–|
כמו הנביאים הקנאים לשם |
הוא קינא לפועל ולתואר ולשם.|
ובחצות, העששית בחלונו, |
היה רושם במילונו תילי תילים
מילים יפות,|
מילים עפות, |
מתגלגלות מן הלשון.^|
אליעזר,| מתי תשכב לישון
הן קומתך כמעט אפיים שחה |
והעברית אשר חיכתה אלפיים|
היא תמתין לך עד בוא השחר.^|
אליעזר בן יהודה |
יהודי מבדח |
מילים מילים, מילים מילים |
הוא בדה ממוחו הקודח. |
–^|
אם נמה העברית אלפיים,| נו אז מה,|
הבה נעירנה ונמציא את היוזמה, |
את המגהץ, את הפצצה, את הריהוט |
בקצה נוצה בכתב רהוט
כתב כרובית,| כתב גלידה,|
כתב את כל| את כל מילון בן יהודה.^|
ועוד הוסיף מילים לברוא |
ונוצתו המהירה לא נחה |
והשפה גדלה |
ולא הכירה את מראה דמותה |
את מראה דמותה בבוא השחר. ^|
אליעזר בן יהודה |
יהודי מבדח |
מילים מילים, מילים מילים |
הוא בדה ממוחו הקודח. |^
–|
ובן נולד לו, וכזאת האיש אמר: |
זה הבכור אקרא לו בן יהודה איתמר |
שמינקות ועד קמילה, מיום בואו
בברית מילה ועד מותו – |
כרותה לו ברית עם העברית |
ומלחמה לו את הלעז להכרית.|

איתמר – אכן היה לגבר, |
קומת תמר ויפי צורה וסבר, |
והלשון בפיו היתה שפת עבר. |
איתמר בן אבי, |
שאביו היה נביא |
גבר כלבבי. |

אליעזר בן יהודה |
יהודי מבדח |
מילים מילים, מילים מילים |
הוא בדה ממוחו הקודח. |
הוא בדה ממוחו הקודח. |
—

מתי כספי השפה העברית ירון לונדון שירים קלסיים

—|כבר יבשו עינינו מדמעות,|ופינו כבר נותר אילם בלי קול.|מה עוד נבקש, אמור מה עוד? כמעט ביקשנו לנו את הכל.| את הגשם תן רק בעיתו, ובאביב פזר לנו פרחים,|ותן שיחזור שוב לביתו,|יותר מזה אנחנו לא צריכים.|- |כבר כאבנו אלף צלקות,| עמוק בפנים הסתרנו אנחה.| כבר יבשו עינינו מלבכות – אמור שכבר עמדנו במבחן.|את הגשם תן רק בעיתו,ובאביב פזר לנו פרחים,|ותן לה להיות שנית איתו |יותר מזה אנחנו לא צריכים.|- |כבר כיסינו תל ועוד אחד,|טמנו את ליבנו בין ברושים.|עוד מעט תפרוץ האנחה – קבל זאת כתפילה מאוד אישית.|את הגשם תן רק בעיתו, ובאביב פזר לנו פרחים,|ותן לנו לשוב ולראותו -|יותר מזה אנחנו לא צריכים.|את הגשם תן רק בעיתו, ובאביב פזר לנו פרחים, | ותן לנו לשוב ולראותו – |יותר מזה אנחנו לא צריכים.|- שלמה ארצי שירים קלסיים שמואל אימברמן גלעד שליט חיילים חטופים צהל נעדרים אבי קורן