איליה. |אל…איל…לי…הא? |זה בסדר רבים לא יודעים איך הוגים את השם שלי. |תמיר – ספר להם! |בלילה יתוש מפריע, שם שלו אליה. |רבים מקרב יוצאי ברית המועצות שינו את שמם |בשביל להיטמע טוב יותר במרחב הציבורי. |כשהשם שלך מתייג אותך כזר בשנייה שאתה הוגה אותו, |לא פלא שתנסה להפוך אותו לניטרלי. |להרבה מיוצאי ברית המועצות יש אה… מורכבות עם השם שלהם. |וכך לנה הפכה לאילנה, אנטולי הפך לאריאל, |ואיליה, עוד בגן הפך לאליה. |בלי מלווה כבר שנתיים מסיע, שם של האיש אליה. |ההיסטוריה חוזרת על עצמה. |גם אחרי המפכה הקומוניסטית יהודי ברית המועצות |לא רצו להתבלט יותר מדי, אתם יודעים, בגלל הגולאגים. |רבים אימצו שמות אוניברסליים |שמזכירים רק חלקית את המקור היהודי. |בין כותלי הבית הם המשיכו להשתמש בשם המקורי שלהם, |אבל בפרהסיה, ברוך הפך לבוריס, |משה ומנדל הפכו למיכאל, שמעון הפך לסימיון, |גרשון לגריגורי, חנה לאנה. |תן לי רוסייה אחת שהשם שלה לא נגמר בה’.|לובוב. |המשמעות היא אהבה בשפה הרוסית וזה שמה של סבתי, עליה השלום. |לשנות שם בשביל להשתייך לקהילה זה לא עניין ישראלי או חדש, |רק שכאן בארץ, האתוס אמור להיות שחזרנו הביתה |לא כזרים, כחלק מהמדינה. |ועדיין, יוצאי עדות רבות, לא רק רוסים, |משתמשים בשמות שונים כמו במסיכה, בשביל להסתיר את עצמם. |אז תשאלו, עכשיו כשאתה כבר ילד גדול, |למה שלא תקרא לעצמך בצורה הרוסית, איליה? |למה באמת אתה לא… אה? |אבל אני לא איליה, |אני כבר לא כל כך רוסי, |אבל בתור אליה אני כנראה גם לא כל כך אצליח לעבור. |אני קצת משניהם.|

מה אתה אומר? יש לי עוד מקצוע ביד, אה? |כשיעיפו אותי מהעבודה, |אני בא ישר אליך, לא מחפש עבודה אחרת. |הוא לא נראה מפתה במיוחד, יש לו צבע מחשיד |והריח שלו קצת שרוף. |אבל אין אצלנו סוף שבוע או אירוע בלעדיו. |אז מה, לא נלמד איך להכין אותו? ברור שנלמד. |שלום הרב. -עליכם השלום. |וממי? מקיגל מאכער מקצוען, כמובן. |יאללה, תפתחו חגורות. |כמה סוגי קוגל אמרנו שיש? |אנחנו מייצרים בסביבות 11 סוגים, הלהיט זה הירושלמי. |קוגל אטריות מתוק-חריף. -כן. |איי, איי איי. |אנשים הולכים לאכול את הקוגל הזה בשבת |והם לא יודעים שאני עשיתי את זה. |קוראים לזה קיגל, קוגל, קי-גל? |תלוי כל עדה מאיפה… לאיפה שייך. |הירושלמים קוראים לזה קוגל. |אננס וכל הדברים האלו, הבטטה, זה נקרא פשטידה יותר. |זה הסופגניות רולדין של הקוגלעך. |לפני שלב העיסה שורפים את הסוכר לקרמל. -כן. |וזה מה שנהיה… -שמים עוד סוכר. |חוץ ממה שאתה רואה פה, שמים עוד סוכר. -אה, יש עוד סוכר. |שלא יחסר בקלוריות.-כן. |תודיעו בתאגיד שם, לא בטוח שאני חוזר היום |עם הציוד, עם הצוות, עם כל ה… |יש למישהו הסבר מה הקשר בין קוגל למלפפון חמוץ? |זה חריף-מתוק וזה חמוץ. נראה לי שלאזן את הטעם. |עכשיו, את זה הוא לא הרשה לי לעשות. ובצדק. |ואז מוסיפים לזה ביצים, תבלינים. -רגע, שמים גם מלח. |מלח. גם מלח. וגם פלפל שחור. |זה פלפל שחור באמת.