איליה. |אל…איל…לי…הא? |זה בסדר רבים לא יודעים איך הוגים את השם שלי. |תמיר – ספר להם! |בלילה יתוש מפריע, שם שלו אליה. |רבים מקרב יוצאי ברית המועצות שינו את שמם |בשביל להיטמע טוב יותר במרחב הציבורי. |כשהשם שלך מתייג אותך כזר בשנייה שאתה הוגה אותו, |לא פלא שתנסה להפוך אותו לניטרלי. |להרבה מיוצאי ברית המועצות יש אה… מורכבות עם השם שלהם. |וכך לנה הפכה לאילנה, אנטולי הפך לאריאל, |ואיליה, עוד בגן הפך לאליה. |בלי מלווה כבר שנתיים מסיע, שם של האיש אליה. |ההיסטוריה חוזרת על עצמה. |גם אחרי המפכה הקומוניסטית יהודי ברית המועצות |לא רצו להתבלט יותר מדי, אתם יודעים, בגלל הגולאגים. |רבים אימצו שמות אוניברסליים |שמזכירים רק חלקית את המקור היהודי. |בין כותלי הבית הם המשיכו להשתמש בשם המקורי שלהם, |אבל בפרהסיה, ברוך הפך לבוריס, |משה ומנדל הפכו למיכאל, שמעון הפך לסימיון, |גרשון לגריגורי, חנה לאנה. |תן לי רוסייה אחת שהשם שלה לא נגמר בה’.|לובוב. |המשמעות היא אהבה בשפה הרוסית וזה שמה של סבתי, עליה השלום. |לשנות שם בשביל להשתייך לקהילה זה לא עניין ישראלי או חדש, |רק שכאן בארץ, האתוס אמור להיות שחזרנו הביתה |לא כזרים, כחלק מהמדינה. |ועדיין, יוצאי עדות רבות, לא רק רוסים, |משתמשים בשמות שונים כמו במסיכה, בשביל להסתיר את עצמם. |אז תשאלו, עכשיו כשאתה כבר ילד גדול, |למה שלא תקרא לעצמך בצורה הרוסית, איליה? |למה באמת אתה לא… אה? |אבל אני לא איליה, |אני כבר לא כל כך רוסי, |אבל בתור אליה אני כנראה גם לא כל כך אצליח לעבור. |אני קצת משניהם.|

האיש הרע ב”הסולטן האחרון”, |סדרה פופולרית שיצאה השנה בטורקיה, |הוא לא אחר מאשר הרצל. |זה הקונגרס הציוני הראשון, וזה הרצל. |זו העוזרת הדמיונית של הרצל, שרה. |היא דוחקת בהרצל להציג את הסמל שהמציא. |הרצל מציג את הסמל שהמציא, ושרה מתקנת. |ואז קוראת לו להוסיף לדגל שני פסים, |שיבטאו את השאיפות הטריטוריאליות של הציונות: מהנילוס ועד החידקל. |מה אחת מסדרות הטלוויזיה הפופולריות בטורקיה רוצה מהרצל? |ובכלל, מהיהודים?שיעור היסטוריה קצר. |כבר יותר ממאה שנה שטורקיה נמצאת במאבק גדול |בין כוחות אימפריאליסטיים ודתיים לבין כוחות לאומיים וחילוניים. |בתחילת המאה ה-20 הדיחו “הטורקים הצעירים”, |קבוצה של סטודנטים ואנשי צבא, את הסולטן, עבדול חמיד השני. |ובכך בישרו את קיצה של האימפריה העות’מאנית המפוארת |ששלטה באזור יותר מ-600 שנה. |במקומה של האימפריה נוסדה המדינה החילונית הטורקית |בראשותו של קצין צעיר, אטאטורק, שנחשב לאבי טורקיה המודרנית. |אטאטורק עקר בנחישות כל סממן דתי מהמרחב הציבורי. |מהתרבוש ועד החיג’אב. |במשך כ-80 שנה פעלה טורקיה כמדינה חילונית לכל דבר, |אבל ב-15 השנים האחרונות