12 שנים חלפו בדיוק מאז ההתנתקות. |על אף שלא גרתי בגוש קטיף, |אני לא אשכח איך עד הרגע האחרון לא הרפינו מהמחאה. |כפי שהורונו חז”ל, |”אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, |”אל יתייאש מן הרחמים”. |על אף החום הכבד של יולי-אוגוסט, לא חדלנו מההפגנות ברחבי הארץ. |שרשרת אנושית נפרשה בין גוש קטיף לירושלים, |שיווק אחיד וכתום צבע את ישראל של אותו הקיץ. |הרגשנו שיש פה קו אדום, |ושצריך לעשות הכול כדי שהוא לא ייחצה. |פחות או יותר קרה גם לפני הסכמי אוסלו, |ועוד קודם לכן לפני פינוי ימית, |ובכלל, בכל פעם שהרגשנו שאנחנו הולכים ומאבדים את שיקר לנו, |ידענו לפעול. |בעצם, כמעט בכל פעם. |כשלומדי תורה נפגעים משיקולים פופוליסטיים, |את הטריטוריה הזאת אנחנו משאירים משום מה לאחינו החרדים. |לא שזה לא חשוב לנו, אבל כאילו יש בינינו הסכם לא כתוב |שבכל מאבק על חלקי ארץ, אנחנו נצא לרחובות, |ובכל מאבק על קרנה של תורה, הם יצאו לרחובות. |שבת – אתם, יהודה ושומרון – אנחנו. |רבנות -אתם, ריבונות – אנחנו. |כנ”ל לפני כמה ימים שארגון קיקיוני העז לפקפק |בקשר שלנו למערת המכפלה ולחברון. |שוב קפץ לנו הגן הציוני-דתי וחזרנו לחיים. |פוסטים והודעות של רבנים בציונות הדתית |מיהרו להיכתב רגע לפני שבת. |החלטות בזק על ניתוק הקשרים עם אונסק”ו |ותקצוב מרכז מורשת בחברון, עברו בן רגע, וטוב שכך. |אבל אני שואל, איפה הייתם כשרצו לבטל לתושבי הנגב |את הטבות המס? זה לא חבל ארץ שראוי ליישב ולפתח? |ובכלל, למה קולנו לא נשמע בעוד סוגיות חשובות |כמו איכות הסביבה לדוגמה? |חופי ישראל הם לא בריאה שראוי לשמר? |באיזה שלב הפכנו מעם הספר לעם הארץ? |באיזה שלב החלטנו לצמצם את אלוקינו לתחום כל כך ספציפי? |דווקא מהציבור בו גדלתי ועל ערכיו אני בוחר לגדל את ילדיי, |דווקא מהציבור שחרת על דגלו חיי תורה ומעשה, |גיוס לצבא לצד לימוד בישיבות, |קביעת עתים לצד מעורבות בחיי החברה והעם, |דווקא מהציבור הזה אני מצפה להיות גשר |ולא לצמצם את פעילותו רק לזמנים בהם חלקי ארץ עומדים בסכנה.|
כאן דעה
כאן דעה | לא נוכחים אף פעם
לפעמים נדמה לי שאני דינוזאור. |ממש מאובן מאיזו תקופה פרה-היסטורית קדומה. |לא מעלה כמעט שום דבר לפייסבוק. |לא מצלמת במסיבות בגן. |לא רואה את פוליקר בזאפה דרך המסך של הסמארטפון. |לא מתעדת כלום. זה הפך אצלי למרד. |סוג של אובססיה. |כי איכשהו, בלי ששמתי לב, |פתאום הטכנולוגיה השתלטה לנו על החיים עד כדי כך |שהמין האנושי כולו הולך ומשתנה לנגד עיניי. |אני יושבת בבית קפה וכולם עם הסמארטפון. |כל חדר המתנה, במעלית, ברכבת, אפילו בהופעה בפארק. |את הבמה מסתירה שכבה של מסכים שמונפים באוויר. |אז מה הבעיה? |אולי אני סתם מטרחנת על הזמנים שהשתנו? |הבעיה היא המחיר. איבדנו חלק חשוב מהיכולת שלנו לחוות. |אנחנו נמצאים בכל מקום יותר מאי פעם, |אבל אף פעם לא באמת נוכחים. |הכול עובר דרך הפילטר של המסך, דרך התגובות של הסביבה, |ואובססיית התיעוד והשימור מבטלת את היכולת שלנו פשוט להיות, |לחוות, וחמור יותר, |היא מעלימה כל אפשרות של קדושה מהחיים שלנו. |כי מה זאת קדושה אם לא מפגש רגעי של נשמות |שקורה כאן ועכשיו, |התעלות מפעימה של הנפש ממשהו גבוה ממנה. |קדושה לא רק במובן הדתי, כמובן, |לידה היא רגע קדוש. |מבט