|אנשים לא עושים בבית לבד? |כנראה שלא משתלם בשביל פס אחד |לעשות את כל הפרוצדורה הזאת, כמו שראינו, זה…|טוב, הוא אמר לי שזה יהיה קשה, לא הבנתי עד כמה. |אז אהלן, אהלן, אני לא עושה הסבת מקצוע סופית. |אוי, טאטע. |איך התחלת לפני שנים לעבוד בזה? -בתור בחור הייתי כבר, |הייתי אוהב לבשל. כל השנים הייתי אוהב לבשל. |עבדתי אחרי החתונה, עבדתי בבני ברק במטבח. |איך הגעת למתכון של סירים ענקיים? |האמת היא, לא למדתי בשניות, זה לקח לי זמן. |עשיתי ניסיונות ככה וככה, עד שהגענו לטעם הנכון. |וגם ראינו מה שאנשים הכי אוהבים, הגענו לגבול הנכון, |מאז אנחנו ממשיכים עם זה. |אתה אוהב את העבודה הזאת? -כן. |פרנוסה הביתה. -כן. |אימא שלי רואה את זה עכשיו, יש לה נחת. |היא לא האמינה שאני אזיז את עצמי אי פעם. |וואי, וואי, אימא, זה בשבילך. |קיגל אוכלים בדרך כלל, זה בשמחות, |אפשר בשבת בבוקר, זה הולך אחרי התפילה, אז אוכלים, |זה המאכל שבדרך כלל הולך, |אבל יש גם שמזמינים את זה לאמצע השבוע. לחתונות, לבארים. |למה זה מגיע לי כל הטוב הזה? |פה הוא בעצם מקבל שלוש “כן” והוא עובר לשלב הבא. |כמה זמן אפייה עכשיו? -זה אפייה של שעה. |אם זה בסירים זה תהליך של שש שעות, |חלק הולך לבתי כנסת שמזמינים, למשל קידושים, |אז אנחנו מחזירים את הסיר חתוך. |שיהיה לכולנו בהצלחה עם זה. |פחות, פחות, פחות… |חיילי לאורייתא (כוח לתורה). |תשמעו. כפיים, אני רוצה כפיים. כפיים. |זה לא הורס את כל העבודה? -לא. יצא יפה. |אני בסדר בזה? |וזהו, ככה הבן אדם מגיע לחנות, יש לו פיקס, קוגל הביתה. |תגיד, למה כל אוכל יהודי עד שהוא מגיע לצלחת, |פשוט עובר זוועות. |לקחו את האטריות, בישלו, סוכר, מחממים, מקררים, |עוד בישול, עוד קירור, אופים, מקררים שוב. |זה קורה גם לצ’ולנט, זה קורה לכבד קצוץ, |זה קורה לרגל קרושה, לגאלע. |כל המאכלים פשוט עוברים סבל עד שהם מגיעים לצלחת שלנו. |מה הם חטאו? -עם ישראל לא עבר מספיק בדרך? |זה אוכל יהודי, דומה לעם. |זה קיגל טוב.אתה מרגיש את המתיקות, |שוכן לצד הפלפל, וכל הארומה נכנסת לך פנימה. |בוא’נה, אתה יודע מה עושים אם לא מוצאים אחד המצרכים בסופר. |נו? -מחפשים בקוגל.|

יש לך ראש די חלק. -ראש בסדר? -בסדר גמור. |הבעיה היא בתכולה. -לא, לא, אין לך לימון, אין לך כלום. |אני לא אוהב את זה שזה גוש… כאילו דבוק. |אני מעדיף קצת יותר פרוע. |הכובע המוזר הזה הוא אולי הפריט המזוהה ביותר |עם העולם החסידי. והוא מיוצא, בין היתר, ממש כאן. |מי שמכין את השטריימלך, או המזנבות, בעברית, |נקרא שטריימל מאכער. |ואני עומד לפגוש את אחד מהם, אליעזר אדלר, |כי בחתונה שלי גם לי יהיה אחד כזה על הראש. |אני רוצה לדעת עליו קצת יותר לפני שהוא מגיע לשם. |מה פירוש המילה “שטריימל”? |אני לא יודע מה הפירוש, אני כן יודע מה זה, |זה הכובע החסידי שחובשים בשבת. -איך התחיל המנהג הזה? |האגדה מספרת שהייתה גזרה, |ציוו על היהודים ללכת עם זנבות, כמעין סמל, |כמו טלאי צהוב, סוג של ביזיון. |הלכו היהודים והפכו את הגזרה למשהו יפה. |זה הזנב של החיה הזו שנקראת… איך היא נקראת? |צובל. צובלים בעברית. |זו חיה שלמה? -זו חיה שלמה. |כן, בלי רגליים ובלי זנב. -כמה כאלה הולכים לשטריימל? |150 זנבות נכנסים בשטריימל. -150? |מלך, אתה רוצה להיות שטריימל מאכער? |לא, אני רק לומד. |איך זה מגיע ומאיפה זה מגיע? |יש אנשים שאוספים מכל הפרוונים את הזנבות. |לא מוכרים חיה בלי זנב. חיה בלי זנב זה כמו אדם בלי רגל. |לא הורגים את החיה בשביל השטריימל. -הורגים את החיה רק בשביל מעילים. |זה הולך להיות שטריימל? -40 כאלה. |אנחנו קונים את הזנב מאנשים שמייצרים את המעילים כשאריות. |אז אין צער בעלי חיים כשמכינים שטריימלים? |אנחנו רק קונים שאריות. |אם העולם החסידי לא היה צריך שטריימל, אז כל הזנבות… |זה היה זבל מוחלט. |היה פעם סטייל של אופנוענים, |היה להם על מעילי העור שלהם הרבה זנבות ארוכים |שהיו עפים ברוח. |כל