צורות התנהגות מעיקות. -כן.
אחת... -לא. הם שוב מצלמים פה בעמדה שלי. זה בטח יותר חשוב מהעבודה שלי.
נו, אני כבר אעבוד מהבית בלילה.
אחת הקשות ביותר היא הפסיב אגרסיב. -היום זה לא יקרה .
אין מה לעשות. אה, לא יודע.
מה זה? מאיפה זה בא להם? למה הם עושים לנו את זה?
התנהגות פסיבית אגרסיבית היא בעצם דרך של אנשים לתקוף מישהו
אבל להעמיד פנים שהכול בסדר.
אה... סליחה.
הרעש שאני עושה מפריע לך?
סורי, סליחה.
איזה קטע.
כאילו לא באמת אכפת להם.
זה קורה כשאנשים רוצים להימנע מעימות ישיר עם מישהו
כי לא נעים או כי הם חוששים.
רגע, רגע, רגע אחד.
אז הם מתעלמים
הם מאחרים בכוונה.
הם מגיבים בלגלוג.
הם שוכחים לכאורה את השם שלך.
איך, איך ה?...
ולא, לא תמיד הם מודעים להתנהגות המעצבנת שלהם.
סליחה, טעות שלי.
אולי הייתם צריכים להביא תאורן, לא איזה עובר אורח.
ההגדרה התנהגות פסיבית-אגרסיבית
נכנסה ללקסיקון במהלך מלחמת העולם השנייה.
זה קרה כשבאחת היחידות האמריקאיות התלוננו על כך
שהחיילים מנסים לחמוק מפקודות בעזרת אמצעים פסיביים
כמו ביצוע גרוע של מטלות יומיות או שכחה.
במשך כמה שנים הגדיר את הממסד האמריקאי את ההתנהגות כהפרעה אישיותית
עד לביטול ההחלטה ב-1994.
הגדרה או לא הגדרה,
הסבילים תקיפים עדיין חיים בינינו.
איך נשרוד אותם?
שלושה חוקים פשוטים:
אין טעם לנסות להבין מה הם באמת רוצים לומר.
אה, אז אני מבינה שמי ששילם על החניון גם קובע את המוזיקה.
אסור להחזיר להם באותו מטבע פסיבי-אגרסיבי.
אה, מי שמחליט כאן על המוזיקה זה מי שהאוטו שלו.
הבנתי.
צריך להגיב בנחישות.
לא להתפרץ עליהם, אלא להתעמת בצורה עניינית.
טוב, אולי אני אחליט עכשיו ואתה בחזור?
מסכים.
מסכים.
לא. הם לא ייגמלו מההתנהגות המנג'סת הזאת.
בטח לא ביום.
אבל אפשר לשפר את הדיבור איתם ולהרגיל אותם לתקשר בדרך בריאה יותר.
כן, אבל עדיין מצלמים כאן, נו, מה אני אגיד לך.
זה הוליווד כאן, הוליווד. אין מה להגיד.
חמוד. -אל תיגעי בי. אל תיגעי בי.
צורות התנהגות מעיקות. -כן.
אחת… -לא. הם שוב מצלמים פה בעמדה שלי. זה בטח יותר חשוב מהעבודה שלי.
נו, אני כבר אעבוד מהבית בלילה.
אחת הקשות ביותר היא הפסיב אגרסיב. -היום זה לא יקרה .
אין מה לעשות. אה, לא יודע.
מה זה? מאיפה זה בא להם? למה הם עושים לנו את זה?
התנהגות פסיבית אגרסיבית היא בעצם דרך של אנשים לתקוף מישהו
אבל להעמיד פנים שהכול בסדר.
אה… סליחה.
הרעש שאני עושה מפריע לך?
סורי, סליחה.
איזה קטע.
כאילו לא באמת אכפת להם.
זה קורה כשאנשים רוצים להימנע מעימות ישיר עם מישהו
כי לא נעים או כי הם חוששים.
רגע, רגע, רגע אחד.
אז הם מתעלמים
הם מאחרים בכוונה.
הם מגיבים בלגלוג.
הם שוכחים לכאורה את השם שלך.
איך, איך ה?…
ולא, לא תמיד הם מודעים להתנהגות המעצבנת שלהם.
סליחה, טעות שלי.
אולי הייתם צריכים להביא תאורן, לא איזה עובר אורח.
ההגדרה התנהגות פסיבית-אגרסיבית
נכנסה ללקסיקון במהלך מלחמת העולם השנייה.
זה קרה כשבאחת היחידות האמריקאיות התלוננו על כך
שהחיילים מנסים לחמוק מפקודות בעזרת אמצעים פסיביים
כמו ביצוע גרוע של מטלות יומיות או שכחה.
במשך כמה שנים הגדיר את הממסד האמריקאי את ההתנהגות כהפרעה אישיותית
עד לביטול ההחלטה ב-1994.
הגדרה או לא הגדרה,
הסבילים תקיפים עדיין חיים בינינו.
איך נשרוד אותם?
שלושה חוקים פשוטים:
אין טעם לנסות להבין מה הם באמת רוצים לומר.
אה, אז אני מבינה שמי ששילם על החניון גם קובע את המוזיקה.
אסור להחזיר להם באותו מטבע פסיבי-אגרסיבי.
אה, מי שמחליט כאן על המוזיקה זה מי שהאוטו שלו.
הבנתי.
צריך להגיב בנחישות.
לא להתפרץ עליהם, אלא להתעמת בצורה עניינית.
טוב, אולי אני אחליט עכשיו ואתה בחזור?
מסכים.
מסכים.
לא. הם לא ייגמלו מההתנהגות המנג’סת הזאת.
בטח לא ביום.
אבל אפשר לשפר את הדיבור איתם ולהרגיל אותם לתקשר בדרך בריאה יותר.
כן, אבל עדיין מצלמים כאן, נו, מה אני אגיד לך.
זה הוליווד כאן, הוליווד. אין מה להגיד.
חמוד. -אל תיגעי בי. אל תיגעי בי.
לחץ "אנטר" לפרסום
התנהגות אנושית
פאסיב-אגרסיב