בכ’ בתמוז לפני שנתיים התייתמתי. |מאבי הלא ביולוגי. |הרגשתי שהעולם נגמר. עמדתי ליד מיטתו לילה שלם ובכיתי, |כמו כל פעם בשנתיים הללו בלעדיו, כשאני עולה לקברו, |פוגש את האני האמיתי שלי ומתנקה מבפנים. |זהו סיפור האהבה שלי, סיפור על אהבה וגעגוע אין סופי. |נכנסתי לחדר, נער בן 13, |הוא שאל אותי אם הרב בישיבה מכבד אותי. |אם אני נהנה שם, אם האוכל טוב, אם המיטה נוחה. |הוא לא שאל כמה אני לומד, כפי שמתבקש שרב ישאל תלמיד. |גם לא נשאלתי אם אני מתפלל, מניח תפילין, טובל במקווה. |הוא פשוט התעניין אם כיף לי. |היום לפני שנתיים נפטר הרבי שלי. |רבי אליעזר הגר, האדמו”ר מסערט ויז’ניץ’. |אני זוכר את ההודעה שהגיעה אז, ועד היום אני מסרב לקבל. |אני זוכר שמול עיניי רצו החגים, השמחות, הרגעים היפים |וגם אלה שפחות, שתמיד היו יחד איתו. |שום דבר לא קרה בלעדיו. |אנשים לא מבינים למה אני דומע כשאני מדבר עליו. |מה לבן 20 ובן 90? |למה רבבות יצאו להלווייתו וממשיכים לבכות אותו גם לאחר מכן? |התשובה אינה שכלית, היא רגשית. |החיבור הזה הוא הקשר הרגשי החזק ביותר בחיי. |גדלתי על דרך החסידות, על ברכיו של הרבי. |לפני הברית, הוא זה שבחר לי את שמי יחד עם הוריי. |בחלאקה, הוא גזר את שיערי. |לא לפני שהושיב אותי על ברכיו ושוחח איתי כאילו אני בן שיחה רגיל. |ילד בן שלוש, כן? |בבר המצווה הניח לי תפילין, רקד איתי ונשק לי במצח. |ולו רק הייתי זוכה, היה הרבי רוקד איתי גם בחתונה שלי. |לא זכיתי. |הרבי שלי היה מיוחד. החל מהאהבה לכל אדם באשר הוא |שהייתה דרך חיים, |הידיים הרכות שהיו הדבר החזק בעולם, |העיניים הטובות שהיו שם תמיד, והחיוך, החיוך שאין שני לו. |עצה טובה שתמיד ידע לתת. |התעניינות אמיתית שלוותה בחוכמה נדירה. |זו הייתה השגרה שלי. ואז הגיעה ההודעה ההיא לפני שנתיים. |איבדתי רבי שהוא אבא. |אני מתגעגע, רבי. |
תעמוד שיעור באתר
מלך זילברשלג | תדריך לקראת חודש הרחמים והסליחות
א-לול! |שמעתם פעם את השאגה הזאת? |כי מאות אלפי בני ישיבה שומעים אותה מדי שנה במשך חודש, |שאגה שהיא מין ניעור שמזכיר להם לחזור בתשובה. |כן, גם חרדים חוזרים בתשובה. |אלול הוא החודש האחרון בשנה העברית, |החודש שלפני הימים הנוראים, שהם כידוע ראש השנה ויום כיפור, |הימים שדורשים מאיתנו הכנה מיוחדת. |להכנה הזאת קוראים חודש הרחמים והסליחות. |עדות המזרח יגידו סליחות החל מראש החודש, |בעוד האשכנזים? הם יגידו רק משבוע לפני ראש השנה. |אבל בואו לא נשכח שהם אוכלים קטניות בפסח |ובשר בתשעת הימים, אז פיטים, לא? |אז מה קורה באלול? |באלול הפחד מרחף בחלל האוויר. |אנחנו אוכלים פחות, ישנים פחות וגם… גם מדברים פחות. |כל מעשה טוב יכול לסייע לנו. מה לא עושים כדי לזכות במשפט? |אלול הוא לא שם של חודש, אלול הוא… |חכמינו אמרו שאפילו דגים שבים רועדים. |נגיד ילד בן 13, אוקיי? בר מצווה, עכשיו סיים חיידר. |זאת אומרת, בית ספר יסודי. לאן הולך? |נכון, לישיבה. |הדבר הראשון שהוא נתקל בו