קרובים קרובים – מלחמת העולמות

X

פתוח!
"גינה לי, גינה לי, גינה לי חביבה,
"כל פרח בה פורח"... -שלום. -אה, שלום.
מה נשמע? -בסדר.
אויש...
מה אתה עושה, יהורם?
את השקית בטעות את הצמח.
אני מנסה להוציא קצת מים. זה לא נורא, ליאורה.
מה אמרת שאתה עושה?
את השקית בטעות את הצמח.
אני פשוט מנסה להציל אותו. זה לא נורא.
למה "בטעות?" -אני השקיתי אותו לפני יומיים.
אה, כן? יופי. ואני השקיתי אותו אתמול והיום, ומחר ומחרתיים.
את רוצה להגיד לי שאת משקה אותו כל יום? -כן.
למה?
כי הוא צמח ואני רוצה שהוא יגדל. וצמח, כדי שהוא יגדל,
לא נותנים לו צ´יפס, נותנים לו מים.
ככה זה עם צמחים. הם שתיינים.
אני מבין. אז את אומרת,
אנחנו עכשיו משחקים בלהיות חכמים, נכון?
טוב, ליאורה...
מה זה?
צמח.
צמח, כן. איזה צמח? -הצמח שלנו.
נכון. אבל איך קוראים לצמח הזה? -משה.
בסדר. מה שם המשפחה שלו, ליאורה? המשפחה.
אני לא יודעת, אני לא מכירה את ההורים.
אה, טוב. זה בגוניה, משה בגוניה. -מה אתה אומר.
שזו בגוניה, ובגוניה משקים פעם אחת בשבוע.
כן... -כן. -אולי בירושלים בימי המצור הגדול.
היום משקים כל יום.
ואל תדאג, אני לא אוריד את מפלס הכינרת.
לא, אבל את תעשי לצמח ריקבון צוואר השורש.
מה אתה אומר?
כן, שתעשי לצמח ריקבון צוואר השורש.
"צוואר," מה? אתה תיתן לו אקמול אחר כך, לא?
ליאורה, ליאורה, בבקשה, מספיק עם הבדיחות האלה.
בשטח הזה אני עוד מבין משהו, בבקשה. -בטח.
בבקשה. -בטח. יש משהו שאתה לא מבין?
הלוא אתה מירושלים. אתה גם היית בנח"ל מוצנח.
אתה לבדך בקיבוץ שמרת על... על 3,000 תרנגולות.
3,001 יחד איתך. -יהורם!
אתה יודע מה? נמאס לי כבר לשמוע כל הזמן כמה אתה חכם
וכמה אני לא מבינה כלום, בסדר?
אני כבר לא יכולה להזיז אצבע בבית הזה
בלי שאתה תודיע לי מה עשיתי לא נכון!
אה, אתה גם לא כועס. כן? אתה גם סולח לי, נכון?
כי אתה כל כך אדיב. כי הרי מה אפשר לדרוש
מאישה מטומטמת שאפילו לא יודעת איך משקים "ביגוניה."
שגם לא מצליחה להגיד את השם נכון.
אומרים "בגוניה," ליאורה. -בבקשה, אתה רואה מה אתה עושה לי?
אתה יודע מה, יהורם? כל אחד והתחום שלו.
אתה לא מתערב לי בצמחים שלי,
ואני לא מתערבת לך במחלות שלך, בסדר? -בסדר.
אני לא אריב איתך בגלל עציץ.
מצדי את יכולה לחזור לימי ייבוש הביצות.
תטביעי אותו בשלולית, תחנקי אותו, תחסלי אותו.
תעשי ממנו ריבה.
אני גמרתי. -תודה לאל.
מוטב מאוחר מאשר בכלל לא.
רק שתדעי לך, ליאורה, שזה צער בעלי צמחים.
אני נורא מצטערת, יהורם, אבל אני מוכרחה.
די, ליאורה, לא! די, זה יותר מדי. נו, די.
לא מספיק שאת מציפה אותו במי תהום,
עכשיו את גם מורידה עליו גשם?! נו, די.
רגע, על מה אתה פוחד, שהוא יצטנן?
רגע, מאיפה המומחיות הזאת שלך בצמחים, אני יכול לדעת?
אני ראיתי את "שורשים," בסדר?
עכשיו זוז.
מצלצלים. -שמעתי. -תפתח!
אה, שאת תשקי בינתיים? תפתחי את.
בטח, כדי שתחביא לי את השפריצר, מה? ביחד.
בבקשה, אז יחד, אז בבקשה.
נו.
שלום. -שלום. -אני מה... לשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
אנחנו עושים עכשיו סקר על האזרח העירוני בארץ,
והבית שלכם עלה במדגם.
אולי אתם מוכנים לענות על כמה שאלות? -אנ...
יש לי כאן שאלונים מוכנים. -אנחנו קצת עסוקים כרגע.
אם לא אכפת לך, ביום אחר. בסדר? -זה...
זה לא עניין ארוך. זה רק... -חביבי, זה לא ילך עכשיו, בסדר?
אתה רוצה שנמלא שאלונים? בבקשה, לא היום.
מישהו הציף את הבית במים. -הו, סליחה.
אני מצטער שהטרדתי אתכם.
אפשר אולי לנסות מחר? -כן.
אז תודה, וסליחה. -אין על מה. -ולהתראות. -שלום.
אבא, תעבור לאזורית. זה הרבה פחות מעייף.
החלוקה היא: אחת - טוב מאוד. שתיים - טוב.
שלוש - לא טוב ולא רע. ארבע - רע. וחמש - רע מאוד.
אני לא הבנתי שום דבר. -הבנתי, הבנתי. זאת אומרת...
אם אני רוצה לרשום "טוב," אני רושם שתיים, נכון? -כן.
ואם "רע," ארבע. בסדר? -כן. -כל הכבוד.
לפני שאתם מתחילים, הייתי רוצה למלא פרטים אישיים.
אמרת שזה חסוי. -בטח. אני לא רושם שמות.
רק דברים כמו מקצוע, השכלה, מוצא. דברים כאלה. -אה, בסדר.
מתחילים. -כן, מי מכם...
שלום. -שלום. אתה נוסע לאיזה שהוא מקום?
