אנשי הגשם מתכווצים במעיליהם ||הם כבר למדו איך להצניע את עצמם |טיפות גדולות זולגות מכחול לילותיהם |טיפות גדולות זולגות על עלבונם. |את מרוחקת ואינך רואה אותם |הם מקבצים את חיוכייך בגניבה |ומבטך עוד לא פגש במבטם |עוד לא אמרת להם מילה טובה. |אם אהובייך יפקירוך |אם תחניק אותך בגידה |אם לשלום כבר איש אותך לא יברך – |אנשי הגשם יכתירוך |למלכתם היחידה |ויחלקו איתך את לחם צערך. |ויחלקו איתך את לחם צערך. |עודך חוגגת ואינך זקוקה להם |אנשי הגשם מביטים בך בחמלה |לו רק יכלו היו נותנים את חייהם |לשמור אותך מעוני או מחלה. |אנשי הגשם ממתינים לך בפינה |נאמנים כצל, סבלניים כזמן |וכל יום שעובר, כל חודש, כל שנה |לוקחים אותך לעבר מפתנם. |כשאוהבייך ישכחו |וכל כלבייך ינבחו |אנשי הגשם יאספוך אל מיטתם. |והם ירימו את ראשך |ויאמצו את ייאושך |לחממך בפרורי אהבתם. |לחממך בפרורי אהבתם. |אנשי הגשם מתכווצים במעיליהם |הם כבר למדו איך להצניע את עצמם |טיפות גדולות זולגות מכחול לילותיהם |טיפות גדולות זולגות על עלבונם. |את מרוחקת ואינך רואה אותם |הם מקבצים את חיוכייך בגניבה |ומבטך עוד לא פגש במבטם |עוד לא אמרת להם מילה טובה. |אם אהובייך יפקירוך |אם תחניק אותך בגידה |אם לשלום כבר איש אותך לא יברך – |אנשי הגשם יכתירוך |למלכתם היחידה |ויחלקו איתך את לחם צערך. |ויחלקו איתך. | נחום היימן נחצ’ה היימן רחל שפירא משה דץ