בעיניים של ילד מתרגש, הוא רגע קדוש. |והשיתוף, התיעוד והציבוריות הם חילול הקודש הזה. |החגים הם הזדמנות לחזור אחורה בזמן, |לא לימי המקדש, אלא לימים הרחוקים ההם מלפני שנתיים בערך |שבהם עוד חווינו חוויות, שעוד הספיק לנו רק לנכוח ברגע |ולא לתעד ולשתף אותו, |שהייתה קדושה בחיים שלנו, אינטימיות, פרטיות, |כשבאינטרקציה בין אישית היו רק ארבע עיניים |ולא מאות או אלפי לייקים. |זאת הזדמנות לשים רגע בצד את הסמארטפונים, טאבלטים, |את הדפדפנים, ופשוט להיות. |
למה המדינה מענישה את בעלי העסקים הקטנים – גלית דיסטל אטבריאן
חלית? נפצעת? |אני נורא מקווה בשבילך שאתה לא בעל עסק פרטי. |קחו את ליאת למשל. |ליאת, היזמית הצעירה והחרוצה מחליטה לפתוח עסק לייצור בגדים. |מכיוון שליאת איננה טייקון, |היא לא תייצר את הבגדים בסין אלא דווקא פה, בארץ. |היא תספק המון מקומות עבודה לגזרנים, לתופרות |ולעוד הרבה מאוד אנשים ישראלים, יקרים וטובים. |זה הזמן לציין שאנשים כמו ליאת אחראים על יותר מ-50 אחוז ממקומות העבודה בארץ. |ומה הם מקבלים בתמורה? |בואו נתחיל במה שהם לא מקבלים: |הם לא מקבלים פנסיה, לא מקבלים ביטוחים, |לא מקבלים קרן השתלמות, לא מקבלים תספורת על החוב בבנק, |לא מקבלים חופשות, לא מקבלים הוצ’ רכב או הוצ’ ביגוד, |ואם חלילה ליאת נכנסת להיריון, |עליה להפוך את חבל הטבור לדילגית |ולדלג היישר מחדר הלידה אל העסק הקטן שלה, |כי גם חופשת לידה היא לא מקבלת. |ואם בא לכם לחשוב על המקבילה הגברית של ליאת, |תחשבו על בעל עסק פרטי שהולך למילואים. |מצד שני, ליאת כן נדרשת לתת, והרבה. |כאן למדינה אין חשומה (בושה במרוקאית.( |כי אם, נניח, ליאת מצליחה להכניס 100,000 שקל בחודש, |אז המדינה מכניסה את היד עמוק לתוך הכיס שלה ומתחילה לקחת את הדברים הבאים: |מס הכנסה, מס ערך מוסף, ארנונה, |מס מכבי אש, מס שילוט, |מסצ’וסטס, מס האוויר ברשותי |ושימו לב לגזירה האחרונה של החודש, מס פינוי אשפה. |אז ליאת שלנו נשארת בלי שקל במקרה הטוב, |או עם חוב במקרה הרע. |אם היא תרצה לסגור את העסק, היא לא תקבל דמי אבטלה, |כי מדינת ישראל יודעת להעניש היטב את מי שמעז לקחת סיכון. |כמה סיכון? למעלה מ-80% מהעסקים הקטנים בארץ נסגרים אחרי שנתיים. |כך שאם יש לכם בבית ילדים צעירים |שמראים, חלילה, סימנים מדאיגים של תכונות כמו יזמות |תנו להם מהר מהר לשתות כוס תה הסתדרותי עם ביסקוויטים |ותתפללו שיעבור להם. |אתם ממש לא רוצים שהם יהפכו להיות בעלי עסק פרטי. | גלית דיסטל אטבריאן כאן דעה
כפייה חילונית בישראל – לוסי איוב
מלך טוען שקיימת בארץ כפייה חילונית. |שמתבטאת בשלטי ענק בכיכובן של בר רפאלי וגל גדות. |מלך, בוא נדבר רגע על כפייה חילונית. |יש בכלל דבר כזה? ברור שיש. |קח למשל את ברית המועצות הקומוניסטית של תחילת המאה ה-20. |היא הייתה הראשונה לאכוף אתאיזם מדיני. |”הדת היא אופיום להמונים,” אמר קרל מארקס. |על “צדיק תניח תפילין” ברכבת יכולת אשכרה להישלח למחנה כפייה בסיביר. |בסין זה עדיין קורה עד היום, כולל הגבלות על הדפסה והפצה של ספרים בעלי אופי דתי. |באירופה? רק בקיץ האחרון הסתובבו שוטרים בחופי צרפת |והפשיטו נשים מוסלמיות שלבשו בורקיני. |להלן כפייה חילונית. |לענייננו: תחבורה ציבורית או פתיחת עסקים בשבת |בשכונות חילוניות