הכירו את מאור נידם. בן 25 מתל אביב. |מאור הוא גולש מעטפת, או בשם העממי, סנפלינג חלונות. |מאור עובד חמישה ימים בשבוע |והוא מבלה על החבל תשע שעות בכל יום. |שלוש שעות וחצי ברצף זה הזמן הארוך ביותר |שבו היה תלוי בחבל. |שני חבלים מחזיקים את מאור, חבל גלישה וחבל אבטחה. |כל חבל יכול לשאת עד שלוש טונות. |את החבלים קושר מאור בחמישה סוגי קשרים שונים: |מוט איטלקי, הצלה, שמינית, פרפר אלפיני, שמינית כפולה. |מאור ניקה עד היום קרוב ל-140 בניינים, |בהם מגדל אלקטרה, המגדל החמישי בגובהו בארץ, |ובחישוב פרוע, ניקה מאור קרוב ל-2,500 חלונות. |20 פעמים הפתיע מאור אנשים שונים מהחלון. |באחת הפעמים אמרה לו מישהי, “אתה גבר חלומותיי”. |בחברה של מאור יש כ-20 עובדים. |הגיל הממוצע בחברה הוא 25. |אגב, אין אף עובדת אחת בחברה של מאור. |שמונה פעמים בשבוע צועקים למאור, |”בשביל מיליון דולר לא הייתי עושה את העבודה שלך”. |מאור עבר קורס הכשרה שארך שישה ימים בלבד. |על עבודתו הוא מרוויח 350 שקלים ליום, |ואינו מקבל תוספת סיכון. |פעמיים נפל לו הטלפון כשהוא תלוי באוויר, |פעם אחת לדלי, פעם אחת לרצפה. |ופעם אחת חרבנה למאור ציפור על הראש.|
תעמוד שיעור באתר
מקצועות במספרים – גולן אוחנה, מוכר פלאפל
הכירו את גולן אוחנה. בן 44, מתגורר בעפולה. |גולן הוא מוכר פלאפל. |כבר כשהיה בן 17 וחצי החל גולן למכור פלאפל. |תשע הוא מספר הפעמים שגולן מברך בכל יום את עובדיו. |150 הוא מספר המנות הממוצע שגולן מכין ביום. |לא משימה קשה מדי, כשלוקח שבע שניות להכין מנה, |עשר דקות לוקח לאכול אותה, |ו-900 קלוריות הוא המחיר האמיתי שלה. |בכל יום מוזג גולן 30 ליטרים של שמן למכל הטיגון, |90 שניות הוא הזמן הנחוץ לטיגון כדור |שקוטרו הממוצע הוא 2.6 ס”מ. |חמישה כדורים מעיף בו זמנית גולן לתוך פיתה אחת. |הלקוחות של גולן נהנים משמונה כדורים בכל מנה. |שניים מהלקוחות נאלצים להתמודד עם חור בפיתה. |80 ק”ג של תפוחי אדמה מסיימים את חייהם כצ’יפס |שאורכו הוא שישה ס”מ בממוצע. |מכונת הפלאפל של גולן מייצרת כ-130 כדורים לדקה. |בכל יום נמכרות 20 כוסות של ברד ענבים. |והתזונה היומית של גולן מורכבת משני חצאי פיתה. |בתיאבון.|
קטונתי – יונתן רזאל
–|קטנתי מכל החסדים ומכל האמת |אשר עשית את עבדך |קטנתי מכל החסדים ומכל האמת |אשר עשית את עבדך |קטנתי מכל החסדים ומכל האמת |אשר עשית את עבדך |קטנתי מכל החסדים ומכל האמת |אשר עשית את עבדך |כי במקלי עברתי את הירדן עתה הייתי לשני מחנות |הצילני נא, הצילני נא |הצילני נא |כי במקלי עברתי את הירדן עתה הייתי לשני מחנות |הצילני נא, הצילני נא |הצילני נא |- |קטנתי מכל החסדים ומכל האמת |אשר עשית את עבדך |אני קטנתי מכל החסדים ומכל האמת |אשר עשית את