אדם שקונה שטריימל, הוא מותאם לו? -בדיוק. |אין פס ייצור של – אדם מגיע, קונה את המידה שלו. |יש כאלה שמנסים לעשות פס ייצור, זה לא כל כך עובד. |כמו שהראיתי לך קודם, |אם יש לו ראש צר וארוך, זה ייראה כמו ספינה. |איך הגעת להיות שטריימל מאכער? |אבא שלי היה סוחר יהלומים, היה לי תחביב אישי, |מאוד אהבתי פרוות. |יש אנשים שקוראים לזההפוך מאהבת בעלי חיים, |אבל אני אוהב פרווה. |שלוש, ארבע שנים עבדתי באמריקה, ואז עשיתי עלייה והגעתי הנה. |באת בשביל לעשות שטריימלים? |באתי לחיות פה, וגם לעשות שטריימלים. |יש פרנסה? -ברוך ה’. |הכנת פעם שטריימלים לאדמו”רים? |עשיתי קולפיק (שטריימל מיוחד לחג) לרבי מסקווירא. |ישנה התמונה המוכרת עם ביל קלינטון. |החלק הזה נהיה החלק העליון. |זה פשוט בהיר יותר, זה החלק החיצוני. |פעם היו שמים זנבות שלמים, לכן השטריימל שקל טון. |היום שמים רק מלמעלה ומלמטה. |אתה עובד על משהו שמתחיל מכלום, למשהו יפה. סיפוק גדול. |יש כמה דברים שמעצבים את הבן אדם, |משקפיים זה דבר אחד, ושטריימל זה דבר שני.|

מלך? -כן. |אני בן 21. -אוקיי. -חסיד סערט ויזניץ, גר בחיפה, |ואני עובד בתאגיד השידור הציבורי “כאן”. -אז יש פרנסה? |יכול להיות יותר טוב. -כן. |אני לא יודע, אני לא צופה לזה סיכוי. |אין כזה דבר אין סיכוי. לכל אחד יש סיכוי. |כתוב “40 יום קודם יצירת הוולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני”. |עכשיו אנחנו התפקיד שלנו זה רק לעשות באמת השתדלות |ולמצוא אותה. |אני חושב שאני מקרה אבוד, אני לא יודע… |תנסי. אולי בכל זאת יש משהו. מישהי שתרצה. |כן אני יודע שאני כבר בן מעל 20 |ובמונחים שלנו מגיל 18 זה כבר רווק מזדקן. |אני יודע, ומקבל בכל אירוע “נו בקרוב אצלך”, |”מתי בעזרת השם תמצא את המיועדת”? |”מתי נראה ממך קצת נחת”? |”כל האחים שלך כבר היו הורים בגילך |תעזוב את זה כבר, תמצא לך אישה ותלה בבית”. |אז הנה החלטתי לעשות השתדלות, לשלב ’ביזנס ופלאז’ר’ |והגעתי לבעלת מקצוע. |היא אולי תעזור לי למצוא את הזיווג הנכון |וגם תוריד את כל הדואגים למיניהם מהגב שלי. |סתם, הרבנית אימא, |הפעם אני רציני, מבטיח. |זוג שמתחתן אחרי שלוש פגישות, יש שם אהבה? |למה לא? כשבן אדם פוגש את האמיתית שלו, |את שורש הנשמה שלו, הוא מרגיש את זה מיד. |אימא שלי אומרת שחילונים מתחתנים כי הם אהבו |וחרדים אוהבים כי הם התחתנו. |יש אהבה חרדית? יש רומנטיקה חרדית? |יש רומנטיקה חרדית. |כל הרומנטיקה החרדית היא נוגעת ולא נוגעת.|זאת אומרת, תמיד יש את המבטים וקריצות העין לפעמים. |מה, מה ההבדל בין חסיד לליטאי בעולם השידוכים? |תלוי איזה חסיד. אם הוא חסיד רגיל, סטנדרטי, בישיבה, |אז הם לא נפגשים בין האירוסים לחתונה, |שהליטאים הם כן נפגשים ברעיון. נפגשים רק לחצי שעה |ואחרי זה סוגרים כבר, כן? |היו שני זרים, נפגשו לאיזה חצי שעה, ככה קרה משהו, לא ברור מה. |נפרדים עוד איזה שנה. כמה זמן יש בין האירוסים לחתונה? |אה… לפעמים שנה. |הייתי בפגישה פעם אחת ובחזור מהפגישה |ההורים שלה התקשרו להגיד שהם לא מעוניינים. |בחורים לפעמים יכולים להגיד לי דברים |שאני לא מעלה בדעתי שהם רוצים שיהיה להם. |לפעמים זה הזוי שהם אומרים את זה אבל הוא יכול להגיד לי “שתהיה נורמלית”: |האם יש מצב ששידוך נסגר, זוג מתחתן בלי אפס החלטה שלהם, |רק כי ההורים החליטו שמתאים להם, שהמחותנים מכובדים? |ברעיון אין דבר כזה, אבל יש את המשפחות האלה |שהם פשוט קובעים עובדה. |זה