12 שנים חלפו בדיוק מאז ההתנתקות. |על אף שלא גרתי בגוש קטיף, |אני לא אשכח איך עד הרגע האחרון לא הרפינו מהמחאה. |כפי שהורונו חז”ל, |”אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, |”אל יתייאש מן הרחמים”. |על אף החום הכבד של יולי-אוגוסט, לא חדלנו מההפגנות ברחבי הארץ. |שרשרת אנושית נפרשה בין גוש קטיף לירושלים, |שיווק אחיד וכתום צבע את ישראל של אותו הקיץ. |הרגשנו שיש פה קו אדום, |ושצריך לעשות הכול כדי שהוא לא ייחצה. |פחות או יותר קרה גם לפני הסכמי אוסלו, |ועוד קודם לכן לפני פינוי ימית, |ובכלל, בכל פעם שהרגשנו שאנחנו הולכים ומאבדים את שיקר לנו, |ידענו לפעול. |בעצם, כמעט בכל פעם. |כשלומדי תורה נפגעים משיקולים פופוליסטיים, |את הטריטוריה הזאת אנחנו משאירים משום מה לאחינו החרדים. |לא שזה לא חשוב לנו, אבל כאילו יש בינינו הסכם לא כתוב |שבכל מאבק על חלקי ארץ, אנחנו נצא לרחובות, |ובכל מאבק על קרנה של תורה, הם יצאו לרחובות. |שבת – אתם, יהודה ושומרון – אנחנו. |רבנות -אתם, ריבונות – אנחנו. |כנ”ל לפני כמה ימים שארגון קיקיוני העז לפקפק |בקשר שלנו למערת המכפלה ולחברון. |שוב קפץ לנו הגן הציוני-דתי וחזרנו לחיים. |פוסטים והודעות של רבנים בציונות הדתית |מיהרו להיכתב רגע לפני שבת. |החלטות בזק על ניתוק הקשרים עם אונסק”ו |ותקצוב מרכז מורשת בחברון, עברו בן רגע, וטוב שכך. |אבל אני שואל, איפה הייתם כשרצו לבטל לתושבי הנגב |את הטבות המס? זה לא חבל ארץ שראוי ליישב ולפתח? |ובכלל, למה קולנו לא נשמע בעוד סוגיות חשובות |כמו איכות הסביבה לדוגמה? |חופי ישראל הם לא בריאה שראוי לשמר? |באיזה שלב הפכנו מעם הספר לעם הארץ? |באיזה שלב החלטנו לצמצם את אלוקינו לתחום כל כך ספציפי? |דווקא מהציבור בו גדלתי ועל ערכיו אני בוחר לגדל את ילדיי, |דווקא מהציבור שחרת על דגלו חיי תורה ומעשה, |גיוס לצבא לצד לימוד בישיבות, |קביעת עתים לצד מעורבות בחיי החברה והעם, |דווקא מהציבור הזה אני מצפה להיות גשר |ולא לצמצם את פעילותו רק לזמנים בהם חלקי ארץ עומדים בסכנה.|

שישי בבוקר. |קרב סולטן יעקוב במלחמת לבנון הראשונה. |אחד הצוותים נאלץ לנטוש את הטנק ולתפוס מחסה. |כעת הם בין צה”ל לסורים, בין חיים למוות. |לאחר כחצי יממה בתוך מקום מסתורם, |חושבים הם איך יוכלו לסמן לכוח צה”ל, הרחוק מהם כשני ק”מ, |כי גם הם חיילי צה”ל ואין לירות לעברם. |ברגע של תושייה מוציא חייל בשם דוד תורג´מן את הציצית שעל גופו, |קושר אותה לנשקו ומניף אותה גבוה. |משרואה כוח צה”ל את פתיליות הציצית מתעופפות ברוח, |מבין הוא מיד כי מדובר בחיילי צה”ל, חודל את האש, חובר אליהם |ובכך מציל למעשה את חיי צוות הטנק הנטוש. |על הציצית, אחד מהסמלים הבולטים של היהדות לאורך כל הדורות, |צוו בני ישראל עוד במעמד הר סיני. |”ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם, |”והיה לכם לציצית וראיתם אותו, |”וזכרתם את כל מצוות ה´ ועשיתם אותן”. |ומאז היא מלווה אותנו כמעט בכל שלבי החיים. |מהלידה, כשהמוהל והסנדק מתעטפים בה, |דרך בר המצווה, טקס החופה בחתונה, |ועד אפילו אירועים פחות שמחים, |כאשר באמצעותה עוטפים את הנפטר במהלך הלוויה. |בעיניי, הציצית היא אחד הסמלים החזקים ביותר