עבדך |כי במקלי עברתי את הירדן עתה הייתי לשני מחנות |הצילני נא, הצילני נא |הצילני נא |ובמקלי עברתי את הירדן עתה הייתי לשני מחנות |הצילני נא, הצילני נא |הצילני נא |כי חסדך גדול עלי |כי חסדך גדול עלי |והצלת אוי הצלת נפשי | משאול תחתיה |- |במקלי עברתי את הירדן עתה הייתי לשני מחנות |הצילני נא, הצילני נא |הצילני נא |במקלי עברתי את הירדן עתה הייתי לשני מחנות |הצילני נא, הצילני נא |הצילני נא |קטנתי מכל החסדים ומכל האמת, האמת. |
שיר אהבה בדואי – דיוויד ברוזה ויעל לוי
–|צלילי חליל אל החולות של המדבר היה שולח |ליטף הוא את גופה הרך והסופה טרפה הכל |חדל להיות כמו החולות אני רוצה אותך כמו סלע |אז הבטיח לא לנדוד שוב כמו החול |כשהרוחות אותו ליטפו בעוז אחז במוט האוהל |אוזניו אטם הוא לא לשמוע לא לנשום כלל את הצליל |אתה נווד לחש מדבר אתה נקבר באוהל צר |והכבשים פעו בוואדי כמו חליל |הו הו הו הו הו קול קורא לנדוד לנדוד |הו הו הו הו הו קול קורא לנדוד לנדוד |וכשפרצו השיטפונות שכח את כל מה שהבטיח |אל הצלילים של החליל הושיט ידיים בסופה |במחול טירוף בקני הסוף נסחף שיכור כמו חול ברוח |גם הסלעים פרשו כנפיים כמו אנפה |וכשחזר שוב על סוסו להעמיק את מוט האוהל |על היריעות היא בחוטים ובצבעים מילים רקמה |ברוך שובך בוגד אחוז היטב במוט האוהל |כי גם אותי סופה נודדת סחפה |הו הו הו הו הו קול קורא לנדוד לנדוד |הו הו הו הו הו קול קורא לנדוד לנדוד |- |צלילי חליל אל החולות של המדבר היה שולח |ליטף הוא את גופה הרך והסופה טרפה הכל |חדל להיות כמו החולות אני רוצה אותך כמו סלע |אז הבטיח לא לנדוד שוב כמו החול |הו הו הו הו הו קול קורא לנדוד לנדוד |הו הו הו הו הו קול קורא לנדוד לנדוד |
זה קורה – אריק לביא
–|זה קורה |שהדרך מתמשכת |זה קורה |יש ללכת, ללכת. |שום דבר לא ידוע |לא שנה, לא שבוע |יש לנוע, לנוע |ולחשוב שהייתי יכול |לחזור על הכל אבל בן אדם |זה קורה. |זה קרה |שהדרך התמשכה לי |זה קרה |לא ידעתי איך זה בא לי. |שום דבר לא ידוע |לא שנה, לא שבוע |יש לנוע לנוע |ולחשוב שהייתי יכול |לחזור על הכל אבל בן אדם |זה קרה. |זה יקרה |ואולי בסוף הדרך |שנראה, |כי הדרך מתמשכת. |שום דבר לא ידוע |לא שנה, לא שבוע |יש לנוע, לנוע |ולחשוב שהייתי יכול |לחזור על הכל אבל בן אדם |זה יקרה. |זה קורה |שהדרך מתמשכת |זה קורה |יש ללכת, ללכת. |שום דבר לא ידוע |לא שנה, לא שבוע |יש לנוע, לנוע |ולחשוב שהייתי יכול |לחזור על הכל אבל בן אדם |זה קורה. |
זאת שמעל לכל המצופה – הגשש החיוור
