עוד לא אהבתי די – יהורם גאון

-|באלה הידיים עוד לא בניתי כפר |עוד לא מצאתי מים באמצע המדבר |עוד לא ציירתי פרח, עוד לא גיליתי איך |תוביל אותי הדרך ולאן אני הולך |אי – עוד לא אהבתי די |הרוח והשמש על פני |אי – עוד לא אמרתי די |ואם לא, אם לא עכשיו אימתי |עוד לא שתלתי דשא, עוד לא הקמתי עיר |עוד לא נטעתי כרם על כל גבעות הגיר |עוד לא הכל עשיתי ממש במו ידי |עוד לא הכל ניסיתי, עוד לא אהבתי די |אי – עוד לא אהבתי די |הרוח והשמש על פני |אי – עוד לא אמרתי די |ואם לא, אם לא עכשיו אימתי |עוד לא הקמתי שבט, עוד לא חיברתי שיר |עוד לא ירד לי שלג באמצע הקציר |אני עוד לא כתבתי את זיכרונותיי |עוד לא בניתי לי את בית חלומותיי |אי – עוד לא אהבתי די |הרוח והשמש על פני |אי – עוד לא אמרתי די |ואם לא, אם לא עכשיו אימתי |ואף על פי שאת פה, ואת כל כך יפה |ממך אני בורח כמו ממגיפה |עוד יש הרבה דברים שרציתי לעשות |את בטח תסלחי לי גם בשנה הזאת, תגידי |אי – עוד לא אהבתי די |הרוח והשמש על פני |אי – עוד לא אמרתי די |ואם לא, אם לא עכשיו אימתי |אי – עוד לא אהבתי די |הרוח והשמש על פני |אי – עוד לא אמרתי די |ואם לא, אם לא עכשיו אימתי |

אסיף – בנות בצל ירוק

|אסוף את המעשים |את המילים והאותות כמו יבול ברכה כבד משאת. |אסוף את הפריחה |אשר גמלה לזיכרונות של קיץ שחלף בטרם עת. |אסוף את כל מראות פניה היפים כמו את הפרי ואת הבר. |האדמה היא אפורה מתחת לשלפים ואין לה עוד לתת לך דבר. |ואין יותר גבעול חולם על שיבולתו ואין יותר נדרי ואסרי |רק הבטחת הרוח כי הגשם בעיתו עוד יחונן את עפרה בתום תשרי. |אסוף את המעשים |את המילים והאותות כמו יבול ברכה כבד משאת. |אסוף את הפריחה |אשר גמלה לזיכרונות של קיץ שחלף בטרם עת. |אסוף את כל מראות פניה היפים כמו את הפרי ואת הבר. |האדמה היא אפורה מתחת לשלפים ואין לה עוד לתת לך דבר. |ואין יותר גבעול חולם על שיבולתו ואין יותר נדרי ואסרי |רק הבטחת הרוח כי הגשם בעיתו עוד יחונן את עפרה בתום תשרי. |- |רק הבטחת הרוח כי הגשם בעיתו עוד יחונן את עפרה בתום תשרי. |


השיר נכתב על ידי המשורר איתמר פרת לאחר שאחותו נפטרה.
השיר מחבר בין המוות האנושי לבין עונת הסתיו שבה הכול מת, אבל מוכן ומצפה להתחדש.
נדרי ואסרי – נדרים והתחייבויות (ארמית). הביטוי לקוח מתפילת “כל נדרי” הנאמרת בחודש תשרי – ביום הכיפורים. 

כד הקמח – להקת פיקוד צפון

|אני קורא בספר מלכים בפרק השבעה עשר |אני קורא על איש האלוהים אשר אמר, |כד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר |עד אשר יבוא מטר על פני האדמה. |וכאשר יבשו הנחלים והמטר בושש לבוא |האיש ההוא חצב את המילים, מלבבו |כד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר |עד אשר יבוא מטר על פני האדמה. |כד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר |עד אשר יבוא מטר, על פני האדמה. |אולי האיש ההוא ידע מחסור אולי טעם משורש מר |אולי בהתעטף עליו נפשו הוא שב ושר |כד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר |עד אשר יבוא מטר על פני האדמה. |- |על פני האדמה |ובימים האלה הקשים ימי אל טל ואל מטר |תמיד אני חוזר לאיש ההוא ואז נזכר |כד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר |עד אשר יבוא מטר על פני האדמה. |כד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר |עד אשר יבוא מטר על פני האדמה. |כד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר | נעמי שמר

