סופ”ש קשוח, אה? |שמע, אני לגמרי… -שבוז. שבוז, אני יודע. |שבוז. אתה שבוז. אני יודע. |מה, מה עשית בסופ”ש? -שום דבר. |שום דבר, אה? מה עשית בסופ”ש? |לא יודע. פלינדז? האוניברסיטה האוסטרלית. |מה? -מה היא מלמדת אותנו? |שכל הסיבה שאתה עכשיו ככה כמו שאתה, |זה הכול בגלל שהיה לך סוף שבוע משובש. |זה גמר אותך, חביבי. זה הכול ביולוגי. |מחזור שינה אופטימלי הוא משהו כמו שמונה שעות. |בין 11 בלילה לשבע בבוקר. -אבל ישנתי. |נראה לי שזה היה יותר משמונה שעות. |אבל הזמנים של השינה שלך השתנו. |וחוץ מזה, לישון עד מאוחר מדי או לישון יותר מדי, |גורם לשיבוש דפוס השינה במשך השבוע. |מה שאתה בעצם אומר לי, |זה שגם אם לא הייתי עושה שום דבר במהלך הסופ”ש, |חוץ מללכת לישון מאוחר, עדיין הייתי קם שבור? |זה אתה אומר. |אני רק יכול להגיד לך שכן. |אז למה הוא לא שבור? |מי, נדב? כי לנדב יש תינוק קטן. |לא מעניין אותו רביעי, ראשון בלילה, אחד במאי. |נדב קם כל בוקר באותה שעה. |חשוב שתדע שמחזור השינה |משתבש הרבה יותר אצל טיפוסים כמוך. |לא רוסים, ינשופי לילה. |לא, יותר… |השינה חשובה למצב הפיזי, הקוגנטיבי והמנטלי שלך. |לישון זה חשוב. |אתה יודע שבאירופה זה שביזות יום ב´? -אני יודע. |בטח שאני יודע. -לא, כי לא כולם יודעים. |אולי אתה לא יודע. -אני יודע. |זה בסדר, זה יכול להשתנות. זה יכול להיות שאתה לא יודע. |יום ראשון… -זה יום ב´ של כאילו אחרי הזה. |אני יודע את זה.|

על מה הסרט? -איך הפופקורן הציל את הקולנוע. |מה? |מי בחר את הסרט? -אימא שלי. |אימא שלך? אז עכשיו גם סרטים היא מתחילה לבחור לנו? באמת. |היא הבייביסיטר, זכותה. -היא עושה לנו בייביסיטר? |ב-1885 המציא צ´רלס קרטור את מכונת ייצור הפופקורן הראשונה |שפעלה בעזרת קיטור. בתוך זמן קצר החטיף הפריך |הפך לנפוץ בקרקסים, ירידים, ואירועי ספורט. |רק מהתיאטראות הוא הודר. בעלי התיאטרון לא רצו קשר |עם קהל לקוחותיו שהיה קונה אותו ברחוב מרוכלים פשוטים. |הם כיוונו למעמד העליון. |בתחילת המאה ה-20 התחיל הקולנוע את דרכו, |ובגלל שבעלי האולמות ניסו להעתיק את מה שנעשה בתיאטראות אמיתיים, |הם לא רצו שום קשר עם הפופקורן. |הם פנו לקהל לקוחות מהמעמד העליון. |בנוסף, הרעש של אכילת פופקורן במהלך הסרט, |לא מצא חן בעיניהם. |ב-1927, כשהסאונד נכנס לסרטים, |הוא נפתח לקהל רחב הרבה יותר |כי מעכשיו, לא היה צריך לדעת לקרוא כדי לצפות בסרטים. |שחקן מדהים. |אבל למרות ש-90 מיליון צופים בשבוע הגיעו אל בתי הקולנוע… |היא קצת פחות…. -עדיין הכניסה הייתה אסורה לפופקורן. |היא מתגבשת עדיין בדמות שלה. |וואי, זה מה זה סיוט לראות איתך סרטים. |ב-24 באוקטובר, 1929, בורסת המניות של ניו יורק קרסה |וסימנה את תחילת השפל הכלכלי החמור ביותר שידעה ארה”ב. |בתוך התקופה האפלה, דווקא הפופקורן התחיל |סוף סוף לקבוע את מעמדו כחטיף הבלתי מעורער של הקולנוע. |עשרות מיליוני אנשים שחיפשו מקלט מקשיי