הציור עם הסגולה? |כן, כן. בחורים החליטו שכל מי שמצטלם עם הציור הזה ספציפי, |מתארס באותה שנה ובאמת זה עבד. |טוב, תרחיקו אותי מהציור הזה, חברים. |תסתירו את זה ממני. לא לצלם אותי עם זה. |מה הופך שדכן לשדכן טוב? |שהוא נודניק גדול והוא מצליח ללחוץ על המשודכים כל כך |שלא יהיה להם שום אופציה לברוח. |הוא רואה על הצג אתי לנדאו מתקשרת, השדכנית, כן? |הוא לא עונה, פשוט לא עונה, הוא מתחמק. |המחיר הסטנדרטי לבחור בן 18 עם בחורה בת 18 |זה 1,200 דולר מכל צד, |ואם הוא זיווג שני אז זה בדיוק כפול. |בעצם קלטתי אותך שההורים שלך נורא רוצים שתתחתן. |מדי טוב לך בחיים שלך. |יש לך המון אטרקציות, הרבה עניין, הזוגיות יכולה לחסום אותך |באיזשהו מקום ולסגור אותך באיזשהו מקום |שאולי אתה עוד לא שם. |אז אני צריך להרפות? -אה, לא רק אתה, |להרגיע את כל הסביבה. -אוקיי. -פשוט להגיד לכולם, |אימא, אבא, אחים, אחיות, כולם, תקשיבו, |זה אמור להגיע. יום אחד זה תכלס יגיע. |זה לא אבוד. -ואתה יודע מה, יש לי מישהי. |יש לי איזה רעיון למישהי. |איפה אנחנו? -זה גן הוורדים. |אני פשוט חושבת שזה מקום נורא נעים דבר ראשון ויפה. -אוקיי. |ויוצר אווירה רומנטית. |כמה שידוכים סגרת עד היום? |האמת אני לא אומרת כמה סגרתי,לא בקטע של עין הרע, |אני פשוט לא… -לא מונים דברים טובים. |בוא נגיד ככה, זה לא גן של ורדים. |כל שידוך שנסגר זאת עבודה רגשית מאוד קשה וגם טכנית. |ובאמת כל שידוך שנסגר מבחינתי זה נס. |זה לא מביך באף צורה? |ברעיון בני זוג, הם זה כבר לא פעם ראשונה שהם בני זוג. |הם כבר הכירו מלפני זה. |הם הכירו מתמונה. הם עכשיו לראשונה… |לא, הם הכירו בגלגול קודם. |יש דברים מעניינים בעבודה הזאת, אבל יש גם הרבה קשיים. |זה להתעסק עם נשמות, כן? |בעיקר מה שהכי מרגש אותי תמיד זה הבחורים |שמגיעים אליי מיואשים ושבורים, והם לא מאמינים |וזה קורה להם בסוף.|זה מה שהכי מרגש אותי. |זה סופני, אה? אין מנוס.|

אני אוהב להתקלח. |לא רק שאחרי חפיפה הפאות שלי במיטבן, |אלא גם כל הרעיונות הכי טובים שלי צצים במקלחת. |מתברר |שאני לא כל כך שונה ומיוחד |רבים מוצאים פתרונות יצירתיים ורעיונות מרעננים, |כשמים מצליפים להם בפוני. |מחקר שהוביל הפסיכולוג האמריקני סקוט קאופמן, |מצא מתאם בין מקלחות לבין חשיבה יצירתית. |72% מהנבדקים העידו כי בזמן המקלחת הם מקבלים |זרם של רעיונות חדשים. |במקלחת, כך מתברר, יש את התנאים המושלמים ליצירה.|כשאני עובד או לומד, המוח שלי ממוקד משימה. |הוא מכוון למצוא פתרונות מהירים ויעילים. |וכך, פתרונות טובים שנחשבים מחוץ לקופסה, |נשארים פשוט בחוץ. |וואי, זה טוב, זה טוב השיט הזה… |יש יותר סיכוי להברקה יצירתית כאשר עוסקים בפעולה מונוטונית |כמו דייג, סריגה, ריצה או מקלחת. |אני לא רץ. |במקלחת אנחנו עוברים למצב טייס אוטומטי, |בו תפקודי מוח רבים נכנסים למנוחה ומופעלת רשת ברירת המחדל. |די-אם-אן. דיפולט מוד משהו. |שבה, אזורים נרחבים במוח מתחילים לעבוד בסנכרון זה עם זה. |מצב זה מאפשר יצירת הקשרים חדשים. |למעשה, בשביל להיות יצירתי, אני צריך קצת לנוח. |המוח פעיל יותר כשאנחנו לא ממוקדים במשימה… |אלא נותנים לו לתהות ולרחף. |וזה היופי במקלחת חמה, אין בה הסחות דעת. |לייקים, סטוריז, חברים. |אני לא ממוקד בכלום ופנוי יותר להקשיב לעצמי. |וזה גם כיף. וכיף זה חשוב. |מים חמים, ריח טוב, ואז המוח שלי מפעיל דופמין |שמעלה לי את מצב הרוח, |וכשמצב הרוח טוב, אז אני נהיה אויבר-חוכם, בקטע טוב. |וזאת הסיבה שבגללה הם משלמים לי את הכסף הגדול. |באגס? -באקס. |באקס.|