בישיבה הוא אלול. |ישר מהסינר של אימא הוא נכנס לסטרס |של החודש הכי מלחיץ והכי מפחיד בשנה הישיבתית. |מי אמר שלחרדים אין טירונות? |בהשאלה ממצוות ראש השנה |כל החודש כל בוקר כל בית כנסת ישמע את תקיעת השופר |כדי להזהיר ולעורר את הציבור לחזור בתשובה. |אחד מגדולים האדמו”רים החרדיים אמר פעם באירוניה, כן? |שלוש מצוות גדולות לקחו לנו החילונים בדורות האחרונים: |את מצוות יישוב הארץ לקחו החלוצים, |את לשון הקודש לקח לנו אליעזר בן יהודה |וגם החזרה בתשובה, רוב החוזרים חילונים. |טוב, אז לפחות באלול גם חרדים חוזרים בתשובה. |אלול! |
מלך זילברשלג | מה עושים חרדים באינטרנט
-|לרוב החרדים אין בבית אינטרנט או אפילו מחשב |האינטרנט הסלולרי הוא כבר סיפור אחר. |הוא האיום הגדול ביותר שקם על החרדיות |המלחמה באינטרנט ובסמארטפונים |היא התקיפה ביותר שידע המגזר החרדי. החל מהכרזות |בכל שבוע, בכל בתי הכנסת החרדים בארץ |וכלה בהשלכת ילדים להורים מרושתים ממוסדות החינוך |פתגם סיני חרדי עתיק אומר “שהמגזר החרדי משול לרהיט ישן בבית |גם כשלא בדיוק מבינים למה הוא שם, לא מזיזים אותו כדי שלא יתפרק |בשנים האחרונות הרשת הצליחה להזיז קצת את הרהיט |למה אני חושב כך? כי הנה אני כאן |אני ועוד חרדים רבים, רחמנא לצלן. |אני זוכר שכשהגעתי לפייסבוק, כפרופיל פייק אגב |היו שם חרדים מעטים. בגדול רק פלוני, אלמוני ופלמוני היו שם. |היום, לא עלינו, הם מתרבים שם כמו ספינרים בכיתה ה’. |הם כבר לא חיילים אלמונים |סצנת הוואטסאפ החרדי חזקה יותר מכל מדיה אחרת. |במהירות, בתפוצה ולפעמים גם באמינות. |כל סרטון שלי שרק עולה לרשת מופץ שם בכמות גדולה יותר מכל עלון שבת מצוי. |עשיתם רצח עם לצפיות שלי. שתפו לינק ליוטיוב לפחות. |אז הצלחה מסחררת לא הייתה לו למאבק |אבל מצד שני, חרדי שמחזיק סמארטפון לא ממש גאה בו. |גם חוצפן כמוני, יהיו רחובות שבהם לא אוציא את הסלולרי שלי |לבית כנסת? אין מצב שאני מגיע איתו! |כשכן, הוא לא יצא מהכיס! |בלי קשר שזה יכול להרוס לי את השידוך |כדי להגיע לשביל הזהב בין ימי הביניים לשמירת העיניים, |קמו אתרים חרדים |והופיעו הסמארטפונים המפוקחים. המקועקעים בחותם כשרות |ויש בהם חנות אפליקציות מסוננת. |הבעיה היא שבניגוד לפלאפונים הכשרים בהם אי אפשר לטעות, |בין סמארטפון מפוקח לרגיל, כבר הרבה יותר קשה להבדיל |כן, כן. אין לי שיחות פה בכלל. |אבא שלי תמיד אומר: כשמקלוהן דיבר על הכפר הגלובלי, |הוא דיבר הוא דיבר על כל העולם. |יוצא באירוניה שהחרדי האותנטי, נותר היחידי איש העולם הגדול |אבל בינינו, באינטרנט כמו בכל דבר יש טוב ורע. |מצד אחד זו אימה, ומצד שני מקום פרקטי ודוכן להפצת תורה, |תפילה, אמונה וסרטונים שלי! |מה אני הולך להיות בקולנוע? |אני הולך להיות בקולנוע? אנחנו נחשבים עכשיו סלבים כאילו? |כן אבל אל תדבר כי אני רוצה להגיד משהו, סבבה? |
פתגם סיני עתיק – ביטוי הומוריסטי שמשמעותו: פתגם שהומצא על ידי ברגע זה אבל שנשמע חכם ונכון.
