שיר אהבה בדואי – דיוויד ברוזה ויעל לוי

|צלילי חליל אל החולות של המדבר היה שולח |ליטף הוא את גופה הרך והסופה טרפה הכל |חדל להיות כמו החולות אני רוצה אותך כמו סלע |אז הבטיח לא לנדוד שוב כמו החול |כשהרוחות אותו ליטפו בעוז אחז במוט האוהל |אוזניו אטם הוא לא לשמוע לא לנשום כלל את הצליל |אתה נווד לחש מדבר אתה נקבר באוהל צר |והכבשים פעו בוואדי כמו חליל |הו הו הו הו הו קול קורא לנדוד לנדוד |הו הו הו הו הו קול קורא לנדוד לנדוד |וכשפרצו השיטפונות שכח את כל מה שהבטיח |אל הצלילים של החליל הושיט ידיים בסופה |במחול טירוף בקני הסוף נסחף שיכור כמו חול ברוח |גם הסלעים פרשו כנפיים כמו אנפה |וכשחזר שוב על סוסו להעמיק את מוט האוהל |על היריעות היא בחוטים ובצבעים מילים רקמה |ברוך שובך בוגד אחוז היטב במוט האוהל |כי גם אותי סופה נודדת סחפה |הו הו הו הו הו קול קורא לנדוד לנדוד |הו הו הו הו הו קול קורא לנדוד לנדוד |- |צלילי חליל אל החולות של המדבר היה שולח |ליטף הוא את גופה הרך והסופה טרפה הכל |חדל להיות כמו החולות אני רוצה אותך כמו סלע |אז הבטיח לא לנדוד שוב כמו החול |הו הו הו הו הו קול קורא לנדוד לנדוד |הו הו הו הו הו קול קורא לנדוד לנדוד |