יום בהיר אחד בשנת 1968 |טלפן הרב שלמה קרליבך מביתו בניו יורק ל”היפים הקדושים” |כך כונתה קבוצת צעירים שרבי שלמה אסף סביבו בפסטיבלי המוזיקה הגדולים שבהם הופיע |והודיע להם |”חברים אני מגיע ללוס אנג’לס לשבת |להתארח בטמפל הרפורמי |רוצים להצטרף?” |ההיפלך לא נזקקו לשכנוע עמוק |מבעד לעננת העשן הסמיך הם הריחו הזדמנות רוחנית |כל החבורה, כעשרה במספר, גברים נשים וטף |נדחסו אל הרכבים העליזים שלהם וטסו לנמל התעופה לקבל את פני רבם |הם הגיעו בזמן אבל הרב שלהם לא! |אחר צהרים של יום שישי |כשעה לפני שבת רבי יורד סוף סוף מהשמיים |והחיוך האופייני לו התחיל למסור להם שיעור תורה בטרמינל |עד שמישהו נזכר פתאום שהם ממש ממהרים |וחייבים לעוף משם |הנהגים שמו פול גז והשאר הוציאו ידיים מהחלונות משחקים עם זרימת הרוח |בהתחלה נראה היה שהם ינצחו במרוץ את השקיעה |ויגיעו לעיר הגדולה לפני כניסת השבת |אך כמו כל סיפור חסידי טוב |המניעות רק התחילו|פקק ענק בהיי-ווי |משאית התהפכה והכביש נחסם לתנועה |”חברה’לך אני כל כך מצטער אבל את שאר הדרך נצטרך לעשות ברגל |שאבס |אומר להם הרב תוך שהוא משאיר באוטו את הגיטרה והמזוודה |ומתחיל ללכת ברגל וכולם כמובן אחריו |אחרי שעה וחצי הליכה, השמש שקעה |השבת נכנסה |והטמפל לא נראה באופק |לפתע נעצרת ליד החבורה התמהונית עצרה מכונית |”שבת שלום רבי, תכנס לאוטו |כולנו בקהילה מחכים לך ומשתגעים מדאגה” |”אני מודה לך על ההצעה יקירתי |אבל עם כל הקושי אינני יכול להיכנס למכונית שלך בשבת |אני מוכרח ללכת” |אבל רביי, יש עוד בערך 40 קילומטרים עד אלינו! ” |, “תאמרי בבקשה לכל היהודים המתוקים שאנחנו הולכים מהר ככל האפשר |שלא יתייאשו אנחנו נגיע!” |וכך הם ממשיכים בצעדה כשהרב שלמה שר ומסיח דעתם |מתעלם מהאוויר הקר של הלילה |”כבר לא יכול להיות גרוע יותר” |חושבים לעצמם האופטימיים בחבורה |ואז בדיוק מתחיל לרדת עליהם גשם זלעפות |תוך דקות כולם רטובים עד לשד עצמותיהם |מה שגורם לרבי שלמה לשאול בתמימות |”תגידו, סיפרתי לכם כבר את הסיפור על יוסל’ה קמצן קדוש?” |”כן שלמה… 20 פעמים” |”לא נורא הנה עוד פעם אחת” |אז לאחר כשעה נוספת של הליכה בגשם |מאיטה לפתע לידם מכונית פאר |חלון כהה נפתח ופניו של רון מק’וי, שדרן רדיו מפורסם מתחנת הרדיו הכי מפורסמת באזור, מתגלות|”בני אדם מה אתם עושים? למה אתם הולכים במבול הזה?” |הוא צועק מתוך הרכב לעבר הרב שלמה |שעונה לו בנועם ומסביר לו על יופיה של השבת |ועל מסורת בת אלפי שנים של יהודים המקפידים לשמור אותה |גם בתקופות קצת יותר קשות מהליכה בגשם |בדיעבד התברר שמקוי הקליט את כל השיחה ונסע לאולפן |לפתוח את תכניתו הפופולרית ’ינשוף לילה’ |שומעי התכנית לא יכלו להישאר אדישים לקטע המוזר |וכך לקראת שתים בלילה, בשעה שבדרך כלל הרחובות בפרבר השקט שוממים |עוצרות שלוש מכוניות ליד השיירה הקטנה |ואחר כך עוד מכונית ועוד אחת |ובהן בני אדם שהיו חייבים לראות במו עיניהם |את התופעה המיוחדת של צעדת השבת |די מהר גדלה השיירה בעוד מאות אנשים שהלכו על הכביש אחרי הרב קרליבך |ואז הגיעה משטרת אל.