלך אתה אגואיסט ומיזנתרופ.
אני שמחה שהם הגיעו, טוב? -רואים.
לאורה? -כן?
אימא שאלה אם אני יכולה להתקלח פה,
ואם כן, אז שתיתנו לי מגבת וסבון, כי את שלנו לא מצאנו.
בטח, בבקשה. תרגישי כמו בבית.
זה תמיד מתחיל עם הסבון. אני מכיר את זה.
אפילו באמבטיה אי אפשר ללמוד בבית הזה.
שלום. -שלום. לאן זה?
לחפש משפחה אומנת,
או להסגיר את עצמי לרומאים, מה שיבוא קודם.
ובכן, היום אנחנו נטפל בריבוי הטבעי.
תפסיקי לצחקק, בגוניה.
אני יודעת שזה נושא מביך.
אולי באמת הייתי צריכה להזמין אתכם
בנות לחוד וקקטוסים לחוד,
אבל איך שלא יהיה, אנחנו מתרבים היום.
אנחנו לא צריכים את כל העניינים הרומנטיים האלה
כמו קולנוע, מוזיקה או איזו שהיא ארוחת זבל.
אנחנו ישר לעניין, נכון?
ובכן, שימו לב, קליק קטן עם המזמרה…
מזל טוב!
קקטוס בא לעולם.
זה תמיד קורה ברגעים האלה.
פתוח! -שלום.
קו-קו.
מה זה? מה זה? אני רואה ספרים ביד שלך?
כן. -מוזר.
חנה, לפני שאני מתנחלת כאן… -כן?
את דיירת ותיקה בבניין הזה? -את מוכנה להסביר? -כן.
אני רוצה להיות בטוחה שלפחות כאן אני לא אצטרך כל הזמן לענות לך.
”איפה הברז של המים החמים?” ו”איפה שמת את הספלים?”
ו”למה הדלת?” ו”מתי האינסטלטור?”
ו”אפרת, תביאי” ו”אפרת, תעשי טובה”.
בסדר. כאן את יכולה להיות בשקט.
כן, אפרת, אני מוותיקות הבית הזה.
כשאני הגעתי הנה בקומה שנייה היו עדיין ביצות,
ובוועד הבית היו רק בדואים ואנופלס.
לא שעכשיו אין אנופלס.
אלה היו ימים כל כך נפלאים…
אפרת, תקפצי מהר למחסן ותביאי לי את האלבום… -שלום.
לא, לא, לא. אני התלוצצתי.
אז במה אני יכולה לעזור? -מקלט מדיני.
יש לי מחר בחינה, ואני מוכרחה ללמוד.
בסדר, כאן את יכולה ללמוד בשקט.
אכפת לך אם אני מסתכלת איך שאת לומדת? -לא. למה?
כבר שנים לא ראיתי מישהו לומד בבית הזה.
כבר יותר טוב לעשות כביסה לתיקי. -לא, לא, לא. זה בסדר.
אני אחזור לצמחים שלי. את יודעת…
אנחנו מתרבים היום.
את בטוחה שמותר לי לראות את זה?
פתוח!
שלום.
אפרת, מה את עושה כאן? -מה אני עושה כאן?
אני עוברת לחדר השני, זה מה שאני עושה כאן.
מתוחה קצת, הילדה. -טוב, יש דיירים חדשים בבית.
סליחה, סליחה. זה בסדר.
מה העניין?
אני לא יודעת איך להגיד לך את זה.
אני בטוחה שתצליחי.
זה… זה אילן.
תראי, הוא נורא בלחץ. -טוב, זו תגובה טבעית כשעוברים דירה.
לא, הלחץ זה לא מהדירה. -הנעליים?
הוא שוב קנה מספר קטן מדי?
המשפחה. הוא חושב שהוא קנה מספר גדול מדי.
אני מתחילה להבין. -תראי, חנה,
אילן, הוא נורא רגיש בעניינים האלה, את מבינה?
ואין דבר שמעצבן אותו יותר
מההרגשה שמישהו מנסה לארגן לו את החיים.
תאמיני לי, זה עולה לי בדם
עד שאני מצליחה לעשות לו את זה בלי שהוא ירגיש.
אז את רוצה תרומת דם? -לא, לא. לא בדיוק.