לא. -אז מה המזוודה הזאת?
אני עזבתי את הבית. -עזבת את המה?
אני עזבתי את הבית.
מה קרה? -רק רגע.
סליחה. בעצם, אנחנו מאוד מאוד עסוקים קצת כרגע.
ואנחנו מאוד היינו מוכנים שתבוא פעם אחרת.
זה לא עניין ארוך. -אתה שמעת מה שהגברת אמרה.
אתה רוצה שאלונים? בבקשה, אבל לא עכשיו.
אפשר, אפשר אולי לנסות מחר? -כן, בשמחה.
בשמחה!
יהורם, שב.
תחזור על מה שאמרת.
אני עזבתי את הבית. -כן. למה?
בגלל בגוניה.
בגלל בגוניה או בגלל ביגמיה?
בגוניה, בגוניה. בגלל בגוניה.
מה, מה קרה? תפסת את אשתך עם בגוניה?
אשתך ברחה עם בגוניה? מה, מה קרה? -די, אילן, די.
זה סיפור ארוך.
אני יכול להישאר אצלכם קצת בבית עד שאני אתארגן?
בטח... -אני לא חו... -בטח, איזו שאלה.
אז אני אקפוץ להביא כמה דברים...
מן הבית הישן שלי.
רגע אחד, למה הסכמת שהוא יישאר?
מה, לאן את רוצה שהוא ילך? -אני לא רוצה שהוא ילך לשום מקום.
אני רוצה שהוא יישאר עם ליאורה. -אבל הוא עזב אותה.
מפני שהוא יודע שהוא תמיד יכול לבוא לכאן.
אם הוא לא היה יודע, הוא לא היה עוזב את הבית בגין בגוניה.
אם הוא בא עם מזוודה, סימן שזה רציני.
רציני, לא רציני, אילן, אם לא נסכים שהוא יישאר,
הוא יחזור הביתה. -אני לא אגיד ליהורם שהוא לא יכול לגור פה.
אתה כן תגיד לו. -זה לא פייר.
ולעזוב את ליאורה זה פייר? -מה, מה את יודעת מה שהיה שם?
מה את מזלזלת בנימוקים שלו? -אני לא מ...
למה אתה צועק עליי?
אני לא צועק עלייך. את מתנהגת כמו טיפשה.
אם הוא לא יהיה פה, הוא ילך לבית מלון.
הוא לא ילך לבית מלון. -את לא מכירה את יהורם.
יפה מאוד.
אני לא מכירה את אחי.
יהורם לא נשאר פה. -יהורם כן נשאר פה.
זה גם הבית שלי! -זה לא רק הבית שלך.
בסדר גמור. כל זמן שיהורם פה זה באמת לא הבית שלי.
את לא מפחידה אותי.
כל זמן שזה גם הבית שלי, יהורם יהיה פה.
ואני לא.
רק תדע לך, אילן, שאתה מפרק את הבית בגלל יהורם.
תודי שזה הרבה יותר הגיוני מאשר בגין בגוניה.
ומה אם אין לי תשובה על שאלה מסוימת?
מה זאת אומרת?
זאת אומרת שאין לי מה להגיד.
אז תכתבי: "אין דעה." -לא. דעה יש לי תמיד.
אבל לדעתי, לפעמים אין לי מה להגיד.
אז... מה עושים?
אני... אני לא מוצא משבצת כזאת.
אבל אולי כשנגיע לגשר... -נעבור אותו. -כן.
איפה היינו? -כן.
מי... לא.
מי... -פתוח!
בסדר. הבנתי. אני אבוא מחר.
היה משהו ביניכם?
נפגשנו בנסיבות דומות, אפשר לומר.
מזוודה.
למה? האם אני שדה תעופה?
לא, אין לי פה דיוטי פרי. אז אולי שמירת חפצים?
גם כן לא. אה, אני יודעת, אני מלון.
לכמה זמן הגברת רוצה חדר? -זה תלוי באילן.
הגברת רוצה חדר זוגי? -להפך.
אה, הוא סוף סוף זרק אותך מהבית?
למה? -הוא מעדיף את יהורם.
את יהורם? -כן. יהורם נמצא אצלנו בבית עם מזוודה.
אה... לא המזוודה הזאת. -לא, חנה, זאת המזוודה שלי.
יהורם הביא את המזוודה שלו. -בטח, סדר צריך להיות.
את יודעת, נדמה לי שגם אנחנו פתחנו בית מלון.
אתם שדה תעופה. -למה?
את לא מבינה, את עפת.
לא טוב. -חנה... -נו?
יהורם עזב את ליאורה.
ולכן את פה עם מזוודה. -לא!
תראי, יהורם בא אלינו, ואני אמרתי שאני לא מוכנה
שהוא יעזוב את ליאורה ויהיה אצלנו, מפני שאז זה הופך אותנו
לשותפים לזה שהוא עזב את ליאורה.
אז אילן אמר שאי אפשר להגיד לו שילך, אין לו לאן ללכת.
אז אני אמרתי שיש לו לאן ללכת, הביתה!
אז אילן אמר שבמצב כזה צריך לעזור.
אז אני אמרתי שכן, בבקשה, לעזור.
לעזור זה להגיד לו שילך הביתה. אז אילן אמר שלהפך.
אז אני אמרתי שלא להפך. אז אילן אמר שכן להפך.
אז אני אמרתי ש... -להפך.
לא, לא. -לא להפך.
לא, אני אמרתי שאו אני או הוא.
או מי? -או יהורם.
רגע אחד.
ו... ולמה בעצם יהורם עזב את ליאורה?
בגין בגוניה.
שובב. אני מכירה אותה?
חנה, בגוניה צמח, צומח, עציץ בגוניה?
יהורם עזב את ליאורה מפני שהיא השקתה יותר מדי את הבגוניה.
אני מקווה שלבגוניה המסכנה לא יהיה מחר "הנגאובר."
תגידי, זה נדמה לי או שאני נפלתי למשפחה מטורפת?
נדמה לי שזה לא נדמה לך.
והכי משוגע זה אילן.
לא, אני מוכרחה להגיד שלעזוב את הבית בגלל אילן
זה יותר הגיוני מאשר לעזוב את ליאורה בגין... פטרוזיליה.