שולט בה רג’פ טאיפ ארדואן. |ארדואן נגס במאפיינים הרפובליקניים של המדינה הטורקית, |החזיר סממנים אסלאמיים למרחב הציבורי |ושואף להחזיר את טורקיהלימיה כמעצמה אזורית. |עבור ארדואן, עבדול חמיד, הסולטן האחרון, |הוא סמל לטורקיה הישנה והטובה. |איך הסולטן האחרון, ואיתו האימפריה העות’מאנית כולה נפלו? |התשובה של הסדרה: בגידה. |שמתם לב מה האות למרד? |את הבגידה מתכנן הרצל, |ששולח את המטבע באמצעות כומר קתולי. |השניים הם חוליה בשרשרת של קושרי קשר, |נוצרים, פעילים סוציאליסטיים, חילונים ליברליים ומעצמות זרות. |למה זה קשור לימינו? |ארדואן חושב שיש מזימה עולמית להפיל אותו, כמו שהופל עבדול חמיד. |זה הריאיון שהוא נתן בנוגע לסדרה החדשה. |זה לא הרומן הראשון של ארדואן עם תיאוריות אנטישמיות. |בשנות ה-70, בהיותו מנהיג הנוער של המפלגה האסלאמיסטית, |הוא ביים מחזה בשם: “בונה חופשי קומוניסט-יהודי”, |שתיאר כיצד התרבות האירופאית והיהודים, משחיתים את המוסלמי הטוב. |בשיא המחזה, דמות אדוקה מדקלמת את המסר: |כל המשטרים הרעים הם המצאות יהודיות. |”הסולטן האחרון” היא לא הדרמה הטורקית הראשונה |שבה ישראל והיהודים מככבים בתיאוריות קשר אנטישמיות. |קדמו לה למשל “עמק הזאבים” ב-2011, ו”פרידה”, ב-2009. |אלא שהפעם, האנטישמיות הקלאסית משתלבת במגמה הלאומנית |הבדלנית של ארדואן, ומוצגת באיכות קולנועית הוליוודית. |הסדרה החדשה שמשודרת בערוץ הממשלתי TRT, |משקפת את תפיסותיו של השלטון הנוכחי באנקרה. |ממשלות זרות, מיעוטים דתיים, ובעיקר הלובי היהודי-ציוני, |חותרים תחת המעצמה הטורקית והשליט שלה.|

עבור חיות רבות |חוש הריח הוא חוש חשוב ביותר עבור תקשורת עם חיות אחרות בנות אותו הזן |זו הסיבה לכך שחיות רבות קודם כל מרחרחות זו את זו כשהן נפגשות |ובכן |בני אדם הם מורכבים יותר מכך |ולכן אינם נוהגים לרחרח זה את זה |נכון? |כדאי שתחשבו שוב |מספר רב והולך של מחקרים מראה כי לחוש הריח ישנו תפקיד חשוב |בתקשורת וקבלת מידע על האחר גם עבור בני אדם |מחקר ממעבדתו של פרופסור נועם סובל במכון ויצמן למדע |ביקש לבדוק האם הפעולה המוזרה של לחיצות ידיים |עשויה לשמש אותנו בדיוק לשם כך |המחקר כלל 271 נבדקים שצולמו מבלי ידיעתם |תחילה נספרו הנגיעות של הנבדקים באזור הפנים בזמן שהמתינו |החוקרים מצאו שאנשים נוגעים כל הזמן בפנים |וכי בפעולה זו הם בעצם “דוגמים ריחות” |במהלך קירוב היד לאיזור האף |נצפתה גם הגברה בעוצמת האוויר הנכנס באף |כפי שנמדד במכשירי המעבדה |בשלב הבא נכנסו לחדר נסיין או נסיינית |ובירכו את הנבדקים באחת משתי דרכים |עם או בלי לחיצת יד |כשנבדק לחץ את ידו של נסיין מאותו המין |הוא הגביר באופן משמעותי את התנהגות ההרחה של יד ימין |היד הלוחצת| כאילו