כאן סקרנים | למה מצפים לנו את הפירות בדונג

זו מנדרינה מזן “אור” הפופולרי שקנינו בסופר |וגם זו מנדרינה מזן “אור,” אבל אותה הבאנו ישר מהפרדס. |מה ההבדל ביניהן? |אחת מצופה בדונג מבריק והשנייה טבעית לגמרי. |ניסיתי להסביר לעירניקים במשרד שהציפוי גורם להבדל ענק בטעם. |הם לא האמינו. |אז החלטנו לעשות מבחן טעימה ולראות אם באמת אפשר להבדיל בטעם. |התוצאה: 5 מתוך 6 אנשים שמו לב להבדל |וכן, הם העדיפו את המנדרינה מהפרדס. |אם יש כזה הבדל בטעם, למה בכלל מצפים לנו את המנדרינות בדונג? |אז החלטנו להתייעץ עם 3 מומחים שעוסקים באחסון ובאיכות של תוצרת חקלאית. |הם הסבירו שיש שלוש סיבות לדינוג, כמו שקוראים לזה בעגה המקצועית. |אחת, הוא מעניק לפרי ברק שהופך אותו אטרקטיבי לקונה. |שתיים, הוא מונע איבוד מים והצטמקות של הפרי |ולעתים מוסיפים לו גם חומרים אנטי-פטרייתיים ואחרים |ובכך מאריכים לו את חיי המדף. |וזה כולל את כל הפירות הקליפים. |הדינוג חייב להתבצע בתוך יום או יומיים מרגע הקטיף. |בשלב הראשון שוטפים את הפרי ואז גם יורדת שכבת ההגנה הטבעית שלו. |בשלב השני מחליפים את שכבת ההגנה ההיא באמצעות דונג |ואיך עושים את זה? באמצעות טפטוף או התזה. |בשלב השלישי מייבשים את הפרי, אורזים ושולחים לשיווק. |הדינוג התעשייתי התחיל בשנות ה-30 של המאה הקודמת בארה”ב |ורק אחרי כ-20 שנה הגיע לארץ. |בגלגולו הראשון נהגו האמריקאים להשתמש בפראפין |שאותו מפיקים מנפט, |אבל בהמשך אישר מנהל המזון והתרופות האמריקאי להשתמש במגוון רחב יותר של חומרים. |חלקם טבעיים ובטוחים כמו הקרנובה שמופקת מעלים של דקל ברזילאי, |וחלקם סינטטיים ושנויים במחלוקת כמו הפוליאתילן המחומצן |שבמינונים קטנים לא הוכח כמסוכן. |גם אם הדונג לא באמת מזיק לבריאות, לפעמים הוא סתם מציק |ולעתים קרובות מדי הוא ממש פוגע בטעם הפרי. |והנה ההסבר: כשפרי נקטף מהעץ הוא ממשיך לנשום. |זה אומר שהוא קולט חמצן ופולט פחמן דו חמצני דרך הקליפה שלו. |אבל הדינוג אוטם את הקליפה ואת המעבר הטבעי של הגזים |וכך הוא יוצר סביבה אנארובית, כלומר סביבה נטולת או דלת חמצן. |התוצאה מצד אחר היא שתהליך ההבשלה מאט מאוד |והפרי זוכה לחיי מדף ארוכים יותר. |מצד שני, הסביבה האנאירובית הזאת גם מזרזת תהליכי תסיסה בתוך הפרי. |ולמה גורמת התסיסה? |לטעם לוואי בפרי. |מחפשים תמיד את המנדרינה הנוצצת והמושלמת מהסופר? |סביר להניח שאחותה המלוכלכת מהפרדס תהיה טעימה יותר. |

