תמיד יש מלחמה באפריקה| מזל שהיא רחוקה |שלא רואים ולא שומעים| אותה מכאן ||גם אני הלכתי פעם| בנתיב הייסורים |ממצרים לירושלים| במדבר, ימים רבים| בלי מים, בלי מים |עם אותה שאלה בעיניים|| |גם אני פגשתי רשע| המכה בלי אבחנה | אנשים חפים מפשע| אנשים בלי הגנה |בלי בית, בלי בית |עם ילדים קטנים בידיים||| והם דופקים לך בדלת |הם בוכים בכי תמרורים| אל תאמר – מה לי עם אלה |אלה אנשים זרים |כי בכל דור ודור| חייב אדם לראות עצמו |כאילו הוא|יצא ממצרים |שלא ישכח|איך ברח, הוכה, הושפל, נרצח|איך צעק לשמיים |||גם אני חיפשתי כוח |להציל מה שאפשר |כשלא היה לאן לברוח| דמי היה מותר |אות קין, אות קין| אנשים נופלים לברכיים| |הם דופקים לך בדלת| הם בוכים בכי תמרורים| אל תאמר – מה לי עם אלה| אלה אנשים שחורים |כי בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו |כאילו הוא|יצא ממצרים| שלא ישכח|איך ברח, הוכה, הושפל, נרצח|איך צעק לשמיים |||אז שמור נא על כולנו| ריבונו של עולם |שלא נזדקק אף פעם| לרחמים של בני אדם| כי בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו|כאילו הוא|יצא ממצרים| שלא ישכח| איך ברח, הוכה, הושפל, נרצח |איך צעק לשמיים ||תמיד יש מלחמה באפריקה |מזל שהיא רחוקה |שלא רואים ולא שומעים| אותה מכאן |תמיד יש מלחמה באפריקה |מזל שהיא רחוקה |שלא רואים ולא שומעים| את הצעקה עלמה זוהר יציאת מצרים פסח מסתננים ומבקשי מקלט

שלומי? שלומי? |.כאן. כאן. תגיע. תגיע |איפה אתה? איפה אני- |.כל הארץ פקקים. איפה אני |אבי, תכיר, חדווה אשתי |או, סוף סוף פוגשים אותך -נעים מאוד |חשבתי כבר לא תגיעו |אחי, נכנסתי עכשיו לפקק, אתה לא מבין |.במקום להפעיל את הוייז |כן, חדווה. במקום להפעיל את הוייז |הוייז לוקח לי את כל הבטריה. אתה מבין, הוא צריך בטריה |עמדנו עכשיו 4 שעות בצומת סגולה |כדי שתוכל לשחק אנגרי בירדס |אני בודק גם מיילים מהעבודה, לידיעתך |שלומי, אתה מובטל. אני בין עבודות|אתה 6 שנים בין עבודות. את רוצה לעשות סצנה? |את רוצה לעשות סצנה על זה עכשיו |שלומי, שלומי, תירגע, מותק |למה לריב? אתם עייפים מהפקקים |אתם עצבניים. בוא תאכל משהו, תירגע |.אוקיי? -אוקיי |לשים לך שיפוד, מותק? |סליחה? .שיפוד מותק, עכשיו יוצא- |אתה לא רציני איתי! מה זה שלומי, נשמה טהורה, תירגע- |.זה עוף? -זה לא עוף |,בואנה .עשית לי התקף לב עכשיו |תגיד לי אתה נורמלי? |שאני אשים לך עכשיו .עוף על המנגל. -כן |.תכירי, אבי עם השטויות שלו |?אז מה זה .זה פרגית, כפרה- |אתה צוחק איתי? לא אחי, פרגית- |.באימא שלי. נו, מה זה פרגית? |ציפור. אשתי פרגית |אוי ואבוי , בואנה, אתה לא נורמלי- |.אוי ואבוי, איזה פדיחה. אשתי פרגית. |שלומי, כפרה, אני מתנצל. אני חשבתי ציפור |מה ציפור? |זה כמו שאני אבוא, אני אשים לך אנטריקוט מול הפרצוף עכשיו. |אני יודע, אני יודע, נשמה. בואנה, אתה דפוק לגמרי- | בתום לב, חדווה את בסדר? |את בסדר? את בסדר, מותק? היא בסדר, היא בסדר- |את בסדר, מאמי? -אני לא .אני לא יכולה עם הריח-|מה? –הריח. זו דודה מרים – |זו לא דודה מרים |זו דודה מרים. אני מריחה אותה |מאמי, זו לא דודה מרים. אין סיכוי |לא יודע. אין שמות על השקית |תעיף את השקית כבר! העפתי, העפתי- |אני הולכת. –מה? טוב, שלומי, אני הולכת |אני לא נשארת כאן. מאמי, זה בסדר |הנה, הוא מתנצל. חדווה, אני מתנצל, כפרה- |.אני הולכת עכשיו. אתה בא או לא? |תגידי את נורמלית? אני לא חוזר בפקקים עכשיו |אתה בא או לא? לא, אני לא בא- |את רוצה לעשות סצנה? |את רוצה לעשות על זה סצנה עכשיו? |הלכתי. ביי! חדווה. חדווה- |סאמק! [קללה] |יו, אחי, אני מצטער .עזוב- |רבתם בגללי. עזוב- |.זה לא רק בגללך .זה הרבה זמן ככה |אל תתחתן, אבי. לא, איזה, מי תרצה אותי |.כן |לשים לך קצת פרגית, אחי? שים לי קצת בפיתה | ניר וגלי יום העצמאות הומור מנגל על האש