לכוחה של מסורת |העוברת מאב לבן. |שכן למעט גווני הפסים ועיטורים מסוימים שהשתנו בקהילות מסוימות, |לא נעשה בה כל שינוי מהותי. |הוכחה לכך ניתן למצוא בטליתות שהתגלו לפני כ-60 שנה |במערות קומראן, והן בנות כמעט אלפיים שנה. |מתקופת בית המקדש השני. |בתפילת כל נדרי הפותחת את יום הכיפורים, |צפויים להתעטף השנה בטלית כשני מיליון איש בישראל. |שהם למעלה מ-70% מכלל הגברים היהודים בישראל, |שמעל גיל בר מצווה. |את הנקודה הזאת אני אוהב במיוחד. |כי את כל הבגדים היפים שקנו לעצמם המתפללים לחג, |מכסה בסוף חתיכת בד פשוטה מצמר, |כזאת אשר מלווה אותנו כבר אלפיים שנה, |והיא שמזכירה לי בסוף שמעל כל הגוונים והצבעים, |בסוף אנחנו עם אחד, |גם אם הוא לא תמיד טלית שכולה תכלת. |היה אחלה. -כן. |תגיד, הסיפור הזה מההתחלה עם תורג´מן ואתה והטלית, אמיתי? |לא רק שהוא אמיתי, דוד תורג´מן הוא רב היום בדימונה, |והוא זה שחיתן אותי. -וואו. -כן. |סחתיין, אז בכלל. -לגמרי. |

אנחנו מאבדים את הנגב. הבדואים מתרבים בקצב מטורף. | הם משתלטים לנו על המדינה. | כמה פעמים שמעתם את האמירות האפוקליפטיות האלה? | וגם אם לא הרבה, נסיעה שגרתית בכבישי הנגב, | כמו שאני עושה מדי יום, תספק לכם לבד את ההשערה | כי יש אמת באמירות האלה. | אבל בעידן של אמיתות אלטרנטיביות, | תרשו לי רגע לחרוג מהמקובל ולדבר בעובדות. | שטח הנגב הוא 13 מיליון דונם שזה כשני שליש משטח המדינה כולה. | על פי ההערכות הקיצוניות ביותר, | ההתיישבות הבדואית הבלתי חוקית משתרעת על פני 6000 דונם. | שזה 5% בלבד משטח הנגב. | ומה באשר לגודל האוכלוסייה בשטחים האלה? | מתוך כ -240 אלף בדואים החיים כיום בנגב, | 90 אלף חיים בפזורה. | כאשר רק מחציתם מתגוררים בפזורה בלתי חוקית. | אני אמנם לא מציע להקל בזה ראש, אבל בהחלט מציע להיכנס לפרופורציות. | 5% של מתיישבים באופן בלתי חוקי, | הם לא איום על הנגב ובטח לא על מדינת ישראל. | ובכלל, צריך להוציא מהלקסיקון את המילה “איום” | כשמדברים על החברה הבדואית. | אזרחי המדינה הזאת, שחלקם אף מתנדבים לצבא ולשירות הלאומי. | אז נכון, לא צריך לגלות שאננות באשר לרוחות ההקצנה | שלא פסחו על חלק מהצעירים כאן. | תופעה מוכרת בעידן הגלובליזציה והרשתות החברתיות. | אבל גם כאן אני מציע להיצמד לעובדות ולזכור | שעל אף אלה, בגל הטרור האחרון לדוגמה, | זה שהיה לפני שנה וחצי, היה מפגע אחד בודד מהחברה הבדואית. | וגם אותו מיהרו לגנות ראשי הרשויות והכפרים בנגב. | אולי כשנפסיק להכניס לאותה משוואה את החברה הבדואית | עם הפלסטינים בשטחים ונשקיע יותר ביישובים המוכרים, | בהסדרה ואכיפה, בחינוך ותשתיות, | יהיה לתושבי הפזורה מה להפסיד. | אבל כשיישוב מוכר כמו קצר א-סיר הקרוב לביתי נראה כך, | אין באמת ליושבי הכפרים הלא מוכרים מה להפסיד. | יש שיגידו שאני תמים, אחרים יגידו ימני, דתי מחמד, | אבל אני באמת לא חושב שיש פה איזו מזימה של החברה הבדואית, | יותר חשבון פשוט של אזרחים שעושים חישובי עלות מול תועלת. | מה שבטוח, גרירת הרגליים בסוגיית הבדואים בדרום, | כמו זאת שהייתה ב -70 השנים האחרונות, | לא תצמיח תועלת לאף אחד, | לא למדינת ישראל ובטח לא לנגב. | עודד הרוש כאן דעה בדואים