-|פתאום קם אדם בבוקר |ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת, |ולכל הנפגש בדרכו קורא הוא שלום. |פתאום קם אדם בבוקר |ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת, |ולכל הנפגש בדרכו קורא הוא שלום. |דגנים עולים מול פניו מבין חריצי המדרכת. |וניחוחות לראשו מדיפים עצי אזדרכת. |הטללים רוססים והרים, ריבוא קרניים, |הם יולידו חופת שמש לכלולותיו. |פתאום קם אדם בבוקר |ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת, |ולכל הנפגש בדרכו קורא הוא שלום. |פתאום קם אדם בבוקר |ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת, |ולכל הנפגש בדרכו קורא הוא שלום. |והוא צוחק גבורת דורות מן ההרים, |ונכלמות משתחוות המלחמות אפיים, |להוד אלף שנים מפכות במסתרים, |אלף שנים צעירות לפניו |כפלג צונן, כשיר רועים, כענף. |פתאום קם אדם בבוקר |ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת, |ורואה כי חזר האביב |והוריק שוב אילן מן השלכת. |פתאום קם אדם בבוקר |ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת, |ורואה כי חזר האביב |והוריק שוב אילן מן השלכת. |פתאום קם אדם בבוקר |ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת, |ולכל הנפגש בדרכו קורא הוא שלום |שלום, שלום |בדרכו קורא הוא שלום |שלום, שלום |