הוא מנסה “לדגום” את הריח של מי שלחץ את ידו |כאשר נבדק לחץ את ידו של נסיין מהמין השני |הוגברה התנהגות ההרחה של יד שמאל |היד הלא לוחצת |כאילו כעת מנסה הנבדק לדגום את הריח של |עצמו |התוצאות חזרו על עצמן הן עבור גברים והן עבור נשים |ההתנהגות שנבדקה במחקר היא התנהגות בלתי מודעת |חוש הריח |אולי יותר מכל החושים האחרים |מניע התנהגויות שאינן מודעות |האם אנחנו לוחצים ידיים כדי להריח אנשים אחרים? |נראה שללא ספק זוהי אחת מהסיבות העיקריות.| כאן סקרנים כאן מסבירים

חשבתם פעם על אל-סבון? |מה זה אל-סבון? |כולם יודעים מה זה סבון, |כל האימהות: תרחץ ידיים עם סבון, נכון? |כי זה שומר עלינו מחיידקים ומציל אותנו מלמות ממלריה וטיפוס |ודלקת קרום המוח. אז מה זה אל-סבון? |הסבון הוא בעצמו מלח של חומצת שומן, |והוא מסוגל לפרק שומנים בגלל המבנה המולקולרי הייחודי שלו. |הוא מורכב מחלק שומני הדוחה מים, וחומצי הנמס במים. |כך נוצר ההבדל בין שטיפה במים לשטיפה בסבון. |מולקולות המים לא מתחברות לשומנים, |ולכן הלכלוך נותר על העור גם אחרי שטיפה במים. |אבל הסבון נקשר אליו ברמת המולקולה |ואז נמס במים ששוטפים אותו מהגוף. |אתה, אדוני, אתה רחצת ידיים עם סבון? |אוקיי, אתה לא דוגמה. |יום אחד הגענו לסופר, בכל הבקבוקים של הסבון |היה כתוב: אל-סבון. |זאת אומרת, כל מה שחשבתם שאתם יודעים על סבון, אל. ההפך. |ומה אנחנו עשינו? לתוך העגלה, לקחנו הביתה, |מרחנו על התינוקות שלנו. |עד כדי כך אנחנו משקיעים בהם. |אבל לסבונים המסורתיים הייתה בעיה. |במים רוויי מינרלים הם לא כל כך הצליחו להתמוסס ולהישטף. |המים אצלנו בישראל למשל, מכילים הרבה מינרלים, |כמו סידן, שאנחנו פוגשים כשהוא מתקשה על גוף החימום |של הקומקום שלנו והופך לאבנית. |כדי לאפשר שטיפה יעילה בסבון גם במים כאלה, |החליפו את אחד המרכיבים, זה שמסיס במים, במרכיב אחר: |סולפט, שהיא תרכובת של גופרית וחמצן. |מכיוון שזה כבר לא היה סבון בהרכבו הכימי, |קראו לו באנגלית: “סופלס דטרג´נט”, |כלומר, חומר ניקוי ללא סבון. |אבל הכינוי לא תפס, ובהרבה מקומות הוא השתבש ל: |”סופלס סופ”, סבון ללא סבון. |ומשם תורגם לעברית, בלי הרבה היגיון, כאל-סבון. |אבל זה לגמרי סבון. אל תאמינו להם. |חשבתם פעם מה זה אלמנה? מה זה אל-מנה? |כן, אתם ביחד, נכון?|

למה האותיות במקלדת מסודרות ככה? |הן לא מופיעות לפי האל”ף בי”ת ואין לסידור שום היגיון אחר, |כמו נוחות או מהירות הקלדה. |זה לא במקרה. כי הסידור הזה נוצר במקור |למכונת כתיבה ביידיש לפני יותר ממאה שנה. |אז איך הוא הגיע לכאן? |מכונת הכתיבה הראשונה יוצרה על ידי חברת רמינגטון ב-1873. |האותיות באנגלית הופיעו לפי סידור חדש שנקרא “קוורטי”, |שיצר הממציא כריסטופר