אם ניכנס לחנות ספרים ונפתח ספר אקראי,
נראה את הפונט הזה.
ספר אחר - אותו פונט.
ספר ישן - עדיין אותו פונט.
אם נפתח את ידיעות, שוב הפונט הזה.
ישראל היום, גלובס, הארץ, המודיע,
הכול באותו פונט.
למה כל הספרים והעיתונים בישראל כתובים באותו הגופן?
במשך מאות שנים כתבו סופרי סת"ם יהודים
כתבי קודש באמצעות קולמוס.
הספרדים כתבו בכתב ספרדי,
שבו לקווים האנכיים והאופקיים של האותיות יש עובי די דומה.
הכתב האשכנזי, לעומתו, התאפיין בקווים אופקיים עבים
ובקווים אנכיים דקים.
במאה ה-15 המציא גוטנברג בגרמניה את מכונת הדפוס.
כ-20 שנה לאחר מכן, התחילו להדפיס באיטליה
גם ספרים בעברית.
בהתחלה ניסו המדפיסים לחקות את אותיות הסת"ם
האשכנזיות והמרובעות.
אבל מהר מאוד השתלט הסגנון הספרדי המעוגל על הדפוס,
והוא קיבל השפעה מהאות האשכנזית בעיבוי קל של הקווים האופקיים.
מאיטליה התפשט הסגנון הספרדי לכל אירופה.
מאז ועד סוף המאה ה-19, הספרים היחידים שהודפסו בעברית
היו רק ספרי קודש,
והם הודפסו באותם סגנונות כתב ספרדיים ואשכנזיים.
גם העיתונים היומיים המעטים בעברית וביידיש שהתפרסמו אז,
הודפסו בעיקר באות הספרדית.
אבל עם הצמיחה של התנועה הציונית והפיכת העברית לשפה יום יומית,
נוצר צורך בסגנון דפוס או גופן,
שלא יהיה מזוהה עם כתבי קודש.
למרווח הזה נכנס ב-1908 רפאל פרנק,
החזן הראשי של הקהילה היהודית בלייפציג שבגרמניה.
הוא חבר לבית יציקת אותיות מקומי בשם סי-אף-ריהל,
ועיצב את הגופן פרנק-ריהל.
בהשראת כתבי יד באות ספרדית, בסגנון הארט-נובו.
סגנון ששאב את השראתו מצמחים, מדברים אורגניים, קישוטיים.
משם נובע הסגנון הצורני שלו.
האותיות מאוזנות בקווים האופקיים והאנכיים שלהן,
וברורות לקריאה בדפוס.
לאחר כשנתיים הם סיימו את עבודתם והתחילו להשתמש בו.
בהיעדר גופן אזרחי אחר, הפך מהר מאוד פרנק-ריהל
לברירת המחדל של כל דבר דפוס בעברית,
באירופה ובארץ ישראל.
וכך, העיתונים היומיים שנוסדו בארץ בשנים שלאחר מכן,
כבר השתמשו כולם באותו הגופן.
כל כתב עת, עיתון או ספר, נכתבו בפרנק-ריהל.
הניסיון היחיד לרענן את השורות היה של מעריב,
שהחליט לעצב מחדש את העיתון ולהחליף לגופן שהתבסס על נרקיס,
של האומן צבי נרקיס.
הקוראים התעצבנו והתלוננו, ומהר מאוד מעריב חזר לפרנק-ריהל.
גם כשהעיתונים עברו להדפסה דיגיטלית,
הם יצרו לעצמם גרסאות מחשב של הגופן והמשיכו להדפיס בו.
היא השתרשה, והקורא של העברית התרגל למראה צורתה.
וקשה מאוד להזיז את ההרגל של הקורא אל משהו חדש,
כי גם דורות של ילדים מתחנכים על הצורניות של פרנק-ריהל.
השליטה הבלתי מעורערת של פרנק-ריהל
בכל מילה שנכתבה כאן במשך מאה שנה,
התערערה אולי רק עם הופעת האינטרנט בשנות ה-90´.
חברת מיקרוסופט שלטה אז ביותר מ-90% מהשוק
עם דפדפן אקספלורר,
והיא קבעה שאת הפורמים ואתרי החדשות שלנו,
אנחנו נקרא בפונט שלה, אריאל,
גרסה מעובדת לגופן הלטיני המפורסם, הלווטיקה,
שהיה מתאים יותר לצגי המחשב.
ברוב הגופנים לדפוס שאנחנו מכירים היום,
דוד, נרקיסים וכמובן פרנק-ריהל, יש "סריפים",
בליטות קטנות, שלפי התפיסה המקובלת,
עוזרות לנו לקרוא מהר יותר.
על צגי מחשב, לעומת זאת,
קל לנו יותר לקרוא גופנים "סן-סריפים", חלקים, כמו הלווטיקה ואריאל.
לכן פרנק-ריהל נראה מעוות במסמך וורד,
אבל חד מאוד בהדפסה.
מעצבי גופנים, טיפוגרפים,
הוציאו בשנים האחרונות עשרות גופנים חלופיים לטקסט,
שיתאימו גם לספר או לעיתון,
ובכל זאת, אין עיתון יומי גדול שמעז לנסות.
זה עניין של שיווק ואפילו תת-מודע.
אם הספר שלנו או העיתון שאנחנו קוראים לא כתוב בפרנק-ריהל,
כנראה שלא נתייחס אליו באותה הרצינות.
��������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������
אם ניכנס לחנות ספרים ונפתח ספר אקראי,
נראה את הפונט הזה.
ספר אחר – אותו פונט.
ספר ישן – עדיין אותו פונט.
אם נפתח את ידיעות, שוב הפונט הזה.
ישראל היום, גלובס, הארץ, המודיע,
הכול באותו פונט.
למה כל הספרים והעיתונים בישראל כתובים באותו הגופן?
במשך מאות שנים כתבו סופרי סת”ם יהודים
כתבי קודש באמצעות קולמוס.
הספרדים כתבו בכתב ספרדי,
שבו לקווים האנכיים והאופקיים של האותיות יש עובי די דומה.
הכתב האשכנזי, לעומתו, התאפיין בקווים אופקיים עבים
ובקווים אנכיים דקים.
במאה ה-15 המציא גוטנברג בגרמניה את מכונת הדפוס.
כ-20 שנה לאחר מכן, התחילו להדפיס באיטליה
גם ספרים בעברית.
בהתחלה ניסו המדפיסים לחקות את אותיות הסת”ם
האשכנזיות והמרובעות.
אבל מהר מאוד השתלט הסגנון הספרדי המעוגל על הדפוס,
והוא קיבל השפעה מהאות האשכנזית בעיבוי קל של הקווים האופקיים.
מאיטליה התפשט הסגנון הספרדי לכל אירופה.
מאז ועד סוף המאה ה-19, הספרים היחידים שהודפסו בעברית
היו רק ספרי קודש,
והם הודפסו באותם סגנונות כתב ספרדיים ואשכנזיים.
גם העיתונים היומיים המעטים בעברית וביידיש שהתפרסמו אז,
הודפסו בעיקר באות הספרדית.
אבל עם הצמיחה של התנועה הציונית והפיכת העברית לשפה יום יומית,
נוצר צורך בסגנון דפוס או גופן,
שלא יהיה מזוהה עם כתבי קודש.
למרווח הזה נכנס ב-1908 רפאל פרנק,
החזן הראשי של הקהילה היהודית בלייפציג שבגרמניה.
הוא חבר לבית יציקת אותיות מקומי בשם סי-אף-ריהל,
ועיצב את הגופן פרנק-ריהל.
בהשראת כתבי יד באות ספרדית, בסגנון הארט-נובו.
סגנון ששאב את השראתו מצמחים, מדברים אורגניים, קישוטיים.
משם נובע הסגנון הצורני שלו.
האותיות מאוזנות בקווים האופקיים והאנכיים שלהן,
וברורות לקריאה בדפוס.
לאחר כשנתיים הם סיימו את עבודתם והתחילו להשתמש בו.
בהיעדר גופן אזרחי אחר, הפך מהר מאוד פרנק-ריהל
לברירת המחדל של כל דבר דפוס בעברית,
באירופה ובארץ ישראל.
וכך, העיתונים היומיים שנוסדו בארץ בשנים שלאחר מכן,
כבר השתמשו כולם באותו הגופן.
כל כתב עת, עיתון או ספר, נכתבו בפרנק-ריהל.
הניסיון היחיד לרענן את השורות היה של מעריב,
שהחליט לעצב מחדש את העיתון ולהחליף לגופן שהתבסס על נרקיס,
של האומן צבי נרקיס.
הקוראים התעצבנו והתלוננו, ומהר מאוד מעריב חזר לפרנק-ריהל.
גם כשהעיתונים עברו להדפסה דיגיטלית,
הם יצרו לעצמם גרסאות מחשב של הגופן והמשיכו להדפיס בו.
היא השתרשה, והקורא של העברית התרגל למראה צורתה.
וקשה מאוד להזיז את ההרגל של הקורא אל משהו חדש,
כי גם דורות של ילדים מתחנכים על הצורניות של פרנק-ריהל.
השליטה הבלתי מעורערת של פרנק-ריהל
בכל מילה שנכתבה כאן במשך מאה שנה,
התערערה אולי רק עם הופעת האינטרנט בשנות ה-90´.
חברת מיקרוסופט שלטה אז ביותר מ-90% מהשוק
עם דפדפן אקספלורר,
והיא קבעה שאת הפורמים ואתרי החדשות שלנו,
אנחנו נקרא בפונט שלה, אריאל,
גרסה מעובדת לגופן הלטיני המפורסם, הלווטיקה,
שהיה מתאים יותר לצגי המחשב.
ברוב הגופנים לדפוס שאנחנו מכירים היום,
דוד, נרקיסים וכמובן פרנק-ריהל, יש “סריפים”,
בליטות קטנות, שלפי התפיסה המקובלת,
עוזרות לנו לקרוא מהר יותר.
על צגי מחשב, לעומת זאת,
קל לנו יותר לקרוא גופנים “סן-סריפים”, חלקים, כמו הלווטיקה ואריאל.
לכן פרנק-ריהל נראה מעוות במסמך וורד,
אבל חד מאוד בהדפסה.
מעצבי גופנים, טיפוגרפים,
הוציאו בשנים האחרונות עשרות גופנים חלופיים לטקסט,
שיתאימו גם לספר או לעיתון,
ובכל זאת, אין עיתון יומי גדול שמעז לנסות.
זה עניין של שיווק ואפילו תת-מודע.
אם הספר שלנו או העיתון שאנחנו קוראים לא כתוב בפרנק-ריהל,
כנראה שלא נתייחס אליו באותה הרצינות.
��������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������������
לחץ "אנטר" לפרסום
כאן סקרנים
ערוץ כאן