פתוח! |”יש בעיר מסיבה”… |הלו, הלו, ילדים, לאן? -לאמבטיה. |רגע, מה הלכלוך הזה? |אדמת קודש, שמני סיכה, כמה טיפות וקס, |והשאר לכלוך כללי. |מאיפה זה? -בכלל לא בעיה להשיג. -אל תתחכם איתי! |רגע, ממה התלכלכתם ככה? |מהפולקסווגן של צוקרמן ומהפיאט של גברת לוי. |רגע, רגע, שאני אבין, אתם… |שיחקתם במכונית… במכוניות של השכנים? |רחצנו את המכוניות של השכנים. |מה עשיתם? |אכפת לך אם נרחץ קודם את הפרצוף ואחר כך נדבר? |את הפרצוף ואת הידיים ואת הברכיים. |ותחליפו מכנסיים. |ואת האוזניים. |אמרתי לך לא לרחוץ את המכוניות עם האוזניים. |שלום. |תשכח מהאמבטיה. |שכחתי. |יש עוד איזה חדרים שאני צריך לשכוח מהם? |הילדים שלך באמבטיה ותגיד תודה אם הם ישאירו לך טיפת מים חמים. |הילדים שלי באמבטיה? |מרצונם החופשי?! |אם היית רואה אותם, לא היית מתפלא. |לתוך מה הם נפלו הפעם? |שום דבר מיוחד. הם רק רחצו את כל המכוניות של כל השכנים, |וכל מה שהיה על המכוניות נמצא עכשיו באמבטיה שלך. |אמבטיה… |אמבטיה… |שכחתי. אני ממש לא זוכר דבר כזה. |איך אנחנו? -כמו אחרי אוברול. |אתה רואה? הוא כבר מדבר כמו מוסכניק. |מה זה טוב הלב הזה שקפץ עליכם? |איזה טוב לב? |ככה פתאום בהתנדבות רוחצים מכוניות של השכנים, |רוחצים את עצמכם, |זה… זה ממש מחמם את הלב. |התנדבות?! כסף. -עשרים שקל כל אחד. |בשביל כסף?! |בשביל עשרים שקל?! |רגע אחד. רגע אחד. |רגע אחד, אני רוצה להבין משהו. למה אתם עשיתם את זה? |פרנסה, פרנסה. |לא שמעת על נוער המצוקה? |מסכנים שכאלה… הם לא יכולים ללמוד מרוב שהם צריכים להזיע |בשביל להכניס חתיכת גלידה יבשה הביתה. |מה אתם רוצים מאיתנו? |אם הייתם משלמים לנו בשביל לעשות שיעורים, |היינו עושים אפילו שיעורים. |חסר לכם כסף? -כן. -כן. |בבית אתם לא מזיזים אצבע. אל תענו לי, אני יודעת, |כי לא משלמים לכם. |בשביל מה? בשביל עוד מסטיק?! |לא, תודה, אבל משהו לשתות. |מה אתה מתערב? -על מה? |מה “על מה?” -מתערב על מה? |מי מתערב? -אימא. -על מה? |לא יודע, זה גם מה שאני שאלתי. |את התערבת איתו? -על מה? |מה הולך פה? -אימא ואבא לא רוצים שאנחנו נעבוד יותר. |האח והאחות שלך פתחו עסק לרחיצת מכוניות. |”ויטק סנטר.” |אז מה רע בזה? -או, רק אתה היית חסר לי פה עכשיו. |רגע, למה לאנשים אסור לעבוד קצת למחייתם? |למחייתם… |באמת, יהורם. |מה אתה רוצה, שהילדים שלך יגוועו ברעב? |אבל יהיה לכם מספיק זמן לרוץ אחרי הכסף. |למה אתה חושב שזה רק כסף? |אה, זה גם הכבוד. -תתפלא. זה גם הכבוד. |לעבוד זה דבר מכובד. |עבודה זה ערך חינוכי. -או, או או. א”ד גורדון. |רגע, רגע, רגע, אני מבקשת לא להגזים, אנחנו לא כאלה רודפי כבוד. |אנחנו עושים את זה בעיקר בשביל הכסף. |אה, טוב. |אני רוצה לסיים את העניין הזה כי אני פשוט רוצה ללכת להתקלח, כן? |אז ככה, אם אתם צריכים כסף, בבקשה