שולס, סידור שנשאר איתנו עד היום. |שלושים שנה מאוחר יותר, ב-1903, |הוציאה חברת רמינגטון את מכונת הכתיבה הראשונה ביידיש |שכותבת מימין לשמאל. |סידור האותיות העבריות נקבע לפי השימוש שלהן בשפה. |כך שאותיות נפוצות ביידיש כמו עי”ן, יו”ד, אל”ף וטי”ת מוקמו במרכז, |ואותיות פחות נפוצות, נדחקו לשוליים. |מכיוון שביידיש אין ניקוד כמו בעברית, |וכמה מהתנועות מופיעות כאותיות מנוקדות בפני עצמן, |נוספו למקלדת גם מקשים מיוחדים |לאל”ף עם קמץ, פ”א דגושה, ובי”ת דגושה. |מקשים מיוחדים נוספו גם ליו”ד כפולה ולוו”ו כפולה, |צירופים נפוצים מאוד ביידיש. |מכונת הכתיבה ביידיש הפכה מהר מאוד להצלחה |בקרב יהודי ארה”ב ואירופה. |סופרים מוכרים כמו י. ל. פרץ ואחרים, |החלו להשתמש במכונות של רמינגטון. |חברת אנדרווד המתחרה לא נותרה חייבת, |וב-1911 הוציאה גם היא לראשונה מכונת כתיבה ביידיש |והעתיקה את סידור האותיות. |בפטנט שהגישה ב-1916 למכונת כתיבה שיודעת לכתוב |מימין וגם משמאל, אפילו הופיעו האותיות העבריות בסידור הזה. |שתי החברות המשיכו למכור גרסאות מתקדמות יותר |של מכונות כתיבה ביידיש עד שנות הארבעים של המאה העשרים. |אז החלה הפופולריות שלהן לרדת. |אך הכותבים הרבים שהשתמשו בהן לכתיבה ביידיש, |השתמשו בהן גם לכתיבה בעברית, והם כבר התרגלו לסידור. |לכן כשיוצרו בפעם הראשונה מכונות הכתיבה בעברית, |הן הופיעו בלי המקשים המיוחדים של היידיש, |אבל סידור האותיות נשאר זהה. |כשהופיעו המחשבים האישיים בראשית שנות השמונים, |איי-בי-אם וחברות אחרות העתיקו את אותו סידור |למקלדת המודרנית, וכך הוא נשאר איתנו עד היום. |הסידור הלא הגיוני הזה, גורם להקלדה איטית יותר |ויעילה פחות בעברית. וגם לטעויות. |אבל הרגלים, קשה מאוד לשנות. |כדי לפתור לפחות חלק קטן מהבעיות, הוציא השנה מכון התקנים הישראלי |תקן חדש לסידור מקלדת עברית. |התקן החדש מרחיק בין האותיות ו”ו ונו”ן סופית |כדי למנוע בלבול ביניהן, |ומשווה את מיקום המקשים של סימני הפיסוק בעברית למיקומם באנגלית. |כדי שנפסיק לסבול מהקלדת צד”י סופית במקום נקודה, למשל. |אבל ספק אם מכון התקנים יצליח להטמיע בציבור אפילו את זה. |וגם אם כן, ההקלדה הרגילה שלנו תמשיך להיות איטית בהרבה |ממה שהיא הייתה יכולה להיות. |הכול בגלל היידיש.|

אני נמצא עכשיו ברחוב שלא קיים. |רחוב אילונה קליינמן ברמת גן. |זה מה שכתוב לי בגוגל מפות, זה מה שכתוב לי בווייז. |אילונה קליינמן. |אבל יש לי שאלה קטנה: מי זאת אילונה קליינמן? |היא ייבשה ביצות, לחמה בפלמ”ח, |שיחקה באבא גנוב או המציאה את הקרמבו? מי זאת? |לאילונה קליינמן אין ערך בוויקיפדיה. |חיפוש עליה בגוגל לא מביא שום תוצאות רלוונטיות |וברשימה רשמית של הרחובות ברמת גן היא