–|היא נושמת עצמאית, היא כולה מלכה |בת תשע עשרה עם אופציה להארכה |יש לה גוף שמתאר את הרי שומרון |וכל מה שנשאר לה מופקד בחיסכון |מפני שהיא אומרת דבר פשוט |אם ביחד אז רק לחוד |בפינה שממול עובר, |היא יודעת שאני בא לראות אותה ולא אחר |שיערה נופל לצד זה מראה נדיר |ושתי עיניה הכחולות גומרות סדיר |היא שומרת אמונים לעצמה בלבד |ויש לה שיא אולימפי בסתם להיות לבד |מפני שהיא אומרת דבר פשוט |אם ביחד אז רק לחוד |בפינה שממול עובר, |היא יודעת שאני בא לראות אותה ולא אחר |תוכניות מאושרות ואני עצוב |אוכל לעצמי את הלב ובמרק יש זבוב |בקיוסק ליד ביתי, היא נמצאת כל יום |אך כמה פעמים, אפשר לקנות עיתון |מפני שהיא אומרת דבר פשוט |אם ביחד אז רק לחוד |בפינה שממול עובר, |היא יודעת שאני בא לראות אותה ולא אחר |היא אומרת דבר פשוט |אם ביחד אז רק לחוד |רק לשבת על כוס קפה, |עם הזאת שהיא תמיד מעל לכל המצופה |
אני וסימון ומואיז הקטן – יוסי בנאי
-|ולפעמים כשאני כך לבדי אני חוזר לסמטאות ילדותי |אל נעורי שנעלמו עם השנים לחברים שלי ההם הישנים |אני חוזר אל הצבעים והקולות אל העיניים התמימות והגדולות |אני חוזר אל השכונה אל עץ התות אל עפיפון אדום אדום קשור לחוט |היינו ילדים וזה היה מזמן אני וסימון ומואיז הקטן |היינו ילדים וזה היה מזמן אני וסימון ומואיז הקטן |אני זוכר קולנוע רקס ביומיות ומרחוק פעמונים של כנסיות |ואיך רדפנו על גגות אחרי יונים לעוף איתן רצינו עד לעננים |ובגן השעשועים על נדנדות נשבענו אמונים לכל הילדות |שיחקנו סמל וסוס ארוך וראשיות המלחמות היו אז לא אמיתיות |היינו ילדים וזה היה מזמן אני וסימון ומואיז הקטן |היינו ילדים וזה היה מזמן אני וסימון ומואיז הקטן |בנעלי שבת עם כובע של בארט ובעברית יפה עם עין ועם חית |דהרנו על ענן עשוי מכריות ובאקדח פקקים הטבענו אוניות |הייתי טרזן , וסימון ארול פלין ומואיז הקטן קפץ כמו גונגה דין |ובלילות החורף הקרים מאוד היינו מתכסים בכל החלומות |היינו ילדים וזה היה מזמן אני וסימון ומואיז הקטן |עברו שנים מאז עכשיו העיר גדולה מסימון לא שומעים אפילו לא מילה |ומואיז הקטן לאן הוא נעלם וגם קולנוע רקס כבר לא קיים |אבל אני כשאני כך לבדי אני חוזר לסמטאות ילדותי |אל נעורי שנעלמו עם השנים לחברים שלי ההם הישנים |היינו ילדים וזה היה מזמן אני וסימון ומואיז הקטן |היינו ילדים וזה היה מזמן אני וסימון ומואיז הקטן |היינו ילדים וזה היה מזמן אני וסימון ומואיז הקטן |היינו ילדים וזה היה מזמן אני וסימון ומואיז הקטן |היינו ילדים וזה היה מזמן אני וסימון ומואיז הקטן |היינו ילדים וזה היה מזמן אני וסימון ומואיז הקטן |
ערב עירוני – יוסי בנאי
