לסכסוכים מדיניים יש נטייה להתפרש כבלתי פתירים.
אבל מה אם היו אומרים לכם שהבעיה הכי גדולה בכל סכסוך
היא האמונה שלנו שלא ניתן לשנות את אופי הקבוצות המעורבות?
מחקר שנערך בבית הספר "ברוך איבצ'ר" לפסיכולוגיה
במרכז הבין-תחומי, הרצליה,
ובמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת סטנפורד,
מציע צורת הסתכלות אחרת על סכסוכים.
מחקרי עבר בפסיכולוגיה בהובלת פרופסור קרול דואק מסטנפורד
מצאו כי אנשים שמאמינים שהפעולות והדעות שלנו אינן משתנות,
רואים אנשים אחרים באופן יותר סטריאוטיפי
ומעדיפים מתן עונש על פני משא-ומתן.
לעומת זאת, אנשים שמאמינים שדפוסי פעולה הם דינמיים ומשתנים
ושפעולות הן תולדה של נסיבות,
נוטים לחפש דרך של הידברות.
כלומר, אם אתה לא מאמין ששינוי בצד השני הוא אפשרי,
אין סיבה שתתגמש ותתפשר, גם אם יש סיכוי שזה ישרת אותך.
וכל זה נכון גם בסכסוכים מדיניים וגם בסכסוכים בין-אישיים.
החוקרים במרכז הבין-תחומי הרצליה ובאוניברסיטת סטנפורד
בחנו את הסכסוך הישראלי-פלסטיני בסדרה של 3 ניסויים:
נבדקים ישראלים ופלסטינים נדרשו לקרוא מאמר קצר
שתאר כיצד לאורך ההיסטוריה
אפילו הקבוצות האלימות והגזעניות ביותר השתנו.
למאמר לא היה קשר לסכסוך הישראלי-פלסטיני או למזרח התיכון.
לאחר מכן נמדד השינוי בעמדות של הנבחנים כלפי פשרה
וכל זאת מבלי להזכיר כלל את הסכסוך המדובר.
החוקרים מצאו שנבדקים שלמדו שקבוצות אחרות יכולות להשתנות,
שינו בצורה דרמטית את נכונותם עצמם להגיע לפשרה בסכסוכים שלהם,
כי האמינו שפשרה יכולה לשנות את התנהגות הקבוצה השנייה
וכך תקדם את המטרות שלהם.
מכיוון שלאמונה בשינוי של קבוצות השפעה עצומה על הנכונות של אנשים להתפשר,
הרי שלפסיכולוגיה יכול להיות תפקיד מאוד משמעותי ביישוב סכסוכים קשים.
היכולת ליצור שינוי עמדות דרמטי מבלי לעורר התנגדות
נובעת גם מכך שהסכסוך הטעון כלל לא מוזכר.
אז אולי המכניזם של שינוי האמונה לגבי היכולת להשתנות
יכול להוביל לצמצום השנאה בין הקבוצות ולנכונות לפשרה.
לסכסוכים מדיניים יש נטייה להתפרש כבלתי פתירים.
אבל מה אם היו אומרים לכם שהבעיה הכי גדולה בכל סכסוך
היא האמונה שלנו שלא ניתן לשנות את אופי הקבוצות המעורבות?
מחקר שנערך בבית הספר “ברוך איבצ’ר” לפסיכולוגיה
במרכז הבין-תחומי, הרצליה,
ובמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת סטנפורד,
מציע צורת הסתכלות אחרת על סכסוכים.
מחקרי עבר בפסיכולוגיה בהובלת פרופסור קרול דואק מסטנפורד
מצאו כי אנשים שמאמינים שהפעולות והדעות שלנו אינן משתנות,
רואים אנשים אחרים באופן יותר סטריאוטיפי
ומעדיפים מתן עונש על פני משא-ומתן.
לעומת זאת, אנשים שמאמינים שדפוסי פעולה הם דינמיים ומשתנים
ושפעולות הן תולדה של נסיבות,
נוטים לחפש דרך של הידברות.
כלומר, אם אתה לא מאמין ששינוי בצד השני הוא אפשרי,
אין סיבה שתתגמש ותתפשר, גם אם יש סיכוי שזה ישרת אותך.
וכל זה נכון גם בסכסוכים מדיניים וגם בסכסוכים בין-אישיים.
החוקרים במרכז הבין-תחומי הרצליה ובאוניברסיטת סטנפורד
בחנו את הסכסוך הישראלי-פלסטיני בסדרה של 3 ניסויים:
נבדקים ישראלים ופלסטינים נדרשו לקרוא מאמר קצר
שתאר כיצד לאורך ההיסטוריה
אפילו הקבוצות האלימות והגזעניות ביותר השתנו.
למאמר לא היה קשר לסכסוך הישראלי-פלסטיני או למזרח התיכון.
לאחר מכן נמדד השינוי בעמדות של הנבחנים כלפי פשרה
וכל זאת מבלי להזכיר כלל את הסכסוך המדובר.
החוקרים מצאו שנבדקים שלמדו שקבוצות אחרות יכולות להשתנות,
שינו בצורה דרמטית את נכונותם עצמם להגיע לפשרה בסכסוכים שלהם,
כי האמינו שפשרה יכולה לשנות את התנהגות הקבוצה השנייה
וכך תקדם את המטרות שלהם.
מכיוון שלאמונה בשינוי של קבוצות השפעה עצומה על הנכונות של אנשים להתפשר,
הרי שלפסיכולוגיה יכול להיות תפקיד מאוד משמעותי ביישוב סכסוכים קשים.
היכולת ליצור שינוי עמדות דרמטי מבלי לעורר התנגדות
נובעת גם מכך שהסכסוך הטעון כלל לא מוזכר.
אז אולי המכניזם של שינוי האמונה לגבי היכולת להשתנות
יכול להוביל לצמצום השנאה בין הקבוצות ולנכונות לפשרה.
לחץ "אנטר" לפרסום