-|-|-|-^| עטור מצחך זהב שחור^| (אינני זוכר אם כתבו כך בשיר),^| מצחך מתחרז עם עיניים ואור,^| (אינני זוכר אם חרזו כך בשיר),^| אך למי שתהיי^|חייו מלאי שיר.^|-^|*חלוקך הורוד צמרירי ורך.^|את בו מתעטפת תמיד לעת ליל.^|לא הייתי רוצה להיות לך אח, ^|לא נזיר מתפלל לדמותו של מלאך ^|ורואה חלומות עגומים של קדושה | ולמולו את אישה… ^|- ^|*את| אוהבת| להיות ^|עצובה ושותקת ^|להקשיב לסיפור על קרוב על רחוק^|ואני,| שלא פעם אביט בך בשקט^|אין קול ודברים^|שוכח הכל אודות אחרים.^|שוכנת| נפשי| בין כתלי ביתך^|ושבויה בין כתלייך ^|ממני נפרדת ^|עת אני בגופי נפרד ממך. ^|-^|*פרוש חלומי כמרבד לרגליך^|צעדי אהובה על פרחיו פסיעותייך ^|לבשי חלוקך הוורוד לעת ליל ^|עוד מעט ואבוא אליך.^|-|-^|עטור מצחך זהב שחור ^|יקרב אל שפתי כחרוז אלֵי שיר^|אז אלחש באזניך עד בוקר עד אור^|כשיכור… ^|עטור מצחך זהב שחור.עטור מצחך זהב שחור^|(אינני זוכר אם כתבו כך בשיר),^| מצחך מתחרז עם עיניים ואור,^|(אינני זוכר אם חרזו כך בשיר),^|אך למי שתהיי חייו מלאי שיר.^|- אריק איינשטיין אברהם חלפי ויני רכטר שירי אהבה שירים קלסיים

–|
כמו הנביאים הקנאים לשם |
הוא קינא לפועל ולתואר ולשם.|
ובחצות, העששית בחלונו, |
היה רושם במילונו תילי תילים
מילים יפות,|
מילים עפות, |
מתגלגלות מן הלשון.^|
אליעזר,| מתי תשכב לישון
הן קומתך כמעט אפיים שחה |
והעברית אשר חיכתה אלפיים|
היא תמתין לך עד בוא השחר.^|
אליעזר בן יהודה |
יהודי מבדח |
מילים מילים, מילים מילים |
הוא בדה ממוחו הקודח. |
–^|
אם נמה העברית אלפיים,| נו אז מה,|
הבה נעירנה ונמציא את היוזמה, |
את המגהץ, את הפצצה, את הריהוט |
בקצה נוצה בכתב רהוט
כתב כרובית,| כתב גלידה,|
כתב את כל| את כל מילון בן יהודה.^|
ועוד הוסיף מילים לברוא |
ונוצתו המהירה לא נחה |
והשפה גדלה |
ולא הכירה את מראה דמותה |
את מראה דמותה בבוא השחר. ^|
אליעזר בן יהודה |
יהודי מבדח |
מילים מילים, מילים מילים |
הוא בדה ממוחו הקודח. |^
–|
ובן נולד לו, וכזאת האיש אמר: |
זה הבכור אקרא לו בן יהודה איתמר |
שמינקות ועד קמילה, מיום בואו
בברית מילה ועד מותו – |
כרותה לו ברית עם העברית |
ומלחמה לו את הלעז להכרית.|

איתמר – אכן היה לגבר, |
קומת תמר ויפי צורה וסבר, |
והלשון בפיו היתה שפת עבר. |
איתמר בן אבי, |
שאביו היה נביא |
גבר כלבבי. |

אליעזר בן יהודה |
יהודי מבדח |
מילים מילים, מילים מילים |
הוא בדה ממוחו הקודח. |
הוא בדה ממוחו הקודח. |
—

מתי כספי השפה העברית ירון לונדון שירים קלסיים

—|כבר יבשו עינינו מדמעות,|ופינו כבר נותר אילם בלי קול.|מה עוד נבקש, אמור מה עוד? כמעט ביקשנו לנו את הכל.| את הגשם תן רק בעיתו, ובאביב פזר לנו פרחים,|ותן שיחזור שוב לביתו,|יותר מזה אנחנו לא צריכים.|- |כבר כאבנו אלף צלקות,| עמוק בפנים הסתרנו אנחה.| כבר יבשו עינינו מלבכות – אמור שכבר עמדנו במבחן.|את הגשם תן רק בעיתו,ובאביב פזר לנו פרחים,|ותן לה להיות שנית איתו |יותר מזה אנחנו לא צריכים.|- |כבר כיסינו תל ועוד אחד,|טמנו את ליבנו בין ברושים.|עוד מעט תפרוץ האנחה – קבל זאת כתפילה מאוד אישית.|את הגשם תן רק בעיתו, ובאביב פזר לנו פרחים,|ותן לנו לשוב ולראותו -|יותר מזה אנחנו לא צריכים.|את הגשם תן רק בעיתו, ובאביב פזר לנו פרחים, | ותן לנו לשוב ולראותו – |יותר מזה אנחנו לא צריכים.|- שלמה ארצי שירים קלסיים שמואל אימברמן גלעד שליט חיילים חטופים צהל נעדרים אבי קורן