–|נוח – לא שכחנו איך בגשם ובסער |נוח – לתיבה אספת את חיות היער. |שתיים, שתיים מכל מין האריה והממותה, |הגמל והשיבוטה וגם ההיפופוטם. |איך פתחת את הצוהר ומתוך התכלת הלבנה |באה היונה. |נוח – כמה זמן נמשיך לשוט על פני המים? |נוח – כל החלונות סגורים כמעט חודשיים. |וכבר אין לנו אויר לאריה ולממותה | לגמל ולשיבוטה וגם להיפופוטם. |פתח לרגע את הצוהר ואל תוך התכלת הלבנה |שלח את היונה. |נוח – מה אתה דואג, הן כבר חדל הגשם |נוח – פתח את החלון, אולי הופיעה קשת |וייראו אותה כולם האריה והממותה, |הגמל והשיבוטה וגם ההיפופוטם. |פתח לרגע את הצוהר ואל תוך התכלת הלבנה |שלח את היונה. |נוח – היונה כבר שבה עם עלה של זית |נוח – תן לנו לצאת ולחזור לבית |כי כבר נמאסנו זה על זה האריה על הממותה, |הגמל על השיבוטה וגם ההיפופוטם. |פתח לרגע את הצוהר ונעוף לתכלת הלבנה |כך עם היונה. |- |פתח לרגע את הצוהר ונעוף לתכלת הלבנה |כך עם היונה. |- |
מתי כספי
לקחת את ידי בידך – מתי כספי והתזמורת הפילהרמונית
–|לקחת את ידי בידך ואמרת לי: |בואי נרד אל הגן. |לקחת את ידי בידך ואמרת לי: |דברים שרואים משם – לא רואים מכאן |ניגנת לי שיר על הגיטרה וקולך רעד |רוח בי קמה, רוח שרה, והזמן כאילו עמד |ואני עוד זוכרת כל טעם וריח את חלקת השדה לאור הירח |קול התן מן הוואדי וכובד הפרי בבוסתן, דברים שרואים משם לא רואים מכאן. |הייתי לבדי ודרכי אבדה לי |ובאת, באת לי בזמן. |הייתי לבדי ודרכי אבדה לי |דברים שרואים משם לא רואים מכאן. |ניגנת לי שיר על הגיטרה וקולך רעד |רוח בי קמה, רוח שרה, והזמן כאילו עמד |ואני עוד זוכרת את השיר ששרת את החלק הטוב מכל מה שאמרת. |היי, מלאך ושטן, התשוב לעצור את הזמן דברים שרואים משם לא רואים מכאן. |אוי, דברים שרואים משם – לא רואים מכאן |- |דברים שרואים משם – לא רואים מכאן |לקחת את ידי בידך ואמרת לי: |בואי נרד אל הגן. |לקחת את ידי בידך ואמרת לי: |דברים שרואים משם – לא רואים מכאן |דברים שרואים משם – לא רואים מכאן |דברים שרואים משם – לא רואים מכאן |
אליעזר בן יהודה – מתי כספי
–|
כמו הנביאים הקנאים לשם |
הוא קינא לפועל ולתואר ולשם.|
ובחצות, העששית בחלונו, |
היה רושם במילונו תילי תילים
מילים יפות,|
מילים עפות, |
מתגלגלות מן הלשון.^|
אליעזר,| מתי תשכב לישון
הן קומתך כמעט אפיים שחה |
והעברית אשר חיכתה אלפיים|
היא תמתין לך עד בוא השחר.^|
אליעזר בן יהודה |
יהודי מבדח |
מילים מילים, מילים מילים |
הוא בדה ממוחו הקודח. |
–^|
אם נמה העברית אלפיים,| נו אז מה,|
הבה נעירנה ונמציא את היוזמה, |
את המגהץ, את הפצצה, את הריהוט |
בקצה נוצה בכתב רהוט
כתב כרובית,| כתב גלידה,|
כתב את כל| את כל מילון בן יהודה.^|
ועוד הוסיף מילים לברוא |
ונוצתו המהירה לא נחה |
והשפה גדלה |
ולא הכירה את מראה דמותה |
את מראה דמותה בבוא השחר. ^|
אליעזר בן יהודה |
יהודי מבדח |
מילים מילים, מילים מילים |
הוא בדה ממוחו הקודח. |^
–|
ובן נולד לו, וכזאת האיש אמר: |
זה הבכור אקרא לו בן יהודה איתמר |
שמינקות ועד קמילה, מיום בואו
בברית מילה ועד מותו – |
כרותה לו ברית עם העברית |
ומלחמה לו את הלעז להכרית.|
איתמר – אכן היה לגבר, |
קומת תמר ויפי צורה וסבר, |
והלשון בפיו היתה שפת עבר. |
איתמר בן אבי, |
שאביו היה נביא |
גבר כלבבי. |
אליעזר בן יהודה |
יהודי מבדח |
מילים מילים, מילים מילים |
הוא בדה ממוחו הקודח. |
הוא בדה ממוחו הקודח. |
—
מתי כספי השפה העברית ירון לונדון שירים קלסיים