פרופיל פייק – פרופיל פייסבוק בשם לא אמיתי.
ספינרים בכיתה ה’ – כמו בעולם כולו, גם בישראל היה לכל ילד ספינר בתקופה שהצעצוע הזה התחיל (תשע”ז – 2017).
עלון שבת – עיתון שמכיל דברי תורה ואקטואליה שמופץ בבתי כנסת בליל שבת, בעיקר בציבור הדתי לאומי.
אבא שלי – איש התקשורת החרדי דודי זילברשלג.
מקלוהן – מרשל מקלוהן היה אחד מחוקרי המדיה הראשונים בעולם. הוא זה שטבע את המושגים “הכפר הגלובלי” ו”המדיום הוא המסר”.
מלך זילברשלג | אל תגעו לנו בשבת
זהבה גלאון, השמאל של ישראל. |ראיתי שכעסת כשהממשלה החליטה שלא להחליט |בעניין הסטטוס-קוו בפתיחת העסקים בתל-אביב בשבת. |את צודקת זהבה, זכותו של כל אדם לחיות בדרך שהוא בחר בה. |”תיגעו לנו בשבת”, כתבת, תקבלו כזאת התקוממות אזרחית שלא חלמתם עליה. |אני סתם משתעשע בעובדה שבבחירות האחרונות הצביעו למפלגה שבראשותך |165,529 בעלי זכות הצבעה. |רק בבני-ברק, בלי בית-שמש, אלעד, ירושלים ובית”ר עילית, |גרים מספר זהה של חרדים. |לא כולם בעלי זכות הצבעה אבל כולם יודעים להתקומם באופן אזרחי. |”החילוניות נמצאת תחת מתקפה”, הוספת. זה באמת עצוב. |כל מצוות הדת החילונית מחוללות. |ציציות מצליפות בעוברי אורח |ורצועות ארוכות של תפילין קושרות חילונים לבתי הכנסת. זוועה! |לדת החילונית כפי שאת נוהגת לומר, אין בכלל נציגות במדינת ההלכה בה אנו חיים. |זה קטע, כי אף פעם לא ראיתי שלטי ענק בכיכוב בר רפאלי או גל גדות. |את צודקת, זהבה. הכפייה פה היא חד-צדדית ומזעזעת. |אגב, יש לא מעט חרדים ודתיים שמאלניים. |גועל נפש. |אז אל תשכחי לפרסם בתגובה הראשונה לפוסט, כמו שאת תמיד עושה, |קישור למתפקדים פוטנציאליים. |תכתבי שאת זקוקה להם במרצ. |אני בטוח שהם ירוצו להתפקד כשהם יבינו שאת נלחמת בכל מה שיקר להם. |אני צוחק. אין באמת לשומרי המסורת בית בשמאל. |שומעים שם במרצ? אם תיגעו לנו בשבת תקבלו כזאת התקוממות דתית שרק חלמתם עליה. |סתם… לא רוצה לפלג. |בואו נתאחד כולנו סביב האויב המשותף והאמיתי שלנו. |יוזמי חוק השקיות. |
מלך זילברשלג | פורים*30
עשיתי לרגע הפסקה מגיגול השם שלי וגיגלתי את המילה “פורים”. |בום! לא תאמינו מה מצאתי. |יושבים חזק? |בום שני. |לא זה הירושלמי. |יש יותר מ-30 חגי פורים ביהדות. |כמו נרבונה, קסטילה, קנדיה |פרנקפורט, אנקונה, וילנה |פירנצה, טבריה ועוד שמות מוזרים. |מה זה אומר? |מסתבר שבעל הטורים, מפרשני התורה המוכרים ביותר, |כתב כי כל נס שאירע צריך להיות מצוין בפורים משלו. |מה שאומר ששושן פורים הוא כמו כל דומיו אבל עם אחלה יחסי ציבור. |אבל מה לעזאזל רע באחרים? |למה “פורים וידין” הבולגרי מ-1806 |שנקבע בעקבות חשד שנפל על היהודים כמרעילי המושל, |מה שבפועל התברר כלא נכון, |לא הצליח בחיים? |ומה חטא “פורים שלג” התוניסאי שחל בכ”ד בשבט |ונקבע בעקבות שלג כבד שגרם לנזקים גדולים. |רק בעיר היהודים הוא לא ירד. |מה חטא התוניסאי שאנחנו לא מתחפשים בו? מה חטא? |אני חושב שעליתי כאן על