יום בהיר אחד בשנת 1968 |טלפן הרב שלמה קרליבך מביתו בניו יורק ל”היפים הקדושים” |כך כונתה קבוצת צעירים שרבי שלמה אסף סביבו בפסטיבלי המוזיקה הגדולים שבהם הופיע |והודיע להם |”חברים אני מגיע ללוס אנג’לס לשבת |להתארח בטמפל הרפורמי |רוצים להצטרף?” |ההיפלך לא נזקקו לשכנוע עמוק |מבעד לעננת העשן הסמיך הם הריחו הזדמנות רוחנית |כל החבורה, כעשרה במספר, גברים נשים וטף |נדחסו אל הרכבים העליזים שלהם וטסו לנמל התעופה לקבל את פני רבם |הם הגיעו בזמן אבל הרב שלהם לא! |אחר צהרים של יום שישי |כשעה לפני שבת רבי יורד סוף סוף מהשמיים |והחיוך האופייני לו התחיל למסור להם שיעור תורה בטרמינל |עד שמישהו נזכר פתאום שהם ממש ממהרים |וחייבים לעוף משם |הנהגים שמו פול גז והשאר הוציאו ידיים מהחלונות משחקים עם זרימת הרוח |בהתחלה נראה היה שהם ינצחו במרוץ את השקיעה |ויגיעו לעיר הגדולה לפני כניסת השבת |אך כמו כל סיפור חסידי טוב |המניעות רק התחילו|פקק ענק בהיי-ווי |משאית התהפכה והכביש נחסם לתנועה |”חברה’לך אני כל כך מצטער אבל את שאר הדרך נצטרך לעשות ברגל |שאבס |אומר להם הרב תוך שהוא משאיר באוטו את הגיטרה והמזוודה |ומתחיל ללכת ברגל וכולם כמובן אחריו |אחרי שעה וחצי הליכה, השמש שקעה |השבת נכנסה |והטמפל לא נראה באופק |לפתע נעצרת ליד החבורה התמהונית עצרה מכונית |”שבת שלום רבי, תכנס לאוטו |כולנו בקהילה מחכים לך ומשתגעים מדאגה” |”אני מודה לך על ההצעה יקירתי |אבל עם כל הקושי אינני יכול להיכנס למכונית שלך בשבת |אני מוכרח ללכת” |אבל רביי, יש עוד בערך 40 קילומטרים עד אלינו! ” |, “תאמרי בבקשה לכל היהודים המתוקים שאנחנו הולכים מהר ככל האפשר |שלא יתייאשו אנחנו נגיע!” |וכך הם ממשיכים בצעדה כשהרב שלמה שר ומסיח דעתם |מתעלם מהאוויר הקר של הלילה |”כבר לא יכול להיות גרוע יותר” |חושבים לעצמם האופטימיים בחבורה |ואז בדיוק מתחיל לרדת עליהם גשם זלעפות |תוך דקות כולם רטובים עד לשד עצמותיהם |מה שגורם לרבי שלמה לשאול בתמימות |”תגידו, סיפרתי לכם כבר את הסיפור על יוסל’ה קמצן קדוש?” |”כן שלמה… 20 פעמים” |”לא נורא הנה עוד פעם אחת” |אז לאחר כשעה נוספת של הליכה בגשם |מאיטה לפתע לידם מכונית פאר |חלון כהה נפתח ופניו של רון מק’וי, שדרן רדיו מפורסם מתחנת הרדיו הכי מפורסמת באזור, מתגלות|”בני אדם מה אתם עושים? למה אתם הולכים במבול הזה?” |הוא צועק מתוך הרכב לעבר הרב שלמה |שעונה לו בנועם ומסביר לו על יופיה של השבת |ועל מסורת בת אלפי שנים של יהודים המקפידים לשמור אותה |גם בתקופות קצת יותר קשות מהליכה בגשם |בדיעבד התברר שמקוי הקליט את כל השיחה ונסע לאולפן |לפתוח את תכניתו הפופולרית ’ינשוף לילה’ |שומעי התכנית לא יכלו להישאר אדישים לקטע המוזר |וכך לקראת שתים בלילה, בשעה שבדרך כלל הרחובות בפרבר השקט שוממים |עוצרות שלוש מכוניות ליד השיירה הקטנה |ואחר כך עוד מכונית ועוד אחת |ובהן בני אדם שהיו חייבים לראות במו עיניהם |את התופעה המיוחדת של צעדת השבת |די מהר גדלה השיירה בעוד מאות אנשים שהלכו על הכביש אחרי הרב קרליבך |ואז הגיעה משטרת אל.איי |אבל לא כדי לעצור אותם על הפרת סדר |אלא כדי לחסום להם את הצמתים ולאפשר להם לעבור חופשי |תוך שהשוטרים מצדיעים ל’היפים הקדושים’ |לילה אפל וגשום |אבל בשבילם הכל מסביב רק זורח בצבעי הקשת |Love love love |רק בארבע וחצי לפנות בוקר מגיעה השיירה הנכבדת לטמפל |שם כבר ממתינים להם כל אנשי הקהילה |מצוידים במגבות, בגדים יבשים ושוקו חם |בחמש לפנות בוקר |פותח רבי שלמה בניגון הידוע שלו של קבלת שבת |ואליו מצטרפים מאות המתפללים והסקרנים מכל גווני הקשת |רק בשמונה וחצי בבוקר הם מתיישבים לשמוע קידוש ליל שבת |והרב קרליבך, אצלו, כאילו הכל רגיל |הוא מתחיל להעביר להם את שיעור פרשת השבוע |אף על פי שרוב החבר’ה כבר זרוקים לגמרי תרתי משמע |”הרבי המרקד” |כפי שכונה הרב שלמה קרליבך |נפטר בט”ז חשון |בשנת 1994 |והוא בן 69 |הוא לא היה רפורמי אבל גם לא בדיוק אורתודוקס קלאסי |הוא כן היה יהודי מיוחד שהשאיר אחריו נכס ניגונים עצום |ז’אנר מוזיקה ייחודי משלו |והמון סיפורי חסידים |שסיפר בליווי הגיטרה הנצחית שהחזיק קרוב ללבו |הרב קרליבך שהאמין שכל העולם הוא גשר צר מאוד |לא זכה לראות איך ניגוניו שהיו לנחלת חסידיו בלבד |הפכו לימים לנחלת כל העולם כולו…|

