–|אני קורא בספר מלכים בפרק השבעה עשר |אני קורא על איש האלוהים אשר אמר, |כד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר |עד אשר יבוא מטר על פני האדמה. |וכאשר יבשו הנחלים והמטר בושש לבוא |האיש ההוא חצב את המילים, מלבבו |כד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר |עד אשר יבוא מטר על פני האדמה. |כד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר |עד אשר יבוא מטר, על פני האדמה. |אולי האיש ההוא ידע מחסור אולי טעם משורש מר |אולי בהתעטף עליו נפשו הוא שב ושר |כד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר |עד אשר יבוא מטר על פני האדמה. |- |על פני האדמה |ובימים האלה הקשים ימי אל טל ואל מטר |תמיד אני חוזר לאיש ההוא ואז נזכר |כד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר |עד אשר יבוא מטר על פני האדמה. |כד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר |עד אשר יבוא מטר על פני האדמה. |כד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר | נעמי שמר

-|קום והתהלך בארץ |בתרמיל ובמקל. |וודאי תפגוש בדרך |שוב את ארץ ישראל. |יחבקו אותך דרכיה |של הארץ הטובה, |היא תקרא אותך אליה |כמו אל ערש אהבה. |זאת אכן אותה הארץ, |זו אותה האדמה |ואותה פיסת הסלע |הנצרבת בחמה. |ומתחת לאספלט |לבנייני הראווה, |מסתתרת המולדת |ביישנית וענווה. |קום והתהלך בארץ |בתרמיל ובמקל. |וודאי תפגוש בדרך |שוב את ארץ ישראל. |יחבקו אותך דרכיה |של הארץ הטובה, |היא תקרא אותך אליה |כמו אל ערש אהבה. |וכרמי עצי הזית |ומסתור המעיין |עוד שומרים על חלומה |וחלומנו הישן. |וגגות אודמים על הר |וילדים על השבילים, |במקום שבו הלכנו |עם חגור ותרמילים. |קום והתהלך בארץ |בתרמיל ובמקל. |וודאי תפגוש בדרך |שוב את ארץ ישראל. |יחבקו אותך דרכיה |של הארץ הטובה, |היא תקרא אותך אליה |כמו אל ערש אהבה. |קום והתהלך בארץ |בתרמיל ובמקל. |וודאי תפגוש בדרך |שוב את ארץ ישראל. |יחבקו אותך דרכיה |של הארץ הטובה, |היא תקרא אותך אליה |כמו אל ערש אהבה. |קום והתהלך בארץ |בתרמיל ובמקל. |וודאי תפגוש בדרך |שוב את ארץ ישראל. |קום והתהלך בארץ. | יורם טהרלב, יאיר קלינגר