איי |אבל לא כדי לעצור אותם על הפרת סדר |אלא כדי לחסום להם את הצמתים ולאפשר להם לעבור חופשי |תוך שהשוטרים מצדיעים ל’היפים הקדושים’ |לילה אפל וגשום |אבל בשבילם הכל מסביב רק זורח בצבעי הקשת |Love love love |רק בארבע וחצי לפנות בוקר מגיעה השיירה הנכבדת לטמפל |שם כבר ממתינים להם כל אנשי הקהילה |מצוידים במגבות, בגדים יבשים ושוקו חם |בחמש לפנות בוקר |פותח רבי שלמה בניגון הידוע שלו של קבלת שבת |ואליו מצטרפים מאות המתפללים והסקרנים מכל גווני הקשת |רק בשמונה וחצי בבוקר הם מתיישבים לשמוע קידוש ליל שבת |והרב קרליבך, אצלו, כאילו הכל רגיל |הוא מתחיל להעביר להם את שיעור פרשת השבוע |אף על פי שרוב החבר’ה כבר זרוקים לגמרי תרתי משמע |”הרבי המרקד” |כפי שכונה הרב שלמה קרליבך |נפטר בט”ז חשון |בשנת 1994 |והוא בן 69 |הוא לא היה רפורמי אבל גם לא בדיוק אורתודוקס קלאסי |הוא כן היה יהודי מיוחד שהשאיר אחריו נכס ניגונים עצום |ז’אנר מוזיקה ייחודי משלו |והמון סיפורי חסידים |שסיפר בליווי הגיטרה הנצחית שהחזיק קרוב ללבו |הרב קרליבך שהאמין שכל העולם הוא גשר צר מאוד |לא זכה לראות איך ניגוניו שהיו לנחלת חסידיו בלבד |הפכו לימים לנחלת כל העולם כולו…|

ט.ל.ח, טעות לעולם חוזרת. |זו אמרה שהרבה מאוד אנשים משתמשים בה |כדי להביע הבנה וסלחנות כלפי טעויות. |מצטער לשבור לכם את הלב, |לא רק שהמשמעות המקורית של הביטוי הפוכה, |אלא גם עשינו על הדרך שתי שגיאות בעברית. |שגיאה ראשונה: |בעברית מסמנים ראשי תיבות בגרשיים, לא בנקודות. |ככה. |שגיאה שנייה ונפוצה: זה לא “חוזרת”, אלא “חוזר”. |למה? כי מי שחוזר כאן זו לא הטעות, אלא הטועה. |וזה משנה לגמרי את משמעות המשפט. |בשביל להבין מה קורה פה, נתחיל מההתחלה. |מקור הביטוי נמצא כנראה בתלמוד, במסגרת דיני הונאה. |הלכות שעוסקות בהטעיה במסחר. |למשל במסכת בבא מציעא. |שם אומרים: “מוכר לעולם חוזר”. |כלומר, אם הלקוח ערבב את המוכר, |למוכר לעולם תהיה הזכות לחזור לקונה ולבטל את העסקה. |אבל איך מוכר נהפך לטעות? בזכות הרמב”ם. |בחיבורו ההלכתי משנה תורה, |הרמב”ם לוקח את הביטוי ששימש גם אותו בדיני הונאה |וטובע אותו בצורה שאנחנו מכירים היום. |וזה לא קשור בכלל לחשבוניות או לחוזים, אלא לקריאה בתורה. |הרמב”ם מסביר שאם שליח הציבור טועה בקריאתו, |הוא חייב לחזור לתחילת הפסוק ולקרוא אותו שוב. |”שאם טעה בהם, לעולם חוזר”. |כלומר, לא הטעות חוזרת,אלא הטועה |שמחויב לחזור אחורה ולתקן. |מהמקורות האלו התגלגל הט.ל.ח העברי המודרני, |שהוא הגרסה הישראלית לביטוי האנגלי: אי. אנד או. אי. |טעויות והשמטות מתקבלות. |את צירוף האותיות הזה אנחנו רואים בפרסומות, בדפי חשבון הבנק שלנו, |או ברשתות החברתיות. |הוא נועד להבהיר שאם נפלה במסמך טעות בתום לב, |היא לא מחייבת את הטועה והוא יכול לחזור בו מטעותו בכל שלב. |בקיצור, כסת”ח משפטי. |הבנתם? לקחנו ביטוי הלכתי שדוגל בתיקון טעויות, |ושיבשנו אותו לפתגם שנועד להחליק פשלות. |אגב, אני די בטוח שלא עשיתי אף טעות בסרטון הזה. |אבל ליתר ביטחון: ט.ל.ח.|

האיש הרע ב”הסולטן האחרון”, |סדרה פופולרית שיצאה השנה בטורקיה, |הוא לא אחר מאשר הרצל. |זה הקונגרס הציוני הראשון, וזה הרצל. |זו העוזרת הדמיונית של הרצל, שרה. |היא דוחקת בהרצל להציג את הסמל שהמציא. |הרצל מציג את הסמל שהמציא, ושרה מתקנת. |ואז קוראת לו להוסיף לדגל שני פסים, |שיבטאו את השאיפות הטריטוריאליות של הציונות: מהנילוס ועד החידקל. |מה אחת מסדרות הטלוויזיה הפופולריות בטורקיה רוצה מהרצל? |ובכלל, מהיהודים?