היום, |החלו לנהור לבתי הקולנוע. |רוכלים שזיהו את הפוטנציאל קנו מכונות פופקורן משלהם |ומכרו אותו מחוץ לאולמות לפני שהצופים נכנסו. -די כבר. |בעלי האולמות לא יכלו להתעלם מכך שיותר ויותר צופים |הגיעו לקולנוע עם פופקורן ביד. |הם התחילו להריח את הערך הפיננסי של מכירת החטיף. |ואז, בחלק מבתי הקולנוע מכרו זכויות מכירה לסוחרים, |מה שאיפשר להם למכור את הפופקורן בלובי. |התוצאה הייתה חד משמעית: בתי הקולנוע שמכרו פופקורן |שרדו את תקופת השפל, אלו שלא – נסגרו. |אבל מה שהציב את הפופקורן כחטיף האולטימטיבי בבתי הקולנוע |הייתה מלחמת העולם השנייה. |באותה תקופה המחסור בסוכר הביא לעליית מחירי |החטיפים המתוקים שכמעט לא היו בנמצא. |והפופקורן היה בשיאו. |וכך קרה שב-1945, בסוף המלחמה, |יותר ממחצית הפופקורן שנצרך בארה”ב, נאכל בבית הקולנוע. |והרווחים הרקיעו שחקים. |וכך, יותר משהקולנוע שמר על הפופקורן, |הפופקורן שמר על הקולנוע. |זה פרודיה, כאילו? לא הבנתי. |אני אסביר לך בבית, נו, לא עכשיו. -חבר´ה, אפשר שקט? |שקט כבר, די.| 

היי, אני אליה, ויש לי מבטא. |אוהבים אותך, אליה! |מבטא קל. שומעים אותו בעיקר כשאני הוגה את האות רי”ש. |פרפר. גרפים. חרחורי גסיסה מצמררים. |חרדה. דנה דבורין. -תגיד שוב, פרפר. |חלק מהמגיבים לסרטונים שלי אפילו טענו שהמבטא שלי מעצבן. |אני מדבר אליך, אלון אבולעפיה. |האם זה מפריע לי? בהחלט. |יש לי דימוי עצמי מאוד נמוך. |איזה מין אדם היה יוצר סרטונים אם לא היה לו חור… |עמוק בלב. |כשגורי האדם נולדים, |נפתח להם חלון הזדמנויות גדול, לטווח קצר. |במהלכו המוח מסוגל ללמוד המון דברים חדשים, |כמו הזזת גפיים, הרחת נעל, מצמוץ, לעיסה, |הרכבת פאזל שישה חלקים וגם שפה. |בערך בגיל חמש, חלון ההזדמנויות הזה נסגר. |בשלב זה אנחנו מבינים איזה צלילים צריך לשמוע ולהשמיע |בשביל לדבר בשפה שלמדנו. |מהרגע הזה, הרבה יותר קשה ללמוד שפה חדשה. |לארץ הנפלאה הזאת, ואני אוהב כל אחד ואחת מכם, |ובעיקר את צה”ל, הגעתי כשהייתי בן שלוש. |למדתי להגות את רוב הצלילים מלבד, מעשה שטן, האות רי”ש. |הבעיה היא לא רק הצליל, ולא רק עם השפה העברית. |ככל הנראה כל אדם שידבר בשפה זרה, ידבר במבטא. |פעם אמריקאית שאלה אותי מה אני אוהב בישראל. |אמרתי לה, הפוד והביצ´ז (האוכל והחופים). |היא חשבה שאמרתי משהו אחר לגמרי. |זה סיפור שבאמת קרה. |לישראלי קשה להגות ולשמוע את ההבדל בין ביץ´ לביץ´. ביץ´. |למוח שלנו קל יותר ללמוד משמעות של מילה, |מאשר הדרך להגות אותה. קודם כול, אנחנו לא לומדים את זה. |בדרך כלל, קורסים לשפות מתמקדים באוצר מילים ודקדוק |ולא בפונולוגיה, הדרך שבה הוגים את המילים והאותיות. |זה דורש אוזן מוזיקלית, שינויים בהגייה, תרגול ארוך ומסובך. |ובסופו של דבר, כל המאמץ הזה לא כזה נחוץ, |אפשר להבין גם אנשים שיש להם מבטא. |מחקרים מהשנים האחרונות מאששים שאנחנו נוטים לסמוך פחות |על אנשים עם מבטא. |ייתכן