לפנות אליי. ברור? |וחוץ מזה, אין יותר רחיצת מכוניות. סוף. |וגם אין יותר מים חמים. סוף. |”אבוקדו, אבוקדו זה הפרי, |”גם טעים וגם בריא. |”אבוקדו זה הפרי”… |אילן, איך אני? |מה זה? |חלוצה מהעלייה השנייה? |הכוהן הגדול בבית המקדש? |פו הדוב? |אני ממש מתפלאת עליך, אתה יודע? |אתה לא רואה? |אני עכשיו הלבוש הישראלי הלאומי. |מחר יש לי קבוצה של… |חסידי אומות העולם מהולנד. אני מציגה את זה בפניהם. |למה זה מגיע להם? |הם לא סבלו מספיק? |גליה! |גליה! בואי הנה. בואי הנה. |מה זה הלכלוך הזה עלייך? |אני לא שואלת אותך מה זה מה שיש עלייך. |אז למה את שואלת אותי מה זה מה שיש עליי? |מה… |אתן… אתן לא ביחד? |חשבתי שגליה זה הביצות שאת צריכה לייבש לכבוד ההולנדים. |גליה, מה זה הלכלוך הזה? |אני, מולי ואפרת רחצנו קצת מכוניות. |אז… מה עשיתם? |רחצנו מכוניות של השכנים. |לא בחינם, אני מקווה. |בטח שלא. |הו, ירדה לי אבן מהלב. |גליה, מה עשית בכסף? |את, את לא השקעת אותו במניות מקרקעין, אני מקווה, אה? |מניות המקרקעין כבר עולות שלושה שבועות. |מוכרחה לבוא מפולת, גליה. |אילן, מספיק, בחייך, נו. שבי. |אני רוצה להבין מה פתאום את עובדת בשביל כסף. |גם את עובדת בשביל כסף. |אבל אני לא זוחלת מתחת מכוניות בשבילו. |מה, חסר לך משהו? מה יש? מה, אין לך דמי כיס מספיקים? |יש לי הוצאות אחרות. אני צריכה כסף. |אם הייתי עוצם את העיניים, |הייתי בטוח שזו אימא שלך מדברת. |עד כמה שאני זוכר, את מקבלת דמי כיס די יפים. |אבל זה להוצאות שוטפות. בשביל הוצאות לא שוטפות אני שוטפת. |אז יופי. אז עכשיו יש לך הוצאות שוטפות והכנסות שוטפות. |רגע אחד, אני רוצה להבין, מה זה ההוצאות הלא-שוטפות שלך? |למשל, התקליט החדש של “אדם והנמלים.” |מי, המגעילים האלה עם ה… שיער הוורוד והנעצים באוזניים? |אבל אני אוהבת אותם. |גליה, למה שלא תקני תקליט של שלמה ארצי? |הוא נחמד. |אבל הוא לא פאנק. אני אוהבת פאנק. |ובצדק. |הפאנקים הם החמצן של המדינה. |רגע, בשבילם את מוכנה לעשות כל עבודה מלוכלכת? |אתם רק נותנים לי כסף בשביל דברים שאתם אוהבים. |אוהבים? אני שונא ופלות. |כן… |אז למה אתה גונב לי אותם כל פעם? |כדי שלא תסבלי כל כך. |אם אני רוצה לקנות משהו, |אני יודעת שקודם כול אני חייבת להסביר לכם למה זה טוב בשבילכם. |אני לא… אני לא רוצה לשמוע, אני לא רוצה לשמוע. |אני לא מוכנה שבשכונה יגידו עליי שאני שולחת את הילדה שלי לעבוד, |להרוויח כסף ברחוב. אני לא מוכנה. |גליה, גליה, |את הרי יודעת איזה סוג של ילדים בארץ הזאת |לא הולך ללמוד, ועושה את כל העבודות ה… |מלוכלכות האלה. |בטח שאני יודעת. |ילדים מהסוג של מולי ואפרת ואביתר. -מה? |אביתר? -כן. -רגע, רגע. |כמה אתם מקבלים בשביל מכונית? -עשרים שקל כל אחד. |מה, את רוצה להגיד לי שאביתר רוחץ מכונית |בשביל עשרים