לא מופיעה. |אז למה היא על המפה? |מתברר שאילונה קליינמן לא לבד. |בכל ארץ יש רחובות שנראים כאילו הם נקראים |על שם אנשים שלא קיימים. בתל אביב, במשך הרבה זמן |היה רחוב שבכל האפליקציות הופיע בשם רחוב ניצן פלדמן. |בירושלים יש רחוב ענבר לדרמן, |בחיפה יש רחוב לירז אקסלרד |ובנהריה יש ויקטור מנביץ´. |השמות של כמה מהרחובות האלה הופיעו על תחנות אוטובוס, |במדריכי טיולים, ב-144, |ועדיין העיריות טוענות בתוקף שהן לא מכירות את האנשים האלה |ושאין רחובות כאלה. |כל האנשים האלה שעל שמם נקראים הרחובות הם אנשים אמיתיים |שחיים באמת בינינו, אבל הם לא קמו יום אחד |ופשוט החליטו לקרוא על שם עצמם רחוב. |לכל האנשים האלה יש דבר אחד משותף: |כולם עובדים, או עבדו פעם בחברת מפה. |זאת החברה שיוצרת את מסדי הנתונים הגיאוגרפיים של ישראל. |אצל ציירי מפות יש מסורת להכניס מדי פעם למפות |מקומות פיקטיביים. |בארה”ב למשל למפות מכניסים מדי פעם עיירות שלא קיימות במציאות, |כמו שאתם יודעים, אם קראתם את הספר הזה. |כל זה כדי לבדוק אם לא העתיקו מכם. |בגלל שאז, אם במפה שאינה של החברה המקורית |הופיעה העיר הזאת, אז ברור שמישהו פה העתיק ממישהו |ואולי כדאי שמישהו ישלם למישהו כי חבל אם מישהו יתבע פה מישהו. |עכשיו, בארץ אי אפשר להוסיף עיירה פיקטיבית, |אנחנו ארץ קטנה, אבל אפשר לקחת איזשהו רחוב שולי, קטן, |שאין לו אפילו שם רשמי, |ולתת לו שם של אחד מהעובדים בחברה. כי מי ישים לב? |את הנתונים הגיאוגרפיים שחברת מפה אוספת |היא מוכרת בין השאר לגוגל מפות. |ואז משתמשי ווייז רואים את השם של הרחוב הזה |ומזינים אותו למערכת, ומה שווייז אומר – קדוש. |וככה שם פיקטיבי, שאף פעם לא נועד לשמש באמת אף אחד, |הופך לעובדה קיימת בשטח. |כל זה לא קורה רק בתוך הערים. |בחבל הבשור נמצא נחל פטיש, ולידו במפה |אתם יכולים למצוא את נחל סדן. |כלומר, אם אתם נמצאים ביניהם, אתם בין הפטיש לסדן. |הבעיה עם נחל סדן זה לא שזה לא השם האמיתי שלו, |זה שאין נחל כזה. הוא לא קיים. |אל תנסו לטייל שם. |אלה בטח לא כל המקומות הפיקטיביים שמתחבאים אי שם |במפות של הארץ, אז בפעם הבאה שאתם עוקבים |אחרי הווייז שלכם בעיניים עצומות, |שימו לב שהוא לא לוקח אתכם לרחוב שנמצא ביקום מקביל.|

במערכת השמש שלנו ישנו רק כוכב אחד |השמש |היא מפיצה אור וחום לשמונת כוכבי הלכת הסובבים אותה |כדור הארץ הוא כוכב הלכת היחיד עליו יש חיים הידועים לנו |ולמה זה? |כי אנחנו ממוקמים בדיוק באזור הישיב |המרחק המושלם שאינו קרוב מדי לשמש |שם מים מתאדים |ואינו רחוק מדי |שם מים קופאים |נניח שהיינו רוצים למצוא בית חדש לאנושות |או להכיר חברים חדשים וירוקים |היכן היינו מחפשים אותו |באיזור הישיב של כוכבים אחרים, כמובן |כל הנצנוצים האלה שניתן לראות בשמים הם כוכבים |כמו השמש שלנו |אבל מה שאנחנו מחפשים הם כוכבי לכת |וכאן הקושי |כוכבי לכת, כמו כדור הארץ |אינם מפיצים אור בעצמם |אלא רק מחזירים את אור השמש שלהם |כמו אור הירח |איך אפשר לראות משהו בטלסקופ אם הוא כל כך חיוור וכל כך קרוב לשמש מסנוורת? |הפתרונות שמצאו המדענים הם יצירתיים ומעניינים |לכוכבי לכת יש כח משיכה משלהם |ולא רק שהם מושכים תפוחים אל הקרקע |לו רק היו להם תפוחים |אלא הם מושכים, ממש במעט, את השמש שלהם |וגורמים לה לחוג במעגלים קטנים |כך מדענים יכולים לחפש כוכבים אשר נעים במעגלים |המסגירים את קיומם של כוכבי הלכת המקיפים אותם |הדרך השנייה לגילוי כוכבי לכת |היא על ידי בדיקת נצנוצי הכוכבים |כשכוכב לכת חולף בין השמש אותה הוא מקיף לבין עינינו הסקרניות |אז הוא מסתיר, אף במעט |את אור השמש שלו |אם מדענים מגלים כוכב אשר מאבד במעט מאורו באופן מחזורי |הרי שכוכב לכת מסתיר אותו במהלך הקפתו |התצפיות רגישות במיוחד לכוכבי לכת גדולים וקרובים |אותם קל במיוחד לגלות |כי הכוכבים שהם מקיפים נעים במעגלים מספיק גדולים |או מנצנצים באופן מיוחד |לכן רק חלק קטן מכל התגליות הן של כוכבי לכת הדומים לכדור הארץ |ורק תשעה מאלה שמצאנו עד היום |נמצאים בדיוק באיזו הישיב של השמש שלהם |ואולי עליהם ישנם תפוחים שנופלים |ואיפה שיש תפוחים… יש… |לא, לא שלגיות |סוגים מרתקים של חיים חדשים| כאן סקרנים, כאן מסבירים

האם יש חיים במאדים? |ואם כן, האם הם יכולים להגיע לכדור הארץ? |את השאלה הזו עוררה אבן אחת שהתגלתה בהרי אלן שבאנטרקטיקה ב 1984 |בניגוד לכל אבן אחרת שראיתם בחייכם |האבן הזו הגיעה ממאדים |יש הטוענים שהצורות שבתוכה מזכירות מאובנים של בקטריות |כלומר |חיים ממאדים |האבן ממאדים נוצרה לפני למעלה מ-4 מיליארד שנים |כלומר זקנה בהרבה מרוב הסלעים בכדור הארץ |היא בילתה את רוב חייה על פני השטח של הפלנטה האדומה |כשמדי פעם היא סופגת פגיעה מאסטרואיד |אולם לפני כ-17 מיליון שנים חטפה האבן פגיעה כל כך עוצמתית |שהיא שוגרה מביתה המוכר למסע ארוך ומדהים |במשך מיליוני שנים הסתובבה לה סביב השמש בבדידות, בחלל |לפני כ-13,000 שנים נפגשה במסלולה עם כדור הארץ |היא חדרה דרך האטמוספרה ונחתה בשדה קרח באנטרקטיקה |בעצם זה קורה כל הזמן |מטאוריטים נוחתים אצלנו בכל מני מקומות בכדור הארץ |אבל על הקרח הלבן שבאנטרקטיקה |קל למשלחות מדענים לזהות גופים הנופלים מהשמיים |אז איך יכול להיות שחיים שרדו את המסע הזה? |המדענים גילו שהאבן מורכבת מחומרים שונים |חלקם ממוגנטים |מדידות רגישות הראו שהשדה המגנטי נוצר במאדים |כאשר האבן חוממה מעט |לטמפרטורה של 40 מעלות |נמחק השדה |וזאת ההוכחה שלמרות דרכה הקשה והארוכה |ולמרות שמבחוץ נחרכה מחום רב |מבפנים האבן לא התחממה מעל 40 מעלות |ושמרה על אותו שדה מגנטי שרכשה בביתה הראשון, מאדים |זה אומר שאם במקרה חיה בתוך אותה אבן בקטריה עקשנית |גם היא היתה שורדת את המסע ונשארת בחיים |האבן הזאת מוכיחה שקיים מסלול קר |מעין שביל זהב שעליו יכולים יצורים חיים לנדוד ממאדים אלינו |וגם להפך |מאיתנו למאדים |אז יתכן שחיים כבר נדדו בין כוכבי הלכת |ובעצם קיים סיכוי קטנטן |שאולי כולנו בכלל נוצרנו שם |על מאדים |וכדור הארץ הוא למעשה ביתנו השני| כאן סקרנים, כאן מסבירים

הליצנים המפחידים נעלמו מחיינו. |לפחות עד הגל הבא. |אבל המון אנשים לא אוהבים גם ליצני יום הולדת. |אפילו מפחדים מהם. |מה כל כך מפחיד בליצן? |הפסיכואנליטיקן זיגמונד פרויד טוען שאנחנו נלחצים |כשאנחנו נתקלים בדברים שנראים לנו נורמליים ומוכרים, |אבל סובלים מסטיות קלות. |למשל, דמות שדומה באופן כמעט מושלם לבן אדם, |אבל משהו בה שונה. נגיד, ליצן. |המראה הלא צפוי גורם אצלנו לדיסוננס קוגניטיבי, או בלבול, |והמוח שלנו פשוט מעדיף לא להתמודד איתו. |חוץ מזה, יש משהו מחשיד במישהו שכל הזמן נראה שמח ומחויך. |הוא בטח מסתיר משהו. אבל זה לא הכול. |כשאנחנו לא מצליחים לקרוא הבעות פנים של מישהו, |קשה לנו להעריך מה הוא הולך לעולל לנו. |וזה מלחיץ. |זה קצת כמו להיות ליד מישהו או מישהי שעברו מתיחת פנים כושלת, |אלא שבמקרה של הליצן זה מטריד פי כמה וכמה. |שלא במפתיע, ילדים רבים שנתקלים בליצן בפעם הראשונה |ולא מבינים במה מדובר, נבהלים ונרתעים ממנו. |לפעמים הם ממש נכנסים לטראומה ומפתחים פוביה |שמלווה אותם לבגרות. קולרופוביה. |והיא גם אמורה להיות נדירה. |אלא שסקר שנערך ב-2016 בארה”ב, |גילה ש-42% מהאמריקאים פוחדים בדרגות שונות מליצנים. |42%! |מתי היצור החמוד והמצחיק הזה הפך לכל כך מפחיד? |הליצנים, או ליצני החצר, היו פופולריים עוד בימי קדם. |וההופעה המטופשת שלהם נועדה לרומם את הדימוי העצמי של הצופה, |לנפח לו את האגו ולשמח אותו. בעיקר אם הוא מלך מתוח ועצבני. |הם התפתחו כמובן מאז, הצטרפו לקרקסים, |שינו את המראה, ולפני בערך מאה שנה |הם גם החלו להיות מזוהים בעיקר עם הופעות לילדים. |כי כמה אפשר לצחוק מהסלפסטיק המטופש שלהם? |כן, גברים מאופרים, מסתתרים מאחורי מסכות, |תמיד שמחים ומבדרים ילדים תמימים. |השילוב הזה דחף סופרים ותסריטאים להתעניין בצידם האפל |של הגברים העוסקים במקצוע. |אבל מי שהיה אחראי אולי יותר מכול לשינוי התודעתי הזה, |היה ג´ון ווין גייסי. |גייסי עבד כליצן במדינת אילינוי בשנות ה-70´, |ובאותו הזמן גם אנס ורצח לפחות 33 נערים וצעירים. |וכדי להוסיף שמן למדורה, במהלך החקירה הוא התגאה בכך |שאי אפשר היה לחשוד בו כי הוא היה בסך