אבל העניין הוא שהפטרוזיליה הייתה רק ההתחלה, את מבינה?
ולאט לאט הם התחילו לריב שם ו... הם כיסו את כל השאר.
אהה, ואז יהורם בא אליכם ואתם ראיתם שזה מידבק,
ועכשיו את פה עם מזוודה. -פחות או יותר.
חנה? אני יכולה להישאר כאן כמה ימים?
בטח, בטח, בטח. תרגישי את עצמך כמו...
בבית של אחרים.
זה בטח מהמדור לחיפוש קרובים.
פתוח!
מה קרה לכם? -פליטים.
גם אתם?! -גם את?
אני חושבת שאני אטלפן לאונר"א.
אני לא חושבת שאני יכולה להסתדר עם זרם הפליטים הזה
בלי איזו עזרה בין-לאומית. -תגידו, תפסו אתכם משקים?
הראשונה הייתה אפרת. היא רמזה בעדינות שלהשקות כל יום
זה נראה לה מוגזם. היא מיד קיבלה צו פינוי.
הלכה לאבא, אצלכם. -כן.
אחר כך הגיע תורי. אימא שאלה אותי מה דעתי,
ואני אמרתי לה שאני ניטרלי.
למה לי להסתבך איתם בגלל עוד כמה חודשים שנשארו לי בבית?
אז אימא אמרה לי שאני לא שוויצרי, וניטרלי שאני אהיה במקום אחר.
אז הבנתי את הרמז ו... -ואתה, מולי?
אני הולך עם הרוב.
טוב, בסדר. אז איך אנחנו נתארגן? -בשיטת "המיטה החמה."
כמו בצוללת. -רגע, רגע. אני לא צוללת.
יש לי איזה רעיון. -חנה, חנה. -מה, מולי?
אני רוצה לשאול אותך משהו. -תשאל.
תגידי, כל הזמן זה יהיה ככה? -איך ככה?
כל המשפחה, הסלט. אני לא אוהב סלט.
אל תדאג, מולי. הסלט ייגמר וכל מלפפון יחזור לערוגה שלו.
חנה, חנה, את אמרת שיש לך רעיון. -אה, כן, כן.
אני רוצה קצת שקט ופרטיות. -מאה אחוז, יהיה בסדר. -כן.
אז אני עוברת לליאורה.
צ´או.
הלו, תיקי? -כן, מה יש? מה אתה רוצה?
תגידי, כמה סנדוויצ´ים צריך להכין לגליה?
אולי תשאל את יהורם?
ליאורה? ליאורה, תראי,
אני חשבתי על מה שהיה. את...
ליאורה, את משקה, אני שומע שאת משקה!
יהורם, זו חנה.
ואני ממלאה אמבטיה.
מי זה? -מה זה "מי זה?" זה מולי.
מה אתה עושה שם? -מדבר בטלפון.
איפה אימא שלי? -בבית עם חנה.
אבל טלפנתי לחנה. -חנה לא פה.
אז מי שם? -מה זה "מי שם?" זה מולי.
אוף, לא חשוב.
יהורם, תדע לך שאתה חסר לב. אתה לא מתחשב באף אחד.
בשביל להוכיח כמה אתה צודק, אתה מוכן להרוס בית.
זה לא יעבור לך בשקט.
עשרים שנה אני בלעתי את הכול. זה הגיע לי עד... עד לכאן!
מה?
מי ד"ר... שיינמן?
סליחה! טעות!
זה הבית של אילן?
אז אני בעל הבית.
איפה יהורם? -צריך להגיע. בטח מחפש איפה הוא גר.
אם הוא יבוא, תגיד לו שהלכתי לחנה כדי לשאול את תיקי איפה מולי.
וגליה?
גליה הלכה לליאורה כדי לדבר עם חנה.
להתראות.
צריך מפה טופוגרפית בשביל הבית הזה.
זה כאן? -זה כאן, כאן.
איזה יום, אילן, איזה יום.
איזה יום, אלוהים...
יש לך פרדניסטייל?
בדיוק נגמר לי.
לא חשוב, אני אקח משלי.
תביא לי מים.
בבקשה.
זה מים רותחים.
זה מה שיש.
אני מכיר מישהו שהיה אומר על דבר כזה: "מצחיק מאוד."
אילן, אילן...
אם אני מפריע פה בבית הזה, מילה אחת שלך... -להפך.
תודה רבה לך, אילן. באמת תודה.
אתה כבר אכלת, אילן? -לא.
אתה רוצה איזה סנדוויץ?´ -לא, למה?
לא, לא?
אוי, אוי, אוי...
אילן, אילן, אם אני מפריע פה בבית הזה,
מילה אחת שלך ו... -תראה, תראה...
תודה, תודה, נרגעתי. תודה רבה.
הייתי אצל ליאורה. -כן? מה שלומה?
בסדר. השתוללתי עם חנה. -לא, לא ליאורה. הבגוניה.
לא ראיתי אותה שם.
בטח הרגה אותה לגמרי.
אבא ויהורם, יש לי משהו חשוב לשאול אתכם. -שאלי.
קודם היה לי אבא ואימא. עכשיו יש לי שני אבא.
אז מי מכם יהיה האימא? -מה זה כל כך חשוב?
כי יש דברים שאפשר לדבר רק עם אימא.
הו, זה נשמע מעניין. טוב, אני אהיה אימא.
טוב, אז, אימא, נקרע לי כפתור בג´ינס ותעשי לי צ´יפס?
אני והפה הגדול שלי.
ואני, אני אבא. שמה, שמה.
אימא, אימא יש רק אחת. -וגם היא אבא.
פתוח! -פתוח!
שלום. -שלום. -באתי כמו שקבענו. -שב, שב.
נתחיל עם הפרטים האישיים?
גליה, תעני לו את, בבקשה. -כן, נתחיל.
במה עובד אבא שלך? -אבא, במה אתה עובד בדיוק?
סוכן ביטוח ויועץ להשקעות. -לא אתה, אבא. -אה, סליחה.
מהנדס מכונות. -ואימא? -שמעת.
סוכן ביטוח ויועצת השקעות. -אבל... אבל זה הוא ענה.