שקל עלובים? |הוא לא בדיוק רוחץ. הוא המנהל. |הוא… מקבל הזמנות. הוא מתחלק בכסף שווה בשווה. |רגע, רגע, מה זאת אומרת “מתחלק איתנו בכסף שווה בשווה?” |עשרים שקל לי, עשרים שקל לו. עשרים שקל למולי, עשרים שקל לו. |עשרים שקל לאפרת, ועשרים לו. |זה כמו שאתה מחלק לנו את הפיסטוק החלבי בשבת. |הוא דווקא בסדר אביתר. בחור הגון. |לא רוצה לקחת כסף מההורים, אז הוא לוקח כסף מהילדים. |עכשיו את הולכת מיד לאמבטיה ומתרחצת טוב טוב, |ולא נותנת לאביתר עשרים שקל על הרחצה הזאת. |אני הולך להרוויח עשרים שקל. |איך? |אני הולך לשטוף את אביתר. |שלום לכם, צמחים יקרים. |כפי שאתם מבינים, זו לא חנה. זו תיקי מדברת אליכם. |היא פשוט נסעה |והיא ביקשה שאני אשקה אתכם ושאני אדבר אליכם אז… |לא יכולתי לסרב, אז בואו נדבר. |אז מה… מה… |על מה בעצם אתם רוצים… יש משהו מיוחד שאתם… |רוצים שאנחנו נדבר? |למשל, אם יש… יש איזה נו… |שנייה, סליחה. |מישהו בדלת. |כמו שחנה הייתה אומרת, פתוח! |או, שלום! |כל המשמרת הצעירה הגיעה. |מה, חנה עד לא באה? -לא. -חבל. |שמענו שמדברים אז חשבנו ש… |אה, רגע, רגע. רגע, רגע, רגע. רגע. |אולי אני יכולה לעזור לכם? |אני ממלא מקום חנה. |אני חושב שלא. -את לא יכולה לעזור. את אימא. |מה, לא… לא תיתנו לי צ’אנס? |אני, אני אפילו מדברת אל הצמחים. |הנה, שימו לב, היי, קקטוס. ראיתם? |טוב. אין לנו מספיק כסף. |אז תבקשו עוד. |הנה, את רואה, את שוב מדברת כמו אימא. -לא, לא, אני מצטערת, |אני מצטערת. אני אשתדל לדבר כמו לא-אימא. בואו, שבו. |אז… תעבדו. |זהו, לא נותנים לנו לעבוד. |מה, לא עבודה ולא כסף? |אתם יודעים שבשביל… בשביל זה אנשים הלכו למהפכה? |יופי, נעשה מהפכה! |ידעתי שאתה תאהב את זה. |רגע, אני רוצה להבין למה, למה אתם לא מבקשים עוד. |לא נעים לבוא כל שבוע ולבקש עוד. |למה כל שבוע? |המחירים שלנו לא עולים? אנחנו לא סובלים מהאינפלציה? |אפשר להגיד שדמי הכיס התכרסמו לנו באופן ריאלי. |מזכ”ל ההסתדרות לא היה מנסח את זה יותר טוב. |אז אני מבינה שמה שאתם מבקשים, |בשפה של אילן, |זה הצמדת דמי הכיס למדד יוקר הפיסטוקים, |או היתר יציאה לעבודה כדי להגיע לעצמאות כלכלית. כן? |לא. מה שאנחנו רוצים זה יותר כסף. |זה באמת נשמע הרבה יותר הגיוני. |למה, למה החיים נראים אחרת בתור לא-אימא? |מה עושים? -מה עושים? כל אחד יודע מה עושים, זו לא בעיה. |מכריזים סכסוך עבודה. |זה לא עוזר – מגישים תביעות. |לא עוזר – עיצומים. |לא עוזר – שביתה איטלקית. |מה זו “שביתה איטלקית?” -מה זו “שביתה איטלקית?” |שביתה איטלקית זו שביתה… |עם גבינה למעלה. |אבל אנחנו לא יודעים איך עושים עיצומים. |אתם לא יודעים איך עושים עיצומים? ועוד איך שאתם יודעים, |אתם רק לא יודעים שאתם יודעים. |דרך אגב, |אתם, לפי דעתי, צריכים למנות נציג שייצג אתכם במשא ומתן. |את