ובגלל שלמוח שלנו לוקח יותר זמן לעבד את המילים |כשהן מדוברות אלינו בצורה שונה. אפילו אם זה מיקרו אלפית של שנייה. |גם כמובן בגלל שנאת זרים ישנה וטובה. |זהו עוד מקרה בו אינסטינקטים יכולים לתעתע בנו. |חשוב לזכור שמבטא לא אומר שום דבר על האינטליגנציה |של הדובר, או אפילו על השליטה שלו בשפה. |באופן כללי, שנאת זרים זה ללוזרים. |אני יכול לדבר ברי”ש, זה פשוט מרגיש לי מוזר, |לא טבעי ומביך. מדויק או לא – ככה אני מדבר. |אני אוהב את זה. השלמתי עם זה. |ומה איתכם? |לא באמת אכפת לי. פרפר. |

הצורך הזה בבועה דמיונית שמקיפה אותנו ושייכת רק לנו, |משותף לכולם. |הבעיה היא שרובנו כנראה לא נסכים על הגודל שלה. |אותו טווח ביטחון שאנחנו תופסים מהעולם יכול לנוע בין |45 ס”מ בלבד ל-120 ס”מ מהגוף שלנו. |לפחות על פי ההגדרה שניסח אדוארד טוויצ´ל הול |אי שם בשנות ה-60 כשטבע את המושג “מרחב אישי”. |המרחב שמתחת ל-45 ס”מ, לפי הול, הוא המרחב האינטימי, |זה ששמור בדרך כלל לבני זוג ומשפחה קרובה. |וכל מה שמעל ל-120 ס”מ, הוא המרחב החברתי, |עליו אנחנו מקפידים בדרך כלל בתקשורת עם קולגות ואנשים זרים. |רובנו קנאים למרחב האישי שלנו כבר מגיל 12, |ואנחנו זקוקים ליותר ויותר ממנו ככל שאנחנו מתבגרים |או מטפסים בסולם המעמדות החברתיים. |אבל הסיבה הכי משמעותית להבדלים בין ההעדפות שלנו, |היא כנראה תרבותית. |מחקר שנערך השנה מיקם בקצה אחד את רומניה, |בה נוטים לשמור בממוצע על 140 ס”מ של מרחב אישי, |ובקצה השני את ארגנטינה, עם 70 ס”מ בממוצע בלבד. |מניתוח תוצאות המחקר ניתן היה לראות |שאנשים שחיים במדינות חמות, נטו לשמור דווקא פחות מרחק, |ושנשים, באופן כמעט גורף, |נזקקו למרחב אישי גדול יותר מאשר גברים. |אבל יכול להיות שיש עוד איזה עניין. |מחקרים מהחודשים האחרונים גילו שהמנגנון שגורם לבני אדם |לרצות להתקרב לסובבים אותם, עשוי להיות קשור לרמות הדופמין. |מוליך עצבי שנמצא במוח ושולט בין היתר |גם על תחושות העונג והסיפוק. |ניסוי שנערך בזבובי פירות, |הראה שכשרמת הדופמין במוחם הייתה גבוהה יותר, |זבובים זכרים נטו לשמור פחות מרחק אחד מהשני. |איך זה רלוונטי לנו? |קיים לא מעט דמיון בין האינפורמציה הגנטית שלנו |לבין זו של זבובי הפירות, ומחקרים מהסוג הזה |עשויים לעזור לנו בהבנת תופעות רפואיות מורכבות |בהן שאלת הקרבה האנושית משחקת תפקיד מרכזי.| כאן מסבירים לוסי איוב

הסביבה שלנו מלאה בצלילים. |בשבילנו זה חלק מהמוזיקה של החיים. |אבל יש כאלה שעבורם מדובר בסיוט. |אחוזים נרחבים מהאוכלוסיה חווים תחושות קשות כשהם שומעים קולות של |לעיסה, תקתוק, נקירה, |כסיסת ציפורניים, |כחכוח, צחוק, |או בעצם כל צליל שאנחנו מפיקים כיצור חי. |לתופעה הזו קוראים מיזופוניה, שנאת רעש. |התופעה הזו התגלתה לראשונה בשנת 2000 ע”י שני חוקרים אמריקאיים |בשם מרגרט ופאוול ג´סטרבוף. |עד לא מזמן כולם חשבו שהמיזופונים הם סתם מוזרים או בלתי