כאן סקרנים | למה כל הספרים והעיתונים בישראל באותו גופן

אם ניכנס לחנות ספרים ונפתח ספר אקראי, |נראה את הפונט הזה. |ספר אחר – אותו פונט. |ספר ישן – עדיין אותו פונט. |אם נפתח את ידיעות, שוב הפונט הזה. |ישראל היום, גלובס, הארץ, המודיע, |הכול באותו פונט. |למה כל הספרים והעיתונים בישראל כתובים באותו הגופן? |במשך מאות שנים כתבו סופרי סת”ם יהודים |כתבי קודש באמצעות קולמוס. |הספרדים כתבו בכתב ספרדי, |שבו לקווים האנכיים והאופקיים של האותיות יש עובי די דומה. |הכתב האשכנזי, לעומתו, התאפיין בקווים אופקיים עבים |ובקווים אנכיים דקים. |במאה ה-15 המציא גוטנברג בגרמניה את מכונת הדפוס. |כ-20 שנה לאחר מכן, התחילו להדפיס באיטליה |גם ספרים בעברית. |בהתחלה ניסו המדפיסים לחקות את אותיות הסת”ם |האשכנזיות והמרובעות. |אבל מהר מאוד השתלט הסגנון הספרדי המעוגל על הדפוס, |והוא קיבל השפעה מהאות האשכנזית בעיבוי קל של הקווים האופקיים. |מאיטליה התפשט הסגנון הספרדי לכל אירופה. |מאז ועד סוף המאה ה-19, הספרים היחידים שהודפסו בעברית |היו רק ספרי קודש, |והם הודפסו באותם סגנונות כתב ספרדיים ואשכנזיים. |גם העיתונים היומיים המעטים בעברית וביידיש שהתפרסמו אז, |הודפסו בעיקר באות הספרדית. |אבל עם הצמיחה של התנועה הציונית והפיכת העברית לשפה יום יומית, |נוצר צורך בסגנון דפוס או גופן, |שלא יהיה מזוהה עם כתבי קודש. |למרווח הזה נכנס ב-1908 רפאל פרנק, |החזן הראשי של הקהילה היהודית בלייפציג שבגרמניה. |הוא חבר לבית יציקת אותיות מקומי בשם סי-אף-ריהל, |ועיצב את הגופן פרנק-ריהל. |בהשראת כתבי יד באות ספרדית, בסגנון הארט-נובו. |סגנון ששאב את השראתו מצמחים, מדברים אורגניים, קישוטיים. |משם נובע הסגנון הצורני שלו. |האותיות מאוזנות בקווים האופקיים והאנכיים שלהן, |וברורות לקריאה בדפוס. |לאחר כשנתיים הם סיימו את עבודתם והתחילו להשתמש בו. |בהיעדר גופן אזרחי אחר, הפך מהר מאוד פרנק-ריהל |לברירת המחדל של כל דבר דפוס בעברית, |באירופה ובארץ ישראל. |וכך, העיתונים היומיים שנוסדו בארץ בשנים שלאחר מכן, |כבר השתמשו כולם באותו הגופן. |כל כתב עת, עיתון או ספר, נכתבו בפרנק-ריהל. |הניסיון היחיד לרענן את השורות היה של מעריב, |שהחליט לעצב מחדש את העיתון ולהחליף לגופן שהתבסס על נרקיס, |של האומן צבי נרקיס. |הקוראים התעצבנו והתלוננו, ומהר מאוד מעריב חזר לפרנק-ריהל. |גם כשהעיתונים עברו להדפסה דיגיטלית, |הם יצרו לעצמם גרסאות מחשב של הגופן והמשיכו להדפיס בו. |היא השתרשה, והקורא של העברית התרגל למראה צורתה. |וקשה מאוד להזיז את ההרגל של הקורא אל משהו חדש, |כי גם דורות של ילדים מתחנכים על הצורניות של פרנק-ריהל. |השליטה הבלתי מעורערת של פרנק-ריהל |בכל מילה שנכתבה כאן במשך מאה שנה, |התערערה אולי רק עם הופעת האינטרנט בשנות ה-90´. |חברת מיקרוסופט שלטה אז ביותר מ-90% מהשוק |עם דפדפן אקספלורר, |והיא קבעה שאת הפורמים ואתרי החדשות שלנו, |אנחנו נקרא בפונט שלה, אריאל, |גרסה מעובדת לגופן הלטיני המפורסם, הלווטיקה, |שהיה מתאים יותר לצגי המחשב. |ברוב הגופנים לדפוס שאנחנו מכירים היום, |דוד, נרקיסים וכמובן פרנק-ריהל, יש “סריפים”, |בליטות קטנות, שלפי התפיסה המקובלת, |עוזרות לנו לקרוא מהר יותר. |על צגי מחשב, לעומת זאת, |קל לנו יותר לקרוא גופנים “סן-סריפים”, חלקים, כמו הלווטיקה ואריאל. |לכן פרנק-ריהל נראה מעוות במסמך וורד, |אבל חד מאוד בהדפסה. |מעצבי גופנים, טיפוגרפים, |הוציאו בשנים האחרונות עשרות גופנים חלופיים לטקסט, |שיתאימו גם לספר או לעיתון, |ובכל זאת, אין עיתון יומי גדול שמעז לנסות. |זה עניין של שיווק ואפילו תת-מודע. |אם הספר שלנו או העיתון שאנחנו קוראים לא כתוב בפרנק-ריהל, |כנראה שלא נתייחס אליו באותה הרצינות. |‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬

כאן | סקרנים – מה משמעות המספרים שבתחתית בקבוקי הפלסטיק

חשבתם פעם למה על אריזות הפלסטיק שלנו יש משולשים עם מספרים? | ומה אומרים המספרים האלה? | ברור, זה קשור איכשהו לשימוש ולמחזור של האריזות, | אבל יצאנו לבדוק את העניין לעומק. | תודה. | אריזות הפלסטיק שלנו מיוצרות כולן מנפט גולמי, | אבל הן שונות בהרכב הכימי שלהן. | לא כל הפלסטיקים נבראו שווים. למעשה, כשאנחנו אומרים פלסטיק, | אנחנו מדברים על מגוון רחב של חומרים סינתטיים וחצי סינתטיים | שאפשר לעצב בכל צורה כמעט. | מוצרי הפלסטיק שבהם אנחנו משתמשים | מורכבים ממספר סוגי פלסטיק, | עליהם מוטבעים המספרים מ -1 עד 7. | הראשון הוא הפוליאתילן טרפטאלט. | הוא נמצא באריזות דקות וגמישות יחסית, | ופופולרי מאוד בתעשיית המזון. למשל בבקבוקי שתייה, שמן וקטשופ. | ברור שהוא נחשב בטוח לשימוש, ועדיין, לא כדאי להרתיח אותו | או לשים אותו במיקרוגל, ורצוי מאוד גם שלא לחשוף אותו לשמש. | כי ברגע שהוא מתחמם, הוא פולט חומר בשם אנטימון, | שברמות גבוהות, עלול לגרום נזקים לבריאות. | רגע, מכירים את הטענה שפלסטיק מפריש רעל בשם דיאוקסין | אם משאירים אותו בשמש או במקפיא? אז זה שטויות. | פלסטיק מספר 1 לא מפריש דיאוקסין. | נעבור לסוג השני: פוליאתילן בצפיפות גבוהה. | הפלסטיק הזה קשיח יותר ועמיד לחום, | ולכן הוא פופולרי מאוד ונמצא כמעט בכל מקום: | מהמטבח דרך המקלחת ועד לצינורות המים. | גם הוא בטוח יחסית, אבל שוב, אותו לא כדאי לחמם | משום שבדומה למרבית הפלסטיקים האחרים, | גם הוא נוטה לפלוט חומרים שעלולים לשבש את המערכת ההורמונלית. | אבל רגע, המספרים לא נמצאים שם כדי שנוכל להיכנס לחרדות | מהנזקים שהם גורמים. זאת לפחות לא המטרה המקורית שלהם. | שיטת המספר הוצגה לראשונה לפני 30 שנה | על ידי איגוד סחר הפלסטיק האמריקני בארה”ב | והפכה לסטנדרט בכל העולם, | בעיקר משום שהם יוצרים שפה משותפת בין היצרנים, | התעשיות וחברות המחזור שיכולות כך למיין ולמחזר את הפסולת | בצורה יעילה יותר | וזה מביא אותנו לפלסטיק מספר. 3: הפי-וי-סי | או בשמו המלא:… הפוליויניל כלוריד | הוא אחד הפלסטיקים השנואים בחברות המחזור | משום שקשה למחזר אותו | הוא שכיח מאוד בחיים שלנו כי יש לו שתי תכונות סופר חשובות: |.. הוא חסין לאש והוא אטום למים | אפשר למצוא אותו למשל בווילונות במקלחת, במשחקי ילדים | ובתא הנוסעים במכונית | הוא אחראי לר ח החדש הזה שמדיפים המוצרים האלה בהתחלה |. הבעיה היא שהפי-וי-סי נחשב לפלסטיק די רעיל | משום שהוא פולט כמויות גדולות יחסית של חומרים | המשבשים את המערכת ההורמונלית |. אחריו מגיע חומר מספר 4, שהוא גם בטוח יותר . | הפוליאתילן בצפיפות נמוכה |. השימוש הנפוץ ביותר בחיינו הוא בשקיות הסופר, | או בפצפצים והיות שלא ממחזרים אותו מספיק, |. מדובר באחד הפלסטיקים המזהמים ביותר |. הסוג החמישי והבטוח ביותר לבריאות מבין השבעה, הוא הפוליפרופילן |. ממנו מייצרים מכלי מזון שונים, | וגם את קופסאות האוכל שאנחנו מביאים לעבודה. | אימא, אל תדאגי, אני אחזיר אותם הביתה. | האם זה אומר שבטוח לחמם אותם במיקרו? | עקרונית כן, אבל לא. | בגלל שזה תלוי בחומרים שבהם השתמשו בתהליך הייצור של הכלי. | ולכן מומלץ לחמם במיקרו רק כלים שמאושרים לחימום. | מספר 6 הוא הפוליסטירן. שנקרא לפעמים סטירופום. | או קלקר. | הוא אחד הפלסטיקים המזיקים ביותר | משום שלא רק שקשה למחזר אותו, הוא גם מפריש סטירין | שהוא חשוד כחומר מסרטן. לכן גם רואים אותו פחות ופחות, | בכוסות שתייה חמה ובמנות החמות. והאחרון הוא מספר 7, | שלפי ההגדרות כולל את כל יתר החומרים, | החל בתערובות של מספרי 1 עד 6, דרך חומרים ידידותיים לסביבה, | ועד לפלסטיקים שמפרישים חומרים החשודים כמסוכנים כמו ביספנול איי. | אז מה השורה התחתונה? לא צריך להיכנס לבהלה. | אבל לא יזיק להפוך מדי פעם את הכלי | ולוודא שהוא עשוי מאחד הפלסטיקים היותר בטוחים לנו ולסביבה. | אז חזרו אחריי: | 12:45 אפשר להשתמש, 3, 6, 7 – אסון לאימא טבע |