הוא אימא שלי. -אבל אתמול הייתה פה אישה.
אתמול הייתה לי אימא אחרת, תיקי.
אז מי אימא שלך? -יש לי אימא ספייר.
אחת פה ואחת אצל חנה, משגיחה על הילדים.
אביתר בן ה17- ומולי בן ה.9- -שהם האחים שלך.
לא, שהם הילדים שלו.
למה אתה לא רושם שום דבר?
או-קיי, בסדר. תודה רבה, סליחה, שלום.
לאן, לאן? -תראי, "גברתי..."
אתם אולי עליתם במדגם, אבל אני יורד ממנו.
"גינה לי, גינה לי, גינה לי חביבה.
"כל פרח בה"...
לאן? -למטה, הביתה.
כדי שתיקי תוכל לעלות למעלה הביתה,
כדי שיהורם יוכל לחזור הנה הביתה.
כולם הביתה, די! -יהורם עקשן, הוא לא יחזור.
יחזור, ותיקי תחזור, ואילן יחזור. כולם יחזרו.
תנועה המונית, גדולה, של חזרה.
נחמד לראות אנשים אופטימיים. בבקשה, תנסי. -כן.
אני אפילו אנסה את זה מכאן, תכף תראי.
הלו. יהורם?
זו חנה. אולי אתה יכול לקפוץ הנה לרגע?
לא, ליאורה לא פה.
מה יש לה לעשות אצלה בבית?
נו, תבוא, כן. ותביא איתך את אילן. בסדר.
אני בינתיים משקה את העציצים.
זה יביא אותו מהר.
מה זה "ליאורה לא פה?" -אל תהיי קטנונית.
הלו?
תיקיל´ה? זו חנהל´ה.
את יכולה לקפוץ הנה לרגע?
אצל ליאורה, איפה את רוצה שאני אהיה?
לא, לא, לא. יהורם לא פה ואילן לא פה.
גם אני לא פה, בסדר?
זה בית נטוש.
יופי, אני מחכה. -גם יהורם וגם תיקי וגם אני ביחד?
יהיה בסדר, אל תדאגי. הנה.
למה את אמרת לי שהיא לא פה?
תגידי לו שזאת לא הייתה יוזמה שלי. -רגע...
תגידי לה שאני באמת מאמין שזה ככה, שלום.
שלום. רגע אחד, מה הוא עושה כאן? -תגידי לה שאני גר פה.
תשאלי אותו בכמה בתים הוא גר! אה, גם אתה כאן.
רגע אחד, אני יכולה להגיד משהו משלי?
או רק יד שנייה?
יהורם, שב.
כולם לשבת!
כולם, אבל מיד, מהר. לשבת! זהו.
משפחתי האינפנטילית...
אני לא מוכנה לעמוד ברבנות ולהעיד שאתם לא יכולים
להסתדר אחד עם השני בגלל איזו... חסה.
אם הייתה איזו סיבה רצינית, כמו, למשל, בגידה או...
השקפות פוליטיות מנוגדות או... או מי נכנס ראשון בבוקר לאמבטיה,
זה אני מבינה. אבל באמת! בגלל גננות?
תסלחי לי, אצלי זה לא היה בגלל גננות.
אצלי זה עניין עקרוני. -בטח. איפה יתגורר הגנן.
אילן, תסלח לי מאוד... -די!
די, שקט!
מריבות טיפשיות פעם בחמש שנים.
אז להתראות ב.1988-
עד שהיא לא מתחייבת
שהיא לא מציקה לעציצים, אני לא חוזר. -אבל...
הוא צריך להבין שהוא לא החכם היחיד בבית.
הוא לא המציא פטנט על השכל. -אני נורא מצטערת.
אם אני לא יכולה להגיד מי ייכנס ומי לא ייכנס, אני יוצאת.
מה... מה אני בכלל צריך את זה עם לחץ הדם שלי?
מה, מה אני צריך את לחץ הדם שלך?
מה זה מעניין אותי לחץ הדם... -תמיד שאני... -הו...
כל המשפחה הלוחמת פה. יופי, זה יחסוך לנו קצת עבודה.
בואו, מפה.
זה מתוק. -בבקשה, עציץ לכל אחד,
עם הוראות השקיה לפי הטעם האישי.
עכשיו אפשר יהיה לקבל קצת שקט בכיתה? -כן.
פתוח! -פתוח!
שלום. -שלום. -אני מצטער.
אבל אני מוכרח להיות אצלכם. -שוב אתה, יופי.
אולי אפשר עכשיו בקיצור? -תנו לו צ´אנס.
הוא צריך פרטים, לא צ´אנס. -זה צער בעלי חיים.
שב. -שב, שב, שב.
מה אתה רוצה לדעת?
נתחיל עם מערכת התפקודים בבית.
כן, מי...
מי מכם מחליט בעניינים יום-יומיים שוטפים?
מה זאת אומרת? -למשל, למשל, מי מכם קובע...
מי מכם קובע כמה פעמים בשבוע צריכים להשקות עציצים?
למה? מה שאלתי? מה שאלתי?
מה שאלתי? מה שאלתי?
אל תאכל. אל תאכל!
תן לי קצת גם כן.
הבגוניה.
תמלול: נטע ירקוני
ייעוץ לשון לכתוביות: רווית ליגום
הבאה לשידור: שושי חי
הפקת כתוביות: אולפני אלרום
פתוח!
גינה לי, גינה לי, גינה לי חביבה,
כל פרח בה פורח”… -שלום. -אה, שלום.
מה נשמע? -בסדר.
אויש
מה אתה עושה, יהורם?
את השקית בטעות את הצמח.
אני מנסה להוציא קצת מים. זה לא נורא, ליאורה.
מה אמרת שאתה עושה?
את השקית בטעות את הצמח.
אני פשוט מנסה להציל אותו. זה לא נורא.
למהבטעות?” -אני השקיתי אותו לפני יומיים.
אה, כן? יופי. ואני השקיתי אותו אתמול והיום, ומחר ומחרתיים.
את רוצה להגיד לי שאת משקה אותו כל יום? -כן.
למה?