נסבלים. |הסיווג של מיזופניה כהפרעה? אפילו לא נכנס ל-DSM,? |ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי. |המיזופונים, לעומת זאת, |הם מדווחים על תחושות של זעם, חרדה, |חוסר אונים, מצוקה נשימתית, |או הזעה מוגברת. |החלק במוח שלהם שאחראי לפעילות הרגשית קופץ להילוך גבוה |וקצב הלב שלהם גובר. |למרות שלמיזופונים עצמם זה היה ברור, |מחקר חדש מוכיח סוף-סוף |שמוקד ההפרעה שלהם איננו במערכת השמיעה, אלא בקישוריות העצבית במוח. |כלומר, אין להם בכלל בעיות שמיעה. |חוץ מלנזוף, להתלונן ולגעור בסביבה, |המיזופונים מתמודדים עם התופעה גם ע”י הימנעות. |עוד פתרונות שעובדים למיזופונים הם: |אטמי אוזניים, |אוזניות, |יצירת הסחות דעת, |חיקוי של הצלילים הטורדניים |ושיח פנימי חיובי. |מחקרים אחרים מציעים חשיפה מבוקרת לרעש |שתפתח חיסון מפני הרעשים הטורדניים |או טיפול בקשרים המוחיים שמעוררים את ההפרעה |באמצעות תרופות פסיכיאטריות. |אז נכון שבינתיים קשה לנו להבין |מה בדיוק גורם למיזופוניה ואיך מטפלים בה |אבל עצם נתינת השם לתופעה |הובילה למגמת הזדהות כלל עולמית. |עוד ועוד מיזופונים התרגשו לגלות שהם לא לבד בעולם, |שיש עוד אנשים שסובלים בדיוק כמוהם |מהקליקים המעצבנים של העט |או מהנשימות הכבדות של השכן מהקיוביקל ליד. |המחקרים החדשים, העיסוק הגובר והמידע שהצטבר |עדיין לא מספיקים כדי לגרום להכרה ממסדית בהפרעה. |אבל הם יצרו קהילה חדשה ומחבקת. |שנאמר, |צרת רבים היא לפעמים אחלה נחמה.| כאן מסבירים

הגפילטע פיש נולד במזרח אירופה לפני יותר מ-300 שנה. |במקור, הוא בכלל לא היה קציצה. |מה עשו? היו מפשיטים את הדג מהעור בשלמותו, |מפרידים את הבשר מהעצמות וקוצצים אותו עם גזר ובצל. |אחר כך מילאו אותו בחזרה לצורתו המקורית, |והיו מבשלים אותו שעות רבות, עד שהתרכך. |בהמשך, התחילו לטחון אותו עם העצמות. |לפי גרסה אחת, כדי לא לעבור על איסור בורר |האוסר להוציא את העצמות מהדג בשבת. |את הגפילטע נהגו להכין ממגוון דגים, |אבל הכי פופולרי היה הקרפיון. |וכדי שיהיה טרי, נהגו לשמור אותו באמבטיה. |אבל בישראל אסרו מכירת קרפיונים חיים בשנת 2014, |ובכך, תם עידן האמבטיה. |כיום מגדלים בישראל כ-5,000 טונות קרפיונים בשנה. |שליש מהם נאכלים בראש השנה, ועוד שליש בליל הסדר. |למה בראש השנה? הדג הוא סמל לשפע ופריון, |וראש של דג מסמל שנהיה לראש ולא לזנב. |ולמה מקשטים אותו בעיגול של גזר? |כי במזרח אירופה היו רק ירקות שורש, כמו תפוחי אדמה וגזר. |והגזר בלט על גבי הדג האפור. |אז איך מכינים גפילטע? |דג, קמח, בצל, גזר, ביצים קשות, |מלח, פלפל ואפילו סוכר. |סוכר? טוב, תלוי מאיפה ההורים או הסבים. |ברוב העדות אוכלים אותו מלוח, עם חזרת. |אבל יוצאי דרום פולין מעדיפים את הגפילטע מתקתק. |אוהבים או שונאים, ב-40% מהבתים בישראל |יאכלו גפילטע פיש בחג. | כאן מסבירים