משהו. |משהו שיכול למגר את האנטישמיות |ולהוביל לגל פופולריות יהודית שטרם ראינו כמוה. |אני גאון! |תחשבו על זה. יותר מ-30 ימים שמצווה עלינו לשתות עד דלא ידע, |לקחת יום חופש, להתחפש לאלזה אמנו או לבוב הגבאי. |אבל יהודים כמו יהודים מפספסים תמיד את הפוטנציאל. |ממשיכים להגיע לעבודה כרגיל כאילו לא פורים מספר 17 היום. |העדיין מתפלאים הנכם שאיננו פופולריים? |הגיע הזמן להחליט שלא עוד. |תביא לי עוד צ´ייסר. |תביא לי עוד צ´ייסר. -סיימת עם צ´ייסרים. |אני לא רוצה עוד צ´ייסר. |
מכירים את אלה ש… | נוסעים בנתיב השמאלי
נמסטה, אחי, בום עליך. |זה לא הודו פה, ‘כנס לנתיב הימני. |אנשים פה נוהגים כאילו אין חוקי תנועה ואין תקנה 35. מדהים. |אני לא אומר להיות ימני קיצוני. |אפשר להיות ימני מתון. |רק אל תהיו, לא עלינו, בשמאל. |מכירים את אלה שנתקעים בנתיב השמאלי? |קוראים לזה “גניבת נתיב” |ואותם נהגים בכלל לא מודעים לכך שהם גנבים. |לפי מחקר שנערך בנושא, |רוב הנהגים בכלל לא מודעים שמדובר בעניין לא חוקי. |נראה להם סבבה להתנחל בשמאל. |יש כאלה שאומרים שזה חוסך להם עקיפות |ואחרים שפשוט לא שמים לב שהם תוקעים לכולנו את החיים. |מחקר בריטי מצא שהנהגים שנתקעים בנתיב המהיר |מאמינים שהם עושים את הכביש לבטיחותי יותר בגלל האטת קצב התנועה. |מצד שני אותו מחקר טוען שהתופעה מגבירה את הסכנה, |מובילה לזעם כביש, עקיפות מסוכנות |ונהגים קצרי רוח. |אני רגוע, לגמרי. |איזה עצבן. |מצד שלישי, מדובר במחקר בריטי. |,You know how they are .they drive on the wrong lane |אנשים מעל גיל 65 נוטים לאמץ את ההרגל יותר מאחרים. |על כל זה מאפיל ממצא המחקר האמריקאי |שחושף כי רוב הנהגים משוכנעים שהם נוהגים מצוין |לסיכום, כמו בשאר תופעות בלתי רצויות על הכביש ומחוצה לו |כדאי להירגע. |וכשנהג על הכביש נוהג בצורה לא מתחשבת |קחו אוויר. קבלו את העובדה שלפי המחקרים |יש מצב שהנהג הזה הוא אתם. |
כאן אקסטרים – פארקור
כל יום יכול להיות היום האחרון שלך. |אתה לא יודע מה יקרה אתך עוד שעה. |זאת מדיטציה בשבילי. |פארקור זה לא רק לעשות סלטות, לא רק לקפוץ מגג לגג, |לא רק מחומה לחומה ולהתגבר על משהו פיזי כשאתה תיקח את הסיכון, |זה שאתה לוקח את החיים שלך כמו מסלול |ויש בו הרבה מכשולים, אתה צריך להתגבר עליהם. |גם פיזיים, גם מנטליים. |פארקור זה פשוט לנוע, זה לזוז קדימה, הלאה במסלול שלך, בחיים שלך. |אהבה לזוז, אהבה לקפוץ, |אהבה להתקדם, אהבה להתגבר על הפחדים. |זו אמנות הלחימה שלי. |ככה אני מתייחס לפארקור. |פשוט צריך להיות מאושר |ולחיות ולאהוב כי אתה לא יודע מה יכול לקרות מחר. |אנחנו לא בורחים מהמציאות בפארקור. |אנחנו מנסים ליצור את המציאות, את המציאות שלנו, |שכל בן–אדם יוכל ליצור את האמנות שלו בחיים האלה |וללכת לפי זה, לא כמו שהסיסטמה הזאת מנסה להכתיב לך שצריך לחיות. |תנסה למצוא את הדרך שלך. |תנסה ללכת בדרך שלך. |אין לי פשוט הזדמנות לחשוב לא על העתיד ולא על העבר. |אני מנסה לתפוס בכל החיים ברגע הזה. |אני עולה לשמה לא בשביל למות, אני עולה לשם בשביל לחיות. |וכשאני עומד על הקצה |ואני רואה שאני יכול למות עוד צעד |זה גורם לי להרגיש שאני חי.|
