כל החרדים נראים אותו הדבר.
לובשים צבעים אחידים, שטריימעלים ומעיל שחור.
כשאני הולך ברחוב אני יודע לזהות
אם האדם שעומד מולי הוא ליטאי, חסיד בעלז או בכלל ש"סניק.
טוב אני לא יכול להסביר לכם הכל ביום אחד, אבל בואו נדבר על המאסט.
את המגזר החרדי אפשר לחלק לשניים: מזרחים ואשכנזים.
האשכנזים מתחלקים לשתי קטגוריות:
הליטאים, שמחוברים לקהילות מקומיות
והחסידים, שמשתייכים לחצרות עם אדמו"ר שמנהיג את החסידות.
כמו סאטמר וגור
או ברסלב וחב"ד.
אני אשכנזי, אם תהיתם.
חסיד.
סערט ויז'ניץ.
הכי טוב והכי יפה.
נתחיל בראש: כיפות.
זוהי הכיפה שלי, כיפה שחורה רגילה. החסידים ילכו איתה.
הליטאים גם ילכו עם כזאת, רק בלי סרט.
ככה זה בניב החרדי: כיפה לא "חובשים", הולכים איתה.
ובמעבר חד: נעליים.
יש את הרגילות, לסתם יום של חול,
אלה לשבת
ואת אלה רק החסידים נועלים.
הן נקראות "פערטיל שיך", נעלי רבע.
המכנסיים שנלבשים איתן קצרים, והגרביים שחורים או לבנים.
פאות.
רוב המזרחים והליטאים מגדלים את פאות הראש ומסיטים אותן אל מאחורי האוזן.
אצל החסידים מגדלים מעט יותר ממה שמחייבת ההלכה
משום הידור מצווה.
בחלק מהחסידויות מסובבים אותן סביב האוזן
ובחלקן לאחר סלסול שמים אותן מעליה.
מה הכי יפה? טוב ששאלתם.
ברור שככה!
הלאה: חליפה.
זאת חליפה עממית, איתה ילכו הליטאים והמזרחים.
למרבה האירוניה היא נקראת אצלנו "חליפה קצרה".
למה? כי היא השתדרגה מזאת, הארוכה, שאותה ילבשו החסידים.
ואם היא עולה מעל הברך או שהיא בהירה יותר
היא, ובכן... אופנתית יותר אצל הדוסים.
אבל אצל חסידים הכל צריך להיות מסובך, לכן בשבת הם לובשים את הקאפטן.
ופה זה נהיה מעניין.
זה התחיל עם החלקה ועם הזמן הגיע הגיוון:
פרחים, ריבועים, משולשים ומעויינים.
סטייל. לגמרי סטייל.
והדובדבן: הכובע.
הקנייטש של הליטאים והמזרחים,
הסאמט של רוב החסידים
בן דודו נמוך הקומה, הביבעריט לחסידי סאטמר וירושלמים
וההמבורג על שלל צורותיו
אותו יחבשו חסידי ברסלב וחסידים מפולין והונגריה.
או!
תודו שחיכיתם לשטריימעל.
נו, השועל!
רבנים, חסידים נשואים ובירושלים גם כאלה שלא,
ילבשו אותו בחיל ורעדה מדי שבת, חג ושמחה משפחתית.
השטריימעל הגיע אלינו ממזרח אירופה
וב-20 השנים האחרונות הוא עבר תהליך אבולוציוני
והפך מזה
לזה.
ולמה אני מספר לכם עכשיו את כל זה?
כי כשנהיה פה רוב, לא יהיה לי כוח לעשות את זה.
כל החרדים נראים אותו הדבר.
לובשים צבעים אחידים, שטריימעלים ומעיל שחור.
כשאני הולך ברחוב אני יודע לזהות
אם האדם שעומד מולי הוא ליטאי, חסיד בעלז או בכלל ש”סניק.
טוב אני לא יכול להסביר לכם הכל ביום אחד, אבל בואו נדבר על המאסט.
את המגזר החרדי אפשר לחלק לשניים: מזרחים ואשכנזים.
האשכנזים מתחלקים לשתי קטגוריות:
הליטאים, שמחוברים לקהילות מקומיות
והחסידים, שמשתייכים לחצרות עם אדמו”ר שמנהיג את החסידות.
כמו סאטמר וגור
או ברסלב וחב”ד.
אני אשכנזי, אם תהיתם.
חסיד.
סערט ויז’ניץ.
הכי טוב והכי יפה.
נתחיל בראש: כיפות.
זוהי הכיפה שלי, כיפה שחורה רגילה. החסידים ילכו איתה.
הליטאים גם ילכו עם כזאת, רק בלי סרט.
ככה זה בניב החרדי: כיפה לא “חובשים”, הולכים איתה.
ובמעבר חד: נעליים.
יש את הרגילות, לסתם יום של חול,
אלה לשבת
ואת אלה רק החסידים נועלים.
הן נקראות “פערטיל שיך”, נעלי רבע.
המכנסיים שנלבשים איתן קצרים, והגרביים שחורים או לבנים.
פאות.
רוב המזרחים והליטאים מגדלים את פאות הראש ומסיטים אותן אל מאחורי האוזן.
אצל החסידים מגדלים מעט יותר ממה שמחייבת ההלכה
משום הידור מצווה.
בחלק מהחסידויות מסובבים אותן סביב האוזן
ובחלקן לאחר סלסול שמים אותן מעליה.
מה הכי יפה? טוב ששאלתם.
ברור שככה!
הלאה: חליפה.
זאת חליפה עממית, איתה ילכו הליטאים והמזרחים.
למרבה האירוניה היא נקראת אצלנו “חליפה קצרה”.
למה? כי היא השתדרגה מזאת, הארוכה, שאותה ילבשו החסידים.
ואם היא עולה מעל הברך או שהיא בהירה יותר
היא, ובכן… אופנתית יותר אצל הדוסים.
אבל אצל חסידים הכל צריך להיות מסובך, לכן בשבת הם לובשים את הקאפטן.
ופה זה נהיה מעניין.
זה התחיל עם החלקה ועם הזמן הגיע הגיוון:
פרחים, ריבועים, משולשים ומעויינים.
סטייל. לגמרי סטייל.
והדובדבן: הכובע.
הקנייטש של הליטאים והמזרחים,
הסאמט של רוב החסידים
בן דודו נמוך הקומה, הביבעריט לחסידי סאטמר וירושלמים
וההמבורג על שלל צורותיו
אותו יחבשו חסידי ברסלב וחסידים מפולין והונגריה.
או!
תודו שחיכיתם לשטריימעל.
נו, השועל!
רבנים, חסידים נשואים ובירושלים גם כאלה שלא,
ילבשו אותו בחיל ורעדה מדי שבת, חג ושמחה משפחתית.
השטריימעל הגיע אלינו ממזרח אירופה
וב-20 השנים האחרונות הוא עבר תהליך אבולוציוני
והפך מזה
לזה.
ולמה אני מספר לכם עכשיו את כל זה?
כי כשנהיה פה רוב, לא יהיה לי כוח לעשות את זה.
לחץ "אנטר" לפרסום
חרדים
לבוש
מלך זילברשלג