תייצגי אותנו. |בסדר. אני לא יכולה. אני אימא. |אז תפסיקי עם זה לכמה ימים. |בסדר גמור. |אני כל כך נרגשת! |תמיד חלמתי לייצג את השכבות המדוכאות. |לעלות על בריקאדות, לכבוש בתי חרושת, |לתפוס את נציגי ההון ה… הנצלניים… |אני פשוט נזכרת ב… בזמן התנועה, בימים הטובים. |”קום התנערה עם חלכה, עם עבדים ומזי רעב”… |איזה עמה? -בדים. |טוב, אז מתי נעשה את המהפכה? |מהפכה, נכון, צריך מהפכה. מתי נעשה מהפכה? |כמו… כמו כל יום, אצלך בחדר אחר הצהריים. בסדר? |מה אתם רוצים? |אתם יודעים איזו אחריות מוטלת עליי? |אני צריך לחתוך. |לקבל החלטות במהירות. |לא מגיע לי… איזה פיצוי קטן בשביל זה? |איזה החלטות בדיוק? |איזה? |מי מחליט מה רוחצים קודם? |וכמה דליים לשפוך, ואת קצב הפוליש? |הכול אני. |לולא אני, היו מנצלים את הילדים התמימים האלה. |מי בדיוק היה מנצל את הילדים התמימים האלה? |מי? בעלי המכוניות. |אה-הא. כדי שהם לא ינצלו אותם, אתה החלטת לנצל אותם קודם. |זה… זה נחמד מאוד מצדך, אתה יודע? |אתה בטח אמרת לעצמך, |למה שהילדים המסכנים האלה יבזבזו את הכסף שלהם על שטויות, |כמו תקליטים, |כשהם יכולים לתרום את זה למטרה נעלה כמו… |אופנוע בשבילך. |אתה ממש נשמה אצילה. |אז מה אתם רוצים שאני אעשה? |קודם כול, אתה מחזיר לכל אחד מהם עשרים שקל, |וחוץ מזה, נגמרה רחיצת המכוניות. סוף. |בסדר. לי לא אכפת. |אבל אליכם הם יבואו כדי לבקש עוד כסף, לא אליי. |אתם עוד תתחננו שאני אחזור. |קודם הוא היה א”ד גורדון, עכשיו הוא בן גוריון. |הוא… הוא יגיע רחוק, הבחור. |אבל יש משהו בדרישה של הילדים. |אז שיבקשו עוד. |זו לא סיבה לעבוד. |אני, אני הבטחתי לעצמי שהילדים שלי לא יצטרכו לצאת לעבודה. |בתור ילדים, אני מתכוון. |תראה, אילן, כשאני הייתי ילד אני עבדתי, זה נכון |אבל זה כי לא היה בבית. |אני הייתי מוכרח אבל הם לא מוכרחים. |היום זה הכול כסף, כסף, כסף, כסף. |תראה, כסף זה לא הדבר הכי נורא בחיים. |שלום. -אה! -לא, לא, לא, לא, לא. |אני מוכרחה להודיע לכם קודם כול |שאני נמצאת כאן לא כאזרח פרטי. |אני נמצאת כאן כנציג ארגון שוטפי המכוניות. |הפועלים או ההנהלה? |אה… אני לא בדיוק הבנתי אותך. |הילדים או אביתר? הקבלנים או העמלים? |מתי, מתי החלפת צד? |מאז שאני מ”מ חנה, ומאז שהילדים שכנעו אותו בצדקת מאבקם הצודק. |תאמינו לי, תאמינו לי, הם צודקים. |תיקי… -לא, לא, לא, לא, לא. -תיקי… -לא, לא, לא, לא, לא. |אני כאן כדי להזמין אתכם לבוררות בענייני דמי כיס. |הבוררות תתקיים אצלי אחר הצהריים בשעה חמש וחצי. |אם אתם לא באים… |אני לא אחראית. |זה… זה איומים? -זה ממש איומים. |איפה תתקיים הוועידה? -אצלי. |אתם יודעים היכן זה “אצלי?” |אני כבר לא כל כך בטוח. |בקומה הראשונה או בקומה השלישית? |אילן, אני מתפלא עליך, |כמו שתיקי מדברת אז אצלה זה בקומה