יום בהיר אחד בשנת 1968 |טלפן הרב שלמה קרליבך מביתו בניו יורק ל”היפים הקדושים” |כך כונתה קבוצת צעירים שרבי שלמה אסף סביבו בפסטיבלי המוזיקה הגדולים שבהם הופיע |והודיע להם |”חברים אני מגיע ללוס אנג’לס לשבת |להתארח בטמפל הרפורמי |רוצים להצטרף?” |ההיפלך לא נזקקו לשכנוע עמוק |מבעד לעננת העשן הסמיך הם הריחו הזדמנות רוחנית |כל החבורה, כעשרה במספר, גברים נשים וטף |נדחסו אל הרכבים העליזים שלהם וטסו לנמל התעופה לקבל את פני רבם |הם הגיעו בזמן אבל הרב שלהם לא! |אחר צהרים של יום שישי |כשעה לפני שבת רבי יורד סוף סוף מהשמיים |והחיוך האופייני לו התחיל למסור להם שיעור תורה בטרמינל |עד שמישהו נזכר פתאום שהם ממש ממהרים |וחייבים לעוף משם |הנהגים שמו פול גז והשאר הוציאו ידיים מהחלונות משחקים עם זרימת הרוח |בהתחלה נראה היה שהם ינצחו במרוץ את השקיעה |ויגיעו לעיר הגדולה לפני כניסת השבת |אך כמו כל סיפור חסידי טוב |המניעות רק התחילו|פקק ענק בהיי-ווי |משאית התהפכה והכביש נחסם לתנועה |”חברה’לך אני כל כך מצטער אבל את שאר הדרך נצטרך לעשות ברגל |שאבס |אומר להם הרב תוך שהוא משאיר באוטו את הגיטרה והמזוודה |ומתחיל ללכת ברגל וכולם כמובן אחריו |אחרי שעה וחצי הליכה, השמש שקעה |השבת נכנסה |והטמפל לא נראה באופק |לפתע נעצרת ליד החבורה התמהונית עצרה מכונית |”שבת שלום רבי, תכנס לאוטו |כולנו בקהילה מחכים לך ומשתגעים מדאגה” |”אני מודה לך על ההצעה יקירתי |אבל עם כל הקושי אינני יכול להיכנס למכונית שלך בשבת |אני מוכרח ללכת” |אבל רביי, יש עוד בערך 40 קילומטרים עד אלינו! ” |, “תאמרי בבקשה לכל היהודים המתוקים שאנחנו הולכים מהר ככל האפשר |שלא יתייאשו אנחנו נגיע!” |וכך הם ממשיכים בצעדה כשהרב שלמה שר ומסיח דעתם |מתעלם מהאוויר הקר של הלילה |”כבר לא יכול להיות גרוע יותר” |חושבים לעצמם האופטימיים בחבורה |ואז בדיוק מתחיל לרדת עליהם גשם זלעפות |תוך דקות כולם רטובים עד לשד עצמותיהם |מה שגורם לרבי שלמה לשאול בתמימות |”תגידו, סיפרתי לכם כבר את הסיפור על יוסל’ה קמצן קדוש?” |”כן שלמה… 20 פעמים” |”לא נורא הנה עוד פעם אחת” |אז לאחר כשעה נוספת של הליכה בגשם |מאיטה לפתע לידם מכונית פאר |חלון כהה נפתח ופניו של רון מק’וי, שדרן רדיו מפורסם מתחנת הרדיו הכי מפורסמת באזור, מתגלות|”בני אדם מה אתם עושים? למה אתם הולכים במבול הזה?” |הוא צועק מתוך הרכב לעבר הרב שלמה |שעונה לו בנועם ומסביר לו על יופיה של השבת |ועל מסורת בת אלפי שנים של יהודים המקפידים לשמור אותה |גם בתקופות קצת יותר קשות מהליכה בגשם |בדיעבד התברר שמקוי הקליט את כל השיחה ונסע לאולפן |לפתוח את תכניתו הפופולרית ’ינשוף לילה’ |שומעי התכנית לא יכלו להישאר אדישים לקטע המוזר |וכך לקראת שתים בלילה, בשעה שבדרך כלל הרחובות בפרבר השקט שוממים |עוצרות שלוש מכוניות ליד השיירה הקטנה |ואחר כך עוד מכונית ועוד אחת |ובהן בני אדם שהיו חייבים לראות במו עיניהם |את התופעה המיוחדת של צעדת השבת |די מהר גדלה השיירה בעוד מאות אנשים שהלכו על הכביש אחרי הרב קרליבך |ואז הגיעה משטרת אל.איי |אבל לא כדי לעצור אותם על הפרת סדר |אלא כדי לחסום להם את הצמתים ולאפשר להם לעבור חופשי |תוך שהשוטרים מצדיעים ל’היפים הקדושים’ |לילה אפל וגשום |אבל בשבילם הכל מסביב רק זורח בצבעי הקשת |Love love love |רק בארבע וחצי לפנות בוקר מגיעה השיירה הנכבדת לטמפל |שם כבר ממתינים להם כל אנשי הקהילה |מצוידים במגבות, בגדים יבשים ושוקו חם |בחמש לפנות בוקר |פותח רבי שלמה בניגון הידוע שלו של קבלת שבת |ואליו מצטרפים מאות המתפללים והסקרנים מכל גווני הקשת |רק בשמונה וחצי בבוקר הם מתיישבים לשמוע קידוש ליל שבת |והרב קרליבך, אצלו, כאילו הכל רגיל |הוא מתחיל להעביר להם את שיעור פרשת השבוע |אף על פי שרוב החבר’ה כבר זרוקים לגמרי תרתי משמע |”הרבי המרקד” |כפי שכונה הרב שלמה קרליבך |נפטר בט”ז חשון |בשנת 1994 |והוא בן 69 |הוא לא היה רפורמי אבל גם לא בדיוק אורתודוקס קלאסי |הוא כן היה יהודי מיוחד שהשאיר אחריו נכס ניגונים עצום |ז’אנר מוזיקה ייחודי משלו |והמון סיפורי חסידים |שסיפר בליווי הגיטרה הנצחית שהחזיק קרוב ללבו |הרב קרליבך שהאמין שכל העולם הוא גשר צר מאוד |לא זכה לראות איך ניגוניו שהיו לנחלת חסידיו בלבד |הפכו לימים לנחלת כל העולם כולו…|