זהבה גלאון, השמאל של ישראל. |ראיתי שכעסת כשהממשלה החליטה שלא להחליט |בעניין הסטטוס-קוו בפתיחת העסקים בתל-אביב בשבת. |את צודקת זהבה, זכותו של כל אדם לחיות בדרך שהוא בחר בה. |”תיגעו לנו בשבת”, כתבת, תקבלו כזאת התקוממות אזרחית שלא חלמתם עליה. |אני סתם משתעשע בעובדה שבבחירות האחרונות הצביעו למפלגה שבראשותך |165,529 בעלי זכות הצבעה. |רק בבני-ברק, בלי בית-שמש, אלעד, ירושלים ובית”ר עילית, |גרים מספר זהה של חרדים. |לא כולם בעלי זכות הצבעה אבל כולם יודעים להתקומם באופן אזרחי. |”החילוניות נמצאת תחת מתקפה”, הוספת. זה באמת עצוב. |כל מצוות הדת החילונית מחוללות. |ציציות מצליפות בעוברי אורח |ורצועות ארוכות של תפילין קושרות חילונים לבתי הכנסת. זוועה! |לדת החילונית כפי שאת נוהגת לומר, אין בכלל נציגות במדינת ההלכה בה אנו חיים. |זה קטע, כי אף פעם לא ראיתי שלטי ענק בכיכוב בר רפאלי או גל גדות. |את צודקת, זהבה. הכפייה פה היא חד-צדדית ומזעזעת. |אגב, יש לא מעט חרדים ודתיים שמאלניים. |גועל נפש. |אז אל תשכחי לפרסם בתגובה הראשונה לפוסט, כמו שאת תמיד עושה, |קישור למתפקדים פוטנציאליים. |תכתבי שאת זקוקה להם במרצ. |אני בטוח שהם ירוצו להתפקד כשהם יבינו שאת נלחמת בכל מה שיקר להם. |אני צוחק. אין באמת לשומרי המסורת בית בשמאל. |שומעים שם במרצ? אם תיגעו לנו בשבת תקבלו כזאת התקוממות דתית שרק חלמתם עליה. |סתם… לא רוצה לפלג. |בואו נתאחד כולנו סביב האויב המשותף והאמיתי שלנו. |יוזמי חוק השקיות. |

 

שבת שבת כמה טוב שבאת ||שבת שבת כמה טוב שבאת |שבת שבת כמה טוב שבאת |כל השבוע יש בי געגוע אליך שבת |ועכשיו שבאת הולך אני לאט |ועכשיו שבאת אוכל אני עוגת- |שבת שבת כמה טוב שבאת |כל השבוע אין אני רגוע |עד שאת באת |

זה עוד יום שישי נושם את האוויר ||האור והצל משחקים שוב תופסת |השולחן ערוך תמונות ילדות על הקיר |שיירות לבנות חוזרות מבית כנסת |והריח הזה ששורט לי את הלב |מתגנב מתגנב ופותח דלתות |אל אושר קטן אל אותו שיר ישן |שעובר אצלנו במשך דורות |מתנות קטנות |מישהו שלח לי מתנות קטנות |רסיסים של כוונה עיגולים של אמונה |מתנות קטנות |מישהו שלח לי מתנות קטנות |כמו הכוח לקבל את מה שאין את מה שיש |מה עוד אפשר כבר לבקש |זה עוד יום שישי מרפסת ועיתון |השמש כמו הדאגות לאט נמחקת |מנגינות פשוטות זוחלות מהחלון |ושום סערה כבר לא תסתיר פה את השקט |מתנות קטנות |מישהו שלח לי מתנות קטנות |רסיסים של כוונה עיגולים של אמונה |מתנות קטנות |מישהו שלח לי מתנות קטנות |כמו הכוח לקבל את מה שאין את מה שיש |מה עוד אפשר כבר לבקש |מתנות קטנות |כי בנו בחרת |ואותנו קידשת |ברוך אתה ה’ |מקדש השבת |והריח הזה ששורט לי את הלב |מתגנב מתגנב ופותח דלתות |אל אושר קטן אל אותו שיר ישן |שעובר אצלנו במשך דורות |מתנות קטנות |מישהו שלח לי מתנות קטנות |רסיסים של כוונה עיגולים של אמונה |מתנות קטנות |מישהו שלח לי מתנות קטנות |כמו הכוח לקבל את מה שאין את מה שיש |מה עוד אפשר כבר לבקש |מתנות קטנות | רמי קליינשטיין נועם חורב