אצלנו בחצר – נעמי שמר

אצלנו בחצר ||בצל עצי הזית |באים בדרך כלל |המון אורחים לקיץ |לכל אחד מהם |שפה משלו |ודרך משלו |להגיד שלום. |לכל אחד מהם |שפה משלו |ודרך משלו |להגיד שלום. |בן מאיטליה אומר בונג’ורנו |בת מצרפת אומרת בונז’ור |קן מיפן אומר אוהיו |כשהוא בא לביקור |קיי מהוואי אומר אלוהה |טניה מבריטניה אומרת הלו |כל מי שבא אלינו הביתה |יש לו שלום משלו. |צבענו את הגדר |קצרנו את הדשא |ילדי כל העולם |יוכלו עכשיו לגשת |לפתוח לרווחה |את השער הירוק |ולהביא ברכה |מרחוק רחוק. |לפתוח לרווחה |את השער הירוק |ולהביא ברכה |מרחוק רחוק. |ג’וניה מקניה תאמר לי ג’מבו |יאן מיוון קלימרה יאמר |צ’ין מסין יאמר ניכאומה |ויישאר עד מחר |גיל מברזיל יאמר בום דיא |קוקו ממרוקו יאמר אהלן |והברכה שהוא יביא לי |היא היפה מכולן. |אצלנו בחצר |בצל אילן פורח |ילדי כל העולם |באים להתארח |אצלנו בחצר |ילדי העולם כולו |רוקדים במעגל |ואומרים שלום. |אצלנו בחצר |ילדי העולם כולו |רוקדים במעגל |ואומרים… שלום. |

בקיץ הזה תלבשי לבן – הדודאים

בקיץ הזה תלבשי לבן ||תחשבי מחשבות בהירות |אולי תקבלי מכתב אהבה |אולי נעשה בחירות. |אני אבחר בך ואת בי תבחרי |וביחד נהיה לרוב |אם בקיץ הזה תלבשי לבן |ותתפללי לטוב. |אני אבחר בך ואת בי תבחרי |וביחד נהיה לרוב |אם בקיץ הזה תלבשי לבן |ותתפללי לטוב. |בקיץ הזה תלבשי לבן |וככה תצאי לבלות |בקיץ הזה נעשה חתונה |ויהי חלקך עם הכלות. |אני אבחר בך ואת בי תבחרי |וביחד נהיה לרוב |אם בקיץ הזה תלבשי לבן |ותתפללי לטוב. |אני אבחר בך ואת בי תבחרי |וביחד נהיה לרוב |אם בקיץ הזה תלבשי לבן |ותתפללי לטוב. |נצא מן הדעת בקיץ הזה |ואחר כך נדע שלווה |יקרה לנו נס בקיץ הזה |אם רק תלבשי לבן. |כי אני אבחר בך ואת בי תבחרי |וביחד נהיה לרוב |אם בקיץ הזה תלבשי לבן |ותתפללי לטוב. |אם בקיץ הזה תלבשי לבן |ותתפללי לטוב. |ותתפללי לטוב. | 

שם הרי גולן – חווה אלברשטיין

שם הרי גולן, הושט היד וגע בם! ||בדממה בוטחת מצווים: עצור. |בבדידות קורנת נם חרמון הסבא |וצינה נושבת מפסגת הצחור. |שם על חוף הים יש דקל שפל צמרת |סתור שיער הדקל כתינוק שובב, |שגלש למטה ובמי כינרת |ובמי כינרת משכשך רגליו. |מה ירבו פרחים בחורף על הכרך, |דם הכלנית וכתם הכרכום. |יש ימים פי שבעה אז ירוק הירק, |פי שבעים תכולה התכלת במרום. |גם כי אוורש ואהלך שחוח, |והיה הלב למשואות זרים – |איך אוכל לבגוד בך, איך אוכל לשכוח |איך אוכל לשכוח חסד נעורים? |שם הרי גולן, הושט היד וגע בם! |בדממה בוטחת מצווים: עצור. |בבדידות קורנת נם חרמון הסבא |וצינה נושבת מפסגת הצחור. |שם הרי גולן, שם הרי גולן, שם… | רחל המשוררת רחל בלובשטיין

בית חלומותיי – נעמי שמר

בבית חלומותיי אשר בראש גבעה ||תנור גדול אבנה ואש תמיד תבער |וחלונות שבעה וארובה גבוהה |בבית חלומותיי אשר בראש גבעה |אני תנור גדול אבנה ואש תמיד תבער |בבית חלומותיי שלי אשר אבנה בראש גבעה |אל בית חלומותיי המסויד לבן |הגפן תטפס ישר מן הבוסתן |חרוב גם תאנה יהיו לי כמובן |בבית חלומותיי המסויד לבן |הגפן תטפס אליי ישר מן הבוסתן |אל בית חלומותיי שלי המסויד כולו לבן |על בית חלומותיי, הלא איני יודעת כלום |ככל חלומותיי אפל הוא וחתום |ולי הוא מחכה בסבלנות אי שם |אולי בראש הרים, אולי על חוף הים |אולי הוא בית חומה נטוש ונעזב |אולי הוא צריף קטן, אולי מגדל שנהב |דבר אחד עליו ידוע לי עכשיו – |יגור בו איש אחד אשר אותי יאהב |אולי הוא צריף קטן של עץ, אולי מגדל שנהב |אבל יגור בו איש אחד אשר אותי מאד יאהב |בבית חלומותיי |הלא זה בית חלומותיי. |