שיעור היסטוריה קצר. |כבר יותר ממאה שנה שטורקיה נמצאת במאבק גדול |בין כוחות אימפריאליסטיים ודתיים לבין כוחות לאומיים וחילוניים. |בתחילת המאה ה-20 הדיחו “הטורקים הצעירים”, |קבוצה של סטודנטים ואנשי צבא, את הסולטן, עבדול חמיד השני. |ובכך בישרו את קיצה של האימפריה העות’מאנית המפוארת |ששלטה באזור יותר מ-600 שנה. |במקומה של האימפריה נוסדה המדינה החילונית הטורקית |בראשותו של קצין צעיר, אטאטורק, שנחשב לאבי טורקיה המודרנית. |אטאטורק עקר בנחישות כל סממן דתי מהמרחב הציבורי. |מהתרבוש ועד החיג’אב. |במשך כ-80 שנה פעלה טורקיה כמדינה חילונית לכל דבר, |אבל ב-15 השנים האחרונות שולט בה רג’פ טאיפ ארדואן. |ארדואן נגס במאפיינים הרפובליקניים של המדינה הטורקית, |החזיר סממנים אסלאמיים למרחב הציבורי |ושואף להחזיר את טורקיהלימיה כמעצמה אזורית. |עבור ארדואן, עבדול חמיד, הסולטן האחרון, |הוא סמל לטורקיה הישנה והטובה. |איך הסולטן האחרון, ואיתו האימפריה העות’מאנית כולה נפלו? |התשובה של הסדרה: בגידה. |שמתם לב מה האות למרד? |את הבגידה מתכנן הרצל, |ששולח את המטבע באמצעות כומר קתולי. |השניים הם חוליה בשרשרת של קושרי קשר, |נוצרים, פעילים סוציאליסטיים, חילונים ליברליים ומעצמות זרות. |למה זה קשור לימינו? |ארדואן חושב שיש מזימה עולמית להפיל אותו, כמו שהופל עבדול חמיד. |זה הריאיון שהוא נתן בנוגע לסדרה החדשה. |זה לא הרומן הראשון של ארדואן עם תיאוריות אנטישמיות. |בשנות ה-70, בהיותו מנהיג הנוער של המפלגה האסלאמיסטית, |הוא ביים מחזה בשם: “בונה חופשי קומוניסט-יהודי”, |שתיאר כיצד התרבות האירופאית והיהודים, משחיתים את המוסלמי הטוב. |בשיא המחזה, דמות אדוקה מדקלמת את המסר: |כל המשטרים הרעים הם המצאות יהודיות. |”הסולטן האחרון” היא לא הדרמה הטורקית הראשונה |שבה ישראל והיהודים מככבים בתיאוריות קשר אנטישמיות. |קדמו לה למשל “עמק הזאבים” ב-2011, ו”פרידה”, ב-2009. |אלא שהפעם, האנטישמיות הקלאסית משתלבת במגמה הלאומנית |הבדלנית של ארדואן, ומוצגת באיכות קולנועית הוליוודית. |הסדרה החדשה שמשודרת בערוץ הממשלתי TRT, |משקפת את תפיסותיו של השלטון הנוכחי באנקרה. |ממשלות זרות, מיעוטים דתיים, ובעיקר הלובי היהודי-ציוני, |חותרים תחת המעצמה הטורקית והשליט שלה.|

חוק ההגנה על זכויות האמנים עבר סופית בכנסת. |אבל לא רק שהחוק הזה לא הולך להגן על אף אמן, |הוא חלק מקומבינה שהולכת לפגוע גם באמנים וגם בציבור. |החוק נועד למנוע מקרים בהם מוזיקאים |חותמים חוזים ארוכי טווח עם חברות התקליטים ולא יכולים להשתחרר מהם. |הוא מגביל את זמן ההתקשרות בין מוזיקאי לחברת תקליטים |ל-7 או 5 שנים, בהתאם לחוזה. |אבל כמעט כל המוזיקאים חותמים היום על חוזים הרבה יותר קצרים- שנה עד 3 שנים, |ומכיוון שהחוק החדש לא יחול רטרואקטיבית הוא מגן רק על מעטים. |חלומי כפול? |חלומי כפול ותפוגזר! |אז מה הסיפור? |החוק זכה לפרסום בשם “חוק איה כורם” ע”ש הזמרת, |איה כורם, |שניהלה מאבק משפטי ממושך |כדי להשתחרר מהחוזה הדרקוני שחתמה עם חברת התקליטים שלה. |סיפור שהסעיר את תעשיית המוזיקה והגיע עד בית המשפט העליון |שהכריח את הצדדים להגיע לפשרה. |התקשורת אהבה את הסיפור |על הזמרת הצעירה שנלחמה בתאגידי המוזיקה הגדולים והרשעים |ונתנה גב למאבקה, שהסתיים, כאמור, בחוק שלא עוזר לאף אחד. |לאף אחד? לא בדיוק. |חוץ מהאמנים, כולם קיבלו מה שהם רוצים. |צוות עורכי הדין של איה כורם ניהל מאבק משפטי מוצלח. |כורם עצמה זכתה בהילת הלוחמת החברתית. |חברי הכנסת זכו לרשום על שמם חוק “חברתי” |חסר כל משמעות