כי הוא צמח ואני רוצה שהוא יגדל. וצמח, כדי שהוא יגדל,
לא נותנים לו צ´יפס, נותנים לו מים.
ככה זה עם צמחים. הם שתיינים.
אני מבין. אז את אומרת,
אנחנו עכשיו משחקים בלהיות חכמים, נכון?
טוב, ליאורה
מה זה?
צמח.
צמח, כן. איזה צמח? -הצמח שלנו.
נכון. אבל איך קוראים לצמח הזה? -משה.
בסדר. מה שם המשפחה שלו, ליאורה? המשפחה.
אני לא יודעת, אני לא מכירה את ההורים.
אה, טוב. זה בגוניה, משה בגוניה. -מה אתה אומר.
שזו בגוניה, ובגוניה משקים פעם אחת בשבוע.
כן… -כן. -אולי בירושלים בימי המצור הגדול.
היום משקים כל יום.
ואל תדאג, אני לא אוריד את מפלס הכינרת.
לא, אבל את תעשי לצמח ריקבון צוואר השורש.
מה אתה אומר?
כן, שתעשי לצמח ריקבון צוואר השורש.
צוואר,” מה? אתה תיתן לו אקמול אחר כך, לא?
ליאורה, ליאורה, בבקשה, מספיק עם הבדיחות האלה.
בשטח הזה אני עוד מבין משהו, בבקשה. -בטח.
בבקשה. -בטח. יש משהו שאתה לא מבין?
הלוא אתה מירושלים. אתה גם היית בנחל מוצנח.
אתה לבדך בקיבוץ שמרת עלעל 3,000 תרנגולות.
3,001 יחד איתך. -יהורם!
אתה יודע מה? נמאס לי כבר לשמוע כל הזמן כמה אתה חכם
וכמה אני לא מבינה כלום, בסדר?
אני כבר לא יכולה להזיז אצבע בבית הזה
בלי שאתה תודיע לי מה עשיתי לא נכון!
אה, אתה גם לא כועס. כן? אתה גם סולח לי, נכון?
כי אתה כל כך אדיב. כי הרי מה אפשר לדרוש
מאישה מטומטמת שאפילו לא יודעת איך משקיםביגוניה.”
שגם לא מצליחה להגיד את השם נכון.
אומריםבגוניה,” ליאורה. -בבקשה, אתה רואה מה אתה עושה לי?
אתה יודע מה, יהורם? כל אחד והתחום שלו.
אתה לא מתערב לי בצמחים שלי,
ואני לא מתערבת לך במחלות שלך, בסדר? -בסדר.
אני לא אריב איתך בגלל עציץ.
מצדי את יכולה לחזור לימי ייבוש הביצות.
תטביעי אותו בשלולית, תחנקי אותו, תחסלי אותו.
תעשי ממנו ריבה.
אני גמרתי. -תודה לאל.
מוטב מאוחר מאשר בכלל לא.
רק שתדעי לך, ליאורה, שזה צער בעלי צמחים.
אני נורא מצטערת, יהורם, אבל אני מוכרחה.
די, ליאורה, לא! די, זה יותר מדי. נו, די.
לא מספיק שאת מציפה אותו במי תהום,
עכשיו את גם מורידה עליו גשם?! נו, די.
רגע, על מה אתה פוחד, שהוא יצטנן?
רגע, מאיפה המומחיות הזאת שלך בצמחים, אני יכול לדעת?
אני ראיתי אתשורשים,” בסדר?
עכשיו זוז.
מצלצלים. -שמעתי. -תפתח!
אה, שאת תשקי בינתיים? תפתחי את.
בטח, כדי שתחביא לי את השפריצר, מה? ביחד.
בבקשה, אז יחד, אז בבקשה.
נו.
שלום. -שלום. -אני מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
אנחנו עושים עכשיו סקר על האזרח העירוני בארץ,
והבית שלכם עלה במדגם.
אולי אתם מוכנים לענות על כמה שאלות? -אנ
יש לי כאן שאלונים מוכנים. -אנחנו קצת עסוקים כרגע.
אם לא אכפת לך, ביום אחר. בסדר? -זה
זה לא עניין ארוך. זה רק… -חביבי, זה לא ילך עכשיו, בסדר?
אתה רוצה שנמלא שאלונים? בבקשה, לא היום.
מישהו הציף את הבית במים. -הו, סליחה.
אני מצטער שהטרדתי אתכם.
אפשר אולי לנסות מחר? -כן.
אז תודה, וסליחה. -אין על מה. -ולהתראות. -שלום.
אבא, תעבור לאזורית. זה הרבה פחות מעייף.
החלוקה היא: אחתטוב מאוד. שתייםטוב.
שלושלא טוב ולא רע. ארבערע. וחמשרע מאוד.
אני לא הבנתי שום דבר. -הבנתי, הבנתי. זאת אומרת
אם אני רוצה לרשוםטוב,” אני רושם שתיים, נכון? -כן.
ואםרע,” ארבע. בסדר? -כן. -כל הכבוד.
לפני שאתם מתחילים, הייתי רוצה למלא פרטים אישיים.
אמרת שזה חסוי. -בטח. אני לא רושם שמות.
רק דברים כמו מקצוע, השכלה, מוצא. דברים כאלה. -אה, בסדר.
מתחילים. -כן, מי מכם
שלום. -שלום. אתה נוסע לאיזה שהוא מקום?
לא. -אז מה המזוודה הזאת?
אני עזבתי את הבית. -עזבת את המה?
אני עזבתי את הבית.
מה קרה? -רק רגע.
סליחה. בעצם, אנחנו מאוד מאוד עסוקים קצת כרגע.
ואנחנו מאוד היינו מוכנים שתבוא פעם אחרת.
זה לא עניין ארוך. -אתה שמעת מה שהגברת אמרה.
אתה רוצה שאלונים? בבקשה, אבל לא עכשיו.
אפשר, אפשר אולי לנסות מחר? -כן, בשמחה.
בשמחה!
יהורם, שב.
תחזור על מה שאמרת.
אני עזבתי את הבית. -כן. למה?
בגלל בגוניה.
בגלל בגוניה או בגלל ביגמיה?
בגוניה, בגוניה. בגלל בגוניה.
