12 שנים חלפו בדיוק מאז ההתנתקות. |על אף שלא גרתי בגוש קטיף, |אני לא אשכח איך עד הרגע האחרון לא הרפינו מהמחאה. |כפי שהורונו חז”ל, |”אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, |”אל יתייאש מן הרחמים”. |על אף החום הכבד של יולי-אוגוסט, לא חדלנו מההפגנות ברחבי הארץ. |שרשרת אנושית נפרשה בין גוש קטיף לירושלים, |שיווק אחיד וכתום צבע את ישראל של אותו הקיץ. |הרגשנו שיש פה קו אדום, |ושצריך לעשות הכול כדי שהוא לא ייחצה. |פחות או יותר קרה גם לפני הסכמי אוסלו, |ועוד קודם לכן לפני פינוי ימית, |ובכלל, בכל פעם שהרגשנו שאנחנו הולכים ומאבדים את שיקר לנו, |ידענו לפעול. |בעצם, כמעט בכל פעם. |כשלומדי תורה נפגעים משיקולים פופוליסטיים, |את הטריטוריה הזאת אנחנו משאירים משום מה לאחינו החרדים. |לא שזה לא חשוב לנו, אבל כאילו יש בינינו הסכם לא כתוב |שבכל מאבק על חלקי ארץ, אנחנו נצא לרחובות, |ובכל מאבק על קרנה של תורה, הם יצאו לרחובות. |שבת – אתם, יהודה ושומרון – אנחנו. |רבנות -אתם, ריבונות – אנחנו. |כנ”ל לפני כמה ימים שארגון קיקיוני העז לפקפק |בקשר שלנו למערת המכפלה ולחברון. |שוב קפץ לנו הגן הציוני-דתי וחזרנו לחיים. |פוסטים והודעות של רבנים בציונות הדתית |מיהרו להיכתב רגע לפני שבת. |החלטות בזק על ניתוק הקשרים עם אונסק”ו |ותקצוב מרכז מורשת בחברון, עברו בן רגע, וטוב שכך. |אבל אני שואל, איפה הייתם כשרצו לבטל לתושבי הנגב |את הטבות המס? זה לא חבל ארץ שראוי ליישב ולפתח? |ובכלל, למה קולנו לא נשמע בעוד סוגיות חשובות |כמו איכות הסביבה לדוגמה? |חופי ישראל הם לא בריאה שראוי לשמר? |באיזה שלב הפכנו מעם הספר לעם הארץ? |באיזה שלב החלטנו לצמצם את אלוקינו לתחום כל כך ספציפי? |דווקא מהציבור בו גדלתי ועל ערכיו אני בוחר לגדל את ילדיי, |דווקא מהציבור שחרת על דגלו חיי תורה ומעשה, |גיוס לצבא לצד לימוד בישיבות, |קביעת עתים לצד מעורבות בחיי החברה והעם, |דווקא מהציבור הזה אני מצפה להיות גשר |ולא לצמצם את פעילותו רק לזמנים בהם חלקי ארץ עומדים בסכנה.|