החמישית. |אני מוכרחה להגיד שאני מרגישה מאוד מגוחכת. |את רוצה שזה יירשם בפרוטוקול? -אין צורך. |אין צורך, העיקר שזה יהיה בהודעה לעיתונות. |”פה-פירי-טו-טו-טו, |”טירי-טי-טי-טי-טי-יה… |”טו-טורו-טו-טו”… -את ממש נהנית. |כבר שנים לא נהניתי ככה. |אני רואה שבאת מוכן. -יש ברירה? |את יודעת איך שהילדים התכוננו? |את הנאום שמולי למד בעל-פה עוד ילמדו באוניברסיטה. |מאיפה אתה יודע? |הצצתי. |אלא מה? ששש…. |אני מרגישה שהם באים. רק רגע. ששש… |פתוח! |שלום. |שלום רב. |אתם בוודאי כבר מכירים את כולם, את כל הנוכחים. |זהו מר אילן, שהוא היועץ שלנו ליחסי עבודה, כלכלה וריגול נגדי. |וזוהי הגברת לאורה, שהיא נשיאת התאחדות ההורים. |החבר מולי, מזכיר מועצת פועלי הבית, |והחברה גליה מסקטור שוטפי המכוניות. |שבו בבקשה. |אני מציעה ש… נתחיל. |לא הכנת נאום פתיחה? |נאום פתיחה? |כן, הכנתי נאום פתיחה. |לפיכך התכנסנו אנו, מועצת חברי הבית… -יופי, מספיק, מספיק. |את רואה, אמרתי לך. |נציג שוטפי המכוניות, בבקשה, תישא את דברך. |מולי, בבקשה. |אנחנו מקבלים דמי כיס |שצריכים להספיק לנו למצרכי יסוד למשך שבוע שלם… |”מצרכי יסוד” הוא אמר? |זה מה שהוא אמר. |ואנחנו פשוט לא יכולים לגמור את החודש. |”לגמור את החודש” הוא אמר? -זה מה שהוא אמר. |אני אבקש לא לשסע את הדוברים. |כמו כן, אני רוצה לציין שיש כרסום גדול בגובה דמי הכיס. |”כרסום” הוא אמר. |תיקי! -ששש… סליחה, סליחה, סליחה. בבקשה. |ואנחנו אף פעם לא מקבלים… תוספת הש… השתחקות |בשביל מה שמתכרסם לנו. למשל… |אתה… אתה מוכן לתת דוגמה? |הוא אמר “למשל.” |”למשל” זה לא דוגמה. |למשל, מסטיק אחיד, שישים גרם “פופאי.” |מחירו לצרכן היה שלושה שקלים. |היום זה עומד על חמישה שקלים. |או ארטיק בסיסי, לא כולל פירות ותוספות, |עלייה של ארבעים אחוז. |אמרתי לך שהם הכינו תיק משוכלל. -אני אבקש ללא קריאות ביניים. |אנחנו גם בדקנו את המחירים של סל מזונות לצעיר… |עוד מעט תגידו שאתם גם לא מקבלים מספיק אוכל בבית. |אנחנו לא מדברים על אוכל בבית. אנחנו מדברים על דברים טעימים. |אתם יכולים להוסיף… |אתם… |אתם יכולים להוסיף לרשימה גם את הלב שלי. |גם את זה אתם אוכלים. |אבל זה לא עולה לנו כסף. -גליה! גליה, מספיק. |וגילינו שהמחירים עלו בחמישה אחוז לחודש, |שזה שלושים אחוז בחצי שנה. |אבל דמי הכיס שלנו, דמי הכיס שלנו עלו רק בחמישה עשר אחוז בלבד! |תרשי לי לתקן אותך, החשבון שלך מלא חורים. -או! |תשמעו מאילן, הוא מבין בדברים האלה. |קודם כול, חמישה אחוז בחודש במשך שישה חודשים זה… |זה לא נותן שלושים אחוז אלא… -אמרתי לכם? |שלושים וארבעה אחוז. |גליה פשוט לא הביאה בחשבון את הריבית דריבית. |רגע, אתה לצדם או לצדנו? |אני מומחה ניטרלי. |אתה רוצה שהם יצאו לעבודה, זה מה שאתה רוצה? |חס וחלילה! |מה שאני מציע זה אולי שניתן