אוכלוסיית חיידקי המעי |המיקרוביום |היא אוכלוסיית חיידקים שחיה במערכת העיכול שלנו |יש לה גישה למזון שלנו ולספיגה של חומרים אל מחזור הדם |ולכן היא בעלת השפעה גדולה על עיבוד המזון שאנו צורכים |מחקרים רבים מהשנים האחרונות מקשרים בין המיקרוביום |ופעילותו כקהילה חיה בקרבנו |לבין תופעות רבות המתרחשות אצלנו |מהפרעות נוירולוגיות |בעיות התפתחותיות |וכמובן השמנה |השמנת יתר היא אחת התופעות הנפוצות ביותר כיום |בעולם המדע מנסים לפענח |מה יכול להשפיע על האיזון האנרגטי בגוף שגורם להשמנה |במחקרים קודמים בעכברים ובבני אדם |נמצאו שני סוגי חיידקים החשודים כמשפיעים על השמנת יתר |נמצא שהם שוכנים אצל הסובלים מהשמנה |במספר גדול באופן יחסי |במחקר שבוצע בעכברים במעבדתו של ג´פרי גורדון |מאוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס |נמצא כי שינויים אלו במספר החיידקים |משנים את פוטנציאל חילוף החומרים של המיקרוביום |לעכברים בעלי השמנת היתר |יש יכולת להפיק יותר אנרגיה מהתזונה שלהם |מה שמוביל להשמנה בשל |ספיגת האנרגיה המוגברת של המיקרוביום |מה שמעניין עוד יותר הוא שפוטנציאל ההשמנה ניתן להעברה |כשהעבירו את המיקרוביום מעכברים שמנים |לזן עכברים ללא שכבת חיידקים במעיים |העכברים הללו העלו במשקל באופן משמעותי ביותר |תוצאות אלו יחד עם אחרות שהתקבלו בשנים האחרונות |מאפיינות את ההשמנה לא רק כתוצר של זלילת יתר |אלא ישנו גורם נוסף המשפיע על השמנה |המיקרוביום האישי של כל אחד מאיתנו |במילים אחרות |זה לא רק מה שאתם אוכלים |אלא איך החיידקים שלכם מתמודדים עם המזון|מחקרים עתידיים יוכלו לאפשר פיתוח של אמצעיים תזונתיים |או תרופתיים שיוכלו להשפיע על אופן ספיגת האנרגיה שלנו מהמזון |אלה יסייעו בשמירה על משקל תקין אצל אנשים בעלי נטייה להשמנת יתר |או אפילו לטפל בצד השני של המשוואה |אנורקסיה |לצערינו |המחקרים בנושא נמצאים רק בחיתוליהם |ויערך עוד זמן רב עד שפתרונות רפואיים |יכנסו כטיפול שבשגרה |

כאן סקרנים

האם העניים טיפשים יותר? רבים מאמינים שכן, |ומצביעים על בחירות לא טובות שמאפיינות את העניים. |בנוסף, מחקרים מצאו שהעניים גם מתפקדים בצורה גרועה יותר |בבדיקות קוגניטיביות ובביצוע משימות. |ובחירות לא טובות תורמות להעמקת העוני |כלומר, הן הופכות את העניים – לעניים יותר. |האם יכול להיות שהעוני עצמו הוא זה שפוגע ביכולת הקוגניטיבית? |צוות חוקרים מאוניברסיטת פרינסטון יצא לחקור את השאלה |האם יש קשר סיבתי, לא רק מתאם, בין להיות עני לבין קבלת החלטות גרועה? |הסברים קיימים על הקשר בין עוני ובין תפקוד קוגניטיבי נמוך |התרכזו בגורמים הסביבתיים, או במאפייני העניים עצמם |כמו רמת השכלה נמוכה יותר |ולכן החוקרים התמקדו בפסיכולוגיה של להיות עני|החוקרים מצאו שעצם היותך עני משמעותו |להיות עסוק כל הזמן בדאגות הקשורות בעוני. |דאגות אלה צורכות את המשאבים המנטליים |ומשאירות פחות רוחב פס למטלות אחרות. |החוקרים ערכו שני ניסויים כדי לבדוק את זה: |בראשון בחנו