כאן | מקצועות במספרים – אמילי דיילת אוויר
הכירו את אמילי ג’ין קאיי, בת 26. | במקור מאנגליה, והיום מתגוררת בתל אביב. | אמילי היא דיילת באל על. | היא עובדת כדיילת שלוש שנים וחצי, | שבמהלכן צברה 300 טיסות, | ומבקרת בעשרה יעדים שונים בכל חודש. | אמילי עברה ב -30 שדות תעופה בעולם. | היא ישנה בעשרה מלונות יוקרה, | ראתה 20 מחזות זמר בניו יורק, | וטסה לשלושה איים שונים בתאילנד במסגרת עבודתה. | בכל טיסה נמצאים לצד אמילי עוד שישה דיילים ודיילות. | ולפני ההמראה משתמשת אמילי בשש תנועות הדגמה בתדריך הבטיחות. | 50 נוסעים צריכים הזמנה מיוחדת לכיבוי הטלפון, | מתוכם, כעשרה מתווכחים איתה. | ובכל טיסה שני גברים מתחילים איתה. | אמילי מגישה 300 ארוחות בכל טיסה, ומחממת 400 לחמניות חמות, | שמהן היא חוטפת כוויה שלוש פעמים בממוצע בטיסה. | בכל טיסה היא מגישה 150 כוסות משקה לנוסעים, | ושלוש כוסות קפה לטייסים. | ובסך הכול, שפכה אמילי כ -100 כוסות בעבר. | היא ערה 19 שעות ביממה, | משתמשת בכרית אוויר מתנפחת כדי לישון, | ולוקחת שבעה סוגי ויטמינים שונים בגלל חוסר איזון בשנתה. | אמילי מחזיקה בארנקה 12 סוגים שונים של מטבעות, | ובבעלותה ארבעה כרטיסי סים שונים. | כמו כל דיילת, היא מקבלת 60 גרבי ניילון בכל שנה. | אמילי הצילה את חייה של נוסעת אחת שעברה אירוע מוחי. | היא חיברה לה בלון חמצן בזמן. | 160 ס”מ, זהו הגובה המינימלי לדייל או לדיילת | שעוברים קורס הכשרה במשך חודשיים | 20 משתתפים בכל קורס, אבל רק שלושה מהם גברים. |
כאן | סקרנים – למה נשים בוכות יותר
גברים לא מבינים את עניין הבכי. |אצלם הוא שמור למקרה מוות או לשברון לב אחרי פרידה. |נכון, אנחנו בוכות יותר, אבל לא רק שאין מה להתבייש בזה, |זה גם יתרון ענק. ענק. ענק! |חוקרים מאוניברסיטת הילברג בהולנד חקרו את נושא הבכי אצל נשים וגברים. |הם הגיעו למסקנה שנשים בוכות בין פעמיים לחמש פעמים בחודש. |פי שלושה עד חמישה מגברים. |נכון שיש תרבויות שבהן הפערים קטנים יותר, |אבל בכולן, בלי יוצא מן הכלל, נשים בוכות יותר. |במחקר ההולנדי שכלל ראיונות עם 5,000 גברים ונשים |מ-12 ארצות שונות, |התברר שפרצי הבכי שלנו ארוכים יותר, |שש דקות בממוצע להתקף בכי אצל אישה, |לעומת שתיים-שלוש דקות אצל גבר. |למה? אנחנו לא עושות הצגות או מניפולציות. |טוב, אולי קצת. אין מספיק חלב. |זה קודם כול עניין של ביולוגיה. |אנחנו מייצרות כמות גדולה יותר של הורמון החלב, פרולקטין, |שמגביר תגובות רגשיות. |בגיל ההתבגרות, רמות הפרולקטין אצל גברים ונשים פחות או יותר שוות. |אבל כשאנחנו מתבגרות, ריכוז ההורמון אצלנו עולה מאוד |ואנחנו מייצרות בערך 60% יותר מגברים. |ואם זה לא מספיק, |אצל גברים יש