-|אני פוסעת חרש בשביליך אני נוגעת בעשבי הזמן, |אני לומדת את כל משעוליך חונה ליד כל מעין. |אני הולכת במסע אליך האדמה עיקשת וצרובה, |אני לאט פורחת בין סלעיך כמו איילה תועה בערבה. |אני יודעת עוד רבה הדרך אבל אלך בה עד יכלה כוחי. |אתה לי ארץ אבודה לנצח אך שורשיך כבר בתוך תוכי. |תן לי זמן, הושט לי יד, עד נגלה ביחד את הארץ. |אני יודעת עוד רבה הדרך, אך שורשיך כבר בתוך תוכי. |תן לי זמן, הושט לי יד, עד נגלה ביחד את הארץ. |אני יודעת עוד רבה הדרך, אך שורשיך כבר בתוך תוכי. |- |אני מוצאת במסתרי החורש פינות בן לא דרכה עוד אהבה |ובצילן אפול מוכת סחרחורת, הזאת הארץ הטובה? |אני יודעת עד ימי ייתמו לא, לא אבואה עד עמקי ליבך, |אך מה יפה הדרך בה השארתי את פסיעותיי שלי על אדמתך. |אני יודעת עוד רבה הדרך אבל אלך בה עד יכלה כוחי. |אתה לי ארץ אבודה לנצח אך שורשיך כבר בתוך תוכי. |תן לי זמן, הושט לי יד, עד נגלה ביחד את הארץ. |אני יודעת עוד רבה הדרך, אך שורשיך כבר בתוך תוכי. |תן לי זמן, הושט לי יד, עד נגלה ביחד את הארץ. |אני יודעת עוד רבה הדרך, אך שורשיך כבר בתוך תוכי. |