החופש הגדול הסתיים. |השמחה והרעש שאפיינו את הבית נתחמו לשעות ברורות, |אחר הצהריים והערב. |לאימא חזרה היכולת להשלים פעולה. |לפגוש קצת חברות, לקרוא עוד ספר ולנשום. |תודה לך, שגרה. |אבל בדיוק כשנשמתי עמוק, החלו לנשב רוחות ראשונות. |רוחות ראשונות של סופת הוריקן שמעיפה אותי ישר למטבח, |לתפעול המבצע הצבאי – חגי תשרי. |כל כך הרבה אנחנו אוכלים בחגים, עד שאני לא בטוחה |אם אנחנו אוכלים בין התפילות או מתפללים בין הארוחות.|וזה נפלא ומרגיע וממלא את הבטן |ומאפשר לשבת עוד ועוד ועוד עם המשפחה, |אבל ממני זה מונע את מה שאני הכי כמהה לו בחג, |הקדושה, הרוחניות, החיבור שלי עם אלוקים. |נסו אתם לעשות קניות לגדוד, |ואז לקצוץ בצל, לטגן,לאפות, לנקות |ולהיערך מראש לארוחות בוקר, צהריים וערב של כמה ימים. |ואז להתחבר לאיזושהי קדושה. |בכל שנה מחדש אני אומרת לעצמי, השנה זה יקרה. |השנה אני הולכת להיות חלק מזה. |אקנה אוכל מוכן, אביא מנקה הביתה, |אסדר בייביסיטר לילדים ואשב בבית הכנסת כמו מלכה. |אשמע את השופר, את החזן, את התפילות עולות מעלה מעלה. |אבל תמיד כשראש השנה מגיע, אני מגלה עד כמה אני אופטימית. |כי הרי בית מתוקתק עם שישה קטנטנים, יש רק באגדות |ובפוסטים לא אמינים בפייסבוק. |במציאות אני תמיד אהיה בשוק מהדבש שנשפך על הנעליים |שאחר כך ישאירו עקבות דביקות ברחבי הבית, |ממוישי שלכלך את החולצה הלבנה שלו עוד לפני שהוא בכלל |הספיק ללבוש אותה,מהגדולים שבוכים ורבים מרוב עייפות, |מכל מה שרציתי להספיק ולא הספקתי. |ואז אשכח איך חיכיתי לחגים |ורק אספור את הדקות עד לחזרה לשגרה. |אבל יודעים מה? |השנה אני נושמת עמוק ומקבלת את זה |שככה אני בוחרת להתחיל את השנה שלי. |ואלוקים מבין אותי, אני בטוחה. |זה היה דוגמנית?| ראש השנה תשרי כאן דעה דוקותיים