-|מה אברך לו, במה יבורך? זה הילד, שאל המלאך. |מה אברך לו, במה יבורך? זה הילד, שאל המלאך. |וברך לו חיוך שכמוהו כאור |וברך לו עיניים גדולות ורואות |לתפוס בן כל פרח וחי וציפור |ולב להרגיש בו את כל המראות. |מה אברך לו, במה יבורך? זה הנער? שאל המלאך. |מה אברך לו, במה יבורך? זה הנער? שאל המלאך. |וברך לו רגליים לרקוד עד אין סוף |ונפש לזכור בה את כל הלחנים |ויד האוספת צדפים עלי חוף |ואוזן קשובה לגדולים וקטנים. |מה אברך לו, במה יבורך? זה העלם? שאל המלאך. |מה אברך לו, במה יבורך? זה העלם? שאל המלאך. |וברך כי ידיו הלמודות בפרחים |יצלחו גם ללמוד את עוצמת הפלדה |ורגליו הרוקדות את מסע הדרכים |ושפתיו השרות את מקצב הפקודה. |מה אברך לו, במה יבורך? זה הגבר? שאל המלאך. |מה אברך לו, במה יבורך? זה הגבר? שאל המלאך. |נתתי לו כל שאפשר לי לתת שיר, וחיוך, ורגליים לרקוד |ויד מעודנת, ולב מרטט |ומה אברך לך עוד? |מה אברך לו, במה יבורך? זה הילד? העלם הרך. |מה אברך לו, במה יבורך? זה הילד? העלם הרך. |הנער הזה – עכשיו הוא מלאך. |לא עוד יברכוהו, לא עוד יבורך. |אלוהים, אלוהים, אלוהים |לו אך ברכת לו – חיים. | רחל שפירא יאיר רוזנבלום

–|תקוותינו הן כמו מפרש מתוח |וכל סימן ממך זה כמו משב של רוח |ודמותך החרישית לובשת שקט |כמו הרגעים כשהמוסיקה נגמרת |אתה תשוב, אתה תשוב |אתה הרי הילד של כולנו |אתה תשוב, אתה תשוב |לבך פועם בלי הפסקה בלב שלנו |סדקים של אור בחשיכה הם תפילותינו |ימים של חופש ושמחה באים עלינו |ולא נשקוט עד שנראה את זיו פניך |אנחנו כאן לבד, אתה הרי יודע |אתה תשוב, אתה תשוב |אתה הרי הילד של כולנו |אתה תשוב, אתה תשוב |לבך פועם בלי הפסקה בלב שלנו |מאחורי סכסוך ישן יושב לו ילד |בין הסכמים לא חתומים הוא מבקש ש… |נזכור שיש לו גם פנים וחלומות |הוא רק פרפר, פרפר של מלחמות |אתה תשוב, אתה תשוב |אתה הרי הילד של כולנו |אתה תשוב, אתה תשוב |לבך פועם בלי הפסקה בלב שלנו | גלעד שליט

על הנגב יורד ליל הסתיו ||
ומצית כוכבים חרש חרש |
עת הרוח עובר על הסף |
עננים מהלכים על הדרך. |כבר שנה לא הרגשנו כמעט |איך עברו הזמנים בשדותינו |כבר שנה ונותרנו מעט |מה רבים שאינם כבר בינינו. |אך נזכור את כולם |את יפי הבלורית והתואר |כי רעות שכזאת לעולם |לא תיתן את ליבנו לשכוח |אהבה מקודשת בדם |את תשובי בינינו לפרוח. |הרעות נשאנוך בלי מילים |אפורה עקשנית ושותקת |מלילות האימה הגדולים |את נותרת בהירה ודולקת. |הרעות כנערייך כולם |שוב בשמך נחייך ונלכה |כי רעים שנפלו על חרבם |את חייך הותירו לזכר. |ונזכור את כולם |את יפי הבלורית והתואר |כי רעות שכזאת לעולם |לא תיתן את ליבנו לשכוח |אהבה מקודשת בדם |את תשובי בינינו לפרוח. | ונזכור את כולם |את יפי הבלורית והתואר |כי רעות שכזאת לעולם |לא תיתן את ליבנו לשכוח |אהבה מקודשת בדם |את תשובי בינינו לפרוח. | חיים גורי סשה ארגוב