-|מה אברך לו, במה יבורך? זה הילד, שאל המלאך. |מה אברך לו, במה יבורך? זה הילד, שאל המלאך. |וברך לו חיוך שכמוהו כאור |וברך לו עיניים גדולות ורואות |לתפוס בן כל פרח וחי וציפור |ולב להרגיש בו את כל המראות. |מה אברך לו, במה יבורך? זה הנער? שאל המלאך. |מה אברך לו, במה יבורך? זה הנער? שאל המלאך. |וברך לו רגליים לרקוד עד אין סוף |ונפש לזכור בה את כל הלחנים |ויד האוספת צדפים עלי חוף |ואוזן קשובה לגדולים וקטנים. |מה אברך לו, במה יבורך? זה העלם? שאל המלאך. |מה אברך לו, במה יבורך? זה העלם? שאל המלאך. |וברך כי ידיו הלמודות בפרחים |יצלחו גם ללמוד את עוצמת הפלדה |ורגליו הרוקדות את מסע הדרכים |ושפתיו השרות את מקצב הפקודה. |מה אברך לו, במה יבורך? זה הגבר? שאל המלאך. |מה אברך לו, במה יבורך? זה הגבר? שאל המלאך. |נתתי לו כל שאפשר לי לתת שיר, וחיוך, ורגליים לרקוד |ויד מעודנת, ולב מרטט |ומה אברך לך עוד? |מה אברך לו, במה יבורך? זה הילד? העלם הרך. |מה אברך לו, במה יבורך? זה הילד? העלם הרך. |הנער הזה – עכשיו הוא מלאך. |לא עוד יברכוהו, לא עוד יבורך. |אלוהים, אלוהים, אלוהים |לו אך ברכת לו – חיים. | רחל שפירא יאיר רוזנבלום

|השמיים משתנים לעיני החקלאים. |השכנים מתכוננים לימים הנוראים. |מישהו חושב עליך |ורושם את מעשיך. |בוא הביתה במהרה עם הרוח הקרירה |בוא הביתה במהרה עם הרוח הקרירה. |מנדרינות מבשילות בפרדס במועדן. |המורות משתעלות והולכות לישון מוקדם. |כבר ראיתי נחליאלי ואולי זה רק נדמה לי |עוד חמסין נשבר אתמול גם החופש הגדול |עוד חמסין נשבר אתמול גם החופש הגדול. |מה יקרה ומה יחלוף? שואלים הכתבים, |כשלאורך כביש החוף מתייצבים החצבים. |מה בעיתוני הערב מבשרת הכותרת? |בוא הביתה במהרה עם הרוח הקרירה |בוא הביתה במהרה עם הרוח הקרירה. | רחל שפירא

אנשי הגשם מתכווצים במעיליהם ||הם כבר למדו איך להצניע את עצמם |טיפות גדולות זולגות מכחול לילותיהם |טיפות גדולות זולגות על עלבונם. |את מרוחקת ואינך רואה אותם |הם מקבצים את חיוכייך בגניבה |ומבטך עוד לא פגש במבטם |עוד לא אמרת להם מילה טובה. |אם אהובייך יפקירוך |אם תחניק אותך בגידה |אם לשלום כבר איש אותך לא יברך – |אנשי הגשם יכתירוך |למלכתם היחידה |ויחלקו איתך את לחם צערך. |ויחלקו איתך את לחם צערך. |עודך חוגגת ואינך זקוקה להם |אנשי הגשם מביטים בך בחמלה |לו רק יכלו היו נותנים את חייהם |לשמור אותך מעוני או מחלה. |אנשי הגשם ממתינים לך בפינה |נאמנים כצל, סבלניים כזמן |וכל יום שעובר, כל חודש, כל שנה |לוקחים אותך לעבר מפתנם. |כשאוהבייך ישכחו |וכל כלבייך ינבחו |אנשי הגשם יאספוך אל מיטתם. |והם ירימו את ראשך |ויאמצו את ייאושך |לחממך בפרורי אהבתם. |לחממך בפרורי אהבתם. |אנשי הגשם מתכווצים במעיליהם |הם כבר למדו איך להצניע את עצמם |טיפות גדולות זולגות מכחול לילותיהם |טיפות גדולות זולגות על עלבונם. |את מרוחקת ואינך רואה אותם |הם מקבצים את חיוכייך בגניבה |ומבטך עוד לא פגש במבטם |עוד לא אמרת להם מילה טובה. |אם אהובייך יפקירוך |אם תחניק אותך בגידה |אם לשלום כבר איש אותך לא יברך – |אנשי הגשם יכתירוך |למלכתם היחידה |ויחלקו איתך את לחם צערך. |ויחלקו איתך. | נחום היימן נחצ’ה היימן רחל שפירא משה דץ