מה שרציתי לבקש זה אם לא קשה לך,
לפחות בשלב הראשון, זה לתת לנו להתארגן…
לבד. -סליחה?
לבד. -לבד? -לא, זאת אומרת…
תראי, חנה, זאת אומרת, את פה, קומה ראשונה.
אנחנו קומה שלישית. -כן. -ואם נרצה משהו, אז פשוט נבקש.
זאת אומרת, במילים אחרות, שאני לא אסתובב לכם בין הרגליים.
כן. לא!
זאת אומרת…
כן.
טוב. -מה, את לא נעלבת?
מי, אני? מה פתאום?
למה שאני לא איעלב?
לא, לא, לא. זה בסדר. תראי, עד שאני לא אלמד ממך
איך לסדר לאילן את החיים מבלי שהוא ירגיש בזה,
לא תראו אותי אצלכם. בסדר? -בסדר גמור. תודה, חנה.
אני רק רוצה שתדעי שהיה לי נורא קשה להגיד את הדברים האלה.
אז להתראות. -להתראות… פעם.
אהלן.
אהלן. -אהלן, אהלן.
איזה כיף, איפה שאתה פותח דלת אתה פוגש אחות.
אתה בטח היית מעדיף רופא, לא?
מה היא רצתה?
משהו בינינו.
לא, לא, לא. חנה, אני פשוט רציתי לדבר איתך עליהם.
אני מתחילה להבין את אפרת.
תשתה משהו? -כן, כן. דווקא שורף לי קצת הגרון.
מה יש לך?
אני, כשאני נושמת אז פה לוחץ לי.
מה את אומרת, מה את אומרת.
זה רק אחרי שאת אוכלת או שזה קורה לך כל הזמן?
ידעתי שזה יעניין אותך. אז במה העניין?
זה אילן ותיקי.
סוף סוף מישהו מדבר איתי עליהם.
הם כל כך אבודים.
ואילן, אילן זה בן אדם בלי טיפה של רגישות.
מה שלא עושה את החיים של תיקי לקלים יותר, את מבינה?
אז נסדר להם גט. -לא, לא. חנה, חנה…
חנה, אני מדבר ברצינות, בחייך.
תראי, חנה, תראי, את כאן בקומה ראשונה, נכון?
הם כאן בקומה שלישית. -כן.
מה שאני מציע זה שפשוט תפגיני יותר נוכחות.
במילים אחרות, שאני אסתובב להם בין הרגליים.
כן. לא, לא!
כן. -כן.
חשוב שאילן ידע שיש לו משפחה.
נדמה לי שהוא מתחיל להרגיש בזאת.
לא מספיק. זהו, שזה לא מספיק.
זהו, זה מה שאני רציתי להגיד.
זה לא היה לי קל, חנה.
אולי יש לך כוס מים?
מה זה עכשיו? הטחול, הכבד, השישליק, מה?
זה השרך. הוא יבש לגמרי. -תסתלק מפה!
אפרת! -מה? -אני יכולה להיכנס?
גם אני זקוקה למקלט מדיני.
מה, מה הולך פה? -הבהלת אותי.
לא יכולתי לישון. -אז ירדת לשתות משהו?
להפך.
אבל אם אני כבר פה…
אילן, זה לא נורא.
אתה לא צריך לכעוס. תאמין לי, יהיה בסדר.
עוד כמה ימים אנחנו נסתדר והכול יהיה בסדר.
את חושבת?
בטח. -את חושבת שעשינו נכון?
אני לא מבינה אותך. הרי אתה רצית שנעבור הנה.
מרחוק המשפחה נראתה לי יותר קטנה.
עכשיו זה הכול כל כך מפחיד פתאום.
גיס מאחורי כל דלת, אין שום שכן שאפשר לריב איתו.
כמו שאני מכירה אותך, אתה תמצא מהר מאוד עם מי לריב.
נכון.
אבל זה כבר לא יהיה אותו דבר. זה יהפוך ישר למשפחתי,
עם משלחות של קרובים מודאגים ודודות עם עוגות פיוס.
אולי נעבור לבית הישן? -די, אילן.
אתה יודע מה, אני באמת לא מבינה אותך.
הרי אתה אמרת שאנחנו עשינו את עסקת חיינו עם הקנייה הזאת.
