בוא נזדרז, יקותיאל |היה לי רעיון |לסטארטאפ היהודי הראשון |שתי ציפורים במכה אחת. |הבט… |תודה |לא, לא… אנחנו… ביציאה |זה דרוש עוד פיתוח. | קצרים הומור פטנט המזוזה סטארטאפ

כן, גבירותיי ורבותיי. זהו יום היסטורי |בתולדות חקר המוח. |לפני כשבוע הגיע אלינו פציינט |שעבר תאונה במקום העבודה שלו. |וכתוצאה מהתאונה נתקע לו מוט ברזל |בגולגולת ועבר דרך המוח |עכשיו, המעניין הוא שבעוד שלפני התאונה |הוא היה אדם מאוד עדין, נינוח וידידותי |לאחר התאונה אנחנו מוצאים שהוא מתנהג באופן |מאוד חסר נוחות, אפילו אפשר לומר אגרסיבי. |ובואו לא נכביר במילים. בואו פשוט נכיר |את מר שמוליק לוי |שאלות? |מר לוי, ספר לנו איך אתה מרגיש, |אני קצת עצבני |ולמה לדעתך אתה עצבני? |למה? |בוא נראה למה? |אולי כי תקוע לי לום ברזל בתוך הראש |יא טמבל. |תגידי, מתי אנחנו מוצאים את הדבר הזה מהראש, מה נהיה? |תוציאי לי את זה כבר. |עוד שאלות מישהו? כן לי. לי יש שאלה. |מה עיר הבירה של… אה, לא |מתי את מוציאה לי את הפקינג לום הזה מהמוח? |מר לוי, תאר לנו קצת. התאונה מתרחשת בשבריר שנייה |ומה עובר לך בראש? |מה עובר לי בראש? |מה זה היה? |אה, לום! |לום ברזל עובר לי במוח! |את זה אנחנו הבנו. |ומה בקשר לתוכניות שלך לעתיד? |להוציא את המוט ברזל שתקוע לי במוח! |אנחנו הבנו… אתה חוזר על עצמך. | קצרים לום בראש הומור

היי, היי. היי. הי, שמוליק. ||נו, איפה טיילתם בחופשה? איפה לא? |נסענו למעלה שומרת… |טיילנו בנקבת הילל. גדול! |אז בטח נכנסתם לבית חורי. לא? איזו שאלה? |זו הרי חוויה בשביל הילדים. |לראות את שמורת הכרכומים… |פריחת הסתוונית עכשיו בשיא. |קטפו מלא זלזלת הקנוקנות. |אנחנו היינו במושב צפצפות.ואללה. |בבוקר טיילנו בכפר בנסון. |ואחר כך עלינו ליער דורבנים. |רגע, אז אכלתם ב”ג’ו חרא”. גם. |אבל את יודעת איפה הכי טוב עכשיו. |בתחנת דלק… ליד המוחרקה? לא. |בכניסה לשפעתא. איפה שהדרג’ה, הדרג’ה. |מדהים שם. |ואתה? |איפה היית? |אנחנו… כל ה… נסענו גם. כן. כן. |איפה? איפה? |למושב שלגית. |נחמד. אה, בטח. מושב שלגית. |יש שם דשא ועצים… |ודשא. |דווקא נחמד. כן. כן. |ואיפה טיילתם בסביבה? |בוואדי ג’ולה |ואדי ג’ולה? כן. ואדי ג’ולה. |זה ב… |אה, יש שם פריחה נהדרת בחורף. זהו בדיוק. כן. |אבל גם בקיץ. כבר עכשיו אפשר לראות את הניצנים של… |משקופית האודם. |זה פרח ממזרי כזה. |הוא בחורף. בקיץ… כן, מאוד יפה. מאוד יפה. |ומשם המשכנו כבר ל… |לקיבוץ חרציות השבים. עצרנו לאכול בכפר סבא |וכמובן את כל נבי דורה… גם. |כפר סבא? |איפה זה כפר סבא? | קצרים, הומור, טיול

סליחה שאני מפריע. אני פשוט רואה שבאת מהודו ||אני הייתי שם לפני שנה. וזאת הייתה חוויה מדהימה. |התרבות שלכם, זה משהו שהמערב עוד לא הצליח להפנים. |אני יכול לשבת רגע? אני יודע שלפי ה”טיקה” את אישה נשואה |הנקודה במצח, את אישה נשואה. אבל באמת רק לדקה |אני כל כך שמח לפגוש סוף סוף מישהו שבא משמה |מהתרבות של השלווה והשתיקה הזאת הסבלנות |היכולת להקשיב לכל אדם לכל יצור |ובעיקר לנפש.|תהיו דיסקרטיים, כי אף אחד לא יודע מזה, כן. הוא נכנס לכאן |הוציא אקדח עם משתיק קול |נעמד כאן ו… ירה בה אחד כאן במצח. |עכשיו הייתה פה ארוחה שלמה, היה פה זה… זה… זה לא בתפריט |חמש מאות שקל… | קצרים הומור

סיימתי את המערכון ||פנים משרד |תסריטאי עם עט ונייר, נכנס לחדר העורכת |ומניח דף על השולחן |תסריטאי: |”סיימתי את המערכון”, עורכת מתחילה לקרוא |בקול רם מהדף. |עורכת: |”פנים משרד, תסריטאי עם עט ונייר נכנס לחדר העורכת ומניח דף על השולחן.” |תסריטאי: |”סיימתי את המערכון” |”עורכת מתחילה לקרוא בקול רם מהדף” |זה מגיע לאנשהו? |תמשיכי, תמשיכי |עורכת מתחילה לקרוא |עוצרת לפתע, מרימה את ראשה מהדף |עורכת: “זה מגיע לאנשהו”? |תסריטאי: “תמשיכי תמשיכי” |תגיד לי מה אתה באת לשגע אותי? |זה כבר הסוף נו |עורכת: |”תגיד לי אתה באת לשגע אותי?” |תסריטאי: “נו זה כבר הסוף” |לפתע מגיח, דוב ענק |נכנס לחדר וחוטף את העורכת |איך המערכון? | חרא |מה, אבל לצלם אותו, נכון? |לא! | קצרים תסריטאי בזמן אמת הומור

מר סגל ||האם זכור לך כי בתאריך ה-12 בנובמבר 2007, יצאת מהבית |בשעה שמונה בערב? |כן. אמת. |האם נכון שיצאת להסתובב בפארק, שם פגשת בגלית הנרצחת |והזמנת אותה לטיול בחורשה? |כן. אמת. |האם נכון שבמהלך הטיול |הצעת לגלית סיגריה אותה טבלת בחומר מרדים? |כן. |מר סגל |האם נכון שבליל השבעה בנובמבר 2007 |לאחר שגלית נרדמה |אתה רצחת אותה בגרזן, ביתרת את גופתה ופיזרת אותה ברחבי החורשה? |כן. אמת. |יפה. |אתה יכול ללכת. |דובר אמת. אמרת לכם. אין מה להגיד |כן, כל מילה ומילה הייתה אמת. ממש. |בוא שחרר. מאוד נדיר, כן, כן, כן. לא זה באמת… |ראוי לציון, כל הכבוד. | הומור חקירות משטרה קצרים