מעשית, |ואילו בעלי חברות התקליטים, מה הם קיבלו? |או! |כאן הזמן להציג חוק נוסף, עוד אחד, |גם הוא חוק “זכויות” העוסק במוזיקאים. |הוא נקרא “הארכת תקופת זכות היוצרים בתקליט וזכויות המבצעים” |ובו מבקשים חברות התקליטים להאריך את זכויות היוצרים |מ-50 שנה ל-70 שנה. |שבעים שנה! |כיום שייכות כל ההקלטות לחברות התקליטים לתקופה של 50 שנה. |בתקופה הזאת, החברות הן למעשה מונופול על פי חוק |ולאף אחד אסור להשמיע בפומבי את היצירות שלהן ללא אישור. |זה מקור הכנסה אדיר לחברות התקליטים. |כל תחנת רדיו או טלוויזיה בעולם |או אפילו אולם שמחות או פאב שכונתי שמשמיע שיר השייך לאחד מחברות התקליטים |חייב לשלם לה על זה. |רק בשנה האחרונה גבו חברות התקליטים מהציבור 50 מיליון שקלים. |אחרי 50 שנה, כל זה נגמר. |הזכות על היצירה הופכת לנחלת הכלל והיא שייכת לציבור כולו. |ההיגיון בחוק המקורי |היה הגנה על סכומי הענק שהשקיעו חברות התקליטים באמנים צעירים. |היום, כשטכנולוגיות ההקלטה הפכו זמינות וזולות הרבה יותר, |אין כל-כך היגיון כלכלי במודל הזה. |אבל חברות התקליטים לוחצות על המחוקק להאריך את תקופת המונופול בעוד 20 שנה. |למה? מאותה סיבה שכלב משתין אחורה. |מה שיפגע שוב ביוצרים |כי הוא מקטין את התמריץ של החברות להשקיע באמנים חדשים. |וזה מה שקיבלו חברות התקליטים מחוק איה כורם. |מסך עשן! |חברי הכנסת לא יילחמו שוב בחברות התקליטים על חוק חדש. |החברות הפסידו בקרב על חוק איה כורם |אבל הרוויחו ככל הנראה את חוק הארכת זכויות יוצרים |ששווה להן המון, המון, המון |המון! כסף. |כסף! |מאני, מאני, מאני… |מאני, מאני…|

החופש הגדול הסתיים. |השמחה והרעש שאפיינו את הבית נתחמו לשעות ברורות, |אחר הצהריים והערב. |לאימא חזרה היכולת להשלים פעולה. |לפגוש קצת חברות, לקרוא עוד ספר ולנשום. |תודה לך, שגרה. |אבל בדיוק כשנשמתי עמוק, החלו לנשב רוחות ראשונות. |רוחות ראשונות של סופת הוריקן שמעיפה אותי ישר למטבח, |לתפעול המבצע הצבאי – חגי תשרי. |כל כך הרבה אנחנו אוכלים בחגים, עד שאני לא בטוחה |אם אנחנו אוכלים בין התפילות או מתפללים בין הארוחות.|וזה נפלא ומרגיע וממלא את הבטן |ומאפשר לשבת עוד ועוד ועוד עם המשפחה, |אבל ממני זה מונע את מה שאני הכי כמהה לו בחג, |הקדושה, הרוחניות, החיבור שלי עם אלוקים. |נסו אתם לעשות קניות לגדוד, |ואז לקצוץ בצל, לטגן,לאפות, לנקות |ולהיערך מראש לארוחות בוקר, צהריים וערב של כמה ימים. |ואז להתחבר לאיזושהי קדושה. |בכל שנה מחדש אני אומרת לעצמי, השנה זה יקרה. |השנה אני הולכת להיות חלק מזה. |אקנה אוכל מוכן, אביא מנקה הביתה, |אסדר בייביסיטר לילדים ואשב בבית הכנסת כמו מלכה. |אשמע את השופר, את החזן, את התפילות עולות מעלה מעלה. |אבל תמיד כשראש השנה מגיע, אני מגלה עד כמה אני אופטימית. |כי הרי בית מתוקתק עם שישה קטנטנים, יש רק באגדות |ובפוסטים לא אמינים בפייסבוק. |במציאות אני תמיד אהיה בשוק מהדבש שנשפך על הנעליים |שאחר כך ישאירו עקבות דביקות ברחבי הבית, |ממוישי שלכלך את החולצה הלבנה שלו עוד לפני שהוא בכלל |הספיק ללבוש אותה,מהגדולים שבוכים ורבים מרוב עייפות, |מכל מה שרציתי להספיק ולא הספקתי. |ואז אשכח איך חיכיתי לחגים |ורק אספור את הדקות עד לחזרה לשגרה. |אבל יודעים מה? |השנה אני נושמת עמוק ומקבלת את זה |שככה אני בוחרת להתחיל את השנה שלי. |ואלוקים מבין אותי, אני בטוחה. |זה היה דוגמנית?| ראש השנה תשרי כאן דעה דוקותיים