לחלוטין, |היא לא כפייה חילונית. |היא היכולת שלנו, החילוניים, לנסוע לבקר את המשפחה בעיר הסמוכה |או לצאת לארוחת צהריים עם בן הזוג |ביום החופש היחידי שיש לנו כאנשי מעמד הפועלים המודרני. |לעומת זאת, סגירה גורפת של כל העסקים בשבת היא פגיעה בחופש התנועה, |בחופש מהדת ובכבוד האדם וחירותו. |ועכשיו ברצינות: |הרי חוק שעות העבודה והמנוחה לא באמת נאכף ברחביה של כל עיר בארץ. |חוקי העזר העירוניים עוקפים אותו ומאפשרים לכל עירייה |להחליט פרטנית אילו עסקים ייפתחו בשבת, אם בכלל. |בזכות החוקים האלה אני יכולה לצאת לסרט בשישי בערב, |ואתה יכול להחליט שלא. |היום בישראל, 20% מהעסקים פתוחים בשבת גם ככה. |יש סיכוי שההתעקשות על שימור הסטטוס-קוו |באה לשמר את הסטטוס-קוו הקואליציוני יותר מאשר לכבד את הדת והמסורת היהודית? |יאמי! מנדטים. |ובקשר להתקוממות אזרחית, בזה אתה צודק. |כנראה שבאמת לא תהיה. |כשזה מגיע ליציאה מאזור הנוחות או מהבית, |לנו החילונים יש המון מה ללמוד מכם. | לוסי איוב ערוץ כאן
מענה לחברה הבדואית – עודד הרוש
אנחנו מאבדים את הנגב. הבדואים מתרבים בקצב מטורף. | הם משתלטים לנו על המדינה. | כמה פעמים שמעתם את האמירות האפוקליפטיות האלה? | וגם אם לא הרבה, נסיעה שגרתית בכבישי הנגב, | כמו שאני עושה מדי יום, תספק לכם לבד את ההשערה | כי יש אמת באמירות האלה. | אבל בעידן של אמיתות אלטרנטיביות, | תרשו לי רגע לחרוג מהמקובל ולדבר בעובדות. | שטח הנגב הוא 13 מיליון דונם שזה כשני שליש משטח המדינה כולה. | על פי ההערכות הקיצוניות ביותר, | ההתיישבות הבדואית הבלתי חוקית משתרעת על פני 6000 דונם. | שזה 5% בלבד משטח הנגב. | ומה באשר לגודל האוכלוסייה בשטחים האלה? | מתוך כ -240 אלף בדואים החיים כיום בנגב, | 90 אלף חיים בפזורה. | כאשר רק מחציתם מתגוררים בפזורה בלתי חוקית. | אני אמנם לא מציע להקל בזה ראש, אבל בהחלט מציע להיכנס לפרופורציות. | 5% של מתיישבים באופן בלתי חוקי, | הם לא איום על הנגב ובטח לא על מדינת ישראל. | ובכלל, צריך להוציא מהלקסיקון את המילה “איום” | כשמדברים על החברה הבדואית. | אזרחי המדינה הזאת, שחלקם אף מתנדבים לצבא ולשירות הלאומי. | אז נכון, לא צריך לגלות שאננות באשר לרוחות ההקצנה | שלא פסחו על חלק מהצעירים כאן. | תופעה מוכרת בעידן הגלובליזציה והרשתות החברתיות. | אבל גם כאן אני מציע להיצמד לעובדות ולזכור | שעל אף אלה, בגל הטרור האחרון לדוגמה, | זה שהיה לפני שנה וחצי, היה מפגע אחד בודד מהחברה הבדואית. | וגם אותו מיהרו לגנות ראשי הרשויות והכפרים בנגב. | אולי כשנפסיק להכניס לאותה משוואה את החברה הבדואית | עם הפלסטינים בשטחים ונשקיע יותר ביישובים המוכרים, | בהסדרה ואכיפה, בחינוך ותשתיות, | יהיה לתושבי הפזורה מה להפסיד. | אבל כשיישוב מוכר כמו קצר א-סיר הקרוב לביתי נראה כך, | אין באמת ליושבי הכפרים הלא מוכרים מה להפסיד. | יש שיגידו שאני תמים, אחרים יגידו ימני, דתי מחמד, | אבל אני באמת לא חושב שיש פה איזו מזימה של החברה הבדואית, | יותר חשבון פשוט של אזרחים שעושים חישובי עלות מול תועלת. | מה שבטוח, גרירת הרגליים בסוגיית הבדואים בדרום, | כמו זאת שהייתה ב -70 השנים האחרונות, | לא תצמיח תועלת לאף אחד, | לא למדינת ישראל ובטח לא לנגב. | עודד הרוש כאן דעה בדואים