על הנגב יורד ליל הסתיו ||
ומצית כוכבים חרש חרש |
עת הרוח עובר על הסף |
עננים מהלכים על הדרך. |כבר שנה לא הרגשנו כמעט |איך עברו הזמנים בשדותינו |כבר שנה ונותרנו מעט |מה רבים שאינם כבר בינינו. |אך נזכור את כולם |את יפי הבלורית והתואר |כי רעות שכזאת לעולם |לא תיתן את ליבנו לשכוח |אהבה מקודשת בדם |את תשובי בינינו לפרוח. |הרעות נשאנוך בלי מילים |אפורה עקשנית ושותקת |מלילות האימה הגדולים |את נותרת בהירה ודולקת. |הרעות כנערייך כולם |שוב בשמך נחייך ונלכה |כי רעים שנפלו על חרבם |את חייך הותירו לזכר. |ונזכור את כולם |את יפי הבלורית והתואר |כי רעות שכזאת לעולם |לא תיתן את ליבנו לשכוח |אהבה מקודשת בדם |את תשובי בינינו לפרוח. | ונזכור את כולם |את יפי הבלורית והתואר |כי רעות שכזאת לעולם |לא תיתן את ליבנו לשכוח |אהבה מקודשת בדם |את תשובי בינינו לפרוח. | חיים גורי סשה ארגוב