את היכולות הקוגניטיביות של עשירים מול עניים |החוקרים גרמו להם לחשוב על הדרישות הכלכליות היומיומיות לפני המבחן, ואז השוו בין הקבוצות. |בניסוי השני, פנו החוקרים לבדוק את ההשלכות של נסיבות חיים אמיתיות. |הם השוו את היכולות של חוואים הודים המגדלים סוכר בין שני מבחנים. |הראשון נערך לפני הקציר, כאשר הם מתקשים כלכלית. |והשני התקיים לאחר הקציר, ולאחר שקיבלו את כספם. |שני הניסויים הראו שהעוני עצמו, וההתעסקות הכרונית בו, פוגעים משמעותית בתפקוד הקוגניטיבי. |החוקרים מצאו למעשה שלדאגות כלכליות יש אותה השפעה על היכולת הקוגניטיבית כמו לאבד שנת לילה שלם. |אז העניים עצמם אינם טיפשים יותר מבחינת כישורים או יכולות מולדות – זה מצב העוני שפוגע בהם. |אלא שלעניים עצמם זה לא כל כך עוזר: להיות עני מגיע עם תג מחיר קוגניטיבי שפוגע מאוד ביכולות. |ולתובנה הזו עשוי להיות אפקט דרמטי מבחינת מדיניות ציבורית. |כאן סקרנים

נשים ונהיגה: מאות גולשים ענו על שאלון הפייסבוק שלנו |והגיע הזמן לגלות בדיוק… |איזה נפלא זה אינטרנט. |כל עולם המדע מונח בכך ידך, אליה. |היום כל אחד יכול למצוא מחקר שיתמוך כמעט בכל דבר שהוא. |לוסי, אנחנו באמצע סרטון. |זהירות בנהיגה, ובציר ה x-בואו נקרא לציר ה… |בוא נעשה ניסוי. תכתוב בגוגל “יין, סרטן.” |”פירות, סרטן.” |”תפוחי אדמה, סרטן…” |הכל מסרטן! -וגם לא מסרטן. -רגע… |מה אם אני אגיד לך שכמו כותרות על שחיתות שלטונית |לפחות חצי מהספרות הרפואית שקיימת היום פשוט לא נכונה. |אבל איך אני אדע למה להאמין? |או, טוב ששאלת. |אתה לא באמת יכול לדעת. |באופן כללי כדאי מאוד לחשוד בכותרות כמו “מחקר חדש קובע.” |מה שהופך את המחקרים האלה לחדשה מרעישה |היא בדרך כלל העובדה שהם פשוט… |חדשים. |תראה אליה, תובנות אמיתיות בדרך כלל לא מגיעות בדרך פלאית |או בהארה חד-פעמית. |אל תסתפק בלקרוא את הכתבה באתר החדשות- |ככה מתפתחים מיתוסים. |חפש את המחקר המקורי באתר של כתב העת |ושם חפש את המילים “עבר ביקורת עמיתים.” |שזה כמו הגהה, רק של עולם המדעים. |אחת מחברות ביקורת העמיתים הגדולות בעולם |דיווחה לאחרונה שרק 6 אחוזים מהמחקרים בתחום הרפואה הם בכלל רלוונטיים. |זה לא שהמחקרים האלה בהכרח משקרים או שיש מאחוריהם איזו כוונה זדונית. |זה פשוט ש… ככה המדע עובד. |הוא מתקדם מהפרכה להפרכה. |וואו! -לא שלי. קארל פופר. |אבל לפעמים הם כן משקרים או לפחות מספרים רק חלק מהאמת. |למשל: אם חברת קפה הייתה מממנת מחקר שאומר שקפה זה בריא, הייתי חושדת. |אבל איך אני יכול לדעת שאת אומרת לי את האמת? |אתה לא. למשל הנתון שאמרתי קודם |על זה שחצי מהכותרות על שחיתות שלטונית הן לא נכונות, |הוא פשוט לא נכון. -מה? |הרבה פעמים מופעל לחץ על עיתונאים לפרסם כותרות מרעישות |או על החוקרים עצמם לפרסם תוצאות כדי לקבל המשך מימון. |הבעיה היא שכותרות צריכות להיות קצרות, פשוטות ומושכות. |והמדע פחות סקסי במציאות. |גם כתבי עת