-|ברחובנו הצר גר נגר אחד מוזר |הוא יושב בצריפו ולא עושה דבר. |איש אינו בא לקנות, ואין איש מבקר, |ושנתיים שהוא כבר אינו מנגר. |והוא חלום אחד נושא עוד בלבבו |לבנות כיסא לאליהו שיבוא, |על כפיו אותו יביא, לאליהו הנביא. |והוא יושב ומחכה לו כבר שנים חולם הוא שיזכה לו, |על סודו שומר ומחכה לו |מתי כבר יגיע היום. |ברחובנו הצר גר סנדלר אחד מוזר |הוא יושב בצריפו ולא עושה דבר. |מדפיו הריקים מכוסים באבק |כבר שנתיים מונח המרצע בשק. |והוא חולם כי נעליים הוא תופר, |בן על הרים ינוו רגלי המבשר. |על כפיו אותן יביא, לאליהו הנביא. |והוא יושב ומחכה לו כבר שנים חולם הוא שיזכה לו, |על סודו שומר ומחכה לו |מתי כבר יגיע היום. |- |בירושלים ישנו איש לגמרי לא צעיר, |שבנה הרבה בתים בכל פינות העיר. |הוא מכיר כל סמטה, כל רחוב ושכונה, |הוא בונה את העיר כבר שבעים שנה. |והוא חולם כי, כמו שאת העיר בנה, |יניח למקדש את אבן הפינה. |על כפיו אותה יביא, אליהו הנביא. |והוא יושב ומחכה לו כבר שנים חולם הוא שיזכה לו, |על סודו שומר ומחכה לו |מתי כבר יגיע היום. |

-|אני פוסעת חרש בשביליך אני נוגעת בעשבי הזמן, |אני לומדת את כל משעוליך חונה ליד כל מעין. |אני הולכת במסע אליך האדמה עיקשת וצרובה, |אני לאט פורחת בין סלעיך כמו איילה תועה בערבה. |אני יודעת עוד רבה הדרך אבל אלך בה עד יכלה כוחי. |אתה לי ארץ אבודה לנצח אך שורשיך כבר בתוך תוכי. |תן לי זמן, הושט לי יד, עד נגלה ביחד את הארץ. |אני יודעת עוד רבה הדרך, אך שורשיך כבר בתוך תוכי. |תן לי זמן, הושט לי יד, עד נגלה ביחד את הארץ. |אני יודעת עוד רבה הדרך, אך שורשיך כבר בתוך תוכי. |- |אני מוצאת במסתרי החורש פינות בן לא דרכה עוד אהבה |ובצילן אפול מוכת סחרחורת, הזאת הארץ הטובה? |אני יודעת עד ימי ייתמו לא, לא אבואה עד עמקי ליבך, |אך מה יפה הדרך בה השארתי את פסיעותיי שלי על אדמתך. |אני יודעת עוד רבה הדרך אבל אלך בה עד יכלה כוחי. |אתה לי ארץ אבודה לנצח אך שורשיך כבר בתוך תוכי. |תן לי זמן, הושט לי יד, עד נגלה ביחד את הארץ. |אני יודעת עוד רבה הדרך, אך שורשיך כבר בתוך תוכי. |תן לי זמן, הושט לי יד, עד נגלה ביחד את הארץ. |אני יודעת עוד רבה הדרך, אך שורשיך כבר בתוך תוכי. |

-|קום והתהלך בארץ |בתרמיל ובמקל. |וודאי תפגוש בדרך |שוב את ארץ ישראל. |יחבקו אותך דרכיה |של הארץ הטובה, |היא תקרא אותך אליה |כמו אל ערש אהבה. |זאת אכן אותה הארץ, |זו אותה האדמה |ואותה פיסת הסלע |הנצרבת בחמה. |ומתחת לאספלט |לבנייני הראווה, |מסתתרת המולדת |ביישנית וענווה. |קום והתהלך בארץ |בתרמיל ובמקל. |וודאי תפגוש בדרך |שוב את ארץ ישראל. |יחבקו אותך דרכיה |של הארץ הטובה, |היא תקרא אותך אליה |כמו אל ערש אהבה. |וכרמי עצי הזית |ומסתור המעיין |עוד שומרים על חלומה |וחלומנו הישן. |וגגות אודמים על הר |וילדים על השבילים, |במקום שבו הלכנו |עם חגור ותרמילים. |קום והתהלך בארץ |בתרמיל ובמקל. |וודאי תפגוש בדרך |שוב את ארץ ישראל. |יחבקו אותך דרכיה |של הארץ הטובה, |היא תקרא אותך אליה |כמו אל ערש אהבה. |קום והתהלך בארץ |בתרמיל ובמקל. |וודאי תפגוש בדרך |שוב את ארץ ישראל. |יחבקו אותך דרכיה |של הארץ הטובה, |היא תקרא אותך אליה |כמו אל ערש אהבה. |קום והתהלך בארץ |בתרמיל ובמקל. |וודאי תפגוש בדרך |שוב את ארץ ישראל. |קום והתהלך בארץ. | יורם טהרלב, יאיר קלינגר

אינך יכולה ככה סתם ללכת ||אינך יכולה לעזוב אותי |אינך יכולה כי עכשיו שלכת |יש גשם בחוץ ואת נשארת איתי |אפילו אם תגידי: “זה לא כדאי” |אפילו אם תגידי: “לא, אין לי פנאי” |אפילו אם תגידי: “לך לך מעלי”. |אם רק תבקשי להרגיש בבית |את שחור צמתך חרש אלטף |ואם תבקשי לא לבכות הליל |אשב לידך וגם אתן לך כתף. |אפילו אם תגידי: “זה לא כדאי” |אפילו אם תגידי: “לא, אין לי פנאי” |אפילו אם תגידי: “לך לך מעלי”. |ואם תבקשי מעלי לברוח |אפתח את דלתי לך, ילדה קטנה |ואם תבקשי את פני לשכוח |אתן לך בלחי נשיקה אחרונה. |אפילו אם תגידי: “לא כדאי” |אפילו אם תגידי: “אין לי פנאי” |אפילו אם תגידי: “לך לך מעלי”. |אינך יכולה ככה סתם ללכת |יש גשם בחוץ ואת נשארת איתי. |