מה, מה קרה? תפסת את אשתך עם בגוניה?
אשתך ברחה עם בגוניה? מה, מה קרה? -די, אילן, די.
זה סיפור ארוך.
אני יכול להישאר אצלכם קצת בבית עד שאני אתארגן?
בטח… -אני לא חו… -בטח, איזו שאלה.
אז אני אקפוץ להביא כמה דברים
מן הבית הישן שלי.
רגע אחד, למה הסכמת שהוא יישאר?
מה, לאן את רוצה שהוא ילך? -אני לא רוצה שהוא ילך לשום מקום.
אני רוצה שהוא יישאר עם ליאורה. -אבל הוא עזב אותה.
מפני שהוא יודע שהוא תמיד יכול לבוא לכאן.
אם הוא לא היה יודע, הוא לא היה עוזב את הבית בגין בגוניה.
אם הוא בא עם מזוודה, סימן שזה רציני.
רציני, לא רציני, אילן, אם לא נסכים שהוא יישאר,
הוא יחזור הביתה. -אני לא אגיד ליהורם שהוא לא יכול לגור פה.
אתה כן תגיד לו. -זה לא פייר.
ולעזוב את ליאורה זה פייר? -מה, מה את יודעת מה שהיה שם?
מה את מזלזלת בנימוקים שלו? -אני לא מ
למה אתה צועק עליי?
אני לא צועק עלייך. את מתנהגת כמו טיפשה.
אם הוא לא יהיה פה, הוא ילך לבית מלון.
הוא לא ילך לבית מלון. -את לא מכירה את יהורם.
יפה מאוד.
אני לא מכירה את אחי.
יהורם לא נשאר פה. -יהורם כן נשאר פה.
זה גם הבית שלי! -זה לא רק הבית שלך.
בסדר גמור. כל זמן שיהורם פה זה באמת לא הבית שלי.
את לא מפחידה אותי.
כל זמן שזה גם הבית שלי, יהורם יהיה פה.
ואני לא.
רק תדע לך, אילן, שאתה מפרק את הבית בגלל יהורם.
תודי שזה הרבה יותר הגיוני מאשר בגין בגוניה.
ומה אם אין לי תשובה על שאלה מסוימת?
מה זאת אומרת?
זאת אומרת שאין לי מה להגיד.
אז תכתבי: “אין דעה.” -לא. דעה יש לי תמיד.
אבל לדעתי, לפעמים אין לי מה להגיד.
אזמה עושים?
אניאני לא מוצא משבצת כזאת.
אבל אולי כשנגיע לגשר… -נעבור אותו. -כן.
איפה היינו? -כן.
מילא.
מי… -פתוח!
בסדר. הבנתי. אני אבוא מחר.
היה משהו ביניכם?
נפגשנו בנסיבות דומות, אפשר לומר.
מזוודה.
למה? האם אני שדה תעופה?
לא, אין לי פה דיוטי פרי. אז אולי שמירת חפצים?
גם כן לא. אה, אני יודעת, אני מלון.
לכמה זמן הגברת רוצה חדר? -זה תלוי באילן.
הגברת רוצה חדר זוגי? -להפך.
אה, הוא סוף סוף זרק אותך מהבית?
למה? -הוא מעדיף את יהורם.
את יהורם? -כן. יהורם נמצא אצלנו בבית עם מזוודה.
אהלא המזוודה הזאת. -לא, חנה, זאת המזוודה שלי.
יהורם הביא את המזוודה שלו. -בטח, סדר צריך להיות.
את יודעת, נדמה לי שגם אנחנו פתחנו בית מלון.
אתם שדה תעופה. -למה?
את לא מבינה, את עפת.
לא טוב. -חנה… -נו?
יהורם עזב את ליאורה.
ולכן את פה עם מזוודה. -לא!
תראי, יהורם בא אלינו, ואני אמרתי שאני לא מוכנה
שהוא יעזוב את ליאורה ויהיה אצלנו, מפני שאז זה הופך אותנו
לשותפים לזה שהוא עזב את ליאורה.
אז אילן אמר שאי אפשר להגיד לו שילך, אין לו לאן ללכת.
אז אני אמרתי שיש לו לאן ללכת, הביתה!
אז אילן אמר שבמצב כזה צריך לעזור.
אז אני אמרתי שכן, בבקשה, לעזור.
לעזור זה להגיד לו שילך הביתה. אז אילן אמר שלהפך.
אז אני אמרתי שלא להפך. אז אילן אמר שכן להפך.
אז אני אמרתי ש… -להפך.
לא, לא. -לא להפך.
לא, אני אמרתי שאו אני או הוא.
או מי? -או יהורם.
רגע אחד.
וולמה בעצם יהורם עזב את ליאורה?
בגין בגוניה.
שובב. אני מכירה אותה?
חנה, בגוניה צמח, צומח, עציץ בגוניה?
יהורם עזב את ליאורה מפני שהיא השקתה יותר מדי את הבגוניה.
אני מקווה שלבגוניה המסכנה לא יהיה מחרהנגאובר.”
תגידי, זה נדמה לי או שאני נפלתי למשפחה מטורפת?
נדמה לי שזה לא נדמה לך.
והכי משוגע זה אילן.
לא, אני מוכרחה להגיד שלעזוב את הבית בגלל אילן
זה יותר הגיוני מאשר לעזוב את ליאורה בגיןפטרוזיליה.
אבל העניין הוא שהפטרוזיליה הייתה רק ההתחלה, את מבינה?
ולאט לאט הם התחילו לריב שם והם כיסו את כל השאר.
אהה, ואז יהורם בא אליכם ואתם ראיתם שזה מידבק,
ועכשיו את פה עם מזוודה. -פחות או יותר.
חנה? אני יכולה להישאר כאן כמה ימים?
בטח, בטח, בטח. תרגישי את עצמך כמו
בבית של אחרים.
זה בטח מהמדור לחיפוש קרובים.
פתוח!
מה קרה לכם? -פליטים.
גם אתם?! -גם את?
אני חושבת שאני אטלפן לאונרא.
אני לא חושבת שאני יכולה להסתדר עם זרם הפליטים הזה
בלי איזו עזרה בין-לאומית. -תגידו, תפסו אתכם משקים?
