-|מה אברך לו, במה יבורך? זה הילד, שאל המלאך. |מה אברך לו, במה יבורך? זה הילד, שאל המלאך. |וברך לו חיוך שכמוהו כאור |וברך לו עיניים גדולות ורואות |לתפוס בן כל פרח וחי וציפור |ולב להרגיש בו את כל המראות. |מה אברך לו, במה יבורך? זה הנער? שאל המלאך. |מה אברך לו, במה יבורך? זה הנער? שאל המלאך. |וברך לו רגליים לרקוד עד אין סוף |ונפש לזכור בה את כל הלחנים |ויד האוספת צדפים עלי חוף |ואוזן קשובה לגדולים וקטנים. |מה אברך לו, במה יבורך? זה העלם? שאל המלאך. |מה אברך לו, במה יבורך? זה העלם? שאל המלאך. |וברך כי ידיו הלמודות בפרחים |יצלחו גם ללמוד את עוצמת הפלדה |ורגליו הרוקדות את מסע הדרכים |ושפתיו השרות את מקצב הפקודה. |מה אברך לו, במה יבורך? זה הגבר? שאל המלאך. |מה אברך לו, במה יבורך? זה הגבר? שאל המלאך. |נתתי לו כל שאפשר לי לתת שיר, וחיוך, ורגליים לרקוד |ויד מעודנת, ולב מרטט |ומה אברך לך עוד? |מה אברך לו, במה יבורך? זה הילד? העלם הרך. |מה אברך לו, במה יבורך? זה הילד? העלם הרך. |הנער הזה – עכשיו הוא מלאך. |לא עוד יברכוהו, לא עוד יבורך. |אלוהים, אלוהים, אלוהים |לו אך ברכת לו – חיים. | רחל שפירא יאיר רוזנבלום
יאיר רוזנבלום
על כפיו יביא – רבקה זוהר
-|ברחובנו הצר גר נגר אחד מוזר |הוא יושב בצריפו ולא עושה דבר. |איש אינו בא לקנות, ואין איש מבקר, |ושנתיים שהוא כבר אינו מנגר. |והוא חלום אחד נושא עוד בלבבו |לבנות כיסא לאליהו שיבוא, |על כפיו אותו יביא, לאליהו הנביא. |והוא יושב ומחכה לו כבר שנים חולם הוא שיזכה לו, |על סודו שומר ומחכה לו |מתי כבר יגיע היום. |ברחובנו הצר גר סנדלר אחד מוזר |הוא יושב בצריפו ולא עושה דבר. |מדפיו הריקים מכוסים באבק |כבר שנתיים מונח המרצע בשק. |והוא חולם כי נעליים הוא תופר, |בן על הרים ינוו רגלי המבשר. |על כפיו אותן יביא, לאליהו הנביא. |והוא יושב ומחכה לו כבר שנים חולם הוא שיזכה לו, |על סודו שומר ומחכה לו |מתי כבר יגיע היום. |- |בירושלים ישנו איש לגמרי לא צעיר, |שבנה הרבה בתים בכל פינות העיר. |הוא מכיר כל סמטה, כל רחוב ושכונה, |הוא בונה את העיר כבר שבעים שנה. |והוא חולם כי, כמו שאת העיר בנה, |יניח למקדש את אבן הפינה. |על כפיו אותה יביא, אליהו הנביא. |והוא יושב ומחכה לו כבר שנים חולם הוא שיזכה לו, |על סודו שומר ומחכה לו |מתי כבר יגיע היום. |