מדעיים חוטאים ונוטים לפרסם רק “תוצאות חיוביות,” |כאלה שמעידות על קשר מסוים. |חשבת למשל למה אתה אף פעם לא נתקל בכותרות כמו: |”מחקר שבדק את הקשר בין צפייה בסרטונים להקרחה |”מצא שהוא פשוט לא קיים?” |אבל… -ועוד דבר אחד. |הגודל כן קובע. |ככל שהמחקר קטן יותר הוא פחות מתוקצב, נבדק על פחות אנשים |וגם הרבה פחות אמין. |אבל תראי, כתוב פה “מחקר ישראלי ענק קובע.” |בחיים אל תעצור בכותרת! |אמנם הכול יחסי, אבל 106 נבדקים לא הופכים מחקר לענק. |בהצלחה בצילומים. |

זו מנדרינה מזן “אור” הפופולרי שקנינו בסופר |וגם זו מנדרינה מזן “אור,” אבל אותה הבאנו ישר מהפרדס. |מה ההבדל ביניהן? |אחת מצופה בדונג מבריק והשנייה טבעית לגמרי. |ניסיתי להסביר לעירניקים במשרד שהציפוי גורם להבדל ענק בטעם. |הם לא האמינו. |אז החלטנו לעשות מבחן טעימה ולראות אם באמת אפשר להבדיל בטעם. |התוצאה: 5 מתוך 6 אנשים שמו לב להבדל |וכן, הם העדיפו את המנדרינה מהפרדס. |אם יש כזה הבדל בטעם, למה בכלל מצפים לנו את המנדרינות בדונג? |אז החלטנו להתייעץ עם 3 מומחים שעוסקים באחסון ובאיכות של תוצרת חקלאית. |הם הסבירו שיש שלוש סיבות לדינוג, כמו שקוראים לזה בעגה המקצועית. |אחת, הוא מעניק לפרי ברק שהופך אותו אטרקטיבי לקונה. |שתיים, הוא מונע איבוד מים והצטמקות של הפרי |ולעתים מוסיפים לו גם חומרים אנטי-פטרייתיים ואחרים |ובכך מאריכים לו את חיי המדף. |וזה כולל את כל הפירות הקליפים. |הדינוג חייב להתבצע בתוך יום או יומיים מרגע הקטיף. |בשלב הראשון שוטפים את הפרי ואז גם יורדת שכבת ההגנה הטבעית שלו. |בשלב השני מחליפים את שכבת ההגנה ההיא באמצעות דונג |ואיך עושים את זה? באמצעות טפטוף או התזה. |בשלב השלישי מייבשים את הפרי, אורזים ושולחים לשיווק. |הדינוג התעשייתי התחיל בשנות ה-30 של המאה הקודמת בארה”ב |ורק אחרי כ-20 שנה הגיע לארץ. |בגלגולו הראשון נהגו האמריקאים להשתמש בפראפין |שאותו מפיקים מנפט, |אבל בהמשך אישר מנהל המזון והתרופות האמריקאי להשתמש במגוון רחב יותר של חומרים. |חלקם טבעיים ובטוחים כמו הקרנובה שמופקת מעלים של דקל ברזילאי, |וחלקם סינטטיים ושנויים במחלוקת כמו הפוליאתילן המחומצן |שבמינונים קטנים לא הוכח כמסוכן. |גם אם הדונג לא באמת מזיק לבריאות, לפעמים הוא סתם מציק |ולעתים קרובות מדי הוא ממש פוגע בטעם הפרי. |והנה ההסבר: כשפרי נקטף מהעץ הוא ממשיך לנשום. |זה אומר שהוא קולט חמצן ופולט פחמן דו חמצני דרך הקליפה שלו. |אבל הדינוג אוטם את הקליפה ואת המעבר הטבעי של הגזים |וכך הוא יוצר סביבה אנארובית, כלומר סביבה נטולת או דלת חמצן. |התוצאה מצד אחר היא שתהליך ההבשלה מאט מאוד |והפרי זוכה לחיי מדף ארוכים יותר. |מצד שני, הסביבה האנאירובית הזאת גם מזרזת תהליכי תסיסה בתוך הפרי. |ולמה גורמת התסיסה? |לטעם לוואי בפרי. |מחפשים תמיד את המנדרינה הנוצצת והמושלמת מהסופר? |סביר להניח שאחותה המלוכלכת מהפרדס תהיה טעימה יותר. |