הראשונה הייתה אפרת. היא רמזה בעדינות שלהשקות כל יום
זה נראה לה מוגזם. היא מיד קיבלה צו פינוי.
הלכה לאבא, אצלכם. -כן.
אחר כך הגיע תורי. אימא שאלה אותי מה דעתי,
ואני אמרתי לה שאני ניטרלי.
למה לי להסתבך איתם בגלל עוד כמה חודשים שנשארו לי בבית?
אז אימא אמרה לי שאני לא שוויצרי, וניטרלי שאני אהיה במקום אחר.
אז הבנתי את הרמז ו… -ואתה, מולי?
אני הולך עם הרוב.
טוב, בסדר. אז איך אנחנו נתארגן? -בשיטתהמיטה החמה.”
כמו בצוללת. -רגע, רגע. אני לא צוללת.
יש לי איזה רעיון. -חנה, חנה. -מה, מולי?
אני רוצה לשאול אותך משהו. -תשאל.
תגידי, כל הזמן זה יהיה ככה? -איך ככה?
כל המשפחה, הסלט. אני לא אוהב סלט.
אל תדאג, מולי. הסלט ייגמר וכל מלפפון יחזור לערוגה שלו.
חנה, חנה, את אמרת שיש לך רעיון. -אה, כן, כן.
אני רוצה קצת שקט ופרטיות. -מאה אחוז, יהיה בסדר. -כן.
אז אני עוברת לליאורה.
צ´או.
הלו, תיקי? -כן, מה יש? מה אתה רוצה?
תגידי, כמה סנדוויצ´ים צריך להכין לגליה?
אולי תשאל את יהורם?
ליאורה? ליאורה, תראי,
אני חשבתי על מה שהיה. את
ליאורה, את משקה, אני שומע שאת משקה!
יהורם, זו חנה.
ואני ממלאה אמבטיה.
מי זה? -מה זהמי זה?” זה מולי.
מה אתה עושה שם? -מדבר בטלפון.
איפה אימא שלי? -בבית עם חנה.
אבל טלפנתי לחנה. -חנה לא פה.
אז מי שם? -מה זהמי שם?” זה מולי.
אוף, לא חשוב.
יהורם, תדע לך שאתה חסר לב. אתה לא מתחשב באף אחד.
בשביל להוכיח כמה אתה צודק, אתה מוכן להרוס בית.
זה לא יעבור לך בשקט.
עשרים שנה אני בלעתי את הכול. זה הגיע לי עדעד לכאן!
מה?
מי דרשיינמן?
סליחה! טעות!
זה הבית של אילן?
אז אני בעל הבית.
איפה יהורם? -צריך להגיע. בטח מחפש איפה הוא גר.
אם הוא יבוא, תגיד לו שהלכתי לחנה כדי לשאול את תיקי איפה מולי.
וגליה?
גליה הלכה לליאורה כדי לדבר עם חנה.
להתראות.
צריך מפה טופוגרפית בשביל הבית הזה.
זה כאן? -זה כאן, כאן.
איזה יום, אילן, איזה יום.
איזה יום, אלוהים
יש לך פרדניסטייל?
בדיוק נגמר לי.
לא חשוב, אני אקח משלי.
תביא לי מים.
בבקשה.
זה מים רותחים.
זה מה שיש.
אני מכיר מישהו שהיה אומר על דבר כזה: “מצחיק מאוד.”
אילן, אילן
אם אני מפריע פה בבית הזה, מילה אחת שלך… -להפך.
תודה רבה לך, אילן. באמת תודה.
אתה כבר אכלת, אילן? -לא.
אתה רוצה איזה סנדוויץ?´ -לא, למה?
לא, לא?
אוי, אוי, אוי
אילן, אילן, אם אני מפריע פה בבית הזה,
מילה אחת שלך ו… -תראה, תראה
תודה, תודה, נרגעתי. תודה רבה.
הייתי אצל ליאורה. -כן? מה שלומה?
בסדר. השתוללתי עם חנה. -לא, לא ליאורה. הבגוניה.
לא ראיתי אותה שם.
בטח הרגה אותה לגמרי.
אבא ויהורם, יש לי משהו חשוב לשאול אתכם. -שאלי.
קודם היה לי אבא ואימא. עכשיו יש לי שני אבא.
אז מי מכם יהיה האימא? -מה זה כל כך חשוב?
כי יש דברים שאפשר לדבר רק עם אימא.
הו, זה נשמע מעניין. טוב, אני אהיה אימא.
טוב, אז, אימא, נקרע לי כפתור בג´ינס ותעשי לי צ´יפס?
אני והפה הגדול שלי.
ואני, אני אבא. שמה, שמה.
אימא, אימא יש רק אחת. -וגם היא אבא.
פתוח! -פתוח!
שלום. -שלום. -באתי כמו שקבענו. -שב, שב.
נתחיל עם הפרטים האישיים?
גליה, תעני לו את, בבקשה. -כן, נתחיל.
במה עובד אבא שלך? -אבא, במה אתה עובד בדיוק?
סוכן ביטוח ויועץ להשקעות. -לא אתה, אבא. -אה, סליחה.
מהנדס מכונות. -ואימא? -שמעת.
סוכן ביטוח ויועצת השקעות. -אבלאבל זה הוא ענה.
הוא אימא שלי. -אבל אתמול הייתה פה אישה.
אתמול הייתה לי אימא אחרת, תיקי.
אז מי אימא שלך? -יש לי אימא ספייר.
אחת פה ואחת אצל חנה, משגיחה על הילדים.
אביתר בן ה17- ומולי בן ה.9- -שהם האחים שלך.
לא, שהם הילדים שלו.
למה אתה לא רושם שום דבר?
או-קיי, בסדר. תודה רבה, סליחה, שלום.
לאן, לאן? -תראי, “גברתי…”
אתם אולי עליתם במדגם, אבל אני יורד ממנו.
גינה לי, גינה לי, גינה לי חביבה.
כל פרח בה”…
לאן? -למטה, הביתה.
כדי שתיקי תוכל לעלות למעלה הביתה,
כדי שיהורם יוכל לחזור הנה הביתה.
כולם הביתה, די! -יהורם עקשן, הוא לא יחזור.
