זו מנדרינה מזן “אור” הפופולרי שקנינו בסופר |וגם זו מנדרינה מזן “אור,” אבל אותה הבאנו ישר מהפרדס. |מה ההבדל ביניהן? |אחת מצופה בדונג מבריק והשנייה טבעית לגמרי. |ניסיתי להסביר לעירניקים במשרד שהציפוי גורם להבדל ענק בטעם. |הם לא האמינו. |אז החלטנו לעשות מבחן טעימה ולראות אם באמת אפשר להבדיל בטעם. |התוצאה: 5 מתוך 6 אנשים שמו לב להבדל |וכן, הם העדיפו את המנדרינה מהפרדס. |אם יש כזה הבדל בטעם, למה בכלל מצפים לנו את המנדרינות בדונג? |אז החלטנו להתייעץ עם 3 מומחים שעוסקים באחסון ובאיכות של תוצרת חקלאית. |הם הסבירו שיש שלוש סיבות לדינוג, כמו שקוראים לזה בעגה המקצועית. |אחת, הוא מעניק לפרי ברק שהופך אותו אטרקטיבי לקונה. |שתיים, הוא מונע איבוד מים והצטמקות של הפרי |ולעתים מוסיפים לו גם חומרים אנטי-פטרייתיים ואחרים |ובכך מאריכים לו את חיי המדף. |וזה כולל את כל הפירות הקליפים. |הדינוג חייב להתבצע בתוך יום או יומיים מרגע הקטיף. |בשלב הראשון שוטפים את הפרי ואז גם יורדת שכבת ההגנה הטבעית שלו. |בשלב השני מחליפים את שכבת ההגנה ההיא באמצעות דונג |ואיך עושים את זה? באמצעות טפטוף או התזה. |בשלב השלישי מייבשים את הפרי, אורזים ושולחים לשיווק. |הדינוג התעשייתי התחיל בשנות ה-30 של המאה הקודמת בארה”ב |ורק אחרי כ-20 שנה הגיע לארץ. |בגלגולו הראשון נהגו האמריקאים להשתמש בפראפין |שאותו מפיקים מנפט, |אבל בהמשך אישר מנהל המזון והתרופות האמריקאי להשתמש במגוון רחב יותר של חומרים. |חלקם טבעיים ובטוחים כמו הקרנובה שמופקת מעלים של דקל ברזילאי, |וחלקם סינטטיים ושנויים במחלוקת כמו הפוליאתילן המחומצן |שבמינונים קטנים לא הוכח כמסוכן. |גם אם הדונג לא באמת מזיק לבריאות, לפעמים הוא סתם מציק |ולעתים קרובות מדי הוא ממש פוגע בטעם הפרי. |והנה ההסבר: כשפרי נקטף מהעץ הוא ממשיך לנשום. |זה אומר שהוא קולט חמצן ופולט פחמן דו חמצני דרך הקליפה שלו. |אבל הדינוג אוטם את הקליפה ואת המעבר הטבעי של הגזים |וכך הוא יוצר סביבה אנארובית, כלומר סביבה נטולת או דלת חמצן. |התוצאה מצד אחר היא שתהליך ההבשלה מאט מאוד |והפרי זוכה לחיי מדף ארוכים יותר. |מצד שני, הסביבה האנאירובית הזאת גם מזרזת תהליכי תסיסה בתוך הפרי. |ולמה גורמת התסיסה? |לטעם לוואי בפרי. |מחפשים תמיד את המנדרינה הנוצצת והמושלמת מהסופר? |סביר להניח שאחותה המלוכלכת מהפרדס תהיה טעימה יותר. |