הכול ליצן חביב. |בעקבות חשיפת הרוצח הסדרתי החלו בשנות ה-80´ להופיע |יותר ויותר ליצנים מפחידים ורצחניים בספרות ובקולנוע. |ובשנים האחרונות הם הפכו לגיבורי תרבות של ממש |ודחקו הצידה את הליצנים המחויכים והתמימים. |למשל, הליצן טוויסטי, |שנוהג לבתר את מי שלא נהנה מהופעותיו. |הסדרה הפופולרית “סיפור אימה אמריקאי” |נתנה לו ולחבריו במה כבר בשתי עונות, כולל באחרונה, |והפכה אותו לדמות טרגית ואהובה אצל חובבי הז´אנר. |וזה כבר פני ווייז, מהסרט “איט”, |שמבוסס על ספרו המוצלח של סטיבן קינג. |דומה קצת לבוזו החמוד, לא? |רק שבוזו נשכח, ופני ווייז הסדיסט שלא נרתע מלתקוף ילדים, |הוא היום סוג של גיבור תרבות, |וגם תחפושת מבוקשת עבור מי שמבקש לצאת למסעות הפחדה. |פלא שאנשים מפחדים מליצנים?|

ילדים זה שמחה. מי לא מכיר את הביטוי הזה? |אנחנו משתמשים בו תדיר |כדי לקדם בכל הכוח את מצוות פרו ורבו. |יאללה, תרביצו. |אחד, שניים, שלושה ילדים. כמה שיותר – יותר טוב. |וכיף. ושמח. |יש רק בעיה קטנה עם זה. |המשמעות המקורית של הביטוי – הפוכה. |השנה היא 1976 ומדינת ישראל רועשת וגועשת. |אני לא מדבר על בכורת הסרט “גבעת חלפון”, |ואפילו לא על מבצע אנטבה. |אלא על ימיו האחרונים של המערך בשלטון, |שנה לפני המהפך המפורסם של 77´. |המיאוס הכללי בציבור מסיעת המערך ומשורשיה המפא”יניקים, גואה. |אחת הסוגיות הבוערות היא האפליה העדתית, |ובפרט היחס ליוצאי עדות המזרח, |בעיקר לנוכח סוגיות הקיפוח בשכונות ובעיירות הפיתוח. |על הרקע הפוליטי-חברתי הזה כתב יהושוע סובול |את המחזמר “קריזה, אנשים במצוקה”. |המחזמר שעלה בתיאטרון חיפה, התמקד באנשים שחיים בשכונות |ובעיירות הפיתוח, ועוסק בעוני, אלימות, |עלייה וקליטה, ואפליה עדתית. |שיר אחד מהמחזמר הזה נחקק במיוחד בזיכרון הקולקטיבי שלנו: |”ילדים זה שמחה”. |כשמאזינים לו היום, |מייחסים לשיר את המשמעות המילולית הפשוטה שלו. |אבל האמת היא שאם מקשיבים היטב למילים, |מגלים שסובול כתב בכלל שיר מחאה סאטירי וחריף. |”תביאו ארבעה ילדים, תקבלו שיכונים, כניסה ומטבח, |”תביאו שישה ילדים, תקבלו הנאה וכבוד מקרובים. |”אלוהים כבר ייתן, הסעד גם כן, מה שצריכים ילדים”. |הביקורת כפולה: האחת על אנשים |שמביאים ילדים לעולם בלי לחשוב על ההשלכות המשפחתיות, |הכלכליות והחברתיות. |השנייה על הממסד, שבחוסר אחריותו מעודד ילודה חסרת הבחנה. |אבל ברבות השנים הציניות והאירוניה התפוגגו ונעלמו בלחן ובשירה |השמחים והקצביים של שלמה בר. |עד כדי כך שהשיר הפך ללהיט בחתונות ובבריתות. |וכך “ילדים זה שמחה” השתרש כביטוי שמייצג |את ההפך הגמור ממטרתו המקורית, |ממחאה נגד הבאת ילדים חסרת תקנה, |לאחד הסמלים המובהקים לעידוד ילודה בחברה הישראלית.|