הצורך הזה בבועה דמיונית שמקיפה אותנו ושייכת רק לנו, |משותף לכולם. |הבעיה היא שרובנו כנראה לא נסכים על הגודל שלה. |אותו טווח ביטחון שאנחנו תופסים מהעולם יכול לנוע בין |45 ס”מ בלבד ל-120 ס”מ מהגוף שלנו. |לפחות על פי ההגדרה שניסח אדוארד טוויצ´ל הול |אי שם בשנות ה-60 כשטבע את המושג “מרחב אישי”. |המרחב שמתחת ל-45 ס”מ, לפי הול, הוא המרחב האינטימי, |זה ששמור בדרך כלל לבני זוג ומשפחה קרובה. |וכל מה שמעל ל-120 ס”מ, הוא המרחב החברתי, |עליו אנחנו מקפידים בדרך כלל בתקשורת עם קולגות ואנשים זרים. |רובנו קנאים למרחב האישי שלנו כבר מגיל 12, |ואנחנו זקוקים ליותר ויותר ממנו ככל שאנחנו מתבגרים |או מטפסים בסולם המעמדות החברתיים. |אבל הסיבה הכי משמעותית להבדלים בין ההעדפות שלנו, |היא כנראה תרבותית. |מחקר שנערך השנה מיקם בקצה אחד את רומניה, |בה נוטים לשמור בממוצע על 140 ס”מ של מרחב אישי, |ובקצה השני את ארגנטינה, עם 70 ס”מ בממוצע בלבד. |מניתוח תוצאות המחקר ניתן היה לראות |שאנשים שחיים במדינות חמות, נטו לשמור דווקא פחות מרחק, |ושנשים, באופן כמעט גורף, |נזקקו למרחב אישי גדול יותר מאשר גברים. |אבל יכול להיות שיש עוד איזה עניין. |מחקרים מהחודשים האחרונים גילו שהמנגנון שגורם לבני אדם |לרצות להתקרב לסובבים אותם, עשוי להיות קשור לרמות הדופמין. |מוליך עצבי שנמצא במוח ושולט בין היתר |גם על תחושות העונג והסיפוק. |ניסוי שנערך בזבובי פירות, |הראה שכשרמת הדופמין במוחם הייתה גבוהה יותר, |זבובים זכרים נטו לשמור פחות מרחק אחד מהשני. |איך זה רלוונטי לנו? |קיים לא מעט דמיון בין האינפורמציה הגנטית שלנו |לבין זו של זבובי הפירות, ומחקרים מהסוג הזה |עשויים לעזור לנו בהבנת תופעות רפואיות מורכבות |בהן שאלת הקרבה האנושית משחקת תפקיד מרכזי.| כאן מסבירים לוסי איוב
פסיכולוגיה
כאן סקרנים | מיזופוניה
הסביבה שלנו מלאה בצלילים. |בשבילנו זה חלק מהמוזיקה של החיים. |אבל יש כאלה שעבורם מדובר בסיוט. |אחוזים נרחבים מהאוכלוסיה חווים תחושות קשות כשהם שומעים קולות של |לעיסה, תקתוק, נקירה, |כסיסת ציפורניים, |כחכוח, צחוק, |או בעצם כל צליל שאנחנו מפיקים כיצור חי. |לתופעה הזו קוראים מיזופוניה, שנאת רעש. |התופעה הזו התגלתה לראשונה בשנת 2000 ע”י שני חוקרים אמריקאיים |בשם מרגרט ופאוול ג´סטרבוף. |עד לא מזמן כולם חשבו שהמיזופונים הם סתם מוזרים או בלתי נסבלים. |הסיווג של מיזופניה כהפרעה? אפילו לא נכנס ל-DSM,? |ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי. |המיזופונים, לעומת זאת, |הם מדווחים על תחושות של זעם, חרדה, |חוסר אונים, מצוקה נשימתית, |או הזעה מוגברת. |החלק במוח שלהם שאחראי לפעילות הרגשית קופץ להילוך גבוה |וקצב הלב שלהם גובר. |למרות שלמיזופונים עצמם זה היה ברור, |מחקר חדש מוכיח סוף-סוף |שמוקד ההפרעה שלהם איננו