לצאצאים שלנו |בונוס חד-פעמי, |ואז אם הם ישקיעו אותו בתבונה, |הכסף יעבוד. |כסף יודע לשטוף מכוניות? |גם את זה אפשר ללמד אותו. |הם כמובן יצטרכו ייעוץ מקצועי, ונגיד תמורת… |עשרה אחוז בחודש אני מוכן לעשות להם את זה. |אתה בטוח שאביתר זה לא הבן שלך? |זה לא בא בחשבון. אנחנו נעלה להם קצת את ה”דמי” וזהו זה. |ההצעה נדחתה. |זאת לא הייתה הצעה. זה היה סיכום. -אימא! -רגע אחד… |זה לא פייר! -רגע! -זה מה שיש! |לאורה! -זהו, אני גמרתי. -אימא, את מה זה לא פיירית! |כשאני גומרת אז אני גומרת. |אני חושב שעוד פעם המבוגרים ניצחו. |אני לא כל כך בטוחה. |היזהרי, לאורה, גליה ומולי מחכים. |אפרת, נו! |יש אוכל על השולחן. |מולי. |מולי, מולי חביבי, זו לא שביתת רעב, מולי. |זה מזיק למטבוליזם כשלא אוכלים באופן סדיר. |לאורה, תעשי בבקשה משהו. |אני לא יכול לראות בן-אדם שהורס לעצמו את הבריאות ככה. |מולי, לשולחן! |איפה אפרת? -באמבטיה. |אפרת, כמה זמן? |אני עובדת לפי הספר. |לא טעים. -זה מה שיש. |ומחר אין “בית קטן בערבה.” |למה, מה אני עשיתי? |את לא יכולה… את לא יכולה להמציא לו איזה עונש אחר? |אתה לא תקבל את התרופה שלך היום. שתדע לך מה זה. |אפרת! |שלום. |נו, אני רואה שגם אתם בצרות. |גליה לא אוכלת, לא מכינה שיעורים, |ולא רוצה לשחק איתי שח. |כמה זמן זה ילך ככה? |ילך מה? לא הולך כלום. |הם רק מענישים את עצמם. |אולי נשכור כמה ילדים שוברי שביתה? |כסף! עבודה! כסף! עבודה! |כסף! עבודה! |יש לכם בבית רוחות רפאים? |לא. |זה… זה חלק מהעובדים שעבר מן הייצור לשירותים. |נו, מה עושים? אולי מישהו יציע משהו? |אולי… אולי ניתן להם לעבוד לפי פרויקטים? -מה זה? |אם… אם, למשל, תרצו משהו שלא תרצו לבקש מאיתנו כסף בשבילו, |נרשה לכם לעבוד. כל השאר – דמי כיס. |למשל… |כרטיס למשחק כדורגל – דמי כיס, |לקנות כדורגל – עבודה. |לקנות שופט כדורגל – זה עניין למשא ומתן. |אז זה עוד יותר גרוע. |אתם תגידו מה כן ומה לא, ואפילו לא תשלמו בשביל זה. |אז נמנה בורר, |והוא יחליט מה כן ומה לא. -תיקי. |מה, זה… זה מקובל על כולם? כן? |בבקשה, אני אלך לטלפן אליה. |אז ככה… |איך ש… איך ששירותי הטלפון השתכללו בזמן האחרון… |למה לשבת במדרגות לבד בחושך? |יכולת להיכנס ולשבת איתנו. |בסדר, אנחנו מסכמים: |אני אקבע מה כן שווה עבודה ומה לא שווה עבודה, |ובתמורה הילדים גומרים עם הסנקציות. |בסדר. |רק בשביל זה היה כדאי. סליחה. |ועכשיו שיהיה שקט מוחלט פה. |קודם השיר על ה”קום התנע…” -על המה? |לא, לא, לא כשאילן בסביבה. הוא נעשה אדום כשהוא שומע את זה. |תקליט. |פרויקט כדורגל. |אתה?! |רציתי לקנות מחשב חדש. |אבל, אבל אל תספר. |למי, לתיקי? |ולאביתר. |תמלול: רווית ליגום |ייעוץ לשון לכתוביות: רווית ליגום |הבאה לשידור: שושי חי ושרון דולב |הפקת כתוביות: אולפני אלרום |