כאן | סקרנים – מה הם שקרים כחולים

תגיד, המשקפיים האלה שלך? -אה… כן. יפים לי? |בטח, בטח. |יש שקרים רגילים, שחורים, ויש את השקר הלבן. |את הראשון אנחנו מספרים מסיבות אנוכיות. |כדי להגן על עצמנו או להרוויח משהו. |אנחנו מתחילים להשתמש בו בסיטונות בסביבות גיל שלוש. |אבל בערך בגיל שבע, רובנו מגלים קונספט חדש: |שקר שמונע מאמפתיה, שאמור בסה”כ לעשות טוב לאחרים. |זהו כמובן השקר הלבן. ובין לבין, יושב לו השקר הכחול. |בדומה לשקר הלבן, אנחנו משתמשים בו |כדי לעזור לאחרים ולא רק לעצמנו. |אבל העזרה הזאת שמורה רק לקבוצה המצומצמת שלנו, |והיא מופנית נגד קבוצה או קבוצות אחרות. |או במילים אחרות, אם אנחנו מספרים שקר שמופנה |נגד קבוצה אחרת, הוא הופך משקר אנוכי |לשקר שמיטיב עם כלל הקבוצה שלנו. |בין אם מדובר במשפחה, בחברים, או במחנה פוליטי. |במחקר שנערך ב-2008 באוניברסיטת טורונטו |על ילדים בני שלוש, תשע ו-11, |גילו החוקרים שילדים מאמצים ומספרים שקרים כחולים |ככל שהם מתבגרים. לדוגמה: כשניתנה לילדים הזדמנות |לשקר למראיין על מעשה רמאות שנעשה בנבחרת שחמט של ביה”ס, |הילדים הבוגרים רימו באחוזים גבוהים יותר מהצעירים. |הם לא עשו את זה מטעמים אנוכיים, אלא כדי להגן על ביה”ס וחברים שלהם. |ועל אותו המשקל, פוליטיקאים יודעים שמשתלם להם |להשתמש בשקרים כחולים כי כל עוד הם מתנגחים |במחנה הפוליטי היריב שלהם ובתומכיו, |זה לא באמת משנה אם הם אומרים אמת או שקר. |לכן, למרות שהם משקרים בלי בושה ולמרות שאנחנו יודעים שהם משקרים, |והם יודעים שאנחנו יודעים שהם משקרים, |ואנחנו יודעים שהם יודעים שאנחנו… | למרות שכולנו יודעים שהם משקרים, לא רק שהם מצליחים לצאת מזה, |להפך, הם ממשיכים ליהנות מתמיכה עצומה במחנה שלהם. |כאן מסבירים ערוץ כאן