שישי בבוקר. |קרב סולטן יעקוב במלחמת לבנון הראשונה. |אחד הצוותים נאלץ לנטוש את הטנק ולתפוס מחסה. |כעת הם בין צה”ל לסורים, בין חיים למוות. |לאחר כחצי יממה בתוך מקום מסתורם, |חושבים הם איך יוכלו לסמן לכוח צה”ל, הרחוק מהם כשני ק”מ, |כי גם הם חיילי צה”ל ואין לירות לעברם. |ברגע של תושייה מוציא חייל בשם דוד תורג´מן את הציצית שעל גופו, |קושר אותה לנשקו ומניף אותה גבוה. |משרואה כוח צה”ל את פתיליות הציצית מתעופפות ברוח, |מבין הוא מיד כי מדובר בחיילי צה”ל, חודל את האש, חובר אליהם |ובכך מציל למעשה את חיי צוות הטנק הנטוש. |על הציצית, אחד מהסמלים הבולטים של היהדות לאורך כל הדורות, |צוו בני ישראל עוד במעמד הר סיני. |”ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם, |”והיה לכם לציצית וראיתם אותו, |”וזכרתם את כל מצוות ה´ ועשיתם אותן”. |ומאז היא מלווה אותנו כמעט בכל שלבי החיים. |מהלידה, כשהמוהל והסנדק מתעטפים בה, |דרך בר המצווה, טקס החופה בחתונה, |ועד אפילו אירועים פחות שמחים, |כאשר באמצעותה עוטפים את הנפטר במהלך הלוויה. |בעיניי, הציצית היא אחד הסמלים החזקים ביותר לכוחה של מסורת |העוברת מאב לבן. |שכן למעט גווני הפסים ועיטורים מסוימים שהשתנו בקהילות מסוימות, |לא נעשה בה כל שינוי מהותי. |הוכחה לכך ניתן למצוא בטליתות שהתגלו לפני כ-60 שנה |במערות קומראן, והן בנות כמעט אלפיים שנה. |מתקופת בית המקדש השני. |בתפילת כל נדרי הפותחת את יום הכיפורים, |צפויים להתעטף השנה בטלית כשני מיליון איש בישראל. |שהם למעלה מ-70% מכלל הגברים היהודים בישראל, |שמעל גיל בר מצווה. |את הנקודה הזאת אני אוהב במיוחד. |כי את כל הבגדים היפים שקנו לעצמם המתפללים לחג, |מכסה בסוף חתיכת בד פשוטה מצמר, |כזאת אשר מלווה אותנו כבר אלפיים שנה, |והיא שמזכירה לי בסוף שמעל כל הגוונים והצבעים, |בסוף אנחנו עם אחד, |גם אם הוא לא תמיד טלית שכולה תכלת. |היה אחלה. -כן. |תגיד, הסיפור הזה מההתחלה עם תורג´מן ואתה והטלית, אמיתי? |לא רק שהוא אמיתי, דוד תורג´מן הוא רב היום בדימונה, |והוא זה שחיתן אותי. -וואו. -כן. |סחתיין, אז בכלל. -לגמרי. |