אנחנו מאבדים את הנגב. הבדואים מתרבים בקצב מטורף.
הם משתלטים לנו על המדינה.
כמה פעמים שמעתם את האמירות האפוקליפטיות האלה?
וגם אם לא הרבה, נסיעה שגרתית בכבישי הנגב,
כמו שאני עושה מדי יום, תספק לכם לבד את ההשערה
כי יש אמת באמירות האלה.
אבל בעידן של אמיתות אלטרנטיביות,
תרשו לי רגע לחרוג מהמקובל ולדבר בעובדות.
שטח הנגב הוא 13 מיליון דונם שזה כשני שליש משטח המדינה כולה.
על פי ההערכות הקיצוניות ביותר,
ההתיישבות הבדואית הבלתי חוקית משתרעת על פני 6000 דונם.
שזה 5% בלבד משטח הנגב.
ומה באשר לגודל האוכלוסייה בשטחים האלה?
מתוך כ -240 אלף בדואים החיים כיום בנגב,
90 אלף חיים בפזורה.
כאשר רק מחציתם מתגוררים בפזורה בלתי חוקית.
אני אמנם לא מציע להקל בזה ראש, אבל בהחלט מציע להיכנס לפרופורציות.
5% של מתיישבים באופן בלתי חוקי,
הם לא איום על הנגב ובטח לא על מדינת ישראל.
ובכלל, צריך להוציא מהלקסיקון את המילה "איום"
כשמדברים על החברה הבדואית.
אזרחי המדינה הזאת, שחלקם אף מתנדבים לצבא ולשירות הלאומי.
אז נכון, לא צריך לגלות שאננות באשר לרוחות ההקצנה
שלא פסחו על חלק מהצעירים כאן.
תופעה מוכרת בעידן הגלובליזציה והרשתות החברתיות.
אבל גם כאן אני מציע להיצמד לעובדות ולזכור
שעל אף אלה, בגל הטרור האחרון לדוגמה,
זה שהיה לפני שנה וחצי, היה מפגע אחד בודד מהחברה הבדואית.
וגם אותו מיהרו לגנות ראשי הרשויות והכפרים בנגב.
אולי כשנפסיק להכניס לאותה משוואה את החברה הבדואית
עם הפלסטינים בשטחים ונשקיע יותר ביישובים המוכרים,
בהסדרה ואכיפה, בחינוך ותשתיות,
יהיה לתושבי הפזורה מה להפסיד.
אבל כשיישוב מוכר כמו קצר א-סיר הקרוב לביתי נראה כך,
אין באמת ליושבי הכפרים הלא מוכרים מה להפסיד.
יש שיגידו שאני תמים, אחרים יגידו ימני, דתי מחמד,
אבל אני באמת לא חושב שיש פה איזו מזימה של החברה הבדואית,
יותר חשבון פשוט של אזרחים שעושים חישובי עלות מול תועלת.
מה שבטוח, גרירת הרגליים בסוגיית הבדואים בדרום,
כמו זאת שהייתה ב -70 השנים האחרונות,
לא תצמיח תועלת לאף אחד,
לא למדינת ישראל ובטח לא לנגב.
אנחנו מאבדים את הנגב. הבדואים מתרבים בקצב מטורף.
הם משתלטים לנו על המדינה.
כמה פעמים שמעתם את האמירות האפוקליפטיות האלה?
וגם אם לא הרבה, נסיעה שגרתית בכבישי הנגב,
כמו שאני עושה מדי יום, תספק לכם לבד את ההשערה
כי יש אמת באמירות האלה.
אבל בעידן של אמיתות אלטרנטיביות,
תרשו לי רגע לחרוג מהמקובל ולדבר בעובדות.
שטח הנגב הוא 13 מיליון דונם שזה כשני שליש משטח המדינה כולה.
על פי ההערכות הקיצוניות ביותר,
ההתיישבות הבדואית הבלתי חוקית משתרעת על פני 6000 דונם.
שזה 5% בלבד משטח הנגב.
ומה באשר לגודל האוכלוסייה בשטחים האלה?
מתוך כ -240 אלף בדואים החיים כיום בנגב,
90 אלף חיים בפזורה.
כאשר רק מחציתם מתגוררים בפזורה בלתי חוקית.
אני אמנם לא מציע להקל בזה ראש, אבל בהחלט מציע להיכנס לפרופורציות.
5% של מתיישבים באופן בלתי חוקי,
הם לא איום על הנגב ובטח לא על מדינת ישראל.
ובכלל, צריך להוציא מהלקסיקון את המילה “איום”
כשמדברים על החברה הבדואית.
אזרחי המדינה הזאת, שחלקם אף מתנדבים לצבא ולשירות הלאומי.
אז נכון, לא צריך לגלות שאננות באשר לרוחות ההקצנה
שלא פסחו על חלק מהצעירים כאן.
תופעה מוכרת בעידן הגלובליזציה והרשתות החברתיות.
אבל גם כאן אני מציע להיצמד לעובדות ולזכור
שעל אף אלה, בגל הטרור האחרון לדוגמה,
זה שהיה לפני שנה וחצי, היה מפגע אחד בודד מהחברה הבדואית.
וגם אותו מיהרו לגנות ראשי הרשויות והכפרים בנגב.
אולי כשנפסיק להכניס לאותה משוואה את החברה הבדואית
עם הפלסטינים בשטחים ונשקיע יותר ביישובים המוכרים,
בהסדרה ואכיפה, בחינוך ותשתיות,
יהיה לתושבי הפזורה מה להפסיד.
אבל כשיישוב מוכר כמו קצר א-סיר הקרוב לביתי נראה כך,
אין באמת ליושבי הכפרים הלא מוכרים מה להפסיד.
יש שיגידו שאני תמים, אחרים יגידו ימני, דתי מחמד,
אבל אני באמת לא חושב שיש פה איזו מזימה של החברה הבדואית,
יותר חשבון פשוט של אזרחים שעושים חישובי עלות מול תועלת.
מה שבטוח, גרירת הרגליים בסוגיית הבדואים בדרום,
כמו זאת שהייתה ב -70 השנים האחרונות,
לא תצמיח תועלת לאף אחד,
לא למדינת ישראל ובטח לא לנגב.
לחץ "אנטר" לפרסום
בדואים
כאן דעה
עודד הרוש