רמות גבוהות של ההורמון הגברי טסטוסטרון, |שהתגלה במחקרים כמעכב תגובות רגשיות כמו בכי. |ועזבו הורמונים. גם צינורית הדמעות שלנו קצרה יותר מזו של הגברים. |ולכן כשאנחנו בוכות, אנחנו ממש בוכות. |ואפשר לראות את הדמעות שלנו תוך זמן קצר. |אבל בנות, אין סיבה להתבייש. הבכי מפיג לחץ, |ועוזר להתמודד עם תחושת חוסר אונים אצל כולנו, |נשים וגברים. לכן אנחנו גם מרגישים הקלה אחרי. |אלא שגברים שחונכו להתבייש לחשוף רגשות, |יעשו הכול כדי לעצור את הדמעות. |אבל אנחנו לא סובלות מהתסביכים האלה |ויכולות להשתחרר חופשי. לא שאנחנו תמיד שולטות בזה. |תביא את המלח. |את רוצה שאני אשים לך? -ויש עוד יתרון אדיר. |מדענים ממכון ויצמן גילו שבדומה לזיעה, |גם הדמעות שלנו מעבירות מסרים כימיים. |למרות שהן חסרות ריח, כשגבר נחשף לדמעות של אישה, |רמת העוררות המינית שלו יורדת. |נשמע כמו מנגנון הגנה אבולוציוני שנועד לעזור לנו |להיפטר מגברים מציקים.|
כאן | אבישי עברי – לא תחת מתקפת הדתה
הנושא הבוער הקיץ הוא ההדתה בבתי הספר. |ברגע הראשון זה נשמע קצת כמו אוי אוי אוי. |אוי אוי אוי… אמרו לבת שלך בגן שמע ישראל, |ממש עוברת הסללה לרקוד על טרנזיט של נ נח! |אוי אוי אוי, דיברו עם הבן שלך בכיתה ב’ בגבעתיים על בית המקדש. |מי ישמע, מחר בבוקר הוא זובח עולה ושלמים בגן העלייה. |אבל כשחושבים על זה ברצינות, זה עוד יותר מגוחך. |המון כתבות בעיתונים ובטלוויזיה מסבירות לנו שיש מזימה ענקית |של דוסים לשטוף לילדינו את המוח ולהפוך אותם לפנאטים דתיים |שמצביעים בנט ומקשיבים לחנן בן ארי. |אבל בפועל, מה ראינו בכל הכתבות? |אחת, תלונה של מישהו בפייסבוק על אזכור של בית המקדש |במסיבת הסיום בגן. |אוקיי, ירושלים הייתה הנושא השנתי המרכזי של משרד החינוך. |בכל שנה בוחרים נושא אחד ומתמקדים בו. |לפני שנתיים הוא היה “האחר הוא אני”. |אני חושב שהתקדמנו מאז, לא? |ואתם יודעים, אנחנו היהודים בגדול מאמינים שהיה בית מקדש בירושלים. |מה לעשות? |תלונות של מישהו אחר בפייסבוק על ספרי לימוד. |איור לא מוצלח בספר חשבון לכיתה ד’, |לא הולך להפוך את הילד שלכם לפנאט דתי. |אני מצטער לבשר לכם, אבל הספרים האלה לא כאלה |משמעותיים בחיים של הילדים שלכם. |בכלל, אולי די עם כתבות על פוסטים בפייסבוק? |יש גם המון פוסטים בפייסבוק שמתלוננים על כך שהילדים |לא לומדים מספיק יהדות. למה מהם לא עושים כתבה? |מה עוד? דוח של ארגון מולד שמתלונן על |עמותות דתיות שחודרות לבתי הספר. רק מה הבעיה? |אף עמותה לא חודרת. מנהלי בתי הספר מזמינים אותה. |אז אם למישהו יש בעיה, שידבר עם מנהל בית הספר שלו. |משרד החינוך עצמו דווקא מציע מגוון של עמותות ללימודי יהדות |מכל הזרמים. |וממש לא מכריח אף אחד לבחור דווקא בדתיות שבהן. |בקיצור, הדתה, כפייה, מתקפת דוסים משובטים, |לא השתכנעתי. |יש גם פוסטים בפייסבוק על ימי ראשון, חתולים, כימטריילז, |רגליים או נקניקיות, פנדה זנובה, |למה זה לא פותח מהדורות?|