-|היו ימים חמים ימי בצורת |פני יבשו כסדק אדמה |שדי קמל ולא נותר לקצור את |שאלתי, לחשתי, בשביל מה? |החורף שוב היכה בי קור כחרב |והמבט כה סגרירי בשתי עיני |ומסדקי קירות ניבט העצב |שאלתי, לחשתי, עד מתי? |אך לעת ערב עם רוח ערב |עלה נושר לו על גג ביתי, |אני יודעת אני שומעת |מישהו הולך תמיד איתי. |אך לעת ערב עם רוח ערב |עלה נושר לו על גג ביתי, |אני יודעת אני שומעת |מישהו הולך תמיד איתי. |אני זוכרת בדידותי זועקת |אליט פני בשתי כפות ידי |את צערי חילקתי עם פת לחם |שאלתי, האומנם ואם כדאי |את תפילתי אשא כך הלאה הלאה |עוד לוחשות שפתי מתוך עוני |אני יודעת מישהו למעלה |רואה אור עששית בחלוני |אך לעת ערב עם רוח ערב |עלה נושר לו על גג ביתי, |אני יודעת אני שומעת |מישהו הולך תמיד איתי. |אך לעת ערב עם רוח ערב |עלה נושר לו על גג ביתי, |אני יודעת אני שומעת |מישהו הולך תמיד איתי. |אני יודעת אני שומעת |מישהו הולך תמיד איתי. |אך לעת ערב עם רוח ערב |עלה נושר לו על גג ביתי, |אני יודעת אני שומעת |מישהו הולך תמיד איתי. |

-|ברחובנו הצר גר נגר אחד מוזר |הוא יושב בצריפו ולא עושה דבר. |איש אינו בא לקנות, ואין איש מבקר, |ושנתיים שהוא כבר אינו מנגר. |והוא חלום אחד נושא עוד בלבבו |לבנות כיסא לאליהו שיבוא, |על כפיו אותו יביא, לאליהו הנביא. |והוא יושב ומחכה לו כבר שנים חולם הוא שיזכה לו, |על סודו שומר ומחכה לו |מתי כבר יגיע היום. |ברחובנו הצר גר סנדלר אחד מוזר |הוא יושב בצריפו ולא עושה דבר. |מדפיו הריקים מכוסים באבק |כבר שנתיים מונח המרצע בשק. |והוא חולם כי נעליים הוא תופר, |בן על הרים ינוו רגלי המבשר. |על כפיו אותן יביא, לאליהו הנביא. |והוא יושב ומחכה לו כבר שנים חולם הוא שיזכה לו, |על סודו שומר ומחכה לו |מתי כבר יגיע היום. |- |בירושלים ישנו איש לגמרי לא צעיר, |שבנה הרבה בתים בכל פינות העיר. |הוא מכיר כל סמטה, כל רחוב ושכונה, |הוא בונה את העיר כבר שבעים שנה. |והוא חולם כי, כמו שאת העיר בנה, |יניח למקדש את אבן הפינה. |על כפיו אותה יביא, אליהו הנביא. |והוא יושב ומחכה לו כבר שנים חולם הוא שיזכה לו, |על סודו שומר ומחכה לו |מתי כבר יגיע היום. |