יחזור, ותיקי תחזור, ואילן יחזור. כולם יחזרו.
תנועה המונית, גדולה, של חזרה.
נחמד לראות אנשים אופטימיים. בבקשה, תנסי. -כן.
אני אפילו אנסה את זה מכאן, תכף תראי.
הלו. יהורם?
זו חנה. אולי אתה יכול לקפוץ הנה לרגע?
לא, ליאורה לא פה.
מה יש לה לעשות אצלה בבית?
נו, תבוא, כן. ותביא איתך את אילן. בסדר.
אני בינתיים משקה את העציצים.
זה יביא אותו מהר.
מה זהליאורה לא פה?” -אל תהיי קטנונית.
הלו?
תיקיל´ה? זו חנהל´ה.
את יכולה לקפוץ הנה לרגע?
אצל ליאורה, איפה את רוצה שאני אהיה?
לא, לא, לא. יהורם לא פה ואילן לא פה.
גם אני לא פה, בסדר?
זה בית נטוש.
יופי, אני מחכה. -גם יהורם וגם תיקי וגם אני ביחד?
יהיה בסדר, אל תדאגי. הנה.
למה את אמרת לי שהיא לא פה?
תגידי לו שזאת לא הייתה יוזמה שלי. -רגע
תגידי לה שאני באמת מאמין שזה ככה, שלום.
שלום. רגע אחד, מה הוא עושה כאן? -תגידי לה שאני גר פה.
תשאלי אותו בכמה בתים הוא גר! אה, גם אתה כאן.
רגע אחד, אני יכולה להגיד משהו משלי?
או רק יד שנייה?
יהורם, שב.
כולם לשבת!
כולם, אבל מיד, מהר. לשבת! זהו.
משפחתי האינפנטילית
אני לא מוכנה לעמוד ברבנות ולהעיד שאתם לא יכולים
להסתדר אחד עם השני בגלל איזוחסה.
אם הייתה איזו סיבה רצינית, כמו, למשל, בגידה או
השקפות פוליטיות מנוגדות אואו מי נכנס ראשון בבוקר לאמבטיה,
זה אני מבינה. אבל באמת! בגלל גננות?
תסלחי לי, אצלי זה לא היה בגלל גננות.
אצלי זה עניין עקרוני. -בטח. איפה יתגורר הגנן.
אילן, תסלח לי מאוד… -די!
די, שקט!
מריבות טיפשיות פעם בחמש שנים.
אז להתראות ב.1988-
עד שהיא לא מתחייבת
שהיא לא מציקה לעציצים, אני לא חוזר. -אבל
הוא צריך להבין שהוא לא החכם היחיד בבית.
הוא לא המציא פטנט על השכל. -אני נורא מצטערת.
אם אני לא יכולה להגיד מי ייכנס ומי לא ייכנס, אני יוצאת.
מהמה אני בכלל צריך את זה עם לחץ הדם שלי?
מה, מה אני צריך את לחץ הדם שלך?
מה זה מעניין אותי לחץ הדם… -תמיד שאני… -הו
כל המשפחה הלוחמת פה. יופי, זה יחסוך לנו קצת עבודה.
בואו, מפה.
זה מתוק. -בבקשה, עציץ לכל אחד,
עם הוראות השקיה לפי הטעם האישי.
עכשיו אפשר יהיה לקבל קצת שקט בכיתה? -כן.
פתוח! -פתוח!
שלום. -שלום. -אני מצטער.
אבל אני מוכרח להיות אצלכם. -שוב אתה, יופי.
אולי אפשר עכשיו בקיצור? -תנו לו צ´אנס.
הוא צריך פרטים, לא צ´אנס. -זה צער בעלי חיים.
שב. -שב, שב, שב.
מה אתה רוצה לדעת?
נתחיל עם מערכת התפקודים בבית.
כן, מי
מי מכם מחליט בעניינים יום-יומיים שוטפים?
מה זאת אומרת? -למשל, למשל, מי מכם קובע
מי מכם קובע כמה פעמים בשבוע צריכים להשקות עציצים?
למה? מה שאלתי? מה שאלתי?
מה שאלתי? מה שאלתי?
אל תאכל. אל תאכל!
תן לי קצת גם כן.
הבגוניה.
תמלול: נטע ירקוני
ייעוץ לשון לכתוביות: רווית ליגום
הבאה לשידור: שושי חי
הפקת כתוביות: אולפני אלרום

המצור הגדול – לפני כ-2000 שנה הרומאים צרו על ירושלים ולבסוף החריבו אותה. בתקופת המצור שרר בירושלים רעב נורא.
צְוואר – צְוואר היא צורת סמיכות של המילה צַוואר. על אף שלפי חוקי הדקדוק יש להשתמש בצורה זו, אין כמעט אדם שמשתמש בה. למי שמדבר כך יש הילה של אינטליגנט, וזה בדיוק מה שמרגיז את ליאורה.  

נח”ל מוצנח – גדוד 88 בחטיבת הצנחנים.
צער בעלי צמחים – וריאציה על הביטוי “צער בעלי חיים”, המציין במסורת היהודית את האיסור לגרום צער וכאב לבעלי חיים.

ימי ייבוש הביצות – בתחילת ההתיישבות בארץ ישראל עסקו החלוצים בייבוש ביצות שנוצרו במקומות שונים בארץ.
“שורשים” – Roots, סדרה אמריקאית משנות ה-70 שמספרת על תולדות משפחה אפרו-אמריקנית מימי העבדות. כמובן, אין לסדרה כל קשר לצמחים וגם ליאורה אינה יודעת עליהם דבר.
אזורית – מונח מעולם הכדורסל שמשמעותו שהשחקן צריך להגן על אזור ולא על אדם.
שיטת המיטה החמה – שינה בתורות, שבה אדם נכנס למיטה מיד אחרי שחברו קם ממנה, והיא עדיין חמה. נהוגה אצל חיילים שנמצאים במקומות כמו צוללת, שבהם יש מספר מיטות קטן ממספר האנשים מאילוצי מקום.

0
    לחץ "אנטר" לפרסום
הומור
משפחה
סדרות ישראליות
קומדיה
קרובים קרובים