עכשיו אתה רוצה לוותר על זה? -לא, לא.
אני לא אומר שעשינו עסק לא טוב. זה היה הרגע הכי נכון למכור,
כי שוק הדירות היה בהתאוששות, אבל…
אולי נשכיר את הדירה פה,
ובכסף שנקבל נשכור דירה במקום אחר ונחכה עד שהשוק ירד.
אז נקנה איזו דירה אצל קבלן על הנייר,
ניתן לו תשלום ראשון ונחכה עד שהשוק יתאושש,
אז נמכור את הדירה הזאת,
ואז נשחק קצת זמן בבורסה ונעשה כמה אחוזים,
ואחר כך יהיה לנו מספיק כסף כדי לקנות בית מחוץ לעיר,
ועוד יישארו לנו כמה גרושים… -טוב, די!
איתם נוכל לעשות… -די, אילן! -את תעירי את הילדה.
הערת את הילדה.
מה קרה? -אני לא יכולה לישון. -למה, מאמא-ל´ה שלי?
כי בחדר הישן שלי, כל פעם כשהייתי מתעוררת
הייתי רואה את השמים והייתי נרדמת.
אבל גם כאן יש לך חלון מול המיטה.
אבל זה לא אותו דבר. -למה? מה ההבדל?
כי שם השמים היו יותר משעממים אז הייתי נרדמת.
אז יש לנו בעיה באמת. פה השמים יותר מדי מעניינים.
מה זה?
מה זה מה?
השקט הזה.
זה ארבע בבוקר. כזה קול יש לו.
לא, לא, לא, לא.
לא, לא, לא. זה משהו מאוד מאוד מוזר.
מה אתה צוחק? -אני יודע מה זה. -מה?
זה ה”אין מאפייה”. -המה? -ה”אין מאפייה”.
את זוכרת? בשיכון, ליד השיכון הייתה מאפייה
שכל בוקר בארבע הם היו מתחילים להפעיל את הקומפרסור.
וופ, וופ, וופ, וופ, וופ.
וזה מה שהמתיק לך את השינה.
אילן…
אתה מוכן, בבקשה,
לעשות קצת
”וופ, וופ, וופ”?
בטח. בשביל מה עברתי דירה?
וופ, וופ, וופ…
וופ, וופ, וופ…
וופ, וופ, וופ…
כן?
מה? מה?
בוקר טוב!
זה חדר ?413
ברקפסט לשלושה, קומפלימנטס של ההנהלה.
חנה, איזה רעיון גדול! -אני לא חנה, אני מהרום-סרוויס.
ואני לא מנסה לסדר לך את החיים.
הגברת אולי רוצה שאני אסדר לה גם את המיטות לפני שאני הולכת?
שבי, שבי איתנו ותשתי איתנו כוס קפה.
אדוני כל כך אדיב.
הוא עושה את זה רק בשביל לחסוך לו את הטיפ.
זה מה שאני אוהב, שכונה חמישה כוכבים.
תיקי, אילן, אני נורא מצטערת. -אם אני תופס את המשוגע הזה,
את חולה הרוח הזה
שהביא לשכונה משאבה של פרדס,
אני קוצץ לו את השיבר!
וופ, וופ, וופ, וופ, וופ…
כל הלילה אני לא ישנתי.
איזה אנשים, אלוהים… מה, אתם לא שמעתם את זה?
לא, כלום, כלום. -לא, אנחנו לא שמענו שום דבר.
לא שמעת? בטח לא שמעת, כי אתה ישנת כמו תינוק.
תאמין לי, אצלנו בשכונה זה אף פעם לא קורה.
די, זה בסדר. זה לא נורא. -זה נורא, זה נורא.
זה ממש כמו ללכת ולישון בפרדס.
או במאפייה. וופ, וופ, וופ, וופ…
וופ, וופ, וופ, וופ…
וופ, וופ, וופ, וופ, וופ, וופ, וופ… -וופ, וופ, וופ, וופ, וופ, וופ, וופ…
תמלול: מורן פרידמן
ייעוץ לשון לכתוביות: רווית ליגום
הבאה לשידור: שושי חי
הפקת כתוביות: אולפני אלרום
לחץ "אנטר" לפרסום
הומור
משפחה
קרובים קרובים