במערכת השמיעה, אלא בקישוריות העצבית במוח. |כלומר, אין להם בכלל בעיות שמיעה. |חוץ מלנזוף, להתלונן ולגעור בסביבה, |המיזופונים מתמודדים עם התופעה גם ע”י הימנעות. |עוד פתרונות שעובדים למיזופונים הם: |אטמי אוזניים, |אוזניות, |יצירת הסחות דעת, |חיקוי של הצלילים הטורדניים |ושיח פנימי חיובי. |מחקרים אחרים מציעים חשיפה מבוקרת לרעש |שתפתח חיסון מפני הרעשים הטורדניים |או טיפול בקשרים המוחיים שמעוררים את ההפרעה |באמצעות תרופות פסיכיאטריות. |אז נכון שבינתיים קשה לנו להבין |מה בדיוק גורם למיזופוניה ואיך מטפלים בה |אבל עצם נתינת השם לתופעה |הובילה למגמת הזדהות כלל עולמית. |עוד ועוד מיזופונים התרגשו לגלות שהם לא לבד בעולם, |שיש עוד אנשים שסובלים בדיוק כמוהם |מהקליקים המעצבנים של העט |או מהנשימות הכבדות של השכן מהקיוביקל ליד. |המחקרים החדשים, העיסוק הגובר והמידע שהצטבר |עדיין לא מספיקים כדי לגרום להכרה ממסדית בהפרעה. |אבל הם יצרו קהילה חדשה ומחבקת. |שנאמר, |צרת רבים היא לפעמים אחלה נחמה.| כאן מסבירים
כאן | סקרנים – מה הם שקרים כחולים
תגיד, המשקפיים האלה שלך? -אה… כן. יפים לי? |בטח, בטח. |יש שקרים רגילים, שחורים, ויש את השקר הלבן. |את הראשון אנחנו מספרים מסיבות אנוכיות. |כדי להגן על עצמנו או להרוויח משהו. |אנחנו מתחילים להשתמש בו בסיטונות בסביבות גיל שלוש. |אבל בערך בגיל שבע, רובנו מגלים קונספט חדש: |שקר שמונע מאמפתיה, שאמור בסה”כ לעשות טוב לאחרים. |זהו כמובן השקר הלבן. ובין לבין, יושב לו השקר הכחול. |בדומה לשקר הלבן, אנחנו משתמשים בו |כדי לעזור לאחרים ולא רק לעצמנו. |אבל העזרה הזאת שמורה רק לקבוצה המצומצמת שלנו, |והיא מופנית נגד קבוצה או קבוצות אחרות. |או במילים אחרות, אם אנחנו מספרים שקר שמופנה |נגד קבוצה אחרת, הוא הופך משקר אנוכי |לשקר שמיטיב עם כלל הקבוצה שלנו. |בין אם מדובר במשפחה, בחברים, או במחנה פוליטי. |במחקר שנערך ב-2008 באוניברסיטת טורונטו |על ילדים בני שלוש, תשע ו-11, |גילו החוקרים שילדים מאמצים ומספרים שקרים כחולים |ככל שהם מתבגרים. לדוגמה: כשניתנה לילדים הזדמנות |לשקר למראיין על מעשה רמאות שנעשה בנבחרת שחמט של ביה”ס, |הילדים הבוגרים רימו באחוזים גבוהים יותר מהצעירים. |הם לא עשו את זה מטעמים אנוכיים, אלא כדי להגן על ביה”ס וחברים שלהם. |ועל אותו המשקל, פוליטיקאים יודעים שמשתלם להם |להשתמש בשקרים כחולים כי כל עוד הם מתנגחים |במחנה הפוליטי היריב שלהם ובתומכיו, |זה לא באמת משנה אם הם אומרים אמת או שקר. |לכן, למרות שהם משקרים בלי בושה ולמרות שאנחנו יודעים שהם משקרים, |והם יודעים שאנחנו יודעים שהם משקרים, |ואנחנו יודעים שהם יודעים שאנחנו… | למרות שכולנו יודעים שהם משקרים, לא רק שהם מצליחים לצאת מזה, |להפך, הם ממשיכים ליהנות מתמיכה עצומה במחנה שלהם. |כאן מסבירים ערוץ כאן