אנשים טובים באמצע הדרך – נעמי שמר

תפקחו את העיניים, תסתכלו סביב ||פה ושם נגמר החורף ונכנס אביב |בשדה ליד הדרך יש כבר דגניות |אל תגידו לי שכל זה לא יכול להיות |אנשים טובים באמצע הדרך |אנשים טובים מאוד |אנשים טובים יודעים את הדרך |ואיתם אפשר לצעוד |איש אחד קנה לי ספר בן מאה שנה |איש אחר בנה כינור שיש בו מנגינה |ואישה טובה אחרת לי נתנה את שמה |ומאז אני בדרך שרה במקומה |אנשים טובים באמצע הדרך |אנשים טובים מאוד |אנשים טובים יודעים את הדרך |ואיתם אפשר לצעוד |איש אחד יבנה לי גשר, כדי לחצות נהר |איש אחר יצמיח יער במורדות ההר |ואישה טובה אחרת אם יהיה קשה |רק תצביע אל האופק ותבטיח ש- |אנשים טובים באמצע הדרך |אנשים טובים מאוד |אנשים טובים יודעים את הדרך |ואיתם אפשר לצעוד |וממש כמו צמחי הבר הבודדים |הם עוצרים תמיד את החולות הנודדים |הרקיע מתבהר וכבר אפשר לראות |אנשים על אם הדרך מחכים לראות |אנשים טובים באמצע הדרך |אנשים טובים מאוד |אנשים טובים יודעים את הדרך |ואיתם אפשר לצעוד |כן, אנשים טובים באמצע הדרך |אנשים טובים מאוד |אנשים טובים יודעים את הדרך |ואיתם אפשר לצעוד |

ירושלים של זהב – שולי נתן

אויר הרים צלול כיין ||וריח אורנים |נישא ברוח הערביים |עם קול פעמונים. |ובתרדמת אילן ואבן |שבויה בחלומה |העיר אשר בדד יושבת |ובליבה חומה |ירושלים של זהב |ושל נחושת ושל אור |הלא לכל שירייך |אני כינור |ירושלים של זהב |ושל נחושת ושל אור |הלא לכל שירייך |אני כינור |איכה יבשו בורות המים |כיכר השוק ריקה |ואין פוקד את הר הבית |בעיר העתיקה. |ובמערות אשר בסלע |מייללות רוחות |ואין יורד אל ים המלח |בדרך יריחו. |ירושלים של זהב |ושל נחושת ושל אור |הלא לכל שירייך |אני כינור |ירושלים של זהב |ושל נחושת ושל אור |הלא לכל שירייך |אני כינור |אך בבואי היום לשיר לך |ולך לקשור כתרים |קטונתי מצעיר בנייך |ומאחרון המשוררים. |כי שמך צורב את השפתיים |כנשיקת שרף |אם אשכחך ירושלים |אשר כולה זהב |ירושלים של זהב |ושל נחושת ושל אור |הלא לכל שירייך |אני כינור |ירושלים של זהב |ושל נחושת ושל אור |הלא לכל שירייך |אני כינור |חזרנו אל בורות המים |לשוק ולכיכר |שופר קורא בהר הבית |בעיר העתיקה. |ובמערות אשר בסלע |אלפי שמשות זורחות |נשוב נרד אל ים המלח |בדרך יריחו. |ירושלים של זהב |ושל נחושת ושל אור |הלא לכל שירייך |אני כינור |ירושלים של זהב |ושל נחושת ושל אור |הלא לכל שירייך |אני כינור |כינור | נעמי שמר שולי נתן שירים קלסיים

ולס להגנת הצומח – שולה חן

כבר פורחים נרקיסים בשמורות הטבע ||
מרבדים נפרשים בשפלת החוף |
כלנית וכרכום, אלף גון וצבע |
והחוק שאומר – כאן אסור לקטוף! ^|
רק עלי אין החוק משגיח |
רק עלי איש אינו שומר |
לו היו לי עלי גביע |
אז, היה מצבי אחר. ^|
ציפורים נדירות כבר דוגרות בסלע |
אילנות נדירים נשמרים לחוד |
איילות נבהלות מסתכלות בשלט |
בו כתוב בפירוש שאסור לצוד! ^|
רק עלי עוד לא שמו שלט |
מסביב אין לי כל גדר |
לו היית, למשל, איילת |
אז היה מצבי אחר! |
אדוני, היזהר, אל תיגע באיריס! |
צבעוני ההרים הוא מחוץ לתחום! |
כל גבעה נישאה בשולי העיר היא |
שטח בר מגודר ואיזור רשום! ^|
אז אני לפעמים חושבת |
כי היה זה אולי רצוי |
לו הייתי נרקיס או רקפת |
או אפילו איזה בן חצב מצוי ^|
הסתכלו מה שקורה לי בדרך: |
כל אחד עובר, חוטף, קוטף, קולע לו זר |
לו הייתי חיה או פרח |
אז היה מצבי… |
מצבך… |
אחר!!! |
אדוני! |
– נעמי שמר להקת הנח”ל שירים קלסיים הטרדה מינית צה”ל אביב שולה חן