|שקיעה ורודה בין הגגות |אספלט כחול מלמטה |עיני נשים נוגות, נוגות אומרות לערב “למה באת?” |הפנסים פרחי העיר |מלבלבים באור ניחוח |אביב חשמל עצוב בהיר משיכרונו אסור לברוח |הוא רק יתום ורק תמים |נולד לרגע ואיננו |בין הלילות והימים הוא בא לזרוח בעינינו |הוא רק יתום ורק תמים |נולד לרגע ואיננו |בין הלילות והימים הוא בא לזרוח בעינינו |בין הימים והלילות |לנאות מראה כחולים נלך נא |כל נשמותינו הבלות שם דשא עשב תלחכנה |נפנוף שלום ילדה פתיה |את חיוכה נשא האוטו |מה שהיה ולא היה נדמה כמו ישוב להיות עוד |||כעת אני מאוד אחד |ומסתכל מאוד בשקט |איך הלבנה חולצת שד מקיר הבית שמנגד |כעת אני מאוד אחד |ומסתכל מאוד בשקט |איך הלבנה חולצת שד מקיר הבית שמנגד |- |גופי נקטן ומתנמך |אבל ראשי כל כך גבוה |עד שאפילו אם אלך לא אתבונן לאן אבואה |שקיעה ורודה על סף הרחוב |ורחוב כמנהרה של תכלת |מי שיגיע עד הסוף ירצה לבכות מרוב תוחלת |שקיעה ורודה על סף הרחוב |ורחוב כמנהרה של תכלת |מי שיגיע עד הסוף ירצה לבכות מרוב תוחלת |שקיעה ורודה בין הגגות |אספלט כחול מלמטה |עיני נשים נוגות נוגות אומרות לערב “למה באת?” |- |
השיר הוא תיאור של העיר תל אביב בשעת השקיעה.
הוא רק יתום ורק תמים – זהו תיאור של אור הפנס הנדלק.
השיר משמש מזה עשרות שנים כהמנונו הבלתי רשמי של ענף החובשים בצה”ל, בבה”ד 10.
סשה בפסאז’ – יוני רכטר ועלי מוהר
–|למי יש מכון למסז’ בפסז’? לסשה בפסז’ יש מכון למסז’ |נכון שהמכון של סשה למסז’? נכון המסז’ של סשה במכון |מכון המסז’ של סשה בפסז’ מכון המסז’ של סשה בפסז‘ |מה עושה סשה בפסז’ על ספה? על ספה בפסז’ עושה לו סשה מסז’ |למי בפסז’ על ספה עושה לו סשה מסז’? סשה עושה ת’מסז’ גם לסרז‘ |מכון המסז’ של סשה בפסז’ מכון המסז’ של סשה בפסז‘ |נכון שבפסז’ נותן סשה מסז’? נכון שאת המסז’ עושה סשה בפסז‘ |ונכון שסשה ת’מסז‘ בפסז’ הוא עושה כי… לסשה מכון למסז’ בפסז‘ |מכון המסז’ של סשה בפסז’ מכון המסז’ של סשה בפסז‘ |מכון המסז’ של סשה בפסז’ מכון המסז’ של סשה בפסז‘ |
נוח – מתי כספי
–|נוח – לא שכחנו איך בגשם ובסער |נוח – לתיבה אספת את חיות היער. |שתיים, שתיים מכל מין האריה והממותה, |הגמל והשיבוטה וגם ההיפופוטם. |איך פתחת את הצוהר ומתוך התכלת הלבנה |באה היונה. |נוח – כמה זמן נמשיך לשוט על פני המים? |נוח – כל החלונות סגורים כמעט חודשיים. |וכבר אין לנו אויר לאריה ולממותה | לגמל ולשיבוטה וגם להיפופוטם. |פתח לרגע את הצוהר ואל תוך התכלת הלבנה |שלח את היונה. |נוח – מה אתה דואג, הן כבר חדל הגשם |נוח – פתח את החלון, אולי הופיעה קשת |וייראו אותה כולם האריה והממותה, |הגמל והשיבוטה וגם ההיפופוטם. |פתח לרגע את הצוהר ואל תוך התכלת הלבנה |שלח את היונה. |נוח – היונה כבר שבה עם עלה של זית |נוח – תן לנו לצאת ולחזור לבית |כי כבר נמאסנו זה על זה האריה על הממותה, |הגמל על השיבוטה וגם ההיפופוטם. |פתח לרגע את הצוהר ונעוף לתכלת הלבנה |כך עם היונה. |- |פתח לרגע את הצוהר ונעוף לתכלת הלבנה |כך עם היונה. |- |