זאת פקודה לכלב. |אני קורא בקול, וזה עושה שינוי בכיוון. |אתה אוהב להיות בשטח, אה? |לא, אני עכשיו בעולם אחר לגמרי. איזו רוח טובה. |אני אברהם, רועה צאן, יושב בכפר תפוח, |נולדתי באמריקה, ארץ החושך. |עליתי בגיל 23. יש לי 11 ילדים. |ברוכים הבאים לעזים. |הנה, חמוד. |היא באה אליי כי אני נותן לה חלב. יש לה אימא שלא מכירה אותה. |יש דבר כזה. עז ממליטה והיא עוזבת את הוולד. |זה נדיר, ברוך ה’. אני מכיר אותם. |זו אימא של זה וזו בת של זה… |אני מרגיש אחריות עליהם. |אם חלילה אחד חסר, אני אשם. |בת אחת נרצחה בפיגוע ירי לפני בערך 18 שנה. |בנימין החתן, הבן של הרב הגדול מאיר כהנא, ה’ ייקום דמו, |נרצח בפיגוע. היו להם שישה ילדים. |היה נס באוטו. אף קליע לא פגע באף ילד. |הקטנה, שלומציון, היא נולדה חודשיים לפני הפיגוע. |אחת הבנות שלי, רעיה, הניקה את שלומציון. |הם מסתכלים עליי משם. שלום! |אם יהיו הרבה רועי צאן, הרבה יהודים עם עדרים, |הערבים יראו את זה מהכפר, הם יראו, אי אפשר לצאת עכשיו. |בואו נלך לערב הסעודית, לירדן, למקום אחר. |אני שותה חלב עזים כל יום ואני הולך, נושם אוויר טוב. |עם ישראל בגלות, הם יושבים על בטון. |כל אחד מרגיש חסר לי משהו, חסר לי רכב חדש, |חסר לי אישה, בעיר יש חיכוכים. |צריך לצאת לאדמה של הרי אפרים, יהודה, ליד חברון. |אתה הולך בלי נשק? -מה? כן. |יראו אותי עם נשק, ירצו לחטוף אותו בשדה. |”מזמור לדוד, ה’ רועי לא יחסר”. |אני קורא הרבה. |”בנאות דשא ירביצני, על מי מנוחות ינהלני…” |אתה אמריקני שמדבר במבטא תימני. |זאת שפת הקודש שהתורה ניתנה בהר סיני. |אנשים מאמינים שאתה מברוקלין? -לא שואל אותם. |אני חייב לעצור אותם שלא יגיעו לזיתים. |הם כועסים מאוד. בשבילם זה מוות. זה הכי גרוע. |למה יש לך כל כך הרבה זכרים? |כשהשוחט בא לדיר, הוא קושר אותו, |אני רואה אותו שכוב, כואב הלב ועוד איך. |ראיתי אותו כשהוא נולד, עכשיו נאכל אותו? |קשה מאוד… רוצים לשחוט על דבר עמוק עמוק בלב. |מה יהיה פה בגאולה? |שם בית, שם בית, שם בית. |שם נקי. | ערוץ כאן דוקותיים התנחלות מתנחלים