אני עושה סרטים שמגיעים לקהל רחב |זה היה אחד החלומות שלי |לנהל את רשת א’ |ילד, אתה יכול לקחת לו כל דבר |תשאיר לו את החלום |הוא יגיע לאן שהוא צריך להגיע |נגזר עלי לעשות את זה מנקודת המבט של אתיופי |אני התחנכתי וגדלתי בבית |בשנה הבאה לירושלים |ירושלים היא הייתה בעצם חלק מהחיים שלנו |מעל כדור הארץ |מתחת לשמים לאלוהים |מדינה אופטימלית, אידיאלית |מדינה שבה חיים אנשים |רוחניים, אנשים בריאים אנשים צדיקים |את הולכת לירושלים זאת אומרת שאת נבחרת על ידי אלוהים |שמעתי סיפורים על ירושלים שאליה אנחנו הולכים |הסיפורים נתנו לי כוח להמשיך |לא הרגשתי עייפות |ולא את הסלעים שחתכו את כפות הרגליים |לא רציתי שיפסיק לספר לי על העיר הקדושה |הסרט מספר על נער |שעלה דרך סודן |ראיתי את אימא שלי רצה אל אבא מחזיקה אותו ובוכה |בגלל שאני הייתי קצת מרוחק מהנושא ולא עשיתי את הדרך הזאת |יכולתי לנגוע בפצע יותר מהר מכל מי שעבר את הדרך הזאת |וזאת לא דרך אתיופית כי דרך אתיופית זה לשמור בבטן |וגם שדברים שכואבים וזה |לשמור בבטן זה כוח שיש לבנאדם |אני בערך בן 14, 15 |יושב על אם הדרך כמו שאומרים משחק עם החברים שלי |ואז אני רואה אנשים מהכפר שלי, צעירים |הולכים לכיוון סודן |המסע מתחיל |הרגשתי שאני נוגע בחלום |אבא שלי והשכן ניסו להתנגד |אבל השודדים כיוונו אליהם את הרובים |וציוו עליהם לכרוע ברך |שלושה אחים שלי וארבעה דודים |אנחנו לא יודעים עד היום מה עלה בגורלם |קברנו את אבא והשכן בין השיחים |והמשכנו במסע |כשהיינו בסודן החיים לא היו קלים, לא היו פשוטים |אבל ברגעי הקושי אתה מרים את הראש |מסתכל למעלה לשמים |אתה אומר לעצמך למה אתה פה |ולאן אתה צריך להגיע זה היה נותן |כוחות אחרים |ברגע שנחתנו על הקרקע אני זוכר במעומעם |את המבוגרים, את אבא שהם נישקו את האדמה |”צגה” זה שמחה ואושר |אמרו בואי נקרא לך “אושרה” |בעצם חג הסיגד הוא חג שבני הקהילה קבלו אותו |ולמדו אותו מספר עזרא ונחמיה ושמרו אותו |והם מביאים אותו אני אומר כפיקדון |אבל הוא לא פרטי שלנו הוא לא אישי שלנו |הוא שייך לכולנו |הגענו לאיזה חלום שציפו לו הרבה שנים |וזה התגשם. |ואם זה לא היה מתגשם, היו ממשיכים לצפות לזה עוד הרבה שנים |מה שעשינו בסך הכול הוא |חלום של כמעט כל יהודי שחי בגולה |אנחנו לא אורחים |אנחנו לא באנו לשנה שנתיים |אני 24 שנים בארץ אני לא מתכוונת לעזוב |אז וואלה הנה זה התגשם מי שלא טוב לו |יכול לחזור לאתיופיה או לחזור מאיפה שהוא בא |” עם ישראל חי”! | העדה האתיופית

הירח משגיח מעל, ||על גבי שק האוכל הדל |המדבר מתחתי, אין סופו לפנים, |ואמי מבטיחה לאחי הקטנים. |עוד מעט, עוד קצת, להרים רגליים |מאמץ אחרון, לפני ירושלים. |אור ירח החזק מעמד, |שק האוכל שלנו אבד |המדבר לא נגמר, יללות של תנים, |ואימי מרגיעה את אחי הקטנים. |עוד מעט, עוד קצת, בקרוב נגאל |לא נפסיק ללכת, לארץ ישראל. |ובלילה תקפו שודדים, |בסכין גם בחרב חדה |במדבר דם אימי, הירח עדי, |ואני מבטיחה לאחי הקטנים. |עוד מעט, עוד קצת, יתגשם החלום |עוד מעט נגיע, לארץ ישראל. |בירח דמותה של אימי |מביטה בי, אמא אל תיעלמי |לו היתה לצידי, היא היתה יכולה, |לשכנע אותם שאני יהודי. |עוד מעט, עוד קצת, בקרוב נגאל |לא נפסיק ללכת, לארץ ישראל |עוד מעט, עוד קצת, להרים עיניים |מאמץ אחרון, לפני ירושלים. | שלמה גרוניך חיים אדיסיס אתיופים יהודי אתיופיה